מבי"ט חלק ג קצג

הדמים ולא אמרי דאיבעי ליה לעיוני. וראיתי תשובה לה"ר שלמה בן הר"ש צמח ז"ל לשותף שמכר אצעדה לגוי מן השותפות ומנה לו המעות טובים ונתנם בכיסו והחזירם ליד הקונה ונתנם בכיסו לפניו וחזר ונתן הכיס למוכר ואמר לו תניחהו עד שאלך להראות האצעדה לתגר והלך ולא שב אליו עוד ואחר כך פתח הכיס ומצא שהקונה החליף המעות בעופרת ובקש את הקונה ולא מצאו וכת' דהויא פשיעה והביא ראיה מבקרא דהוה ליה לעיוניה ושגם זה הוה ליה לעיוניה שמא החליף ע"כ ולפי' רש"י ז"ל דאיבעי ליה לעיוניה לא היתה כ"כ פשיעה ודרך פשרה אמרו דלישלם דמי בשר בזול וגם הרמב"ם ז"ל לא חשיב ליה פשיעה גבי מוכר שור לחבירו שלא היו לו טוחנות כמו שכתו' למעלה ואפי' לדעת הרב גבי אצעדה דחשיב ליה פשיעה דהוה ליה לעיוני שלא יחליף שאני הכא דאפי' היה חושב שמעון שיגנב הקרמ"ז הרי היה הגוי חייב שהיה בביתו אחרי קציבת המעות ואפי' דגבי אצעדה ג"כ היה חייב הגוי אם היה מכחיש שהמעות עצמם שמנה לפניו החזיר לו ושהיודי החליפם לא היה חייב ובנ"ד אפי' היה מכחיש שהוא לא גנבם היה חייב שבביתו היו כמו שכתבתי ולכך לא הוי פשיעה וחייב לוי ג"כ בהפסד כיון שהיו שותפין והיה הקרמ"ז ברשות שניהם בהוגארה ומה שעשה שמעון כאלו היה ברשות לוי ולכן חייב שמעון לראובן ולוי חייב לשמעון החצי כי שניהם שומרי שכרו ומפני שכתוב בשאלה שימכור על תנאי ידוע שביניהם אם זה התנאי הוא דבר שסותר איזה דבר ממה שכתבתי התנאי קיים ככל תנאי שבממון נאם המבי"ט: שאלה קעד ראובן היה חייב לשמעון מאה פרחים ואין לו ממה לפרוע והיה ביניה' הפרש וביררו שניהם את לוי שיפשר ביניה' בסדר פירעון המעות ונטלו קנין ושבועה לקיים כל מה שיגזור לוי בסדור פירעון המעות הנז' וכו' ולוי הנז' מכח המסור לו גזר שיפרע ראובן מהמאה פרחים ארבעים פרחים בזמנים הרבה ועוד גזר שפתקא אחת כתובה על ערל ששמו ניקולו מששים פרחים שראובן יתננה לשמעון הנזכר היום אם היא פה ואם הפתקא במצרי' יעשה באופן שיגיע ליד שמעון תוך ט"ו יום ואם יעברו הט"ו יום ולא יגיע ליד שמעון הפתקא יפרע ראובן לשמעון כל הששים פרחים בתוך ל' יום מעות בעין ואם יגיע הפתקא לידו כנזכר אם יודה הערל במחכמ"ה שעדין הוא חייב הששים פרחים הנז' כולם או קצתם כל מה שיודה בו אחריותו מעכשיו על שמעון הנז' ואם לא יודה הערל הנז' במחכמ"ה במעות הנזכ' בכולם או בקצת' או יצא פטור מפרעון כולם או קצתם יהיה מחוייב ראובן הנז' לפרוע לשמעון כל מה שיהיה עוד על הערל מהששים פרחים הנז' תוך כ"ד חדשים כו' וראובן לקיים מה שגזר לוי הנז' מסר הפתקא ללוי בפני עדים ויהי אחר ארבעה חדשי' אחר