מבי"ט חלק ג רט

ונכתבה כבר הכתובה וכשבאו אח"כ לידו היה חייב וכותבה בכתובה ומפני שלא הגיע עדיין לידו כשנכנסה הכתובה כתבו בכתובה כל נ"מ שיפלו לכלה כלו' שיפלו לידה ויגיעו לידו ולכן כתב אח"כ בכל זמן בין קודם שנשאת בשיגיעו לידם בין אח"כ אם יפלו מחדש כי לא לבד אלו שכבר נפלו אלא שלא הגיעו לידם אלא גם נכסים אחרים שיפלו לה אחר שנשאת יכתבם בכתובה וכפי הנראה לא נפלו לה נכסים אחרים זולת אלו שאינם חלוקים היורשים עם הבעל עתה אלא על אלו וא"כ היה חייב לכתבם ומה שטוען ראובן דאיהי אפסדי אנפש' ואין להם דין כתובה כלל אין ממשות בטענתו דבשלמא אם היה כתוב בכתובה שנתחייב שכשהיא תאמר לו שיכתבם יתחייב לכותבם אז נאמר דאיהי אפסידא אנפשא שלא אמרה לו שיכתבם אבל אחר שכתוב שהוא מחוייב לכתוב אותם ומסתמא הקנין או השבועה הכתובה למטה בכתובה היא על כל מה שכתוב איהו אפסיד אנפשיה כי אפי' שלא מדעתה היה צריך לכותבם לקיים מה שנתחייב ולכן נראה לי שיש לאלו הנכסים דין נדונייא ליטול יורשיה החלק הנהוג שם ולא כגמרא שיורש הבעל את כולם שעיקר מה שנתחייב לכותבם לא היה אלא מפני התוספת שבהם כמו שכתוב בתנאי הכתובה עם התוס' כעין הנדוניא ולכן אם כשהגיעו לידו אחר שנשאת נשא ונתן בהם כשלו כמו שאר המעות שנתנו לו ונכנסו בכלל הנדוניא הרי יצאו מכלל נכסי מלוג כי נכסי מלוג על הרוב נותנם ביד אחרים עם שהם נ"מ של אשתו ושאוכל הוא הפירות הידועים לאותם הנ"מ ולא יהנה מן הקרן של נ"מ אלא מן הריוח אבל אלו שנכנסו בידו בלי שום תנאי שיקח כ"כ ריוח ויהיה הקרן קיים הרי נעשו נכסי צאן ברזל מכח מה שנתחיי' לכותב' בכתובה בנדוניא ונטל קנין על זה הקנין היה על שני דברים שיהיו הנכסים כעין נדוניא ושיכתוב כן בכתובה ולענין שיהיו כעין נדוניא מועיל הקנין שנטל אע"פ שלא כתב כמו איש א' שנתחייב בקנין ואפילו בלא קנין אלא שהתנה עם חבירו שכשיתן לו סך מעות שישא ויתן בהם ויתן לו חלק ידוע מן הריוח ואח"כ קבל המעות ונשא ונתן בהם חייב ליתן לו וכן זה שנתחייב שכשיגיעו לידו יכתבם בנדוניא כשקבל אותם ונשא ונתן בהם כשאר נצ"ב נעשו כעין נדוניא מכח התנאים ואם היתה באה לידי גיבוי אפשר כי גם התוספת נאם המבי"ט: שאלה רכ העיד ר' דוד מסעוד חתנו של מילקאש שהיה נהוג להיות פאטר במעון וטבריא מזה כמה שנים ובשנת השל"ח הלך למעון ובהיותו שם היה מדבר עם פל"ח א' מכירו ואמר לו שהיה רוצה לחזור להיות פטאר באלו המקומות ואז השיב לו הפלא"ח שיבא ונמצא לשם פל"ח אחר ואמר לו דוד לא תבא פה להיות (פאטר כי הזמן אינו טוב שלא יש שתי שנים שהרגו יהודי מצרי בעבור מלבוש א' מור"אדו שהיה עליו שלא היה שוה נ' או ס' חתיכות והשליכוהו במערה וכ"ש אתה שיהרגוך כי יש לך עטרליקי ע"כ עדותו י"ב לסיון השל"ח. עוד העיד יהוד' הכהן המוגרבי כי בהיותו בנוניס נמצא עם ר' יאודה אבי של המלמד של כפר ענן והיה אוכל ושותה בלי דאגה וראה שאמרו לו ב' אנשים יהודים שהיו עמו היאך אתה אוכל ושותה ואין לבך נוקפך על מיתת בנך והשיב להם בני לא מת כי אני הולך אחריו לבקשו והשיבו לו איך לא מת ואנחנו שמענו מפי גוי א' שבהיותו חוזר מן הזיאר"ה של חייפה בין טברייא לגישי"ר הרגוהו בעבור מלבוש מוראד"ו שהיה עליו ושהגוי אמר הסימנים עצמם שהיה לומד בכפר ענן ושהיו עיניו קצת רעות ושהיה לבוש המלבוש הנז' ובעבור המלבוש הרגוהו ושהיה