מבי"ט חלק ג רי

וכל מתנה לאשה מסתמ' היא בלי תנאי זה אבל בנ"ד שאלו המעות היו שלה ולא הכניסתם בנדוניא הוא ידוע כי מפני שהיה לה בת מאיש אחר הוא שהשאירתם בידה לתתם לבתה ושלא יהיה לבעלה רשות בהם וכו' כי מה שהוא נ"מ הוא מה שלא הכניסה בנדוניא אלא שנשארו לעצמה כמו שכתב הרמב"ם ז"ל דאם פי' הרי זו נכסי מלוג וכן לנכסים שיש לאשה שלא הכניסה אותן לבעלה ולא כתבו אותן בכתובתה אלא נשאר לעצמה ע"כ נראה שאינן נ"מ אלא כשידוע שנשארו לעצמה ובנ"ד היה ידוע שלא השאירת' לעצמה אלא בשביל בתה. עוד יש צד אחר לומר שאלו הנכסים שהשאיר' אינם נ"מ אפילו לדעת הרמב"ם והרמב"ן ז"ל שהוא דהלכת' כר' שמעון בפ' האשה שנפלו מחלק בין נכסים ידועים לבעל לשאינם ידועים ופי' ר' יוחנן אלו הן שאין ידועים כל שיושבת כאן ונפלו לה נכסים במדינת הים וכתב הר"ן ז"ל שכתב ן' מיגש ז"ל דמ"ה לא דוקא אלא ה"ה באותה מדינה כל שלא ידע בהם ואורחא דמלתא נקט והרשב"א ז"ל גם כן באותה תשובה שבסוף סי' פ"ה בב"י כתב ולאו דוקא שנפלו לה במ"ה אלא ה"ה אם נפלו לה במקו' שהיא ובעלה יושבים שם כל זמן שלא ידע כשנפלו לה ולא הספיק לדעת עד שמכרה או נתנה וכן פי' רא"ם וכן מה שאמרו כשנפלו לה נכסים כלו' הירושה לאו דוקא אלא ה"ה אפילו ניתנו לה במתנה או שמצאה מציאה זה הכלל כל שיבואו לה ולא ידע בהם הבעל עד שמכרה או נתנה וכו' ומעתה אשה זו שנתנה לבנותיה קודם שידע בהם הבעל מתנ' זו קיימת עכ"ל ובנ"ד כתוב בשאלה שלא ידע הבעל כשנשא אשה זו שהיא הניחה שום דבר מכתובת' ולכך אם היתה נותנת לבתה אפילו אחר שנשאת ועדיין לא ידע בעלה מתנתה היתה קיימת ולא היה צריך להקדי' הזמן בשטר וכן כשנתן לה מתנה זו לאחיה המתנה קיימת אפי' אחר שנשאת ובטלה מחלוקת אם נתנה קודם או אח"כ אבל השטר כיון שהוא ידע שנכתב הזמן קודם שנשאת וידוע שלא נטלה הקנין אלא אחר שנשאת הנה פסול מפני שהוא מוקדם ושטרות המוקדמים פסולים אפי' שטר מתנה ויכתבו שטר אחר מזמן קנין הנתינה ואם מתנה זו הן מעות בעין ולא קבלם עדיין המתנה אינה קיימת אפילו נטלה קנין כי אין מטבע נקנה בחליפין נאם המבי"ט. שאלה רכב ילמדנו רבינו מעשה שהיה כך היה ראובן שנפטר והלך לבית עולמו והניח בן ובת והבת הנז' הגיע עונת פרק' להנשא ואביה הניח ק' פרחים במעות בעין ואין לה במה לינשא והיא טוענת שיתנו לה מהק' פרחים שהניח אביה חלקה כדי שתנשא והאח הנזכ' טוען שהכל שלו כיון שנפטר אביו והוא יורש אותו ולכן אינו רוצה לתת לה חלקה יורינו רבינו הדין עם מי. עוד שאלה ילמדנו רבינו ראובן שמתה אשתו ויש לו בן ממנה ואח' כך נשא אשה אחרת והאב הנזכ' רוצה להנות את בנו מנכסיו ואשתו טוענת שאינה רוצה שיהנה את בנו מנכסיו או שיתן לו שום מתנ' כיון שכל נכסיו משועבדי' לכתובתה יורינו רבינו הדין עם מי ושכר האדון כפול ומכופל מן השמים: תשובה אם קטנה היא חייב לזון אותה עד שתגדיל ולנישואיה יתן עישור מה שנשאר אחר מיתת האב ואם היו יודעים מיודעיו ומכיריו משאו ומתנו נותנין לה כפי מה שהיה בלבו לתת לה בחייו מזה שנשאר לו כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פרק עשרי' ולענין השאלה השניה אעפ"י שכל נכסיו משועבדי' לכתובתה אינה יכולה למחות ביד בעלה שלא יתן מנכסיו למי