מבי"ט חלק ג קצה

כניסתה לחופה הביאו הכתובה לפני החכמים וקודם שחתמו אמר חכם א' לחבירו נראה תנאי ההשבון היאך כתוב אם תחזור ליורשי הכלה או לראובן והשיב לו שהיה כתוב שתחזור ליורשי הכלה ואחר קריאת הכתובה נטל החתן קנין ונשבע וכו' לקיים כל הכתוב בכתובה ובעוד שהיו חותמי' אמר חכם אח' אני תמיה איך נתפייס ראובן שתחזור ליורשי הכלה אחר שהקול נשמע שהוא נותן הנדוניא והשיב לו החכ' שבלי ספק ראובן לא נתן כל הנדוניא מביתו כי אשתו אם הכלה גם היא נתנה לבעלה סך מעות לנדוני' בתה ממה שנשאר מבעלה הראשון אבי הכלה כל זה עבר בפני החתן ובפני ראובן וב' מהחכמי' החתומי' אומרי' כי לפי דעת' שמע ראובן מה שנאמר בענין ההשבון ואחר שנכתבה ונחתמה הכתובה הלך לו ראו' אצל החכ' שחת' ראשונה בכתובה ואמר לו שתנאי ההשבון נכתב בטעות כי הוא צוה לסופר שיכתוב שיחזור ההשבון לו או ליורשיו והוא לא כן עשה כי היה נחפז ללכת מן העיר והביא שליח מאת החתן והכלה שהיו אומרין שהאמ' אתו אז קרע החכ' הכתובה וחתם בכתובה אחרת הכתוב פה ודאנדוני' דהנעלת ליה מבית ראובן ושההשבון יחזור לו והסופר הלך לבית חכם א' שהי' חתו' בכתוב' הראשונה שיחתו' בשנייה והראה לו הכתובה הראשונה קרועה ולא רצה לחתו' באומרו כי מאחר שנחתמה הכתובה הראשונה שכבר זכו היורשי' של הכלה ואפי' שתודה הכלה שתנאי היה כך לא מפיה אנו חיים אחר שכבר זכו היורשים וגם חכם אחר שהיה חתום בכתובה הראשונה לא רצה לחתום מהטע' הנז' וגם כי לפי דעת' מעולם לא צוה ראובן לסופר שיכתוב שתחזור לו ההשבון אלא כשראה ושמע מה שדברו החכמי' בענין ההשבון חשב מחשבות להחתי' הכתובה האחרת והכלה להיות שנתגדלה בביתו הודית לכל מה שאמר הוא ועתה שאל השואל אם החכ' שחת' בכתובה השניה שלא בפני הכלה אם עשה כהוגן או לאו ואם תמצ' לומר שלא היה רשאי החכמי' שלא רצו לחתו' בשניי' ואפי' ברצון החתן והכל' אם עשו כדין או לאו: תשובה לפי סגנון השאלה נראה שהיא סדורה לזכות יורשי הכלה ולזה נטה החכם השל' הר' דוד במה שהשיב בשאלה זו ואני נראה לי לזכות את ראובן מצד הדין גם כי במציאות היה אפשר שנדוני' זו או קצתה היתה מאת אבי הכלה או מאמה ועכ"ז גדולה חזקה כיון שזאת הנדוניא היתה בחזקת ראובן והוא הוא שנדר לחתן ליתנה לו ולא אמה וגם בנ"ד קלא דמתא שהיה הנדוניא משל ראובן מלתא היא ושלא נשאר מאומה מאבי היתומה וגם כי לא היה מצוה לסופר שיכתוב שהוא נתן הנדוניא ואליו תחזור ההשבון אין חשש כי אולי חשב כיון שהיה נותן מתנ' גמורה שלא היה בדין שיחזור ההשבון אלא אליו וכששמע דברי החכמים נושאי' ונותני' בענין זה התאפק בשעת החופה בפני החכמי' והעם מלערע' ומיד אחר חתימת הכתובה כפי מה שנר' מן השאלה הלך לו להחכ' לומר שתנאי ההשבון היה בטעות והביא שליח מאת החתן והכלה שהאמת אתו ואז קרע הכתובה והכתיב אחרת על שמו ועל זה כתב החכ' הנז' דכי ניים ושכיב חתמה שלא בפני הכלה כי כיון שנשבע ונטל קנין החתן איך יעלה על הדעת להפקיע זכות היורשים של הכלה ואני אומר כי אין כאן שום תימא כי נטילת קנין והשבוע' הוא לקיים כל מה שכתוב בכתובה ובתנאים וגם תנאי זה שהוא בכלל התנאים יתקיים לחזור חלק ההשבון למי שיזכה בו ואחר שהחתן יחזיר מה לי ליורשי הכלה מה לי ליורשי ראובן לא חלה השבוע' אלא שיחזיר לזוכה ואם כתבו ליורשי הכלה היה בטעות כי מבית ראובן באו ואליו ישובו ואין כאן שום הפקעה והיו יכולי' לקרוע הכתוב' ולכתוב על שם ראובן כי לא בכתיבה תליא מילתא לזכות את מי שאין לו זכות ומה שהביא החכם הנז' ראיה משטר שנמחק דאין רשאי' העדים לכתוב שטר אחר לא דמי לנ"ד דהתם טעמא כמו שכתבו המפרשי' ז"ל שכבר עשו העדים שליחות' וכמו שהביא הוא בשם ריא"ז ז"ל אבל בנ"ד לא עשו עידי הכתובה שליחותם אם הירושה נוגעת למי שנתן הנדוניא והם כתבו לאחרי' הוי טעות והעדי' עצמ' וכ"ש עדי' חכמי' שהם ג"כ כמו ב"ד שהיו יכולי' לקרוע הכתובה הראשונה ולכתוב השנייה בשם ראובן כי באיזה טעות שם המלוה ולוה או בסך המעות וכיוצא בזה יכולים העדי' עצמ' לקרוע שטר א' ולכתוב אחר באמיתות השם וכיון סך המעות כמו שכתבו המפרשי' ז"ל וגלוי וידוע זה לכל בפרט להחכ' הנז' שהוא עצמו הביא מה שכתב הטור סי' מ"ט כשטעו בזמן או בסכו' המעות שיכולי' העדי' לכתוב שטר אחר והטור ובב"י הביאו הענין באור' והוא קצר וכתב דלא דמי כלל דהתם העדים עצמם ידעו שטעו ובנ"ד לא ידעו וכבר עשו שליחותן ואינו כן דבנ"ד ידעו כי כל מה שנתן ראובן בנדוני' בת אשתו מביתו יצא ובחזק' נכסיו היו כי לא היו נכסי' ידוע' לכל' מאבי' ואם הוא היה אומר מקודם בפני כל הנמצאים בשומת הנדוניא אתם רואים מה שאני נותן לנדונית בת אשתי אני רוצה לכתוב שיחזור ההשבון אלי כל העומדים שם היו מברכין אותו והיו כותבים מה שכתבו אחר כך גם אם היה מתברר שהוא צוה לסופר שיכתוב ההשבון אליו היה ידוע כי היה נותן הכל מנכסיו כיון שלא נודע שיהיו בידו שום נכסים מאבי הכלה כל מה שנתן היא בחזקתו. וכל מה שהאריך החכם הנז' בשאלה השנייה הכל סובב על כי לא היה טעות מה שכתבו ומה שכתב שאם נאמר שהאמת שנתן ראובן הנדוני' נתרצה ונתפייס לתת המתנה לה וליורשיה ולכן לא הקפיד לכתוב שיחזור לו ההשבון בכתובה אינו כן כי הוא אמר שצוה לסופר שיכתוב ההשבון לו וגם כי לא נאמין לו לא נאמר בהפך