שמסר ראובן הפתקא לשמעון מת הערל ושמעון לא תבע מהערל במחכמ"ה שום דבר בחייו כמו שגזר לוי ועתה שמעון טוען שיקח ראובן הפתקא שלא כיון של גבה בה מאומה מהערל הנז' ושיפרעו לו הס' פרחים תוך הכ"ד חדשים שגזר לוי וראובן טוען שאחר שלא תבע שמעון הערל במחכ"מה כמו שגזר לוי שאינו חייב לו עוד דבר שהיה לו זמן ד' חדשי' מיום שמסר לו הפתקא והיה יכול לתבוע אותו במחכמ"ה קודם שמת ועוד שזמן פירעון הפתקא הנזכר עבר ואם שמעון היה תובע הערל בערכאותי' היה מחייב אותו ילמדינו רבינו אם ראובן פטור מהס' פרחי' כיון שמסר הפתקא ליד שמעון והיה יכול מיד לתבוע מהערל ונתיאש ולא תבעו ופשע בזה או אם יכול לומר לא קבלתי הפתקא אלא שאגבה ולא גביתי יורינו רבינו ושכרו כפול מן השמים: תשובה גם כי לא נזכר בשאלה שמסר הפתק' ראובן הנזכר לשמעון תוך הט"ו יום שכתוב בגזרה שיגיע ליד שמעון הפתקא ואם יעברו הט"ו יום יפרע כל הס' פרחי' כו' אפי' הכי נראה כי מסרה קודם שעברו הט"ו יום כמו שכתוב אח"כ כי ראובן הנז' לקיים הגזרה נראה שקיימ' כמו שגז' לוי תוך הט"ו יום וגם כן מה שמסר' בפני שני עדים נרא' שהיה שיעידו שמסרה בזמן הגזרה וכתוב בשאלה כי אחר ד' חדשים שמסר ראובן הפתקא מת הערל וששמעון בזה הזמן לא שאל לערל במחכמה קודם שמת כמו שגזר לוי נראה שלוי גזר שאחר שיגיע הפתקא בידו הוא היה חייב ליטפל ללכת למחכמ"ה וכן כתוב אחר כך שאם שמעון היה שואל הערל במחכמה כמו שגזר לוי הערל הנזכ' היה מודה וכו' נראה שעל שמעון היה מוטל לשאול לערל בהרשאת ראובן או ששמעון יתרה בראובן שילך עמו לתבוע לערל מה שהיה חייב לו ושיאמר כי מה שחייב לו יתן לשמעון וכיון ששמעון נתעצל ועברו כל אלו החדשים ולא שאל ובין כך וכך מת הערל נראה שראובן פטור אלא שיש לדייק עוד בענין גזרה זו שכתוב אם יודה במחכמה וכו' ואם לא יודה וכו' ולא כתב שום גזרה אם לו יספיקו ללכת למחכמה וימות הערל ולא נודע אם היה מודה אם לא מה יהיה משפטם דמיתה שכיחא גם ענין יודה או לא יודה אין הענין תלוי בהודאתו כי אם הפתקא היתה כתובה בערכאותיהם כמו שכתוב בשאלה ולא היה יכול לכחש והיה צריך לוי לכתוב הגזרה אם יתחייב לפרוע כמו אם יביא עדים או ראיה שפרע מקצת או הכל ולכן נראה לי שאם הוא ידוע כי הערל לא היה יכול להכחיש הפתקא שהיה כתוב בה שהיה חייב לראובן ס' פרחים או אפי' היה יכול להכחישה אם היה כתוב החוב בערכאותיה' באופן שלא יהיה יכול הערל להכחיש החוב שראובן הוא פטור כיון שמסר לשמעון הפתק' בחיי הערל ולא היה יכול להכחיש כמו שכתבתי לא נשאר ספק אחר אלא אם היה מביא הערל עדות או ראיה שפרע לראובן קצת או הכל ועל