שירצה כ"ש לבנו ואם נתן קרקע ולא נשאר ממה לגבות כתובתה כשתבוא לגבותה אז תוכל לטרוף ממה שהיה משועבד לה נאם המבי"ט: שאלה רכג לאה אלמנת ראובן חלתה את חליה אשר מתה בו ולה בת קטנה דינה בת ראובן ובעודנה לאה על ערש דוי מיושבת ושפויה בדעתה שעל כל שאלות ששאלוה השיבה על הן הן ועל לאו לאו צותה מחמת מיתה שכל נכסיה ועזבונה תהיינה לבתה דינה ואם יקרה מות לבתה דינה יהיה כל העזבון לאחיה של לאה ולא דברה עוד עד שנפטרה מאותו חולי בעצמו וחיי לרבנן ולכל ישראל שבקה ולא עברו ד' ימים למיתת לאה עד שמתה דינה בתה ויש לדינה יורשי' מהאב שתי אחיות ראובן אבי דינה ובצואת לאה לא הניחה כלום ליורשי בתה במיתת דינה בהיותם יורשים מכח האב ועתה קמו אחי לאה ומתאמצים ומתרוצצים לירש נכסי היתומה שזכתה בהם אחרי מות אמה בכח צוואת לאה אחותם ויורשי דינה מהאב שהם אחיות אביה טועני' המפקחים בעדן וצועקים חוצה מר יבכיון כי איך יעבירו נחלה מהזוכה בה מכח האב מן הדין לתתם לבאי כח האם מחמת צואה חלושה קלושה אשר אין בה ממש כי החליטה לאה דברי צואתה להיות כל העזבון לאחיה במיתת דינה בתה ולא הניחה כלום ליורשיה של דינה בתה הבאות מכח אביה יורינו רבינו המורה לצדקה רב להושי' דין ירושת נחלה זו להצדיק צדיק בצדקו לפום דינא יראנו מתורתו נפלאות ושכר האדון כפול ומכופל מבעל המשכורת ית' וית' יכונן כסא כבוד תורתו כירח יכון עולם אמן: תשובה קי"ל נכסי לך ואחריך לפלו' אם הראשון ראוי ליורשו אין לשני כלום במקום הראשון שכל ל' מתנה ליורש הרי היא כלשון ירושה וירושה אין לה הפסק אעפ"י שאמר ואחריך לפלוני וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פי"ב מהלכות זכיה ובנ"ד כיון שדינה זו יש לה יורש מחמת האב אין לאחי לאה שום זכות במה שהניחה לה אמה אלא יורשיה יורשים אותה וכתב הרב מ"מ ומן המפרשים הגאונים יש אומרים שאעפ"י שנתן בלשון מתנה בפי' למי שראוי ליורשו הרי דינו כירושה ואין לה הפסק וזה דעת הרמב"ם ז"ל ע"כ והלשון שכתוב למעלה בשאלה תהיינה לבתה אינו לשון מתנה בפי' ואין לחוש לסברת האחרונים שיש מהם סוברים כי לשון מתנה בפי' יש לה הספק כי אפי' לדעתם אין כאן לשון מתנה בפירוש ולכן יורשי דינה זוכים בירושתה נאם המבי"ט: שאלה רכד ילמדנו רבינו מה דין ירושה זו שנתן יהודה כל ירושתו לקהת בן לוי אחיו ולא הניח לשאר היורשים מאומה שהם בת ראובן ובת שמעון ועתה הבנות הנז' תובעו' מקהת הנז' שיחלוק הירושה עמהם ועוד ילמדנו רבינו במה שצוה לאשתו חצי שדה והוא יותר מהכתובה והנדוניא ועדיין חפציה קיימי' והחזיק' בכל ותיכף נשאת לאחר וכתבה הכל לבעלה השני ועכשיו היורשי' תובעי' מה שנשאר מסך כתובתה שלקחה אשת המת ובאורך נראה אור: תשובה כתב הרמב"ם ז"ל פ"ט ש"מ שכתב כל נכסיו לאחרים אם לא היה ראוי ליורשו נוטלו משום מתנה ואם ראוי ליורשו נוטלו משום ירושה בד"א כשהיורש הזה א' מבנותיו או א' מכלל בני בניו או א' מכלל אחיו וכיוצא בהן משאר יורשיו אבל אם כתבה לא' מבניו לא עשהו אלא אפוטרופוס ע"כ ובנ"ד היה א' מיורשיו ולא א' מבניו וכיון שזה קהת בן לוי אחיו היה א' מיורשיו בכלל בני אחיו נוטלו משם ירושה ואין לבני אחיו האחרים שום ערעור על קהת: גם מה שצוה לאשתו חצי שדה שהוא