מחנה דן (רמב"ם) לו

וכו' משמע שהוא לברכה הטעם הוא משום דכתיב בפ' ויאמר אלהים בפי' למדו ויברך אותם אלהים זהו ברכה ויאמר להם אלהים זהו הציוי ור' אלעא הוא כמ"ש ר' יוחנן בסנהדרין דנ"ו ע"ב שאמר על הברייתא דת"ר ז' מצות נצטוו בני נח וכו' מנה"מ שאר"י ויצו ה' אלהים על האדם וכו'. ושו"ר בס' עין יוסף על מדרש תנחומא דפ' ויברך וכו' ויאמר וכו' שאמר בפ' ויאמר וכו' שהוא ברכה וציוי ע"ש, אבל ק' לפי"ז לת"ק דמתני' הא כתיב פרו ורבו לשון רבים, וי"ל כמ"ש החזקוני בפ' וירא ע"פ כו משחיתים אנחנו וכו' וז"ל בכל שליחות המלאכים כתיב לשון יחיד שוב אשוב ויאמר המלט וכו' וכאן כתיב לשון רבים כי משחיתים וכו' אלא כיון דבהפכה כתב לשון יחיד מצי למימר נמי לשון רבים עכ"ל:

ומהרש"א ז"ל הקשה עליו מהא דאמרו התוס' בפ' הפועלים ד"ה דאזיל מיכאל בהדיה לשיזביה ללוט וכו' הק' הר"א הא משמע מהא ששניהם הצילוהו שנא' ויחזקו האנשים וכו' ויוציאוהו וינחהו וכו' עכ"ל ומאי מקשה הר"א הא כיון דכתיב ויאמר המלט וכו' מצי למיכתב נמי לשון רבים, ונ"ל כיון דהמשחית אינו יכול להשחית עד אחר שיציל המציל את לוט שנא' כו לא אוכל לעשות דבר תלה הכתוב השחתה נמי במלאך המציל עכ"ל, והנה כנראה שנעלם מן מהרש"א ז"ל דברי בראשית רבה פ' וירא וז"ל ויחזקו האנשים וכו' מי היה זה רפאל אתיבון והא כתיב ויוציאוהו וינחהו וכו' וכתיב ויהי כהוציאם אותם וכו'. א"ל קרא דבתריה ויאמרו המלט און כתיב כאן אלא ויאמר המלט עכ"ל, וכתב החזקוני לא על דידיה הקו' הוא הביא מן המד' הנז' והתוס' תירצו תי' אחר:

ומ"מ לפי המד' אם כתוב בענין לשון רבים ואח"כ כתב לשון יחיד עליו יש לסמוך אין בכלל אלא מה שבפרט וכ"ן הכא דמתחלה כתי' פרו ורבו לשון רבים ואח"כ כתיב וכבשה לשון יחיד עליו לסמוך האיש מצווה על פר"ו ולא האשה ובפרט שכתוב לשון ברכה ולשון ציווי אמרינן דפרו ורבו לברכה נאמר בלשון רבים אבל הציווי גילה לנו ממלת וכבשה לשון יחיד איש דרכו לכבוש כמ"ש שם בגמ' ובבני נח דכתיב פרו ורבו בלשון רבים היינו לברכה, ועוד דהא כתיב ויברך אלהים את נח ואת בניו ולהם נתייחד הברכה ולא לנשיהם וע"ז אמר ג"כ ואתם פרו ורבו ולס' רב יוסף שאמר מהכא אני אל שדי פרה ורבה ולא אמר פרו ורבו ס"ל דת"ק לא יליף פריה ורביה מאדם אלא מבני נח דכתיב ואתם פרו ורבו וכהנהו תנאי בסנהדרין דנ"ו ע"ב דתנא דבי מנשה דיליף ז' מצות כלהו מבני נח ואדה"ר לא נצטוה על שום דבר וכן רבי יהודה שם שאמר לא נצטוה אדה"ר אלא על ע"ז בלבד וריב"ב אמר אף על ברכת השם וי"א אף על הדינין וא"כ פר"ו בודאי ילפי מבני נח, וא"כ ת"ק דריב"ב נאמר דהכי ס"ל ומ"ש באדה"ר פרו ורבו היינו לברכה ולא למצוה וכמ"ש התוס' לשם ביבמות ד"ה ולא כתיב פרו וכו' מתירוצם משמע דרב יוסף ס"ל דת"ק דריב"ב לא יליף פר"ו מאדה"ר דאל"כ דר"ל דמ"ש פרו וכו' לא כתב לשון רבים אלא בשביל הברכה והא ג"כ גבי פרה ורבה הוא ברכה כמ"ש בסיום הפ' גוי וקהל גוים וכו'. אלא ודאי דאדם הא' לא נצטוה בפ"ו בלל וקרא דפרה ורבה הוא מצוה וברכה לת"ק ומשום גילוי מלתא על פ' ואתם פרו ורבו דבני נח שלא נאמר דגם האשה מצווה לכך הביא הפ' פרה ורבה דיעקב לומר דפ' ואתם פרו וכו' שהוא בל' רבים דקאי על נח ובניו הכתובים בפ' ויברך אלהים את נח ואת בניו ושם לא כתיב נשיהם, ותלמודא שהביא פ' דבני נח ולא פ' דיעקב שהוא ג"כ מבני נח כמ"ש הש"ס שם בסנהדרין והרי מינה שנאמרה לבני לח שנא' ואתה את בריתי תשמור וכו' משום שפסוק ואתם פרו ורבו קודם ועוד אפשר דמיעקב ואינך יצאו מכלל בני נח, ועיין פרשת דרכים שהאריך בזה והביא רב יוסף פ' זה לגילוי מלתא וזה דנא כמ"ש מהרש"א ז"נ שם ביבמות שאמר לריב"ב פרה ורבה מצוה ולא ברכה כן משמע מדבריו. והוא עצמו אמר שם בח"א דלריב"ב הוא ברכה שהרי כתיב שרצו בארץ וכו' וא"כ גם ת"ק לא יכחיש בזה וא"כ שפיר הרמב"ם ז"ל נקט פ' ואתם פרו וכו' דהוי כפי' רב יוסף לת"ק דהלכה כוותיה, ומ"ש מהרש"א ז"ל מהא דתנו בר קפרא דסבר שהוא ברכה וציוי, או כמ"ש רב יוסף שהוא ברכה לגמרי וילפי' מואתם פרו ורבו. והנה ראיתי להרב פני דוד בפ' בראשית שכ' וז"ל פרו ורבו ותימא לי על האי דאמרינן האיש מצווה על פר"ו אבל לא האשה והא כתיב פרו ורבו, וי"ל הא כתוב ביעקב אני אל שדי פרה ורבה ולא כתיב פרו ורבו, וכתב רבינו ישעיה וק' דמשמע שהוא ז"ל מקשה ומשני מדנפשיה והא תלמוד ערוך בידינו דקאמר רב יוסף עליה דת"ק משום דכתיב אני אל שדי פרה ורבה ולא כתיב פרו ורבו וקאמר הש"ס נמי שם משום דכתיב וכבשה לשון יחיד עכ"ל הרב הנז'. ונראה לי דכוונת רבינו ישעיה ז"ל להק' כקו' התוס' שם ביבמות ד"ה ולא כתוב פרו ורבו וכו' והא באדם כתיב פרו ורבו נ' רבים, וי"ל שהוא לברכה ולא למצוה עכ"ל. אבל הוא ז"ל תי' כיון דמצינו במקום אחר לשון יחיד לא איכפת, וכמ"ש החזקוני שכתבתי לעיל, ועוד נ"ל דלסברת רב יוסף פרו ורבו דאדם הא' ופרה ורבה דיעקב כולם לברכה ולא למצוה ולא הביא רב יוסף ראיה מפרה ורבה אלא לגילוי מלתא וכמו שכתבתי ועוד נ"ל לומר דבין לר' אלעא בין לרב יוסף בין לת"ק בין לריב"ב כולם מודים דפרו ורבו דאדה"ר היא ברכה ומצוה וקרא דאתם פרו ורבו דבני נח הוא למצוה דוקא וחזר ה' לצוות לנח כדי לסמוך לו שפיכות דמים וכמ"ש הש"ס, והש"ס בסנהדרין שאמר והרי פר"ו שנאמרה לבני נח ולא הביא מצוה דאדם ה"א משום דשם הש"ס מדבר בענין בני נח זכר מצוה זו ג"כ שהיא בבני נח שכל אוה"ע נקראים על שמם, אבל בודאי גם אדם נצטוה בה' והרמב"ם ז"ל תפס לשון והש"ס משום דמשם למדנו כל מצוה שנאמרה לבני נח ולא נשנית בסיני לישראל נאמרה ולא לבני נח' ולולא דברי הש"ס ביבמות הייתי מפרש טעמא דת"ק דקאמר האיש מצוה וכו' משום מ"ש רש"י בחומש ע"פ זכר ונקבה בראם ולהלן הוא אומר ויקח אחת מצלעותיו מדרש אגדה שנבראו שני פרצופים בריה כא' ואח"כ חלקן ופשוטו שנבראו שניהם ביום ששי ולא פי' לך כיצד ופי' לך במקום אחר עכ"ל א"כ לפי דברי ת"ק סבר שנבראו שני פרצופים ואח"כ חלקן ואז האשה לא היתה בציווי שאמר ה' בפר"ו ואע"ג דכתיב ויאמר להם