מבי"ט חלק ג רא

מלהשתדל בצרכי הצבור ולא היה נודע בין היהודי' והגוי' לדיין הקהל כי אם ראובן החכ' וגם אלו חדשי' מקרוב באו לא בטלו מה שנתפשרו הראשי' נאמני הקהל עם החכ' גם טעות היותו עשיר אינו פוטר את הקהל מלשל' לו כי גם כי ביודע' שהיה עשיר הכבידו עול' עליו כבר ידעו הקהל שהיה עשי' והיה להם לחוש אולי ישימו הגוי' עיניה' בממונו ויעלילו עליו והם לא חששו על זה ועם היותו עשיר נתחייבו לכל הפסד והיזק שיבא לו כמו שכתוב בשטר גם זאת שטענו על כי לא סבל מכות לא מיראת הש' טענו זה כי היה להם להצטע' על מה שנתבזה בפני הגוי' כמו שכתוב בשאלה ואם היו מכים אותו אולי היה מסתכן וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו ואלמלא נגדוה לחנניה וכו' וכמו שאמרו פ' הגוזל תניין בניך עולפו וכו' כתוא מכמר מה תוא זה כיון שנפל במכמר אין מרחמי' עליו אף ממונ' של ישראל וכו' ואם היה יכול לסבול מכות לא מפני זה היו מקילי' עליו אלא שהיה לוקה ומשל' ותלמידי חכמי' הם חלשי' ותש כחם וכמו שאמרו בראש השנה כמאן מצלינן האידנא אקצירי ומריעי כר' יוסי וכו' והם תלמידי חכמי' וראוי והגון לנאמני וראשי הקהל שלא יהיו מסרבין לגדול ודיין שלה' כי הם חייבי' לעשות מלאכתו וכמו שאמרו חז"ל על ועשו ארון וכו' וכ"ש לסלק מעליו כל נזק והפסד הבא מחמת' ואין ציבור עני כ"ש ירושל' תוב"ב צבי היא לכל הארצות יכוננה עליון אמן. נאם הצעיר ומצטער בצער שערי ירושלי"ם תוב"ב המבי"ט (ועיין סימן תתל"ד): שאלה קפט ילמדנו רבינו באשה אחת זקוקה ליב' והיב' בארץ צרפת וקפץ יהודי אחד וקידשה לפי שאי' מניחי' באות' הארצות ליקח שתי נשי' והיב' שלח שליח והרשאה לעשות חשבון עם האשה היבמה מכל אשר ישאר מעזבון אחיו לאחר שתיקח כתובתה והנשאר יוליכהו לו לשם וגם היא תלך ותקח גט חליצותה כך יתפשרו עם היבמה והמקדש נתפשר עם היבמה שתחלוץ ובשביל כדי שלא יקדשנה אחר קו' שתחלוץ או אחר שתחלוץ מן היבם קפץ וקדשה הביא עדי' וקדשה פעם ראשון ואחר שקדשה אחר שתי שעות באו אליו קצת מן העדי' ואמרו למקדש לא עשית כלו' אע"פ שאנו מכירי' אותה לא ראינו את פניה הלך והביא עדי' אחרי' עם קצת הראשוני' וקידשה פעם שנית ובכל פעם נתן לה שאה"י אחד וכן אמר לה בשתי פעמי' הרי את מקודשת לי בשאה"י זה מעתה לאחר שיחלוץ ליך יבמיך וקבלה המוקדשת השאה"י מיד המקדש בסבר פנים בלי זכר שום אונס כלל אחר זמן שמעו העדי' שיש הסכמה שלא יקדשו שום אשה מבלי רשות ב"ד והמקדש פחד שלא יכחישו העדי' והשתדל לעשות אופן שיקדשנה פעם שלישית והמתין עד יום שהלכה לטריפול עם השיירה הלך והוליך עמו כמו ק"כ דרהמי' קונפיטיש וקידשה לפני יהודי' הרבה וכך אמר המקדש למתקדשת הרי את מקודשת לי בקונפיטיש אלו אח"כ הלכה