מבי"ט חלק ג ר

בטענותי' ועל מה שטוען שאינו חייב באחריו' כי כן אמר לו שמעון אינו אמת כי שמעון אומר כי מעול' לא אמר לו שלא יהיה חייב באחריות ילמדנו עם מי הדין תשובה במה שהניח לו המעות בסיפיט ולא הניח' בחיקו לא פשע בזה כי אולי היו מעות כסף והיו לו משאוי בדרך ולא היה לו שמירה אחרת כי אם בסיפיט סגור עם שאר נכסיו כי במה שהניחה וברח לא פשע בזה כי אין לאיש נכבד מנפשו והיה ירא שמא יהרגוהו ומפני שנודע ששללו הרבה נראה שלא רצו להתעכב עד שיפתחו הסיפיט אבל אחר שהביאו הסיפוט סגור ושלם היה לו ללוי לשמרו ולא יעלים עיניו ממנו ולא להניחו ביד המוקירי ובזה פשע כי קרוב הוא כי המוקירי ידע כי היו לו בו מעות ומפני שהיה סגור ובמנעול כדי שלא ירגיש לוי שהו' לקחו עשה הנקב ומה שטוען לוי שאולי הליסטי' לקחוהו טענתו אינה כלום כי הליסטי' לא היו יראי' מלפתוח הסיפיט וליקח כל מה שבתוכו או להוליכו עמה' כך סגור ושלם ובבית' יפתחוהו אלא שנראה שהמוקירי הוא שעשה נקב זה ולוי חייב שהניחו בידו ואם המוקירי בא לבדו עם הסיפיט לעיר היה אפשר כי בבואו ממקום ששללו הליסטי' עד העיר עשה הנקב ולקח המעות ולא יהיה חייב לוי שום דבר כי לא מרצונו הניח הסיפיט כי אם מרצון הצלת נפשו ברח שלא יהרגוהו ולא היה יכול להציל הסיפיט אלא שנראה מן השאלה שלא נתיחד המוקירי עם הסיפיט בבוא' לעיר מן השיירה שכתוב בשאלה שהלכו אנשי' למקו' השיירה ומצאו הסיפיט שלם וסגור ונרא' שהם הביאוהו אע"פ שהיה בא המוקירי עמם לא היה לו מקו' וזמן לעשות הנקב וליקח המעו' גם לוי לא טען טענה זאת כי ידע כי לא נתיחד הסיפיט עם המוקירי בבואו ממקו' השלל לעיר אלא שאולי המוקירי בבואו מן העיר לסיני' לבדו עשה הנקב ולקח המעות וכמו שטען לוי עצמו ולא ידע כי עשה פשיעה להניח הסיפיט ברשות המוקירי וחייב לשלם גם מה שטען כי אינו חייב באחריותיו כי כן אמר לו שמעון אינו נאמן בטענה זו אחר שהוא ידוע שפשע וכמו שכתב הר"מב' ז"ל פ"י מהלכות שאלה ופקדון ובעל הפקדון שהביא ראיה שפשע השומר משל' וזה טען ואמר תנאי היה בינינו אינו נאמן שהרי יש עדי' שפשע ע"כ ובנ"ד הוא עצמו הודה שהיה הסיפיט ביד המוקירי ובזה פשע וגם באותה העיר ג"כ התרו בו עדי' שלא ילך ולא שמע אליה' והני' הסיפיט ברשות המוקירי בדרך ואני אומר כי אפי שהיה אמת שאמר לו שמעון שלא יהיה חייב באחריות משמעותו הוא שאפי' ששומר חנם פטור מגניבה ואבידה הוא חייב לישבע שנגנב או נאבד ומשבועה זו הוא שאמר שלא יתחייב באחריות גניבה ואבידה כלו' השבועה שחייב הש"ח שלא יתחייב הוא לישבע אבל אם פשע נ"ל הפושע מזיק הוא וחייב כמו שכת' הרמב"ם ז"ל פ"ד דשכירות כי בעבדי' וקרקעות ושטרות שפטור ש"ח משבועה גניב' ואבידה וש"ש שחייב בגניבה