מבי"ט חלק ג קצב

מעותיהם לערך שלקחום אז כשנמכרו ועוד טוען לו שמעון כי בעת שעשו חשבון היה לו לראובן מעות בעין מהעת שהיו שוים חתיכו' לערך ל"ח חתיכו' הפרח וכיוצא בזה שאר המטבעו' ונמצא שחיי' לו לפרוע לערך שהיו המעות בידו בעת עשיית החשבון שהיו שוים ל"ח בפרח וכמו כן שאר המטבעות על זה הדרך השיב לו ראובן הנחתי מעותי ונשתמשתי במעותיך ולא אפרע כי אם לערך ששוים עכשיו לזה השיב לו שמעון שכיון שכל המעות היו מעורבים אני אומר שהמעות שנשארו הן שלי שאין דרכם של בני אדם להשתמש במעות אחרים ומניחים את של עצמם ועוד מי נתן לך רשות להשתמש במעותי שא"ת שזה הוא דרך הפאטורו"ש ח"ו ששום פאטור משמש בשל אחרים ומניח את של עצמו ואם ישתמש הוא גזלן ודרך הפאטוריש לפרוע המעו' לערך שלקחום ואלף חתיכות לקחת ממני כך תחזיר לי כמו שלקחת כי עליית המטבעות אינו כ"א המצאת הסוחרים כאמו' וראיה כשפורעי' הקומירג"ו או כדומ' וכשמחליפין פרח זהב אינם נותנים כי אם מ' חתיכות בפרח כנז' לעיל יורינו רבינו אם חייב ראובן ליתן המעו' לשמעון כמו שלקחם תשובה פלוגתא דרב ושמואל בהגוזל קמא במלוה את חבירו על המטבע לא שייך הכא דהתם הוא כשנפסל המטבע והכא לא נפסל שום מטבע ואפ"ה נלמוד משם לנדון זה שחייב ראובן לפרוע לשמעון סך המטבע שקבל מסחורות שמעון ל"ח חתיכו' על פרח והפר' זהב לערך מ"ג והשאיש י"ז בשני פרחים מה שקבל בחתיכות ממכירת סחורותיו פרח במ"ה חתיכות קבל וכן מה שקבל בפרחי' עד מ"ג ומה שקבל בשאיש עד י"ז בשני פרחים כי (פחד) [אחר] פאטוריאש על מה שטורח במכיר' הסחורו' אין לו עוד שום ריוח במעו' שקבל מן הסחורות שאם היה בא שמעון אחר שמכר ראובן סחורותיו לקבל המעות היה חייב לפרוע לו מיד המעות שקבל מן הסחורות במטבע עצמו שקבל כי גם יש סוחרים בעיר הפאטוריש עצמם שנותני' סחורות לפאטוריש כי אינם בקיאי' הם למכור או לאיזו סיבה מוכרי' סחורת' ע"י פאטורי' ופורעי' להם פאטוריאה כמו שמתני' עמהם שפשיטא שלוקחים מעותיו מיד כמו שקבל הפאטור וכן מי שהוא בעיר אחרת ושלח סחורות ליד הפאטור יתן מיד מעות מה שמכר למי שצוה לו בכתב בעל הסחורות או ישלחם לו עם נאמן כפי מה שכ' לו בעל הסחורות וכל זמן שהמעו' ביד הפאטוריש הם שומרי שכר עליהם והם כפקדון בידם שאינם יכולים להשתמש בהם ועליית המטבעות לבעליהם ואפי' הוא מנהג שהפאטוריש משתמשים במעות הסחורות כל זמן שהוא בידם שלא תבעום בעלי הסחורות אבל מצאו נאמן (מחויב) לשלוח להם אם הוא כך הרי מעות לאחריותם אפי' אם נאנסו מידם והוא מלוה עליה' משעה שבאו המעות לידם