ארוך מעט ולא קצר ע"כ עדותיו בה' בתמוז השל"ט: תשובה אלו שתי העדיות נראה שהם עדות על איש א' כי העדו' הא' היה בשנת השל"ח ב' שנים אחר שנהרג ובעדות זה הזכיר ב' שנים ועדות השני היה שהיו חוזרים מן האזיארה של חייפא בין טברייא לגושי"ר שהיה בשנת השל"ו והרי זמן עדות הריגת האיש הזה היה בזמן א' בשתי העדויות נראה כי על איש אחד היו השתי עדויות: עוד מקום ההריגה שוה בשתי העדויות שהיתה בעדות הראשון שאמר שלא יבא שם כי הזמן אינו טוב שלא יהרגוהו כמו שהרגו יהודי מצרי ובעדות השני הועד כי בחזרת' מן האזיאר"ה חייפא בין טבריי' לגישיר נהרג הרי שעדות הריגתו בשתי העדיות היה בגבול אחד: עוד בעדות הראשון הזכירו יהודי מצרי ובעדות השני אותו שהיה לומד בכפר ענן שהוא ידוע שהיו קוראים אותו מצרי: עוד שוים על המלבוש שלו שהיה מוראדו ואחר שנר' ששתי העדויות הן על איש אחד נוכל לחפש היתר על אשת יהודי זה שנתעלם באותו זמן באותן המקומות שמשתי העדויות מה שיחסר זה ישלים זה ומתרוייהו תסתיים התרה: ובענין התרה צריך לחקור על עדות הגוים בשתי העדויות אם הם מסיחי' לפי תומם אם לאו וגם כן אם עדות זה היה על יהודי מצרי שהיה לומד בכפר ענן או אם נמצא באותו זמן יהודי אחר שנקרא כך באלו המקומות או אחר שהיה לומד בכפר ענן: ועל ענין מל"ת עדות הראשון פשיטא שהוא מל"ת שלא היו מדברים עמו ולא היו מזכירים אם נהרג שום יהודי והוא מעצמו אמר מסיח לפי תומו שנהרג שם יהודי א' מצרי ובעדות השני אמר אנחנו שמענו מפי גוי א' שבהיותו חוזר וכו' אף על פי שלא הזכיר שהגוי היה מל"ת בסתם דבריו נראה כי מעצמו אמר מה שאמר מל"ת ואפילו שלא היה משמעות שדברי הגוי היה מל"ת אלא סתם מספרים עדותו (עדות) כמו גוי מל"ת מפי גוי אחד אף על פי שלא הגיד היאך שמע אותה שמועה מהגוי חברו אם כמל"ת או בדרך התפארות שמועיל כמו שכתב בתרומת הדשן סי' רל"ט וכן ישראל שהגיד מפי גוי אחד ולא פי' אם העיד הגוי מל"ת דגוי אחרון שהוא מל"ת מפי גוי אחד ולא פי' אם היה הגוי הראשון מל"ת או לאו לא עדיף מישראל כשר המעיד מפי גוי אף על פי שלא פי' אם היה מל"ת או לאו אדרבה ישראל המגיד עדותו שהוא מכוין להעיד עדיף מגוי מל"ת האומר שמת פלו' וכי היכי שגוי מל"ת המגיד מפי גוי סתם עדותו עדות כן ויותר ישראל בשם גוי דלא בעי מל"ת המעיד מפי גוי סתם עדותו עדות וכ"ש כי בנ"ד משמעות עדות הישראל מפי הגוי נראה שהוא שדבר הגוי מל"ת ואפי' שיש מי שחולק על גוי מפי גוי דבעי' מל"ת בשניהם הכא בנ"ד עדיף ישראל מגוי שני מל"ת וכ"ש שמה שהגיד היהודי מפי הגוי דברי הגוי נראין מל"ת ומלבד זה כבר כתבתי כי עדות שני אלו הגוים הוי על איש א' בעדות א' ואם כן זה אינו מל"ת עדות הראשון הוי מל"ת בודאי כמו שכתבתי וגם כי יש מי שסובר דאפי' מל"ת בעי' שיאמר וקברתיו הרי בעדו' הראשון שאמר שהשליכו אותו במערה וכתבו המפרשי' ז"ל דלאו דוקא קברתיו אלא אפילו שטלטלו וראו אותו מת סגי והרי טלטלהו כשהשליכו אותו במערה וראו שהוא מת: ועל ענין אלו העדיות אם הם מורי' על זה האיש שנתעלם באותם הימים והיו קורין אותו קצת אנשים מצרי והיה לומד נערים בכפר ענן ועל זה חקרו אנשים בכל אותם המקומות ולא נמצא שנפקד שום איש יהודי כי כל אותן המקומות באותו זמן שנת השל"ו בין פסח לעצר' וכ"ש שלא נפקד שום איש מאותה שיירה שהלכו לחייפ' ולא נפקד שום איש שהיה