האשה לארץ צרפת לתקופת הימי' נגלה ונתפרסם הדבר שלחו אחר המקדש ושאלו ממנו והשיב להם כפי הדברי' ששאלוהו באו קצת העדי' והעידו עדות גמורה ונכונ' אחרי אשר גזרו עליה' גזרת נח"ש הגידו כל הדברי' שראו וששמעו והלכו אותו היום ויום השני האחד מהם חזר בדבורו ושמו יוסף דבאני לפי שנתנו לו שוחד שיחזור ויאמ' מה שאמ' שלא ראה ולא שמע אלא להכעי' נתן אותו עדות והנותן השוחד ידוע הוא ודרכיו המקולקלי' שנתן עיניו ביבמה לקחת אותה לו וזה הדבר הוא שלא מדעת' של היבמה אלא שנתפש' עם דוד היבמה והוא יצחק אורגיר ויצחק הנזכר הלך עם היבמה לצרפת להביא אותה לו ולפתות אותה לפיכך הוא מעכב בכל כחו כשראה המקדש כל העניינים לא רצה להביא עדים יותר אע"פ שאמר לב"ד יש לי עדים הרבה יותר מעשרה לפי שנפל דברי' ומחלוקת בין המקדש והחכם יצ"ו והמליץ הרע הוא המעכב אשר נתן שוחד להעד האחד שמואל ן' רבי שנתן עיניו ביבמה ונתפשר עם דודה שהוא יצחק הנז' ויש למקדש ראיה על הדברי' הללו והדיין הוא דן כפי מה שיאמרו היועצים והמליצים ולכן מורינו ועטר' ראשינו אדונינו ישוב לנו תשובה כפי מה שיורוך מן השמי' ולך תהיה צדקה מאת ה' והשלם: תשובה אמימר פסק הלכתא כשמואל על מי שנתן קדושין ליבמה אי תפסי קידושין או לאו ואמר שמואל בעניותינו אנחנו צריכה גט מספק והרמב"ם ז"ל פ"ד מה' אישות פסק כן שיש ספק אם תופסי' בה קדושין או לאו ולכן צריכה גט ובפ"ז כתב האומר ליבמה הרי את מקודשת לי בזה לאחר שיחלוץ לך יבימך הרי זו מקודשת הואיל ואלו קדשה עתה היו קדושין תופסי' בה מספק ע"כ ובספרי' שלנו כתוב הרי זו מקודש' ולא ספק מקודשת וכן נראה מלשונו שכתב שאילו קידש' עתה היו קידושין תופסין בה מספק נראה כי עתה הם קידושין ודאי דלא הוי דבר שלא בא לעול' כיון שעתה תופסין מספק וכן נראה מלשון שכת' למעלה על הרי את מקודשת לי לאחר שאשתחרר וכו' לאחר שימות בעליך לאחר שתמות אחותיך אינ' מקודשת לפי שאינו יכול עתה לקדש' נר' כי עתה שיכול לקדש מקודשת ודאי והשתא בנ"ד שאמר לאחר שיחלוץ ליך יבמיך תפסי קידושין אח' שחלץ ואפי' בא אחר וקדש' אינם תופסי' קידושי שני שאין קידושין חלין על קידושין כמו באשת איש שאין קידושין חלין בה ואפי' שהיה או' לאחר שתתגרשי וגם אם קדושי יבמה לאחר שיחלוץ לה לא להוי קידושי ודאי אלא ספק כמו שכתבו המפרשי' ז"ל וכמו שכתב הר"ן ז"ל אפי' חזר וקדשה הוא עצמו או אחר אין קדושי ספק חלין על קדושי ספק ואין זה כמו שבועות שחל שבועה על שבועה כשהתיר הראשונה חל השניה משום (שהחכם) כעוקר הנדר או השבועה ויש מקום לשבועה לחול אחר היתר הראשונה מה שאין כן באשת איש שכשמגרש אותה מכאן ולהב' הוא מתיר אותה ולדעת אלו שהמקדש יבמה לאחר שיחלוץ הם קדושי ספק אם בא אחר וקדשה אחר שחלץ לה נר' דהוי נמי קדושי ספק על קדושין אחרים בספק ולא דמי למאי דאמרי' לעיל דאין קדושי ספק חלין על קדושי ספק כמו שקדושי ודאי אין חלין על קדושי ודאי כמו על אשת איש דהתם הוו קדושי שני כקדושי ראשון ממש כגון מקדש יבמה דהוי ספק ובא אחר וקדשה דהוי נמי ספק אינו חל אבל הכא דקדושי שני לא הוו כקדושי ראשון דקדושי ראשון הוו בזמן שהיתה יבמה והוו ספק וקדושין לאחר שחלץ שאם לא היו קדושי ראשון היו חלין בודאי מש"ה יחולו עכשיו בספק ובנ"ד כתוב כי אמר לה בשתי הפעמי' הרי את מקודשת לי בשאה"י זה מעתה לאחר שיחלוץ ליך יבמיך כיון דאמר לה מעתה אלימו קדושין אלו ממה שלא אמר מעתה ואפשר שלא יחולו קדושין אחרי' אפי' יאמר ג"כ מעתה כיון שהקדושין הראשוני' אמר מעתה אבל אם לא היה אומר מעתה היו חלין קדושין אחרי' למפרשי' שסוברי' שאם אמר לאחר שיחלוץ יבמיך שהוא ספק מקודשת שיש קדושי ספק שחלין על קדושי ספק כמו שכתבתי למעל' וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ז מהלכות אישות האומר לאשה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר שלשי' יום בדינר זה ובא אחר וקדשה בתוך השלשי' יום הרי זו מקודשת מספק לשניה' לפיכך שניה' נותני' גט כו' ע"כ הרי שיש קדושי ספק על ספק כי האי גוונא אבל אם היה מקדש אחד אחר השלשי' יום כבר חלו קדושי ראשון ובמה שכתבתי אם קידשה שני אחר שחלץ לה יבמה תפסי מספק היינו משום דקדושי ראשון לעול' הוו ספק אפילו אחר שיחלוץ אבל במה שכתב הרב קדושי ראשון חלין ודאי אחר השלשי' הכלל כי אלו הקדושין חלין על היבמ' לאחר שחלצ' לדעת הרמב"ם ז"ל שהיא מקודשת ודאי לפי גרסת ספרנו ואפי' קידשה אחר לא תפסי אבל למאן דסבר דלאח' שיחלוץ ליך יבמיך הוי ספק הכי נמי אם קידשה אחר שחלצה הוי נמי ספק וכיון שבנ"ד אמר מעתה ולאחר שיחלוץ וכו' אם קידשה אחר אחר שחלצ' אינם קדושין אלא שקבלת העדות שבא לפנינו אינו כלום כי כל מי שאינו בקי בגיטין וקדושין לא יהא לו עסק עמה' ואין קבלת עדות' עדות כיון שיש בעיר חכמי' צריך שיעמדו לב"ד וישמעו ויכתבו עדות' ואם יעידו שאמר כפי מה שכתוב למעלה הוו קדושין על הדרך הכתוב למעלה נאם המבי"ט: שאלה קצ עטרת תפארת שיבה אור חכמה ותושי' כצאת השמש בגבורה נפשי נשואה לנגדו לקבל מהודה והיא כעור' ואפלת אור' נופלת לפניו משתחוה לרגליו ואומר' אנא שא נא נאלמתי דומיה כי לא ידעתי דבר לכן מעלת הדרת כ"ת יפתח פיו לאלם לקרוב להשתחו' לו ולבק' מלפניו ואל אכשל בלשוני כי ל"א לי לפרט כ"א ללשון למודי' דומי' תהל' נשאני לבי לקרוב לשרביט זהבו בראותי כל הספרדים הדרי' בגלילותינו העמידו פסל התלאה בתפילת המנחה ואמרו שלא לחזור ש"צ התפילה קולם כנחש הלך עד (מקום) אשר אנחנו בו בפרט אשר