זה יקבל ראובן חרם אם קבל מחוב זה שהיה חייב לו הערל מזו הפתק' שום דבר ואם יודה שקבל איזה דבר יפרע לשמעון מה שיוד' והשא' יפסיד שמעון ואם יקבל חרם שלא קבל כלל כמו שכתוב למעלה יפסיד שמעון הכל כיון שגזר לוי אם יודה הערל וכיון שלא היה יכול להכחיש הרי הוא כהודאה כי כוונת יודה או לא יודה היתה אם יתחייב לפרוע על אותה פתקא או לאו ומה שכתב לשון הודאה מפני שהיתה פתקא כתיבת יד הערל עצמו או אחר על שמו והיה יכול להכחיש הכתיבה אבל אם לא היה יכול להכחישה אלא שהיה מודה שהיא כתיבתו או שעל שמו ומדעתו נכתב' על זה כתב לשון הודאה ואחר שהיתה כתובה ג"כ בערכאותיהם לא היה יכול להכחיש כמו שכתבתי וראובן פטור בקבלת חרם כנזכר וכל ישראל ברוכים יהיו אמן המבי"ט: שאלה קעה ראובן מת והניח אשה ושני בנים גדולי' והניח סחורות ומטלטלין וירשו ונטלו אותן הבנים ומכרו ונשאו ונתנו בנכסי' שנים רבות ואחר ז' שנים מת הבן הגדול והניח אלמנה ויתומים קטנים ואלמנה הבן תבעה כתובתה ובראות חמותה כך תבעה גם היא כתובתה מנכסי בנה שאמרה כי הוא ירש מטלטלי בעלה המשועבדי' לכתובתה והשעבוד עודנו במקומו כי הנכסים הנשארים באו מהם והוא תקדים לגבות כתובתה וכלתה מינה את אחיה מורשה בקנין לתבוע כתובתה והוא נטל קנין להתרצות בסך ידוע ועתה הוא מתחרט מן הפשרה כי לא נתרצה בה אלא שאמר לו חכם א' שהיה הדין עם חמותה אך אם הכלה קודמת אינו מתרצה וגם הכלה טוענת כי לא הרשת את אחיה בין לתקן בין לעוות וגם שאמרה לו כשמינה אותו מורשה בתנאי שידבר עמה שיעשה שום דבר יורינו איזה דרך ישכון אור ולאורו נלך חשך והעם היושבים בחשך אור תורתו יגה עליהם ושכרו מן השמים: תשובה אם הוא ידוע כי כשמת הבן הגדול עדיין נשארו בידו מנכסי אביו אחר שזנו ופירנסו את אמם כמה שנים היא קודמת לגבות כתובתה ממה שנשאר ביד בניה מנכסי בעלה כי אעפ"י שמכרו נכסי אביהם ונשאו ונתנו בהם כמה שנים ולא נשאר בעין שום דבר ממה שירשו מאביהם אלא נכסים שבאו מכחם מחילופיהם או מעות שנשאר בידם ממה שמכרו או החליפו בנכסי אביהם לא בשביל זה הורע כחה מלגבות כתובתה מהם דאעפ"י שהי' מטלטלין מה שירשו מאביהם ומטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבעל חוב הרי תקנו הגאונים ז"ל דמטלטלי נמי משתעבדי כמו שכתב הרי"ף והרמב"ם ז"ל פי"א ושאר הפוסקים ז"ל ועכשיו שכותבים בשטרות ובכתובות מקרקעי ומטלטלי בין בחייו בין אחר מותו גובה על תנאי זה יותר מן התקנה וכמו שכתבו שם גם כן: ולא תימא דוקא כדאיתנהו בעין מטלטלי אבוהון הוא דתקנו הגאונים דמשתעבדי ולא כשמכרום היתומים דאי פקע שיעבודהון במכירתה מה