מחנה אפרים - א קג

נראה דספק בכור אדם אי תפס הכהן מוציאין מידו דה"ז האב י ספק בחיובא ואין נכסיו משתעבדים אלא מדין ערב

סימן ט במה שנוהגים שמי שיש לו מתנות ליתן לכהן שאומר לכהן הילך זוז בשביל המתנות שיש לך אצלי ולפעמים הכהן מוחלם לישראל בלא דמים וכל זה קודם שבאו ליד הכהן לע"ד נראה דלא עבדי שפיר שכל זמן שלא באו ליד הכהן עדיין לא זכה בהם כהן כדי שיוכל למחול לישראל או למוכרם ותדע דהא שנינו במסכת פיאה פ"ה משנה ב' שבלת של לקט שנתערבה בגדיש מעשר שבלת אחת ונותן לו אמר ר"א וכי האיך העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו וכו' ואמרו לה בירושלמי דהיינו טעמא דרבנן משום דעשו את שאינו זוכה כזוכה בכי האי גוונא כלומר וחשבינן להאי שבלת של לקט כאלו כבר באה לידו של עני לענין שיכול להחליפו באחרת ואתיא כר"י דאמר כל ממייפיו ביד כהן פטור מן המתנות ואלו בפרק כל הגט דף ל' אמרו דר"י יחידאי היא ומש"ה אוקמוה למתני' דהמלוה מעות לכהן במכירי כהונה אי במזכה להם ע"י אחר ולא ס"ל דעולא דאמר עשו את שאינו זוכה כזוכה וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהלכות מעשר איברא דראיתי לו ז"ל בהלכות מתנות שפסק ותינו דשבולת וכ"כ בפ"ט מהלכות בכורים פסקא לדר"י ומתוך דברי התוס' בפ"ב דבכורות נראה דלית הלכתא כר"י וההיא דפ"ק דמציעא התם טעמא אחרינא הוי יע"ש אבל לדברי הרמב"ם ז"ל צריך ליישב ונראה דהוא ז"ל מחלק, דע"כ לא קי"ל כר"י אלא כשהחליפין בעין בשעת החילוף מה שאין כן בההיא דהמלוה לעני שעדיין אינה לתבואה בעולם לא קרינן ביה כל שחליפיו ביד כהן וכן ראיתי שאמרו בירושלמי שם אמתני' דפרק כל הגט ולפי זה היה נראה דבנ"ד נמי כל שנותן לו הדמים עכשיו ה"ז מועיל

איברא דאיכא למימר דכיון דאין זו מן הדין אלא חכמים הוא שעשו אותו כזוכה ומשום תקנה מטו בה אפשר דלא אמרו אלא כי ההיא דספק בכורות וכיוצא בה אבל בנ"ד דליכא ספיקא לא תקינו וההיא דפרק כל הגט נמי איכא למימר דמשום תקנת העניים תיקנו מה שאין כן הכא דליכא שום צד כדי לתקוני וראיתי בפרק כל הגט אברייתא דישראל שאמר ללוי כור מעשר יש לך בידי והילך דמיו חוששין שמא עשהו תרומה מעשר על מקום אחר ופירש רש"י ז"ל דכיון דלא משיך יכול לחזור בו ואע"פ שהוא ברשותו של ישראל דאימת קנייה לוי דליקנייה לישראל ע"כ אלמא דאפילו היכא דיהיב ליה הדמים עכשיו בשעה שהמעשר בעולם עדיין לא קנאם הלוי כי היכי דיחזור להקנותם לישראל ולא אמרינן עשו שאינו זוכה כזוכה וכ"ת אי לא קנאם הלוי עדיין היאך יכול לעשותם תרומת מעשר על מקום אחר כבר תירץ הרשב"א ז"ל דהיינו טעמא דכיון דאין לו לישראל אלא טובת הנאה חשיב מתנה מועטת ויש בחזרתו מחוסרי אמנה ויכול הוא לעשותו תרומת מעשר על מקום אחר וכן מוכח בפרק הזהב איברא דהתוס' הקשו שם על פי' רש"י ז"ל דהיאך יכול לחזור בו אחר שמכרו שהרי ברשותיה דישראל קאי וחצרו קנה לו וכו' ולכאורה נראה דאין מקום לקושייתם שהרי רש"י ז"ל נשמר מזה ופי' דה"ט משום דהלוי גופיה לא קנאו כדי שיוכל לזכותם לאחר ואפשר דהתוס' מפרשים לה במכירי כהונה דחשיב כאלו כבר באה ליד הכהן ולעולא נמי משום דעשו את שאינו זוכה כזוכה וכיון דנפק בה ידי נתינה יכול לוי למכרן לישראל וכ"כ הרשב"א ז"ל. ולפ"ז איכא למימר דבנ"ד נמי שא"ל מתנות יש לך אצלי כל שנתן לו דמיו דקנה דעשו את שאינו זוכה כזוכה כיון דהחליפין קיימים אבל למוחלם הכהן לישראל נראה דלא מהני דלא קרינן ביה כל שחליפיו ביד כהן ואע"ג דכהן לא הוה מחיל לישראל אי לאו דלא מטיא ליה הנאה מקודם מ"מ השתא מיהא אין חליפין ביד הכהן איברא דעדיין איכא למימר דליהני מחילה ואע"פ שעדיין לא באו ליד כהן שהרי במכירי כהונה מוכח בגמרא דכ"ע מודו בה דיצא ידי נתינה ופירש בהגה' אשירי ובמרדכי דה"ט דמכירי כהונה דיצא ידי נתינה ויכול להקנותם לאחר משום דמתנות כהונה חשיב כמו מתנה מועטת ואסור לחזור בו וא"כ בנ"ד נמי כל שאמר לו הישראל לכהן מתנות יש לך בידי הרי אסור לחזור בו ונמצא כאלו באו ליד כהן ויצא ידי נתינה ואם חזר הכהן ומחלם לישראל שפיר עבד