ואבידה דמטלטלי' פטור מלשל' בעבדי' וכו' אבל אם פשע בהם חייב לשל' (שצ"ל) [שכל] הפוש' מזיק הוא וה"נ אינו פטו' מפשיע' אפי' אמר שאינו חייב באחריות כ"ש כי אין בטענות לוי שהוא טוען וחוזר וטוען טען מקוד' ואמר לראובן כששאל ממנו המעות שנגנבו עם שאר השייר' ושקר בזה כי הסיפי' ידע (הב"ח) [הוא] שהניחו סגור ושלם באות' העיר ולא נודע עדיין שחסר המעות מן הסיפיט ואחר שהביאו הסיפיט ונמצ' הנקב ולא נמצאו המעות טען כי אולי היה נקוב מקוד' ולא הסתכלו בו העדים שאמרו שהיה שלם ואח"כ אמר אולי המוקירי וכו' וכשראה שלא היו צודקות טענותיו חזר ואמר כי שמעון אמר לו שלא יהיה חייב באחריות ובהפו' טענו' אלו אפשר להאמין שלוי הוא שעשה הנקב ולקחו' אם אינו מוחזק לאד' כשר ולא היה לו מקו' לעשות זו כשבא לאותה העיר כי אם כשהיה הסיפי' בביתו בחלב איזה יום קוד' שיצאו לדרך או עתה בסיני' כשהביאו המוקירי בביתו ולא רצה לפתוח הסיפיט וליקח המעות כי יהיה ידוע כי הוא לקח' אלא שידע הוא מקו' שהניח בו המעות בסיפי' ונקב נגד מקו' המעות והוציא' ולקח' ובזה היה לו טענה כי המוקירי לקח' ורחוק הוא שנאמר שידע המוקירי לנקוב נגד מקו' הנח' המעו' ולכן יש לו (לשמעון) [לראובן] לחשו' אותו אם אינו מוחזק בכשרות ואפי' נחזיק אותו באד' כשר נתן הוא מקו' לראובן שיחשוד אותו ואחר שהניח הסיפיט ביד המוקירי כבר פשע וחייב לשל' ולמה לו ליכנס בספק חשד' סתם ישראל כשר הוא: שאלה קפח ילמדנו רבינו ראובן ת"ח בא למדינה א' דרך העבר' ואנשי המדינה ההיא חלו פניו שיבא וידור ביניה' ויורה להם תורת ה' כפי ידיעתו וקבלו עליה' שכל הפסד שיבא לו מהגוי' או איזו עלילה שיעללו עליו הכל עלויהו ליהדר ויהיו חייבי' לפורעו ואז כתבו שטר בניה' וחייבו את ראובן הנז' שאם לא יבא לזמן פלו' שיהיה חייב לצבור סך מעות והוצרך לבא בזמן שעשו ביניה' הן לקיי' השבועה הן כדי ליפטר מהחיוב שנתחייב וכשבא חזרו וכתבו שטר ביניה' וז"ל אנו חתומי מטה וכל הקהל הקדוש יצ"ו וכל הנאמני' וז' טובי העיר קבלנו עלינו בשבועה חמורה בשי"ת בכל חומרי שבועה שראובן יהיה עלינו לרא' ולקצין ודיין ומנהיג לדון ולפשר בכל ענין שיצטרך בין ליחיד בין לרבי' בין לנישואין בין לגרושין בין בכל אשר יראה לו לגזור ולעשות גדר והסכמה או לקיי' איזו הסכמה מההסכמות הקדומות הכל קבלנו עלינו כלנו כא' לכל אשר ואמר החכ' הנז' וכל הפסד ונזק והוצאה שיבא להחכ' הנז' ח"ו משום דבר מזה מכל איזה אדם שיהיה עלינו ליהדר באחריות גמורה על כל נכסינו ואחר עבור זמן ורצה לייסר קצת פריצי' ולהחזיר' למוטב הלשינו עליו איך הוא דן ונעשה שופט במדינה ומשיא נשי' ומגרש נשי' בביתו ודברי' כאלה ובבית השופט נתרעמו על החכ' הנז' ואמרו לו תזהר שאם תעשה כך שנייסר אותך ואמר לא עשיתי ולא אעשה ושקר ענה בי שאמר זאת עלי ואחר שעבר כמו שבוע או שבועיי' שלח הכהאיי"א של שר המדינ' לע' ערב אח' החכ' הנז' לפני ב' יהודי' ואמ' לו תאמ' לי ותודיעני מאין באת אמר ליה החכם הנזכר ממקום פלוני אמר לו הכאהיי"א יש לך איזה מאמ' המלך או איזה בראיי"א כמו שיש לערלי' להיותך שוטר ומושל הראני ואם לאו מי שמך למשול לא יש שר במדינ' ואמ' לו החכם הנזכר א"ו אני לא משלתי ולא עשיתי כלום אני כאחד מעבדי המלך אשר אם לא יכשר בעיניו לדור במדינה א' הולך לדור באחר' ובכל מקום שהוא הוא עבד המלך סוף הדברים שאמר לו כלך עתה והלך היהודי לביתו ובבקר שלח שר המדינ' ותפש אותו והוליכו אותו קשור לבית השר ואמר לו השר מי אתה אמר לו אני עבד מעבדיך אמר לו מה שמך עם היהודים אינך חכם שאתה מושל עליהם ולא היה ראוי לך זה שנה וחצי שאני במדינה הזאת נחליתי ובאו לבקרני כל הגדולים של העכו"ם והפאפ"ס של הערלים וכל גדוליה' ואתה לא חששת ממך לבא כאילו אינך חושש ממני ואמר לו החכם אנו היהודים יש לנו שי"ך אשר עליו מוטל לעשות זאת וכן הוא המנהג קודם לכן עם כל השרים לא עם החכם משפטך כי לא כן נהגו ואמר אם לא היה כך המנהג אני אלמדך המנהג ועוד צוה שיתפסו אותו בזקנו ויוציאו (א') אותו מלפניו והכינו לו עצים להכותו מכת מות גם רצה לגלח זקנו ולשי' (כרס) [קר] בראשו ולסב' אותו בכל המדינ' וכראו' ככה היהודי' הנמצאים שם עשה פשרה בסך ס' פרחים לשר וכמו עשרים פרחים לאנשיו וראובן הנזכר אומר שהפסד הנז' הצבור חייבים לפורעו מכמה אנפין גם כי אם לא היו מתחייבים הם בכל הפסד שיבא לו לפרוע אותו כן הוא המנהג בכל המקומות כי כאשר מתעוללי' על הדיין יען הוא גדול ליהודי' בעיניה' שיפרעו ההפסד היהודי' נוסף כי כבר נתחייבו ראשי הקהל כמו שכתוב למעלה הן כי החכם הנז' אומר כי כן הוא הדין אפי' באתר דלית מנהג ואמר שלית דין צריכה בשש הן כי מנהג המדינה אשר פה וההסכמה אשר ביניהם שכל אשר יפסיד השי"ך או א' מהנאמני' או מי שעומד לשרת לצבור שהכל יהיה על הצבור והקהל קצתם אומרים אלולי שהוגד אל השר שאתה עשיר ולא ידע מה לעשות כדי לקחת ממך מעות עד שעש' עלילה זאת ולכן עליך מוטל וקצתם אומרי' אילו היית סובל המכות ולא הייתי עושה הפשרה הזאת לא הייתה כ"כ הפשרה וקצתם אומרי' שנתחייבו ד' ראשי הקהל אז היו הם ראשי' ועתה כבר לא חשיבי כי נתרבו עליהם חכמ' וגדולים מהם למאד והם לא נתחייבו והחכם אומר להם כי מ' שאמר שבשביל שאני עשיר וכו' והלא כבר ידעתם מתחלה שהייתי עשיר לא נתעשרתי עתה ונמצא שעל תנאי זה המלכתם אותי עליכם ומ' שאומר' שהיה לי לסבול המכות וכו' זה לא שמעתי שאני מחוייב יען אני משרת אתכם בחנם שאהיה מחוייב לסבול מכות זאת ועוד אחרת כי אדרבה אומרי' שאחר המכות ההפסד הוא יותר גדול עוד כי ההכאה היתה להכו' מכת מות מרוב כעסו עוד כי אני זקן וחולה ובודאי הגמור מ"י מכות לבד הייתי מסתכן בנפש ומ' שאומרי' כי ראשי הקהל עתה לא חשיבי אומר החכם כי לאו כלום הואי חדא כי גם הנאמנים עתה וראשי הקהל כי גם אם נתרבו חכמי' נתרבו לעסוק בתורה אבל לא לבטל ענייני המדינה ומנהגיה עוד כי בזה יהיה אפשרות להם לעמוד ואם לאו יתעללו על הכל היום על א' ומחר על א' ואין לדבר סוף עוד כי למה כאשר נתרבו במדינ' לא מנעו אותי ולא התרו בי אלא היו עומדי' בהשקט ובבטח' ושתקו ועתה הם אומרין דברים אלו לאו כלו' הוא עוד כי ההפסד אינו נפרע מכיס הדרי' במדינה כי אם מאשר יבא להם נדבות מד' רוחות העול' כדי להחזיק ארץ הקודש ובודאי הגמור כי כ"ע ניח' להו בהכי וגם אם עתה ע"י שישלחו לאמר להם שהחכ' עשיר וכדומה לזה ויאמרו דלא ניח' להו לאו כלו' הוא יורינו רבינו הדין עם מי ושכרו כפול מן השמי': תשובה ראובן ת"ח זה הוא כמו שליח של הקהל להשתדל בצרכיה' בתיקוני הקהל וסדר' לכל מה שקהל חייבי' לעשות לדין בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו ולהטיל שלו' בקהל ביסר הרשעי' ולסלק נזקם מעל הקהל מה שהם אינם כדאים לעשות כל אלו הדברי' וזה החכ' הוא שלוח' לכל אלו הענייני'. ולכן חייבי' בכל מה שאירע לו בעשיית צרכיה' כמו מי שעשה שליח לקנות לו איזה דבר מפלו' ונמצא הדב' ההוא שקנה שהיה גנוב אצל המוכר והעלילו על השליח שקנה גניבה והפסיד מעות להנצל דפשיטא שהמשלח חייב בהפסדו מתוך שעשה שליחותו ולא עשה שום פשיעה כי לא ידע שהיתה גניבה או האמת לא הייתה גניבה והעלילו עליו שהייתה גניבה כי באיזה אופן שיהיה זה השליח עשה שליחותו ולא פשע ולא עווה בשום דבר והמשלחו חייב בהפסדו כי מחמ' השליחות עצמו בא לו הפסד זה וכתב מהר"ם ז"ל פ' גוזל במרדכי על מי שנכנס ערב לגוי על חבירו כי אפי' שהעליל עליו שלא כדין אחר שמחמת שהעמידו ערב באה לו הצרה הזאת חייב ובמרדכי בהגהות ג"כ כתב שאם שמעון הלך בשליחות ראובן בחנ' ונתפס בדרך חייב לפדותו ובנ"ד מחמת שליחו' הקהל שהיה משתדל בשלחות' בכל מה שהיה צריך לקהל נתפס ולכך חייבי' הקהל לשל' לו כל מה שהפסיד וזהו אפי' שנתפשר עמה' כך בסת' מבלי שום תנאי וכל שכן שעשו תנאי עמו על כל הפסד שיבוא לו משו' דבר שיהיה עליה' שאפי' היה נוטל מהם פרס היו חייבי' גם מצד המנהג כי כל מה שיארע לדיין או לנאמני הקהל הציבור (פורשי') [פורעי'] בעד' ומנהג זה הוא על פי הדין שכתבתי שכל דבר שיארע לשליח מחמת המשלח על דרך מה שכתוב למעלה חייבי' הקהל לשל' לו ואין לקהל שום טענה על מה שבאו חכמי' או יחידי' אחרי' בעיר כי לא בשביל' נדחה החכם