הועילו הגאונים בתקנתם לעולם ימכרו ויחליפו ולא יפרעו לב"ח ועוד דמה לי הן מה לי דמיהן כדאמרי': ועוד במה שכותבים בכתובות או בשטרות מקרקעי ומטלטלי דגובה בתנאי זה יותר מן התקנ' כמו שכתב הרמב"ם ז"ל שם תנאי) איכא למימר פשיט' דלא מהני להו ליורשי' למכור המטלטלין שירשו להפקיע פירעון החובות שהרי הושוו המטלטלי' לקרקעות במה שהתנה שיגבהו הב"ח ממקרקעי וממטלטלי כי היכי כשהיו גובים הב"ח ממנו בחייו היה גובה מכל מה שנמצא מנכסיו מכל שוה כסף אפי' סובין כן כשבאים לגבות מיורשיו כיון שהשוום לו כמו מי שמאמין את המלוה עליו ועל יורשיו ועל הבאים מכחו שהוא נאמן על כולם כיון שהתנה כך כן בזה שהתנה שיגבה ממטלטלי דומיא דידה הוא קיים בין במטלטלין שהיו בעין כשמת הוא בין בחילופם או בדמיהן ודוקא בנכסים שניזונות מהם הבנות והבנים ישאלו על הפתחים אמרינן בגמרא ריש פרק מי שמת דאם קדמו יורשים ומכרו בנכסים מועטים מה שמכרו מכרו משום דתקנתא קלישא היא על נכסים מועטים שיזונו הבנות והבנים ישאלו על הפתחים דהא פליג או תמה אדמון ואמר מפני שאני זכר הפסדתי ובפר' הנושא אמר רב נחמן יתומים במדור אלמנה לא עשו ולא כלום ומאי שנא מדרב אסי אמר ר' יוחנן יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטים מה שמכרו מכרו התם לא משתעבדי לה (מודי') [מחיים] הכא משתעבדי מחיי' כן היא נוסחת הגמ' של דפיס ומשמע דהכי פירושו דמחיים יש לה זכות לדור בבית בעל' ומזון הבנו' לא משתעבדי מחיים שאין האב חייב במזונות בניו בחייו אחר ו' שנים וגם לנוסחת התם לא תפסו מחיים הכא תפסה מחיים הוי פי' הכי דבבת לא תפסו מחיים שאינו חייב לזונה מחיים מז' ולמעלה והאלמנה חייב להעמיד לה בית לדור בה בחייו ובפי' רש"י ז"ל הכתוב בדפוס הרי"ף כתוב הכא במדור חשוב כאילו הוי תפיסה מחיים ע"כ והיינו משום דדרה בבית בעל' בחייו ב"כ ובין כך משמע דדוקא בנכסים מועטים הוא דאמרינן דמה שמכרו מכרו אבל באלמנה אם מכרו לא מפקעי מזונות אלמנה כמו במדור דאם מכרו לא עשו כלום משום דמחיים הוה לה בית ובמזונות נמי מחיי' הוו לה מזונות מדאורייתא ואע"ג דבאלמנותה הוו דרבנן כבר הוחזקה במזונות ולא מפקעי במכירתם דאלימי טפי ממזונו' הבת דנדחין מפני מזונות האלמנה כשאין בנכסים כדי שיזונו שתיהן ואפי' תימא דמזון אלמנה ובנות שוים לענין אם מכרו הרי כתב רבינו האיי ז"ל בתשובה דהאידנ' כיון דתקינו מזונו' לבנות ממטלטלי מה לי קרקע כדהוה מה לי שקלי דמים דיליה (אי שקלי דמים דיליה) אי שקלי דמים יהבי מזונו' לבנות ע"כ כמו (כן) בפסקי הרא"ש פ' מי שמת כתב וכן כתב הרמב"ן ז"ל דרב האיי ז"ל לית ליה מה שכתב