אבל לע"ד מדברי שאר פוסקים אין נראה כן ומכירי כהונה ה"ט משום דכיון שרגיל הוא לתת מתנותיו לכהן זה כל שאר הכהנים מתייאשים מיניה וכן נראה עיקר שהרי האי אוקמתא דמכירי כהונה ר"י אמרה ור"י גופי' לית ליה להאי מלתא דאמר ליתן לחברו מתנה מועטת אסור בה כדמוכח בפרק הזהב. ועדיין צ"ל לסברת רש"י במ"ש דאימת קנייה האי לוי כי היכי דליקנייה לישראל א"כ תיקשי לן מעיקרא היכי נפק ידי נתינה ואי ס"ל דאיירי במכירין א"כ כבר יצא ידי נתינה ושפיר מצי לאקנויי להו לישראל והיכי מצי למהדר כיון דלא מחסרא משיכה והיה נראה לע"ד ליישב דס"ל דכל שנתן את דמיו יצא ידי נתינה דמה לי הן מ"ל דמיהן והכי אמרו בפ' הזרוע אם אין שם כהן מעלה אותה בדמים וכ"כ הר"ן ז"ל בר"פ הזרוע ומיהו אעפ"כ עדיין מצוי לוי למיהדר ביה כיון דלא קנינהו ישראל כיון דלוי גופיה לא קנינהו לא מצי להקנותם ול"ד למתניתי' דפאה דא"ל ר"א היאך העני הזה מחליף דבר שלא בא לרשותו דפאה שאני דעזיבה כתובה בה משא"כ במתנות דנתינה כתובה בהו וכל שנתן את דמיה יצא י"ח ואפי' הכי יראה דבנ"ד לא עבדי שפיר שהרי אין נותנים לכהן כל שיווי המתנות ובע"כ קא מתרצה כהן ביה ועוד דאיכא משום שחתם את ברית הלוי וכמ"ש תוס' רי"ד בפ"ק דקדושין דאסור לכהן ליטול ע"מ להחזיר מה"ט. (א"ה עיין בפ"ח בי"ד סי' ס"א סוף ס"ק מ"ג ולפי דבריו שם בדיעבד יצא ידי נתינה בין כשמחלם הכהן לבעלים או למוכרם בפחות אבל מדברי מורי הרב ז"ל נראה דלא יצא ידי נתינה)

ואם הכהן א"ל לישראל שיתנם לשלוחו כתב בס' פ"ח ס"ק י"ג דשפיר הוא והא דאמר במכילתא ונתן לכהן ולא לשלוחו של כהן היינו בסתמא דשמא לא ניחא ליה לכהן אבל אי מדעתיה שלא ליטלם שפיר דמי דשלוחו של אדם כמותו ובודאי דאיירי אפי' אם אין השליח מטי להו לכהן כדמוכח מדבריו ולע"ד אנ"כ דכל כמה שלא באו ליד כהן ולא זכה בהם ה"ז לא קיים מצות נתינה ושליחות לא שייך הכא כיון דכהן עצמו עדיין לית להו ביה זכיה וכמש"ל בעי"ת ומה שהביא ראיה מההיא דכתב סעיף י"ד דיכול הכהן לזכותם לישראל ת"ח ומכ"ש הכא אינה ראיה דהתם איירי במכירי כהונה דחשיב כאלו זכה בהם כהן וקיים זה מצות נתינה כמבואר בפרק כל הגט

סימן י שאלה אשה שהתנית עם בעלה קודם שנתארסה לו תנאי גמור שע"מ כן תנשא לו שלא יהיה לו שום זכות בנכסיה לא בחייה ולא אחרי מותה מהני תנאי זה או לא

תשובה בר"פ הכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסיך וכו' ואם מתה אינו יורשה רשב"ג אומר אם מתה יירשנה מפני שמתנה על מה שכתוב בתורה וכו' ובהא מלתא איפליגו בה רבנן קמאי דהנה ר"ח ור"י ובעל ההלכות פסקו כרשב"ג דאמר אם מתה יירשנה שאין תנאי מועיל לבטל ירושה של תורה והביא ראי' מהירושלמי דקאמר הלכה כרשב"ג אבל לענין דבריו שאמר מפני שמתנה עמש"ב דהתם בתנאי גוף והכא בתנאי ממון קיימין ולמה אמרו תנאו בטל מפני שבסוף זוכה בהם כלומר דלאחר מיתתה הוא יורש' ואין אדם מסתלק ממידי שאין לו בה זכות עכשיו והרמב"ן ז"ל דחה זאת הראי' של הירוש' דודאי אם היה כותב לאחר הנשואין אז דמי לבן שסלק עצמו מירושת אביו אבל גמרא דידן מוקי למתני' בכותב לה ועודה ארוסה וטעמא כדר' כהנא דאמר נחלה הבאה לאדם ממקום אחר אדם מתנה עליה שלא יירשנה עכ"ד. והי' נלע"ד לומר דר"ח ור"י ובעל ההלכות סברי דירושת הבעל הויא מן התורה ולפיכך לא מצי לסלק ממנה ועד כאן לא קאמר גמרא דידן אלא למאן דס"ל ירושת הבעל מדרבנן וטעמא משום דרבא דאמר כל האומר אי אפשי בתקנת חכמים שומעין לו שחכמים לא תיקנו אלא לטובתו וכיון שכן לא שייך לומר אין מסתלק מדבר שלא בא לידו אבל למאן דס"ל ירושת הבעל ד"ת ליכא לפלוגי בין אחר נישואין לקודם נישואין אמנם הרי"ף