לומד בכפר ענן והיה נקרא בפי קצת מצרי ובמלבוש הנז' אף על פי שאין סומכים על סי' זה ולכן אשת זה שמואל בן יהודה שהיה מלמד בכפר ענן ונפקד באותה שיירא שבאה מחייפה ויש אנשים שראו אותו בטבריא בבואו מן השיירה של חייפא ומשם הלך דרך הגישי"ר אשתו מותרת לינשא לעלמא ולא נחוש שהלך למ"ה ויבא לכמה שנים כיון שהועדו עדויות אלו שנהרג יהודי באותו זמן שנתעלם זה באותם המקומות כמו שכתבתי נאם המבי"ט: שאלה רכא יורינו מורינו אלמנה שנשאת אחר שגבתה כתובה והיה לה בת וקודם שנשאת הניחה סך מעות שלא הכניסתם בנדוניא ואמרו לה קרוביה תראי מה תעשי כי מעות זה כיון שלא נכתבו לבת הם כמו נכסי מלוג שאם תמות יירשם הבעל ואם תכתבי אותם לבת אם תמות הבת יירשם קרובי הבת ולכן כתבי שאת נותנת אותם לפלו' אחיך במתנה ואחיך הנז' יכתוב עליו שטר שאם תגיע הבת לנישואין שיתן לה הסך הנז' והביא אחיה סופר ועד ונכתב ונחתם כל הנז' ויש ספק שנכתב כל זה אחר שנשאת אף על פי שזמן המתנה כתוב קודם ועל זה טוען הבעל שכשנשא אשה זו לא ידע שהיא הניחה שום דבר מכתובתה וכיון שהניחה הוא נ"מ ורוצה לאכול פרותיהם ומה שנכתב ונחתם שנתנה לאחיה העד האחד אומר שלא נכת' ושלא נטלה הקנין כי אם אחר שנשאת ומה שחתם לא חתם כי אם על הקנין שהודית בפניו ולא דקדק בזמן הכתוב בשטר אם היה בזמן מוקדם שאינו יודע לקרות רק מה שאמר לו הסופר שכתב ענין הקנין והמתנה לבד יורינו מורינו אם יכול העד הזה לברר עדותו ולהעיד שלא נכתב ושלא נטלה הקנין אלא אחר שנשאת ואם חייבים העדים לקבל חרם על זה וגם אם אחי האשה הנז' שקבל המתנה אם יתחייב שבועה או חרם שמתנה זו ניתנ' לו קוד' שנשאת אחותו: תשובה נשיב על מה שלא שאלו וממנו יתבאר מה ששאלו והענין הוא כי יש מחלוקת בין הפוסקי' על אשת איש שנתנו לה מתנה והיא אומר' שע"מ שלא יהיה לבעלה רשות בה ניתן לה אלא שתעשה בה מה שתרצה כי הרמב"ם ז"ל כתב שעליה להביא ראיה והרמב"ן ז"ל הוא מזו הסברא אלא שכתב שיש חולקים בזה ואומרים שהיא נאמנת כמו שהביא בב"י סי' פ"ה והביא ג"כ תשובת הרשב"א שהוא נוטה לסברת רבינו יונה ז"ל שקבל משם ר"י שהיא נאמנת ומ"מ צריך להתיישב בדבר כו' ובסוף הסי' הנז' הביא תשוב' הרשב"א ז"ל שכתוב בה ומעתה אשה זו שנתנה לבנותיה קודם שידע הבעל מתנה זו קיימא וכו' ובכ"ז מהלכות שאלה ופקדון כתב מ"מ ועוד כתבו קצת המפרשים ז"ל שממה שאמרו יחזיר לאשה למדנו שאם יש מעות ביד האשה שנאמנת לומר של נ"מ הם שירשתים או שתאמר ניתנו לי ע"מ שאין לבעלי בהם כלום אלא מה שאני נותנת לתוך פיו ובנ"ד אשר היא לסיבת זה קודם שנשאת הניחה סך מעות שלא הכניסתם בנדוניא כמו שכתוב בשאלה שנר' שהניחתם לתתם לבתה וכמו שאמרו לה קרוביה תראי מה תעשי כי מעות זה כיון שלא נכתבו לבת הם כמו נ"מ כנראה כי מה שהניחתם ולא הכניסת' בנדוניא שהיה כדי לתתם לבתה ושלא יהא לבעלה שום זכות בהם ואפילו שלא נתנתם לבתה אלא אחר שנשאת היתה מתנתה לבתה קיימת שהיא נאמנת לומר שמה שלא הכניסתם בנדוניא לא היה כדי להשאירם לעצמה כנכסי מלוג אלא לתתם לבתה כמו שנאמנת במעות שנמצאו בידה לומ' שע"מ כן ניתנו לה שלא יהיה לבעלה רשות כו' לדעת אלו המפרשים ואני אומר כי אפילו לדעת הרמב"ם והרמב"ן ז"ל שסוברים שאינה נאמנת לומר כי ע"מ שלא יהיה לבעלה רשות בהם כו' ניתנו לה עד שתביא ראיה דוקא התם שמודה שניתנו לה