מבי"ט חלק ג ריא

החזקה לחוד ליהודי וגוף הבית לחוד לגוי ואם לא היתה התקנה היתה החזקה גם כן לגוי שהיה יכול להשכירה ליהודי אחר ולפעמים מתנה הגוי עם השוכר שלא יהיה לו חזקה אלא שיוכל הוא להשכירה לאחר וכשאינו מתנה כך הוא יודע ששום יהודי לא ישכירנה ממנו ואם כן על הסתם כשמשכיר ליהודי יודע הגוי כי בכלל השכירות הוא החזקה וגם החכמים יצ"ו שמזכירים קנין חזקה זו ועושים עיקר ממנה אין להם טעם שנרא' כי אין לחזקה הבאה מכח התקנה כל כך כח כמו החזקה הקנויה מן הגוי ושאם לא היה קונה מן הגוי לא חזקה והוא גירעון לתקנה לחזקות ועתה נחזור לעיקר הדין מה שבין שמעון ללוי והוא דבר פשוט שהחזקה קיימת ביד שמעון ולא נגרע' לחזקתו דבר במה שקנה לוי הבית מן הגוי ואין ללוי כח בבית כי אם מה שהיה לגוי שמכר לא' שהרי הוא מודה כי ביד הגוי היתה לו לשמעון חזקה ולא היה יכול הגוי להשליכו מן הבית והוא שבא מכחו כ"ש שלא יוכל להשליכו מן הבית. ומה שהביא לוי סיוע לדבריו מתשובת הרב הנזכר ז"ל אין לו שום סיוע ממה שכתב בשמו שלא היתה תקנה שלא יקנה היהודי בית מן הגוי כי גם שיוכל היהודי לקנו' הבית שיש לו חזקה לחברו בה ולא יהיה נכלל העונש הנזכ' בתקנה קניתו הוא קנין לגוף הבית שיתן לו בעל החזקה השכירות כמו שהיה נותן לגוי כי גוף הבית היא שלו שקנא' אבל לא יוכל להוציאו מן הבית כמו שהגוי לא היה יכול להוציאו וגם שנאמר שכמו שהגוי אם לא היה לתקנתינו היה מוציא את היהודי מן הבית וזה הבא מכחו יוכל להוציאו גם כן ונאמר שהבא מכח הגוי הרי הוא כגוי אפ"ה שמעון עומד קיים בחזקתו כי כמו שכשהיה מוציאו הגוי מן הבית אנחנו סוגרים בפניו הבית ששום יהודי לא יכנס בה כן זה שקנה מן הגוי אם ישליך את המחזיק מן הבית אפי' שלא יהיה נכשל בעונש התקנה מפני שבא מכח הגוי נסגור הדלת לפניו ששום יהודי לא יכנס בה מפני התקנה אפילו לסברת הרב דא"ז לפי הלשון שכתבו בשמו שלא היתה שלא יוכל היהודי לקנות הבית מן הגוי שגם שיוכל לקנות לא כתב שיוציא היהודי וידור הוא בה או ישכירנה לאחרים מה שלא היה יכול הגוי שבא הוא מכחו להשכירה לאחרים כי מצד התקנה לא ישכירנה שום יהודי ואין קושיא ממה שכתב א' מן החכמים שאין סברא שקונה הבית לא ידור בבית אשר קנה והמחזיק בבית מכח התקנה ידור בה כי אין זה תימא שהרי לפי הדין מי ששכר בית מחברו לה' שנים או לעשרה ומכרה אחר כך לאחר אינו יכול להוציא מן הבית עד תשלום זמן שכירותו וכמו כן אחר שתיקנו שיהיה חזקה לשוכר בית מן הגוי בתקנה זו הוא מוחזק בבית יותר ממי ששוכר בית מחברו סתם שהמשכיר יוכל להוסיף בשכירות אם עלה שכירות הבתים באותו זמן כמו שהוא הדין וזה שדר בה מכח התקנה אין המשכיר יכול להוסיף וגם בדברים אחרים אפשר שיהיה לו יותר כח ממי ששוכר בית מחבירו וגם החכ' הר' בצלאל יצ"ו שרצה להליץ בעד הרב הרב"ז זלה"ה כתב כח יותר לקונה מן הגוי החזקה ממי שיש לו חזקה מכח התקנה לא היה צריך למשכוניה נפשיה בדוחק זה כי אפי' שהיה כך עדיין אינו ברור אם קנין חזקה שהוא דבר שאין בה ממש נקנה מן הגוי כמו שאינו נקנה מישראל מה שאין בו ממש שנאמר שיש לה יותר כח מחזקת ישראל כי אף על פי שהיא דבר שאין בה ממש מכח התקנה נקנית לו ואם דברי הרב ז"ל אינן אלא כמו שכתב שיכול היהודי לקנות הבית שיש לו חזקה ליהודי מן הגוי אין שום קושיא בזה לנ"ד שקנינו הוא קנין ואינו נכשל בתקנה כמו מי ששוכר מן הגוי הבית שיש חזקה לחבירו שהוא נכשל בעונש התקנה אבל לא שיוכל להוציאו מן הבית ואם נאמר שגם הרב הרדב"ז ז"ל סובר בפירוש שיוכל קונה מן הגוי להוציא את היהודי המחזיק בה לדור בה או להשכירה מה שהוא סבר' רחוקה לא נעשה בו מעשה כי בכל תוגרמא שנתפשט בה הסכמה זו של החזקות בפי' כתוב שאם יקנה שום יהודי הבית שחבירו יש לו חזקה מן הגוי שיפרע הקונה למחזיק מה שישומו ב' שמאים כמו שכתב הריב"ל ז"ל בתשובותיו וזה עשו לזכות הקונה כי בכלל ההסכמה הראשונה שלא יוכל שום יהודי לשכור מן הגוי הבית שיש חזקה לחברו בה גם הקונ' הוא בכלל שלא יוכל לקנות שאם יוכל לקנות ולהוציא את המוחזק בבית מה הועילו בתקנתם ועם כל זה נתנו כח לקונה שיוכל להוציאו אחר שיפרע מה ששוה החזקה ע"פ ב' שמאים מה שאין כן במי ששוכר מן הגוי הבית שיש לחבירו חזקה בה כי אפי' שיפרע לו מה ששוה החזקה אינו יכול להוציאו ואם במצרים יש איזה שינוי בכתב כתקנת החזקות ואינו כתוב בפי' שהקונה מן הגוי הבית שיש חזקה לחבירו בה חזקה שקנינו קנין ושיכול להוציאו מן הבית מה שאינה סברא כלל פשיטא שאינו יכול להוציאו אלא א"כ יפרע מה שישומו ב' שמאים כמו שתקנו בתוגרמא כי משם נמשך תקנת החזקות לכל המקומות ועל זה הסכימו כל בעלי הוראה במצרים בשנים שעברו הלכה למעשה שלא הפסיד הלה חזקתו כמו שהאריכו בפסקיהם ואין לו ללוי שום טענה לסמוך עליה אלא תשובת מהר"ר דב"ז ז"ל וכבר כתבתי כי אפילו לדבריו אינו יכול להוציאו כפי מה שכתבו לשונו ואפי' היה כותב בפי' אין עושין בו מעשה כמו שכתבתי וטענת לוי על שמעון שאין כתוב שקנה החזקה כבר השיב לו שמעון כי כלוו היינו חזקה כ"ש שעיקר החזק' היא בשכירו' הבית מן הגוי מכח התקנה כמו שכתבתי למעלה גם מה שטען לוי שאחר כתיבת השטר לג' שני' בערכאותיהם מחלו זה לזה ומחל ראובן החזקה ולא נשאר ליה חזקה אלא מכח התקנה ולא נתקנה מעיקרא אלא כדי שלא יהא כל א' הולך ומוסיף וכו' כבר נתבטל כל זה כי התקנה כוללת גם הקניה וגם שיקנה ויהיה קנינו קנין אינו גורע חזקת ראובן וכמו שכתו' למעלה הכלל שאין ללוי זכות כלל להוציא את שמעון מחזקתו אלא שיפרע לו מה ששוה החזקה על פי שמאים אם הסכימו גם במצרים או נמשכים אחר קהלות תוגרמא גם בתקנ' פרטית זו שיפרע לו חזקתו שאם לא הסכימו ולא נהגו בה אינו יכול לוי להוציאו אפי' יפרע לו ובזה יחקרו החכמים יצ"ו שם במצרים ויעשו כפי שיראה בעיניהם וכל מה שהאריך החכם הר' בקנין הגוי בשטר או בכסף לא היה צריך ובסוף נתן מקום לקנו' בחזקות מדינא דמלכותא גם מה שהאריך לתת טעם כי זכות ראובן גם הוא ליורשיו לא היה צריך לתרץ כי בנ"ד על כי נתן הכ"ה פרחים הוא ליורשיו כי בלאו הכי היה ליורשיו מצד התקנה כי לא תקנו לקונה לבד אלא לכל יורשין ג"כ דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתם אם אחר שמת הקונה יוכל אחר לקנות מן הגוי ולהוציא את היורש ומה שכתב על טענת לוי שבא מכ' הגוי שיכול להוציא את ראו' שיש לו ללוי פנים ממה שכתב הרא"ש בתשובו' אינו כי אפי' היה לו טענה ללוי שבא מכח הגוי ושהיה יכול להוציא את המחזיק מן הבית לא היה שום יהודי רשאי ליכנס בה מכח התקנה כמו שאם היה מוציאו הגוי לא היה נכנס שום אדם בו מכח התקנ' כמו שכתו' למעלה והרי שלא הפסיד ראובן חזקתו וכל הפלפול שפלפל החכם בבא מחמת הגוי אם הוא כגוי או לאו והביא סברות החכמים ז"ל ומחלוקתם יועיל זה לענינים אחרים כמי שבא מחמת הגוי כי לנ"ד אינו צריך וכבר העל' כי הדין עם שמעון כמו שכתבתי והלכתא כו"מ: גם החכם הר"ר יעקב קשטרו יצ"ו יפה כח מכירת החזקה מן הגוי לישרא' יותר מן החזקה