וחייבי' לפרוע לבעלי הסחורות כל המעות שקבלו מן הסחורות במטבע שקבלום או בשווים וכמ"ש הרא"ש ז"ל בתשובה כלל ע"א סי' ח' כי מטבע שהיה יוצא בשעת ההלואה מאותו מטבע יפרע לו עתה אם באותה שעה היו יוצאים קורונאדוש גם עתה יפרע לו קורונאדוש כי למה יפרע לו פחות ממה שהלוהו ואין כאן שנוי מטבע כי גם עתה יוצאי' הקורונדוש בהוצא' ע"כ לשונו (וא"ת) [וא"כ] ג"כ בנדון דידן למה יפרע לו פחות ממה שהלוהו אפי' היתה ההלוא' כשנשתמש בהם וכ"ש אם אינו רשאי להשתמש בהם שהוא חייב לפרוע שווי המטבע שקבל מסחורות שמעון וכן בכלל צ"א סי' ג' כתוב בסוף התשובה הלכך צריך לפרו' ממטבע שהלוהו מ"א כסף ע"כ גם בכלל ק"נ כתב הילכך צריך לפרוע לו מטבע שהלוהו ע"כ וכתב אח"כ ודאי נוהגי' בכאן לפרוע ממטבע שכתו' בשטר ובנ"ד אף על פי שאין כאן שטר הרי ידוע המטבע שקבל על הסחורות ואותו המטבע יפרע וכתב אחר כך הילכך יתן לו ממטבע טוב שהלוהו ע"כ וצריך שמעון במה שטען שאם היה מניח מעות בקופסא היו אלף ד"מ ועתה הם פחות ומה שטען ראובן שלא הרויח כלל כבר השיב לו שמעון שהרויח בקניית הסחורו' לעצמו לערך שהיו שוים אז המטבעו' ל"ח בפרח ואם יקח עתה לה חתיכו' במקו' ל"ח לא ימצא לקנות מהם מה שהיה מוצא לקנות קודם בל"ח כי עלו הסחורות יותר מערך שיש מל"ח לל"ה והרי שהוא מפסיד בפרעון של עכשיו וכמו שהאריך שמעון בטענתו זאת גם טענת שמעון שבשע' החשבון היו החתיכות על ל"ח הוא טענה כי מאז היו ברשותו ומה שטען ראובן שקנה סחורה במעות של סחורות שמעון אינו טענה כיון שהיו לו מעות שלא מעורבים עם מעות שמעון מסתמא ממעותיו קנה הסחורה ואפי' שלא היו לו מעות אלא אותם של שמעון לא היה לו רשות לקנות מהם ואח' ששלח יד בהם נעשה עליו מלוה וחייב לפרוע כמו שקבל מהסחורות של שמעון כמו שכתבתי אם קבל י' פרחים בתל חתיכות יפרע עתה עשרה פרחי זהב אף על פי שהם שוים ת"ס חתיכות ואם קבל עשרים בתת"ס חתיכות אז יפרע עשרים ששוים תתק"כ על כל עשרים פרחים שאם יפרע לו תת"ס חתיכות על עשרים פרחים בערך מ"ג כל פרח יפסיד שמעון ס' חתיכות שהם פרח ושלש אם אינו פורע לו עתה אלא תת"ס הם י"ט פחות י"ד חתיכות ועל כן צריך לפרוע לו לשמעון עשרים פרחים בזהב או תתק"כ חתי' כמו ששוים עתה וכן כשהו' יפרע שאשיש) יפרע לו י"ז על כל שני פרחים שהם ע"ו חתיכו' ול"ח חתיכות על כל פרח סתם כמו שקבלם נאם המבי"ט: שאלה קעב ראובן שמת אחיו בלא בני' והוא היה משודך עם אשה אחרת ויש קנס ביניהם והוא רוצה ליבם אליבא דמאן דאמ' דיבום קודם והמשודכת תובעת הקנס אני אומר כי אפילו