מחנה דן (רמב"ם) לז

אלהים פרו ורבו. היינו של שם העתיד ופי' להם עליהם ופי' ברכה וציווי לאדם לבדו, וא"ת כיון שציוה אדם וצווה אדם לאשתו אח"כ וכמ"ש בעץ הדעת שעדיין לא נבראת האשה כשציוה האדם ואף על פי כן נתחייבה: שאני התם שנתחייבה הוא משום שמעברת אותו ע"ד קונו וכמו הנחש אעפ"י שלא נצטווה, ולס' ריב"ב ס"ל שנבראו ונחלקו שניהם ביום ששי ואח"כ פי' כיצד בריאתן ועל שניהם הוא אומר פרו ורבו ודו"ק: הלכות מילה

פ"ג הל' ד' המל את הגרים מברך למול את הגרים ולהטיף מהם דם ברית עכ"ל וכתב הרב כסף משנה ז"ל וז"ל ומה שתקנו בה להטיף וכו' לפי שיש כמה גרים שהם נמולים ועיקר מילתן היא הטפת דם וכו' עכ"ל, משמע דאם נתגייר והוא מהול צריך לברך, והא כתב הרמב"ם בהל' ו' גר שנתגייר והוא מהול אין צריך לברך, ע"כ שמעתי מק'. ונ"ל מ"ש הכ"מ תקנו לכולם כן אינו ר"ל גם הנימול צריך לברך אלא ר"ל קנו ברכה זו לשאינם נימולים לכלול גם הנימולים בטיפת דם בלא ברכה

שם פ"א הל' ט' אפעפ"י שקציצת נגע צרעת בלא תעשה אתי עשה דמילה ודחי ל"ת עכ"ל, וקשה הא במס' שבת דקל"ב ע"ב אמרו דצרעת יש בה עשה ולא תעשה, ועוד דבברייתא שם יליף מריבוייא דבשר ולרבא יליף מק"ו משבת, ועיין מה שכתבתי באורך ע"ז במס' שבת שם: הלכות אישות

פי"ב הל' ט' התנה עמה וכו' כבר כתבתי פלפול גדול ע"ז בכתובות דף פ"ג ע"ש למי שירצה לחדד שכלו

שם פ"ט הל' י"ז העושה שליח לקדש וכו' נקרא רשע, וק' הא כתב בהל' פ"ו דנקרא רמאי, ואין לומר דשם איירי במעות ו והכא איירי במעות של חבירו דא"כ הו"ל גזל ואין אשה מתקדשת בגזל, ואם הקיפן על עצמו במלוה המקח של משלח כמ"ש שם ואין לומר עוד דשם איירי בשלא פירש לו השדה וכאן איירו בפירש לו האשה או המקח, זה אינו: מב' טעמים, חדא דשם כתב שדה סתם וכאן נמי כתב אשה סתם ועוד דגם שם צריך לומר שדה פ' וכמ"ש מר"ן בח"מ סי' קפ"ג ובט"ז, ואין לומר עוד דכאן איירי במהפך קודם דא"כ לא פסק הרמב"ם מתני' דהאומר וכו'. ועוד דלא בא לסתום אלא לפרש, ואפשר לומר דרשע ורמאי חדא היא וראייתו מדמייתי ההיא דרב גידל דמהפך בארעא גבי האומר לשלוחו צא וקדש וכו' וקדשה לעצמו, והא דלא מקשה על ההוא עובדא דרבין חסידא ועובדא דרבה בב"ח מההיא דמהפך בחררה וכו' ה"ה דהוה מצי למיפרך אלא פריך על כל ענין בדדמי ליה, ושו"ר בס' ישא על רבינו ירוחם דפוס ליוורנו דף קמ"ט ע"א שהביא משם בית הלל שתירץ כן ע"ש, ומה שק' ני על בעל עצמות יוסף שחילק בין רשע לרמאי שו"ר ג"כ להרב ישא ברכה שהק' עליו ע"ש ואע"ג שהרב ישא ברכה דחה דברי בית הלל, טעמו הוא שדחה ולא תירוצו ושוב ראיתי להרב בית שמואל בא"ה סי' ל"ה שכתב וז"ל והרמב"ם ז"ל כתב שנקרא רשע ע"ש

כתב בס' המצות דמגילה דרבנן: וק' הא בש"ס בברכות די"ד ע"א אמרו שם הלל ומגילה מהו שיפסיק מי אמרינן ק"ו ק"ש דאורייתא פוסק הלל דרבנן מבעיא ומדקאמר הלל דוקא ולא מגילה ש"מ מגילה דאורייתא ויש ליישב ועוד ק' מפ' ד' דסוכה דמ"ג ע"א וכן מגילה והא כיון דרבנן אסרוה משום טלטול ס"ת בשבת הא אמרו במשנה בפ"ג דמגילה וידבר משה וכו' מצותן וכו': הלכות איסורי ביאה

פי"א ואם יש לה עד שלא נתייחד וכו'. במש' כתוב עדים ע"ש

שם וכ"ן קטן שהיה מסיח לפי תומו וכו'. נראה דבנה קטן איירי מדהביא מעשה הוא ואמו אח"ז ומקומו הוא אחר שפחה המסיחה לפי תומה כמו שהביא הטור ואשמעינן הרמב"ם ז"ל דלא תימא דהוי כמו תינוק דעלמא דלא בעינן מסיח לפי תומו לכך כתב דבנה קטן בעינן מסיח לפ"ת ובזה ליכא קו' על רבינו: וראיה ע"ז מה שלא הביא בנה וכתב משום דהו"א דוקא גדולים בעינן מסיח לפ"ת אבל בנה קטן לא בעינן מסיח לפ"ת ובב"ת דף קי"ד כתב מעשה בתינוק א'. ושו"ר להרב מרכבת המשנה שכ' כעין זה ע"ש ודו"ק: