מבי"ט חלק ג קצז

לראובן מה ששואל ממנו שהעדים אינם יודעים אם מחמת הטענו' שיש לו יהיה פטור ממה ששואל ממנו אם לאו ואם כן לא היו יכולים להעיד בודאי שמה ששואל ממנו הוא שלא כדין אלא מפיו של ראובן כדבריו הארוכים הם מעידים וכן כתוב אחר כך דעו אתם עדי כי הקנין והשבועה וכו' למה שאני יודע שחייב לו וכו' וכתוב גם כן אחרי זה אין דעתי וכונתי אלא על מה שאני יודע בבירור שאני חייב לו שנראה מכל זה שהוא מודה מקצת ממה ששואל ממנו ואולי חייב לו יותר ויש לו דין לשמעון עליו והוא מכחישו ועל זה מאיי' עליו בערכאות כדי שיודה לו האמת שהוא מה ששואל ממנו כי אם יעמדו בד"ת יכחיש וישבע חושב שמא בזה יהיה לו לשמעון איזו טענה להחזיק בשטר שכתוב לו ובטל כל המודעות ולא תועיל לו לראובן מסירת מודעתו וביטול כל מה שיבטל המודעא בשטר יהיה קיים כי המודעא על מכירת בית או שדה הוא ידוע לעדים ודאי כי הבית היא של ראובן הנז' ושהיה אנוס במכירתה ובנ"ד אינו ידוע לעדים ודאי כי מה ששואל שמעון לראובן שיכתו' עליו ש"ח על סך מעות שלא שהוא כדין כ"ש שמוד' ראובן בקצת מה ששואל ממנו כמו שכתבתי ומפני ספק זה שיש במודעא זו שמא אינה קיימת והשטר שביטלו קיים או שמא היא קיימת כיון שידעו באונסו שגיזם עליו אעפ"י שלא ידעו ודאי העדי' שלא היה חייב ראובן מה שנתחייב לשמעון נ"ל שלא יהיה השטר שביד שמעון מוחזק בידו כשאר שטרות שאינו חייב לישבע ושהוא נאמן בשני עדים מפני שיש עליו מודעא זו וגם לא תהיה המודעא קיימת כשאר מודעות לבטל את השטר כיון שלא ידעו העדים ודאי אם היה שלא כדין מה שהיה שואל שמעון שיכתוב עליו שטר אלא יעמדו לפני ב"ד לחשבון ויטילו על שניהם חרם שלא יטענו ולא ישיבו דבר שקר ואם יהיה הכחשה ביניהם אם המודעא היתה קיימת והשטר בטל השבועה היתה מוטלת על ראובן כמו טענה על פה ואם המודעא היתה בטלה והשטר קיים לא היה חייב שמעון שבועה כלל עם השטר שבידו ועם כל זה יועיל לו לראובן מסירת המודעא שיטילו שבועה על שמעון אם הוא כשר לשבועה שחייב לו ראובן מה שכתוב בשטר ומה שהכחיש לו מה שלא היה חייב שבועה כלל בשטר שבידו ואם ח"ו נפטר ראובן לא יוציא שמעון בשטר שבידו שום דבר מן היורשים של ראובן כי אם בראיה ברורה לפני ב"ד ואם ח"ו נפטר שמעון לא יוציאו יורשיו מראובן כי אם בראיה ברורה לפני בית דין אחר החשבון נאם המבי"ט: שאלה קפב בכפר גובילה היושב על הנמל יושבים שם תמיד קונסוליש והם אנשים שלוחים מהסוחרים שמה ומקבלים הסחורות ששולחי' הסוחרים לידם ושולחים אותם דרך פרנקייאה כל א' למקום אשר יהיה רצון הסוחר לשולחם ליד שותפיהם אשר שמה וכל א' מהקונסוליש יש לו סוחרי' מיוחדי' אשר שולחי' לידו הסחורות וראובן שלח סחורה ביד הקונסול שלו ובאה לרשותו והקונסול האחר נכנס שם לקחת סחורות שמעון שנשלחו אליו שישלחה דרך פראנקייאה ובמקו' שהיה לו לקחת סחורות שמעון לקח סחורות ראובן שלא באו לידו רק ליד הקונסול המיוחד לראובן וטעה בחות' שהיה בין חות' ראובן ושמעון קצת דמיון מה וחשב שאותו סימן היה של שמעון ולקח' מרשות הקונסול של ראובן ושלח' לחשבון שמעון ויקר מקרה ונאבדו בדרך ונגנבו על ידי ליסטי' מזויין בתוך הנמל אחר כך נודע הדבר שאות' משאות היו של ראובן וראובן לא נתן רשות לשלוחו הקונסול שישלחם וגם הוא לא שלח' רק הקונסול האחר של שמעון והיה בטעות ולא השגיח הקונסול לדקדק בהבדל החות' אשר בין חותם ראובן לחות' שמעון ושואל ראובן הסוחר שהקונסול שלוחו פשע שהניח לקונסול שמעון לקחת סחורתו קודם שידקדק אם היו שלו ועוד שפשע שהניח' במקו' בלתי משתמר שיוכל קונסול אחר ללקחם בלי רשותו וידיעתו והוא שומר שכר ומקבל שכר על שליחותו יורונו המורים מורה צדק אם חייב הקונסול שליח ראובן כל ההפסד הבא לו אם לאו ומאת ה' יהיה משכורת' שלימה אמן וגם יורונו מי משני הקונסוליש הוא החייב: תשובה כפי לשון השאלה ההיא הבית אשר היו בו אלו הסחורות היתה ברשות של הקונסול של ראובן אלא שהסחורה של שמעון הניחוה שם לאיזה סיבה מפני שכתוב וראובן שלח סחורה ליד הקונסול שלו ובאה לרשותו ובסחורת שמעון שנשלחו לקונסול שלו כתוב שנכנס הקונסול לקחת סחורות שמעון שנשלחו אליו שישלח' דרך פראנקייאה וכו' וחשב שאותו סימן של ראובן היה של שמעון ולקח' מרשות הקונסול של ראובן וכו' ונגנבו ואם כן יש לו דין לראובן לטעון על הקונסול שלו שפשע על שהניח לקונסול של שמעון להניח סחורות של שמעון ברשותו כיון שהיה דמיון קצת בחותמות של שני הסוחרי' ואחר שהניח' שמה היה לו לתת לב כשיבא לקחת אות' לדקדק שלא יקח סחורות של ראובן במקו' של שמעון וגם שלא היו דומות החותמות זו לזו היה לו להשגיח בזמן הלקיחה שלא יקח הקונסול של שמעון אלא הסחורו' של שמעון דבלי השגח' בחותמו' הי' אפש' שיתחלפו לו אלו באלו או אפי' בלא חילוף אלא בכוונה היה אפשר שהקונסול של שמעון אם לא היה איש נאמן יקח הסחורות של ראובן אם היו שוה יותר משל שמעון ולכן היה לו לקונסול של ראובן שלא להניח את הקונסל האחר לשלוח יד בסחורות אלא בפניו ואם לקחם שלא בפניו ושלא ברשותו לא שמר כראוי להניח הבית שכל מי שירצה שיכנס וליקח שאין מי שיאמר לו מה תעשה ואפילו הי' לו נער שהיה מניח בבית כשהיה הוא הולך חוצה היה לו לצוות לו שלא יניח את שום אדם ליקח שום דבר ואפי' לקונסול של שמעון שהיו סחורותיו שם לא יניח ליקח עד שיהיה הוא שם לסיבה הנזכרת: וגם אם היה לו רשות לקונסול של שמעון להניח סחורות של שמעון שם היה לו לקונסול של ראובן להשגיח בשעה שהוציא הקונסול של שמעון הסחורות שלא יתחלפו עם של שמעון אפי' בלי קצת דמיון בחותמות ואם לא נמצא שם בשעה שלקחם היה לו לבדוק אח"כ מיד קודם שישלח קונסול של שמעון הסחורות אם היו הסחורות של ראובן במקומם או אם נתחלפו קצתם או כולם כי קרוב הוא בסחורו' המונחו' בבית א' שיתחלפו בלי השגחה טובה בחותמות או בכוונה כמו שכתבתי כי בדבר שלו יש לו רשות לאיש א' להאמין איש אחר ולא בנכסי חבירו ודומה זה לשומר שמסר לשומר אחר שהוא חייב דאמר ליה ראובן את מהימנת לי וכו' והקונסול של ראובן ילך וידון עם קונסול שמעון המבי"ט: ועיין סי' תשצ"ב ותתל"ב . שאלה קפג נשאלתי על אנשי עיר א' שקנו בי"ת א"ל מא"ל מן המלך בסך קצוב ונפטר איש א' לבוש בלויי סחבות מוחזק לעני ולא הניחוהו לקוברו עד שלקחו ממנו ע' פרחים והאיש ההוא יש לו יורשים בעיר אחרת ובאו לתבוע לאנשי העיר כי אפי' שקנו מן המלך זהו כשאין לו יורש אבל כשיש לנפטר יורשים מה שלוקחים הגוים הוא גזל אפי' בדיניהם נוסף על זה כי הגוים לא היו לוקחים ממנו אפי' פרח א' כי היה לבוש בלויי סחבות ולא היה ניכר אם היו לו מעות ואיך היהודים לקחו ממנו ע' פרחים והניחוהו כמה שעות בלי קבורה עד שלקחו ממנו מה שכז' יורינו רבינו: תשובה תמהני מאנשי עיר קטנה כ"ש אם היא עיר גדולה שיטפלו לקנות בי"ת, א"ל מא"ל כי הוא ידוע כי על הרוב יש בו גזל אפי' לפי דיניהם ולפי קרו"ן שלהם והיה אפשר ללמוד זכות לאיזה קהל שיקנו בי"ת א"ל מא"ל מפני שהיו רואים שבהיותו ביד עכו"ם היו לוקחים אפי' ממי שהיה לו יורשים או אפי' בלי יורשים היו מעלילים על אחרים שהיו בידם נכסים של אותו נפטר בלא יורשים ולזכות הקהל יקנו הבי"ת א"ל מא"ל ליקח ממי שאין לו יורשים מקצת הנכסים ומקצתם לעניים ובפרט אם הנפטר צוה בחייו לתת ממונו לאיזה דבר של מצוה כי אפי' בדיני העכו"ם אפשר כי מה שנותן או מצוה בחייו הוא נתון אפי' יהיה עדיין ברשותו כשיודעים ודאי כי כן צוה בחייו כי מצד דינם ואפי' בדינא דמלכותא רשאי אדם לתת משלו בחייו ולא יקחו ממי שאין לו יורשים אלא מה שנשאר אחריו בלי יורש ושהוא שלו לא ממה שאינו שלו כבר שנתן בחייו אבל בנ"ד לא נוכל ללמוד עליהם זכות זה אם לקחו ממי שהיו לו יורשים אפי' היו בעיר אחרת כי אפי' בדיניהם ובקנון ועורכי שלהם אינם לוקחים נכסי מי שיש לו יורשים בעיר אחרת בתורת בי"ת אל' מאל אלא כמו ב"ד שהם כמו אפוטרופוסי' ליורש שאינו בעיר וקורין לזה מא"ל גאיי"ב וכשיבואו היורשים יחזרו להם נכסי מורשיהם ויקחו שכר שמירתם לפי הזמן ולפי הנכסים את זה עושים הכשרים שבהם שזהו דינא דמלכותא ולא גזלנותא אלא שהאמיניש והעמילית המטפלים בזה אין כוונתם אלא לטרוף טרף כדין ושלא כדין ואפ"ה הוא תיקון והנאה ליהודים שיהי' בי"ת א"ל מא"ל זה ביד עבדי המלך האמיניש והעמיליש אעפ"י שאינן מתנהגים על היושר בדינא כדינא דמלכותא אפ"ה אין להם ידיעה מן האנשים (כמותם) [שמתי'] בכל יום אם אין להם יורשי' כי הדבר ידוע אצל' כי כל היהודים יש להם יורשים ועיקר הבית א"ל מא"ל הוא ביניהם כי רוב עבדי המלך אינם בני ישמעאל אלא הם עבדים קנויים או נלקחים מערי הנוצרים בקטנותם וכשיגדלו תגדל מעלתם במקום אדוניהם ונעשים שרים ומהם עשירים ממה שמרויחים בנכסי המלך וכשמתים מהם לוקחים נכסיהם למלך וחוזרים למקומם כי ממנו היה הכל ומידו ניתן להם ולכך כשאין להם יורשים בנים או בנות כי רובם אין להם כי באו מאומות אחרו' הנכסים חוזרים למלך וגם בני התושבים מן הישמעאלים אין ירושתם משלשלת כירושת היהודים ולכן אין עין השגחת האומיניש והעמילוש על היהודים כמו על התוגרמים והישמעאלים וגם כן אינם יודעים מי שאין לו יורש כי חושבים כי כולם או רובם יש להם יורשים ולכן הוא זכות ליהודים שיהא הבית א"ל מא"ל ביד ישמעאל ולא ביד ישראל כי אין נעלם מישראל דבר קטון או גדול אם יש לנפטר יורשים כי כשהוא ביד עכו"ם אפי' אין לו יורשים כשמצוה הנפטר לעניים או לאיזו מצוה או כשאין היורשי' בעיר מעידים יהודים בפני השופט על קרובים אחרים כי כל ישראל קרובים זה לזה ומקבלים עדותם מה שאין יכולים לעשות כן כשהעמיל ישראלי והנה בעירנו זאת בגליל העליון יש שנים רבות פישהאמיניש או המאעיליש היו ישמעאלים ומתו כמה אנשים ונשים מבלי יורשים או שלא היו היורשים פה ואין דורש ואין מבקש כי אם לפעמים על יד איזה מלשין מן היהודים מהרסיך ומחריביך ממנו יוצאים וזה אינו מצוי כי כל ישראל בחזקת כשרים ומעט הוא היוצא מן הכלל ואיני סובר בזמן כל האימיניש עכו"ם שעברו שהעלילו על זה הבי"ת אל מאל כי אם ב' ג' פעמי' מכמה שנים לכמה שנים בזמן המגפו' שהיו אומרים אפשר כי בסך גדול יהודי' שמתו שלא היה שום א' מבלי יורש והיינו משחדים אותם ממון כפי נרא' בעינינו בדב' מועט והיו שותקי' וכשיש יהודי עאמיל כמו באלו השנים בעונות לא נעלם ממנו דב' ולקח ממון רב מכל מי שלא היה לו יורש אפי' שעשה צוואה שיתנו לאחרים ולצדקות וגם ממי שהיה לו יורש בעיר אלא שלא היה בן או בת אח או אחות אף על פי שהוא יורש בדין תורה ונחזור לנ"ד כי היורשי' של זה העלוב יש להם דין לתבוע ממי שלקח הע' פרחי' ממורישיו ולא רצו לקוברו