למאן דאמר דיבום קודם היינו למצוה ולענין מורדת א"כ לענין שבועה אם יש לו שבועה שלא לישא על אשתו דנימא דמן השמי' הקנוה לו אבל לענין ממון שחייב קנס אם לא ישא זאת המשודכת אפילו נאמר דמצות יבום קודמת יפרע הקנס ויקיים מצות ייבום או ישא שתיהן וכ"ש כי בעיר הזאת רובם חולצי' ואחנו נוהגים ברוב הכתובות לכתוב על אחי החתן שיחלוץ נראה שאנחנו הולכים אחר סברת מי שאומר שמצות חליצה קודמת ומי שמע כזאת כי בתוך ג' החדשים של מיתה ואפי' י"ב יום לא יש שמת ויכריחו את המשודכת לחזור מה שיש בידה אולי שתמצא היבמה מעוברת ולא יוכל ליבם ונמצא שעשו שלא כדין אפי' לדעתם כ"ש כי אעיקרא דדינא פירכא שאם הוא ירצה ליבם חייב לפרוע הקנס אם נעשה בדין ומוציאין מידו תשלום הקנס כ"ש שלא יוציאו מידה מה שהיא מוחזקת וראיתי חמס וריב בעיר נאם המתעבר על ריב לא לו אלא לה' לבדו משה ויש תשובה להרמב"ם ז"ל על זה: שאלה קעג ראובן הדר באנגור"א שולח קרמ"ז לשמעון הדר באאלי"ב שימכור לו על תנאי ידוע שיש ביניהם ושמעון הנזכר שותף ללוי אחיו עמו במכירת הקרמ"ז ונותן לו מחצית ממה שנותן לו ראובן ואירע שיום אחד לא היה לוי באנגאר"ה והיה שם שמעון ובא גוי א' כדמות סוחר וקנה משמעון עד ק"נ פרחים קרמ"ז ואמ' הגוי לשמעון בא אתה והסרסור והמשרת שלך להוגאר"ה שלי ואפרע לך והלכו עמו ומשרתו של שמעון טוען הקרמ"ז על כתפו והכניסם בבית א' על טילאריש בגדאדיש על גבי עליה אחרת של טילאריש גם כן והעלה את שמעון ואת הסרסור למעלה בעליה ומשרתי של שמעון ישב למטה בבית עם הקרמ"ז והגוי הנזכר הוציא לשמעון ולסרסור מאכל ומשתה למעלה בעליה והיו אוכלי' ועלה המשרת למעלה מעצמו לאכול ולשתות עמהם והניח הקרמ"ז למטה והגוי כשראה שעלה המשרת למעלה והניח הקרמ"ז ירד וטען השק של הקרמ"ז על כתפו והלך לו ולא נמצא עוד ילמדינו רבינו אדונינו אם המשרת הנז' הוא חייב לשלם אחר שהוא פשע בהניחו הקרמ"ז או לא מיקרי פשיעה ואם תימצא לומר שפשע וחייב לשלם אם אין לו לשלם אם יכול שמעון לכוף ללוי אחיו שיהיו אלו הק"נ פרחים בין שניהם כיון שהם שותפים או אם יוכל לוי לטעון אתה פשעת שראית משרתך עולה למעלה ומניח הקרמ"ז ולא חששת יורינו מורינו גאונינו איזה דרך ישכון אור ולאורו נלך ושכרו מן השמים מאת עוטה אור: תשובה שמעון ולוי אחים הם שותפים על ריוח הקרמ"ז הזה והם כמו סרסורי' עליו ואף על פי שהריוח הוא דבר שלא בא לעולם וכת' הרמב"ם ז"ל על הרצענין שנשתתפו להרויח דהוי דשב"ל הכא כיון שהקרמ"ז הוא בידם על מה שירויחו בו חשיב דבר שבא לעולם וכיון שזה הקרמ"ז היה ברשות שניהם בהוגארה שנראה שהיה ברשות שניהם כמו שנראה מן השאלה היה רשות לכל א' מהם למכור ולא הויא פשיעה מה שהוליך שמעון הקרמ"ז לבית הגוי כי אחר שכבר נתפשר עם הגוי על ק"נ פרחים ולא הוליך אותו אלא לקבל המעות מיד דבר נהוג היא בין הסוחרים להוליך הסחורה לבית הקונה לקבל המעות קודם מסירת הסחורה מה שהניח שמעון הקרמ"ז למטה ביד משרתו ועלה המשרת למעלה לאכול והניח הקרמ"ז אינו פשיעה משמעון כי אפי' שהיה מניחו שמעון למטה ולא היה המשרת כיון שאותה הבית היתה של הגוי הקונה והיו שם האומנים אם היה נגנב משם הקרמ"ז על ידי אחר היה אחריות על הגוי הקונה אפי' בדיניהם אחר שנקצב ערך הקרמ"ז והיה כבר בביתו של קונה והי' שם שמעון לקבל המעות כ"ש שהגוי הקונ' וגם אפשר שאחר גנבו כשירד הגוי וראה שנגנב ברח מפני שהיו מחייבים אותו לפרוע מה שנגנב בביתו ולפי זה אפילו שראה שמעון שהמשרת שלו עלה גם הוא והניח הקרמ"ז חשב כיון שהוא בביתו הגוי בעצמו ישמרנו ושעל זה ירד למטה וגם המשרת חשב כן ואם לא היו אומני' למטה המשרת פשע שהניח הקרמ"ז למטה אבל שמעון אפילו שראה שעלה המשרת חשב שהיו האומנים של הגוי למטה. ולכן שמעון חייב לפרוע לראובן קרן הקרמ"ז וגם לוי אשר נשתתף עם אחיו חייב בחצי הקרמ"ז כיון שהיו שותפים בריוח גם בהפסד והמשרת יפרע לשניהם אם הניח הקרמ"ז למטה ולא היו שם האומנים של הגוי. ולא דמי לההיא בקרא דפ' המפקיד דמסר לה אפטרופא דיתמי תורא דזבין להו ומסריה לבקרא ומית משום דלא הוו ליה ככי ושיניה ואמר רמי בר חמא היכי נדייניה נימא לאפטרופא זיל שלים אמר אנא לבקרא שלימתיה נימא ליה לבקרא שלים אמר אנא בהדי תורא אוקימתיה ולא ידענא דלא אכל וכו' ואמרי' מוסרי בקרא שומר שכר דיתמי הוא איבעי ליה לעיוני ע"כ והכ"נ נימא איבעי ליה לשמעון לעיוני ולחשוב שמא יגונב הקרמ"ז כשעלה המשרת למעלה דשאני הכא דהוי הקרמ"ז כבר ברשותו בבית הגוי הקונה אחר קציבת המעות ואפי' היו גונבים אותו היה אחריות עליו אפי' בדיניהם כמו שכתבתי. ועוד דאפי גבי בקר' דאמרינן איבעי ליה לעיוני ואמרי' דלשלם דמי בשר בזול היינו שהטיל רמי פשרה ביניהם משום דלא הויא כל כך פשיעה דמצי למימר בהדי דתורא אוקימתיה כמו שפי' רש"י ז"ל ובנ"ד לא היתה פשיעה כיון שהי' בבית הגוי שקנה והאחריו' עליו אפי' היה נגנב ע"י אחרי' והרמב"ם ז"ל פי"ו דמכירה כתב על המוכר שו' לחבירו ולא היו לו טוחנות והניחו עם הבקר שלו והיה מניח מאכל לפני כולם ואוכלי' ולא היה יודע שזה אינו אוכל עד שמת ברעב וכתב שמחזיר לו את הנבלה ויחזיר זה את