באו ממ"ה אין מבחיני' בין ימינם לשמאל' מרימי' קול לאמר כך קבלנו כך נהגו אבותינו נתקרבתי וקראתי למביני' ולעם ואמרתי דמנהג' משבשתא היא ודברתי על המנהיגי' ונתחזקו באומר' כי ל"א לבטל מנהג אבות' ואעפ"י שקראתי לי עדים נאמני' כי בהרבה מקומות בעלי החכמ' בטלו מנהג זה בכל זאת לא שבו מדרכ' ואומרי' שאם לא ישלחו להם מצפת תוב"ב לא יכרעו עורפ' על כן כל דברי האגרת הזאת לבקש מלפני גודל מעכ"ת שישא ניסו וירפא את מזבח השם ויגזור עלינו כי לפחו' המנח' הגדול' יאמרו בחזרת ש"צ ואדוני כמלאך האלקי"ם לדעת כל אשר בארץ ויגד לעמי פשע' ולא יכירו כי נודע ממני להאדון מאומה אלא כי שמע דבת רבי' ורוח ה' נשאו ולו תהיה צדקה ושלם האדון יגדל מאת עבדו שלמה שמעתי כי בקצת מקומו' באיטלייא אינם זהירין בתפלת המנחה כמו שראוי ואיני תמה כי גם בארץ ישראל ובשאר ארצות מקילי' בעונת' שאינה קבועה גדולה וקטנה וגם בכוונת' אינם זהירי' כ"כ כמו בתפלת השחר (ושרבי') [וערבי'] אפי' היא רשות מפני שהיא בזמן שכול' טרודי' במלאכת' ובסחורת' ואינ' יכולי' לפנות דעת' ולכוין כמו בתפלת השח' שעדיין לא התחילו להתעסק בשום דבר וגם בתפלת ערבית כבר נסתלקו ממחשבת סחורת' ולא כדין וכשור' הם עושים בזה כי איפשר להם להפסיק ממלאכת' ולפנות מחשבת' לכוין כי על זה אמרו חז"ל לעול' יהא אדם זהיר בתפלת המנח' שצריכ' זהירו' מפני הדברי' הנזכרי' שנותני' רפיון לאנשי' לתפלת המנחה ועל זה יש להם שכר טוב לזהירי' בה ותקובל תפלת' יותר משאר תפלות וכמו שמצינו מה שנענה אליהו בתפלת המנחה שהיה קידוש ה' באות' תפלה שאמרו אפי' עובדי ע"ז ה' הוא האלקי"ם וכו'. וכמו שבתפלת השחר חוזר ש"צ התפלה להוציא מי שאינו בקי להתפלל ולכוין כן בתפלת המנחה חייבי' יותר מפני שתהא מקובלת וכבר סמכו על פסוק שבע ביום הללתיך) שכר) שכל תפל' שמתפלל כל אחד בלחש ומה שמכוין בתפלת חזרת ש"צ ומה שמכווני' בעניית אמן לכל י"ח ברכות הם שלש וכן בכפל מנחה הם שלש ותפלת ערבית שאינה בחזר' הם שבע פעמי' ביום שאנחנו מהללי' לאל יתברך אלא מפני היותה בשני זמני' גדולה וקטנה ואינו ניכר לכל אדם זמנה בדקדוק כמו תפלת השחר בקומו ותפלת ערבית בשוכבו עם קרית שמע הקלו לאומר בקול רם ואנחנו עושי' איזה תקון לזה ברוב המקומות שאנו מסכימי' בתפלת מנחה הראשונה שיאמרו בבית הכנסת בכל יום התפלה בלח"ש וחזרת ש"צ מפני שמתקבצי' בה רוב המתפללי' וכשיש עשרי' בני אדם או יותר לפחות העשרה מהם יכונו ויענו אמן וכשבאי' אחרי' להתפלל אינ' כ"כ והוא יותר טוב שיתפלל בקול רם מפני שאין רוב המתפללי' אז יכולים לענות אמן שהם מועטי' כי בתפל' השחר כולם כאחד מתפללי' תפלה אחת ואעפ"י שקצת' לא יכוונו למה שאומר ש"צ ולענות אמן יש הרבה מכווני'