יותר מכתובתה ונדוניתה כיון שידע הוא שהיו לה חפציה קיימים ואפ"ה צוה שיתנו לה חצי השדה נוטלת אותו משום מתנה כמו שכתוב למעלה נאם המבי"ט: שאלה רכה ראובן שכר בית א' מגוי ומלבד השכירות קנה מן הגוי עצמו החזקה בשטר וכתב שטר על השכירות שידור בו ויכול להשכירו בתנאי שלא יקבל עליו תוספ' על הפרח של כל חדש ולא יוציאנו על כרחו וראובן נתחייב שאם ירצה לפחות מסך השכירות או לצאת מרצונו שאין לו חזקה בבית ואחר ימים כתבו שטר בערכאותיהם שהשכיר לראובן הבית לדור ולהשכיר לשלשה שנים ושנתן לואקף כלו"ו ומת ראובן ואלמנתו מכרה החזקה לשמעון לכתובתה בפ' פרחים ודר בה שמעון יותר מעשרה שנים והיה מעלה השכירות לגוי ושוב ביקש הגוי להוסיף על השכירות והשכיר הבית לגוי רע מעללים בתוספת ובא והשליך לשמעון הנז' מן הבית וחתמו לו ב"ד שהוציאוהו בעל כרחו ושחזקתו שרירא וקיימת ועמד הבית סגור כמה חדשים ובא לוי וקנה גוף הבית מהגוי הנז' וטוען שבקנייה זו הפסיד שמעון החזקה שלו שלא היה לו חזקה אלא בעוד הבית ביד הגוי ולא כשהבית ביד ישראל ושמעון טוען מה מכר ראשון לשני כל זכות שיבא לידו והגוי לא היה לו זכות להשליכו והרי מכר הא' החזקה ככתוב בשטר ואין לזה אלא הגוף בלא חזקה וכן לוי הבא מכחו אין לו אלא הגוף בלא חזקה וגם הגוי בדינייהו אינו יכול להשליך את שמעון מפני השטר הכתוב עליו ואין לחוש לדיניהם הפוסלים שטרי ישראל על העכו"ם וטוען לוי שבשטר אינו כתוב שקנה החזקה ראובן מן הגוי אלא שנתן כ"ה פרחים לואקף כלוו' ושמעון טוען כי כלוו' היא החזקה וכתוב שאם ירצה לפחות אין לו חזקה בבית הנזכר שנראה שמכר לו החזקה בהזכרת הכלוו וכל בני העיר קורין לחזקה כלוו וטען לוי שאין לחוש לשטר שאחר כתיבת השטר כתב שטר בערכאותיהם לשלשה שנים ומחלו זה לזה ועתה אין לו לשמעון אלא חזקה מפני התקנה ולא נתקנה אלא כדי שלא יהא כל אחד ואחד הולך ומוסיף בשכירות ביתו של חבירו אבל לא הית' התקנ' שלא יקנ' היהודי בי' מן הגוי כי כן כתב מאריה דאתרא מהר"ר ר"ד א"ז בתשובותיו ושמעון טוען שלא כתב השטר בערכאות אלא לחיזוק שכירותו שאפי' בדיניהם לא יוכל לערער עליו בתוך ג' שנים וכן הוא רגילות הקונים בערכותיהם כל ג' שנים עושי' שכירו' מחדש כדי שלא יוכלו להוסיף על השכירות ועושים מחילה על כי בדיניהם אין לחזקות קנין שאינו דבר מסויים וכיון שכבר נקנית לו החזקה מקודם והחזקה במקומה עומדת: תשובה שאלה זו באה בארוכה גם חכמי מצרים יצ"ו בתשובתם באים בארוכ' ואני אבא בקצרה וכמו שאמרו פעמי' בא בארוכ' פעמים בא בקצרה וכתוב בתחילת השאלה כי מלבד השכירות קנה מן הגוי עצמו החזקה בשטר ואיני יודע למה הוצרך לקנות מן הגוי חזקה ולהוציא מעות בלא צורך כי בהיותו שוכר הבית או החצר מן הגוי נקנית לו החזקה כי עיקר התקנה לא היה אלא כי מי שישכור בית מן הגוי יש לו חזקה שאין שום יהודי יכול לשכור אותה מהגוי לא בכמה שהית' שכורה ליהודי ולא בתוספ' שכירות גם מה שמוכר הגוי חזקה אין ממשות באותה מכירה כי גוף הבית וכל זכותה היא שלו והחזקה אינה מופרשת מן הבית ביד הגוי כי גוף וחזקה בידו והכל שלו אינו כמו כשהיהודי שוכר מן הגוי הבית שיש ליהודי חזקה מכח התקנה שלא יוכל שום יהודי לשוכר' וגוף הבית לבד היא לגוי כי