שהוא אמר לסופר שיכתוב ההשבון ליורשי הכלה אלא שהסופ' חשב כך כמו שכותבין בכל הכתובות ההשבון ליורשיה וטעה גם מה שכתב שאם הוא נתן הנדוניא כל הנותן בעין יפה הוא נותן לא שייך בנ"ד עין יפה זו כי אפי' אביה כשנותן בעין יפה יותר מאחרים הוא מתנה שההשבון יהיה לו וכל מה שהאריך להביא ראיות לזה אינו ראיה כלל אלא הכתוב' השנייה קיימת ואם יש איזה יורש שלה מערער ואומר כי שמא קצת הנדוניא היתה של אביה יקבל ראובן חרם סתם שהכל הוא משלו וכל ישראל ברוכים אמן נאם המבי"ט: שאלה קעז ראובן שהיתה מלאכתו מיוחדת לשבת תמיד במקום מיוחד בין טורקיאה ופרנקי' ושולחי' הסוחרי' מטורקיאה סחורתם לידו והוא שולח אותם דרך פרנקיאה למוכרם שם ע"י הסוחרי' המיוחדים לכל א' מהם שם והוא הנקרא בין הסוחרים קונסולו והמנהג המוסכם ביניהם שאין רשות לקונסלו לשלוח הסחורות לפרנקיא עד יהיה לו רשות נתונה מהסוחרים לשולחם לאיזה מקום שיכתבו ואפילו שהגיעו הסחורות ביד הקונסולו אין לו רשות לשולחם בלתי רשות בעליו בכתב או בעל פה גם ידוע בפרט לקונסולו שעליו מוטל יותר להבין ולדעת חותם כל סוחר וסוחר החותמות שנותנים במשאות כל א' חותם מיוחד לסימן שלא יתחלפו המשאות אלו עם אלו וחותם כל א' ניכר ונודע לכל ובפרט לקונסולו ויקר מקרהו שרצה הקונסולו לשלוח משאות לוי דרך פרנקיאה שהיה לו רשות מלוי לשולחם וטעה בשליחותו ושלח משאות שמעון במקום משאות לוי ולא דקדק בחותמות ונתחלפו של שמעון בשל לוי וקרה מקרה בלתי טהור ונאבדו המשאות ששלח על שם לוי בים. ועתה תובע שמעון מראובן הקונסולו שהוא פשע בענין זה שלא דקדק ונסתכל היטב בחותם וגרם לו הפסד זה שאם לא היה שולחם היו עדין שם אז כי לא היה לו רשו' לשולחם אם לא ברשות שמעון ועתה שואל שמעון מאת המורה צדק יושב על המשפט על פי התורה אם חייב ראובן לשלם לו ההפסד שגרם בטעותו: תשובה צריך לדעת אם כששלח שמעון המשאות שלו לראובן שנעשה קונסול אם כתב לו כמו שמנהג לכתוב כששולח ליד א' הנני שולח לך אלו המשאות שתשלחם כשאני אכתוב לך למקום פלוני וליד פלו' וקבלם הקונסול כנז' על מה שכתב לו שמעון ובזה נעשה שלוחו או סרסורו גם צריך לדעת אם כששלח הקונסול אלו המשאות של שמעון שנתחלפו לו במשאות של לוי לאיזה מקום של פרנקיאה שלחם וליד מי שיקבלם שם שלחם גם צריך לדעת אלו המשאות שנתחלפו אם היו כולם מין סחורה א' כמו משי או סחורה אחרת או היו סחורות מחולפות וגם בצורת קשר המשאות הוא ניכר אם הן משאות ממין סחורה א' או סחורות מחולפות ומיני הסחורות הוא ידוע עוד צריך לדעת אם הוא דבר ידוע לסוחרים ולקונסול איזו סחורה ראוי לשלוח ר' מאיר לויניציא שיש בה ריוח ואיזו סחורה ראוי לשלוח לפראנקיאה או לאנקונה או לאי זה מקום שיהיה שנראה כי גם שלא הגיע כתוב לקונסול מסוחר א' ששלח לידו סחורו' של פלוני שאמרו או שכתבו לו ששלחו לידו הסחורו' והוא ידוע כי כל מי ששלח לידו הוא לשולחם דרך פרנקי' אם ישלחם הוא למקום הידוע ששולחים רוב הסוחרי' אותה סחורה אין בזה שינוי לשיהיה פשיעה שילוח הסחורות שם אפילו בלי רשות הבעלים כי מן הסתם לכך נשלחו הסחורות לשולחם שם ואם כן בנ"ד שנתחלפו המשאו' אם גם אלו המשאות של שמעון היו ראויות לשולחם שם אפי' בלי רשות ובלי חולף היה לו רשות לשולחם שם ואין כאן פשיע' כי גם הקונסול שהיה מכוין לשלוח המשאות של לוי לבד לאיזו סבה שהגיעו לידו קודם אותם של שמעון או לסבה אחרת ונתחלפו בשל שמעון אין כאן פשיעה כי הוא לא דקדק בחוחמות כיון שגם אלו של שמעון היה לו רשו' לשולח' שם על הדרך שכתבנו ליד מי שהיה יודע הוא שהיה שלוחו או שותפו של שמעון הנז' או ליד מי שהיה ידוע ומיוחד לקבל הסחורות שם כמו שזה ראובן הקונסול מיוחד לשולח' אבל אם אלו המשאות של שמעון לא היו ראוי לשולחם למקום אשר היה שולח המשאות של לוי ונתחלפו לו ואפילו היו ראויות לשולחם שם אלא שלוי היה לו שם אדם שמקבל סחורותיו ושמעון לא היה לו שם עדין שום אדם שיקבל סחורותיו היה לו לראובן הקונסול לדקדק בחותמות שלא יתחלפו בשל שמעון והויא פשיע' וחייב לשלם לשמעון מה שהיו שוות שם במקו' עמידת הקונסול נאם המבי"ט ובסימן תשצ"ז ענין דומה לזו וסימן תתל"ב: שאלה קעח מה יקר חסד אלקים שופטים בארץ אדוני רבוני גאוני דייני שבארץ ישר' להאי' עינינו ולהעמידנו על נכון ואמיתות דין. ראובן שמכר בתים שהיו לו לשמעון וקבל מקצ' הדמי' ועל השאר נתחייב שמעון הנז' בשטר לתת ולפרוע שארית הדמי' הנ' למקוטעי' בזמני' ידועי' ומפורשי' בינ' בזמנ' בזמניה' ולא יעבור ואם יעבור אחד מזמני הפרעון התנו ביניה' שיהיו כל הבתי' משועבדי' ויוכל ראובן הנז' למוכר' במה שימצא ויתפרע מכל מה שחייב לו שמעון הנז' לעיל ועל תנאי זה זכה במקחו הקונה הנז' והחזיק בבתי' הנז' ונכנס לדור בהם אך לא נכתב לו שום שטר מכירה ולא נמסר לו שום כתיבה ושטר מכל שטרי אונות שיש על הבתי' הנז' לעיל כי הדבר תלוי ועומד עד עת יקי' הקונה את תנאו הנז' ויגמור בעדו ויפרע שארית הדמי' הנז' לעיל דבר יום ביומו כפי אשר התנו עמו כאמור והוא לא כן עשה כי אחר שראה עצמו מוחזק בבתי' הנז' ודר בהם פרע מקצת דמיה' וסירב במקצת וזה לו כמו ארבעה שני' ויתר מהמה שהוא דר בבתי' ועדיין חייב כמו ארבעי' פרחי' סולטניש ובכל זה הזמן ראובן הנז' יוצא ונכנס