הבא המכח התקנה שכתב זכינו לדין שבמה ישראל קונה החזקה מן הגוי היא מכורה לו וזכה בדירתה לעולם וכו' דמשמע שכשבא החזקה ליהודי מכח. התקנה אינו כן ואני או' דל מהכא קנין החזקה מן הגוי מכח התקנ' החזק' של שמעון ולא נגר' זכותו כלל במה שקנ' לוי מן הגוי ולענין נ"ד גם הוא מסכי' להלכ' כי הדין עם שמעון נאם המבי"ט: שאלה רכו ראובן מיוחד במקום אחד לקבל סחורות הסוחרים לשלחם לויניציא"ה או למקום הידוע שיהיה בהם ריוח וכל מי ששולח לו סחורה כותב לו שישלח' למקום פלו' ליד פלוני בזמן ידוע ויש מי ששולח לו בסתם ואינו מודיע לאיזה מקום ישלחם והיו בידו סחורות מכמה סוחרים כל א' מהם היה משים סי' במשאות שלו כדי שיוכרו שהם שלו ושמעון שלח ליד ראובן משאות של סחורה בסימנם ולא כתב עדיין אימתי ישלחם ולהיכן ישלחם וליד מי ישלחם וראובן כשרצה לשלוח סחורות לוי שכתב לו שישלחה למקום פלו' ליד פלוני והחליפו לו הסימנים של המשאות ושלח משאות שמעון במקום משאות לוי ונשללו או נטבעו בדרך וטוען שמעון שפשע ראובן ולא דקדק בסימני המשאות ושלח משאות שלו שלא מדעתו שעדיין לא כתב לאיזה מקום ישלחם וליד מי ישלחם יודיענו רבינו אם היא פשיעה או לאו: תשובה צריך לדעת אם ראובן המיוחד לקבל הסחורות אם היה לו רשות לשלוח הסחורות לכל מקום שיראה לו כשישלחו לידו הסחורה כך בסתם שאם הוא כן דיש שם למקום ששולח ראובן אדם ידוע כמוהו שמקבל הסחורות כולם למוכרם והוא עונה לבעלים הראשונים אין כאן פשיעה אפי' שהיה חושב זה ראובן לשלוח סחורה של לוי ונתחלפה בשל שמעון כי לכתחילה ג"כ היה יכול לשלו' גם של שמעון: גם אם היה ידוע מיני הסחורות ששולחים הסוחרים שמין סחורה א' הוא ידוע ששולחים דרך משל לוויניציאה כי לשם נמכרת בריוח ומין סחור' אחרת לרגוזא או למקום אחר וזאת הסחורה של זה שמעון היתה מהסחורות ששולחים לוויניציאה ד"מ גם בזה לא פשע אם נתחלפה לו סחור' לוי בשל שמעון כי אפי' לכתחילה היה יכול לשולחם כאילו צוה לו שמעון שישלחוה שם כיון שיש שם ג"כ אדם מיוחד לקבל הסחורות וגם אם היה יודע זה ראובן שהיה שמעון רגיל לשלוח סחורותיו למקום אחר ידוע שהיה לו שם איש מצווה ממנו וקבלם ושלחם שם בטעות אינו פושע כי אפי' לכתחילה היה יכול לשולחם כההיא דאמרי' בגמרא אם מסר לשומר אחר אם היה בע"ה רגיל לתת לאותו שומר אינו יכול לומר לזה את מהימנ' לי כו' וגם שהיה אפשר ששמעון זה היה רוצה לשלוח סחורתו למקו' אחר לסיבת מה אינו יכול לטעון על ראובן למה שלחה לוינציאה בלי רשותו כי אינו נקרא שינוי מדעת הבעלים להתחייב השליח אלא כשמשנה ממה שדיב' לו בפי' כמו קנה לי חיטים וקנה שעורים אבל כאן ששלח הסחורה בסתם אינו פושע ראובן לשולחם למקום הידוע שהיה הוא שולח או למקו' ששולחים הסוחרים מן סחורה זו: אך אם אינו דרך ומנהג שישלח ראובן שום סחור' הבאה לידו כי אם בכתב ורשו' שכותב לו בעל הסחורה שישלחה למקום פלו' וליד פלוני הוא פושע אם הוא שולחה למקום אחר אפי' במקום שהוא ידוע שיש ריוח בה או למקום שהיה רגיל שמעון לשולחה שם ליד פלו' על פי כתבו ועתה לא כתב שישלחה כל שכן אם שלחה למקום אחר וג"כ שהיה בטעות כי חשב שהיתה סחורות לוי ונמצאת סחורות שמעון היה פושע כיון שכל סחורה יש לה סימן של מי היא היה לו לדקדק ולבדוק בסימנים של המשאות שני מיני הסחורות וכיון שלא דקדק ונטבעה הסחור' או נאבדה חייב לשלם לשמעון כפי מה שהיתה שוה במקום שנשלחה משם וכבר כתבתי על ענין זה והם מוסיפים הלאות אנשים ושלום נאם המבי"ט: