מבי"ט חלק ג קצו

על השארות הנז' לעיל ולא חשב אנוש ועבר על זמן הפרעון ימים ושני' ולית דין ולית דיין להוציא את בולעו מפיו כי נודע בשערי מקומו שמו איש ריב ואיש מדון ממרה את פי השם בכל ענייניו ולא ציית דינא עד שראובן הנז' לעיל בראותו דחיותיו ותשובותיו נשאר מעל הלך בכח התנאי הנז' לעיל הכתוב בשט' הנז' לעיל ומכר בתים הנז' לעיל ללוי להתפרע שאר דמי הבתים הנז' לעיל ועתה באים שניהם ונילוו לוי וראובן הנז' יחד להוציא הממון הלז מהבתים הנז' בהורמנא דמלכא בפני הערכאות: יודיענו רבינו אם בדין תורתינו תורת ה' אמת היש כח בידם מספיק להוציאו מהבתים הנז' לעיל בטענת שלא קיים תנאו הנז' לעיל אחר שגדר ופרץ ותקן בבתים הנז' לעיל כחפצו ורצונו כאיש העוש' בדב' שהוא ממונו וקניינו ואחר שדר בהם ד' שנים ויותר כמדובר או לא: תשובה מכירה זאת קיימת כיון שהחזיק ודר בה אע"פ שלא נכתב שטר המכר יש כאן חזקה ומסתמא היה קנין סודר ג"כ ונתינת כסף אע"פ שנשארו קצת המעו' כיון שנעשו מלוה בשטר עליו הרי נתרצה ראובן כמו אם קבל כל המעו' ונעשו מלוה בשטר על שמעון ואם כתו' בש"ח שאם יעבור א' מן הזמנים של פרעון שיוכל ראובן למוכרם וליתפרע ממה שישאר חייב יוכל למוכרם מצד הדין אלא שאנו נוהגים פה שתנאי זה הוא כשופרא דשטרי ואינו מוכר אלא בב"ד וזולת זה לא ימצא מי שקונה ממנו ואם כן יוכל ראובן למכור ברשות ב"ד כי ב"ד יתנו רשות ותמכר ע"י ב"ד כיון שיש לו לראובן שטר חוב עליו וב"ד יכולי' להכריח אותו שיפרע אם יש לו מעות או מטלטלי' ואם אין לו ימכרו הבית הנז' או בית או קרקע אחר ואע"פ שנכתב שהבתים משועבדים לו אינם אפותיקי שלא יהיה לו פרעון אלא מהם כי גם כל נכסיו הם משועבדי' בשטר חוב זה ואם יפרע לו אין מכירת ראובן ללוי כלום כי לא תלה המכיר' בפרעון כי המכירה קיימת אבל אם שמעון יפרע תוך הזמן שיתנו לו ב"ד כמו שלשים יום או פחות יכול ראובן ע"י ב"ד למכור מנכסיו של שמעון או הבתים או קצת הבתים עד כדי החוב לפרוע חוב הנז' לעיל וזה דבר פשוט ואם יש לו לשמעון איזו טענה זולת מה שכתוב למעלה נראה אם יש בה ממש נאם המבי"ט: שאלה קעט נשאלתי על ס"ת שכתבו כל דף מ"ב שיטות ויש דף א' בה מ"ג שיטות ושיטה אחרונה היתה יוצאה חוץ למטה מן הדפים שאצלה אם יש פיסול על זה השיטה והשבתי כי למצו' מן המובח' שיהו שיטות כל דף שוו' בכל דרכים כמו כמה דברי' שנהגו בהן הסופרים בקבלה אלו מאלו אבל אין פיסול כי אם בעשרים דברים שפוסלין בס"ת שמנאן הרמב"ם ז"ל ויתיר שיטה אחת על שאר הדפים אינה מאחת מהם ולא מכללן וכתב הרב ז"ל ושאר הדברי' למצוה ולא לעיכוב ונ"ל קצת ראיה כי גם בשטות הוא מצוה מן המובח' שיהיו שוה למשפחותיהם גם כן או פחות מעט או יותר מעט צריך שיהיו שוות ואפ"ה אם נזדמנה לו בסוף השיטה תבה אחת גדולה יכול לכתוב שני אותיות חוץ לשיטה ואפ"ה אם היתה תיבה כמו עשר אותיות וכן בשירת הים ובשירת האזינו שהיו ה' שטות שלמעלה מן שירת הים התחלת' הבאי' ביבשה וי' שיטות שלמעל' משירת (האזינו) שיהי' התחלת כל שיטה ואעידה אחרי (וה') וכו' וכן למטה מהן וכדי שיבואו התיבות הנז' בתחילת כל שיטה לפעמים הסופרי' מקצרי' השורות יותר מן השורות שבחות הדף והוי שינוי בדף ואינו פוסל וכן שיטה זו היתרה בדף זו אף על פי שנראה איזה שינוי אין בה פיסול כלל נאום המבי"ט: שאלה קפ נשאלתי על ב' בנות שראו צער אמן והיה להן בית אחת ורצו שתיהן לתת לה שכירות ביתן שתתפרנס מהשכירות ולא תצטרך לבריות וכן עשתה כמה זמן אכלה שכירות הבית ובתוך הזמן נשאת הא' מהן לראובן ונפטרה תחתיו בלי זרע וחילקו ביניהם העזבון כפי המנהג וכפי מה שצוות' היא שתקח אמה חלק מעזבונ' ואחותה חלק ועתה טוען ראובן כי מה שנתנה אשתו ואחותה שכירו' הבית היא מפני שהייתה עניה ולא היה לה במה שתתפרנס ומעתה זכתה בחלק הנדוניא שניתן לה ואינה צריכה לאותו שכירות ורוצה מעתה לזכות בבי' ובשכירותה והביא עדים לפני שנמצאו בשעה שנתנו הב' בנות שכירות הבית לאמן לפרנסתה מפני שלא היה לה במה שתתפרנס וא' מן העדי' העיד שידע הוא שנעשה לאמן שטר על מתנה ועל זה אני משיב כי בדין תורה כיון שלא התנו הבנו' בפי' עם אמן שבעוד שהיא בדוחק מזון תאכל השכירות אע"פ כי מחמת דוחקה נתנו לה רשו' שתקח השכירות ולקחה ואכלה כמה זמן אע"פ שעתה יש לה במה תתפרנס אינם יכולים לא הבת הנשארת ולא בעל הנפטרת למונעה שלא תקח השכירות כיון שכתוב בשטר סתם בלי שום תנאי שתקח השכירות כל ימי חייה וגם אפשר שתאכל ותפסיד מה שנתנה לה מעזבון בתה ותבא לידי צורך מזונות וע"כ יש לה שכירות הבית כל ימי חייה בתנאי שתראה השטר שבידה שכתוב סתם בקנין שנתנו לה בנותיה שכירות הבית לכל ימי חייה ואינו כתו' שם תנאי כי מפני שהיא בדוחק מזונות נתנו לה וכל זמן שלא תצטרך שישוב השכירות לבנותיה ועם כל זה כשתמו' היא יחלוקו חצי הבית בין הבעל של הנפטרה ואחות אשתו כפי מה שהיה תנאי ואם לא היתה חלק בית זו כתוב בתנאי הכתוב' אינה נכנסת בכלל תנאי מנהג חלק עזבון האשה ובעלה יורש כל חלק הבית של אשתו כשתמות אמה: וגם שאין הבעל יורש בנכסי אשתו כי אם במוחזק ולא בראוי כמו הבכור שאינו נוטל בראוי כבמוחזק דכתיב בכל אשר ימצא לו אפ"ה ענין בית זה היא מוחזק ולא ראוי כי היה ברשות הב' בנות לכל הדברים והוא קרקע עומד בעין ולא כמו מלוה אשתו שנקר' ראוי ולא מוחזק לגבי ירושת הבעל והיא נקרא על שמן וכפי מה שאין הבעל כל תיקון שהיה מצטרך לבית היה על הב' בנות גם מה שמוטל על הבתי' מכס הבתים שהיה פורעים הם נאם המבי"ט: שאלה קפא ראובן שמסר מודעא וז"ל אתם עידי יודעי' ומכירים ורואים את אשר נהיה ביני ובן שמעון אשר שואל ממני סך מעות ואיני חייב לו מחמת הטענות שיש לי ומפני האונס שמבזים אותי בערכאות אני מוכרח להתחייב לו בשטר לכן קודם גמר ענין אני מודיע לכם שמחמת האונס הנז' אשר אתם יודעים ומכירים בו אני מוכרח להסכים להודות ולהתחייב לו לתת לו מה שאיני חייב כפי הדין ואתם עדי יודעים שאין ברצוני כלל ועיקר אלא אדרבה בעל כרחי ושלא מדעתי ומעתה ומעכשיו אני מוסר מודעא ומבטל את כל החיוב שאתחייב והרי כחרס הנשבר שאין בו ממש ואפילו שאעיד על עצמי שלא מסרתי מודעא וכו' או שמסרתיה והריני מבטל אותה ואפילו שאבטל כל מיני מודעי ומודעי דמודעי עד סוף העולם וכו' או כתב או עדות שיצא נגד אותו החיוב כל הבטולים ההם אפילו שיהיו פרטיים ופרטי פרטיי' אני כולל אותם כול' ומבטל' מעכשיו והמודעא הזאת קיימת וכל הדברי' והביטולי' שאמסור על בטול מודעא שגורמים כאשר יתקיימו אותם הדברים והביטולי' שתהא מודעא זאת בטלה והביטולי' קיימים כולם אני מבטל אותם מעכשיו באופן שהמודעא תהיה קיימת והביטולים בטלים ואפילו שאפסול על עצמי כל עדי מודעא דעו כי הפיסול ההו' הוא שלא מדעתי ובעל כרחי מצד האונס הנזכ' ועדי המודעא זו בכשרותם עומדים ואפי' שאשבע שבועה על דעת רבים מפורש כקיו' החיוב שאתחיי' לתת לו דעו כי הכל בהכרח גמור שלא מדעתי ורצוני לכן אתם עדי דעו כי מודע' זו קיימת לא יהיה לה ביטול עולמית על פי הדברי' האמורי' לעיל עד שאוציאנה ואקרענה קרע ב"ד או אפסול אתכם עדי בפי' וכל מיני קיומי' שאכתוב בחיוב ההוא לקיימו אפי' יהיו כהוגן וכתיקון חז"ל הכל יהיו כחרס הנשבר שאין בו ממש ועוד לתוספת טובה דעו אתם עדי כי הקניין והשבוע' אשר אתחיי' ואשבע בשטר שיעשה דעתי ולבי הוא למה שאני יודע שחייב לו לא על מה שיכתו' בשטר שאני חייב אפי' שיהיה נטילת הקניין והשבוע' סתם על הכתוב בשטר אין דעתי וכונתי אלא על מה שאני יודע בבירור שאני חיי' לו ואנו העדי' החתומי' בזאת המודעא הכרנו וידענו היות כל (ד') דברי ראובן האמת והצדק וידענו והכרנו באונסו כנז' וכל מה שיתחיי' לתת לו הוא מפני הפחד שמאיי' אותו בערכאו' ואין כח ביד ראובן לעמוד עם שמעון בדין תור' ושמענו כל דברי המודעא הזאת מפי ראובן האונס בכל פרטיה ונוסף על דבריו נטל קמ"ג כו' במסירת מודעא זו עכ"ל המודעא יורנו רבינו אם המודעא הזאת קיימת והשט' בטל ואין צריך שיכתבו בתוך המודעא את האנוס כיון שאומרי' העדים שיודעים ומכירי' באונס האנוס או לאו כל כמינייהו כיון שלא ביררו והודיעו אופן האונס ותהיה השטר קיים ושכרו כפול ומכופל מן השמים: תשובה מודעא זו רובה היא דברי המוסר המודעא ומיעוטה היא דברי העדי' שכתבו שהכירו וידעו באונסו וכל מה שיתחייב היא מפני הפחד שמאיים אליו ושאין כח ביד ראובן לעמוד עם שמעון בדין תורה ע"כ עיקר דבריהם והוא ידוע כי כל מודעא עיקרה שלשה דברים שצריך שידעו העדים כי מה ששואל שמעון ממנו הוא שלא כדין תורה וששמעו מפיו שהיה מאיים בערכאות על ראובן אם לא יתחייב במה שתובע ממנו שיכתו' עליו ושיש כח בידו לעשו' מה שהוא מאיי' כמו מי שמכריח את חבירו שימכור לו ביתו או שדהו שיודעי' עדי המודעא כי בית זו או שדה זו היא של ראובן וידעו כי שמעון היה אומר לו שימכרנו לו ושהוא לא היה רוצה ושהפחידו ואיים עליו במה שהיה כח בידו לעשותו לו שלא כדין מה שהיה מאיים עליו ושעל זה הוכרח לכתוב לו מכירת הבית וכמו שנראה מדברי הרמב"ם ז"ל מהלכות מכירה שכתב וצריכים העדי' לידע שהוא מוכר מפני האונס ושהוא אנוס ודאי לא שיסמכו על פיו וכל מודעא שאין כתו' בה ואנו עדים ידענו שפלו' זה אנוס היה אינה מודעא ע"כ ממה שכתב וצריכי' העדים לידע שהוא מוכר מפני האונס נראה כי מה ששואל ממנו הוא שלא כדין שהוא מכירת הבית שהם יודעים שהיא ביתו ומפני שהיה נראה שמה שכת' שהוא מוכר מפני האונס הוא שתלה האונס במוכר שהיה הוראה שהאונס שיודעים הוא מפיו של מוכר הוצרך לומר ושהוא אנוס ודאי לא שיסמכו על פיו וכלל כל זה במה שכתב וכל מודעא שאין כתוב בה ואנו עדים ידענו שפלוני זה אנוס היה אינה מודעא כשכותבים לשון זה במודעא נמשך על מה שכתבו כבר ענין המכירה שהיה מכריחו למכור ביתו שהיה ידוע להם שהיה ביתו ושהוא שלא כדין שימכרנה באונס שלא מדעתו וידעו בודאי שהוא אנוס כמו שכתוב ידענו שפלוני זה אנוס כלומ' ודאי לא שאנו סומכים על פיו וכן ידענו שהוא אנוס נראה שהם יודעים שיש כח בראובן לאנוס אותו באיומים שהיה מאיים עליו שאם אין בו כח לעשות מה שמאיים אינם יכולים להעיד שהוא אנוס ודאי ונחזור אל לשון מודעא זו שכתוב בה אתם עדי וכו' אשר שואל ממני סך מעות שאיני חייב לו מחמת הטענות שיש לי ע"כ ואולי אותם הטענות שאומר שיש לו אינם מספיקות לשלא יהיה חייב