מבי"ט חלק ג קצ

נתכוון אלא לפגום את אמו וחשב כי בנה לא היה עבד ולא ידע כי הוולד הולך אחר האם דלאו כ"ע דיני גמירי ואפי' היה קצת לומד אולי לא למד זה הענין שהוולד הולך אחר האם דלאו כ"ע דינא גמירי ושכח וידע שאביו היה כשר אלא שטעה ונכבש בשפחה ועל זה לא קראו עבד אלא בן השפחה גם כל החירופין הולכים אחר לשון בני אדם כמו הנדרים והשבועות וכשקור' א' לחבירו בן רשע או בן זונה או לאשה בת זונה הוא ידוע כי על אביו לבד הוא שאמר וזהו צדיק בן רשע וכן בן או בת זונה הבת היא כשרה וכן זה שקרא את חבירו בן שפחה חשב שהיה הוא כשר כיון שאביו כשר ולא חירף אותו אלא את אמו והברייתא שאומרת הקורא לחבירו עבד יהא בנידוי היא כשקורא אותו כך בפניו שהוא מצטע' בשם רע שקרא עליו אבל כשקורא ש"ר על אביו או על אמו אביו ואמו שלא נאמר בפניהם אינם מצטערים כל כך כששמעו הש"ר וגם כי האד' מצטער על חירופי אביו ואמו מפני זה לא יהיה חייב נידוי המחרף כיון שלא ביישו בפניו כמי שבייש את הישן שחייב בדמי בושת אם מת בתוך שינתו ולא הקיץ ולא הרגיש בזה שאין גובין בושת זה וכו' שנראה כשאינו מרגיש המתבייש בבושת שאינו חייב המבייש וזהו בבושת בפועל אבל בוש' דברי' כבר כתב הרמב"ם ז"ל כי כל בושת דברים אינו חייב אלא אם הוא חכם שקצבו חכמים ליטרי"ן על מי שמביישו בדברים וא"כ אמו של זה אם מת' לא היה חייב המבייש' מעו' אפי' על בושת שהוא בפועל וכ"ש בבוש' דברים שאפילו בפניו שמרגיש בבושת אינו חייב אלא על חכם ולא קנסו חכמי' עונש לכל אדם בבושת דברים כי אם באלו הג' השנויים בבריית' עבד ממזר רשע ודוקא כשאומר לחבירו עבד או ממזר או רשע וכו' ואם לא קרא לחבירו אלא לאמו כנ"ד לא נצטערה על דבר זה אם מתה היא ואפי' היא בחיים וכשתשמע תצטער דוקא בבושת שחייב ממון יתחייב לא בבושת דברים דבשלשה דברים אלו דוקא קנסו חכמים ולא בדברי' אחרי' ואפי' בשלשה דברים אלו כיון שהם דברים לא קנסו אלא כשאומר לו בפניו כמו שכתבתי דדוקא במבזה ת"ח החמירו אפי' שלא בפניו משום כבוד התורה נאם המבי"ט: שאלה קסו בכלל צוואת ראובן צוה שיתנו מנכסיו לאסתר בתו אשת יעקב חלק א' מנכסיו באופן זה שיתנו לה מאתים פרחים זהב מיד והשאר יהיה שמור לנדונית בת בתו אסתר הנז' הגדולה ואם ח"ו תפטר הבת הגדולה קודם נישואיה ישארו הנכסים לאחות' וכל הנז' יהיה בתנאי שה"ר יעקב הנז' ידור יחד עם בניו ויהיה אצל' תמיד ואם יתרצו כולם לאכול יחד הרי טוב ואם לא יתרצו יאכל כ"א מהם לעצמ' אמנ' הדיר' יהי' יחד לכול' עכ"ל ועת' נפטר' אש' המ' וג"כ הבן הא' נסע והלך לקנדייא ודר שם והבן השני נפטר ולא נשאר שם בלתי בן א' עתה יורינו אדונינו מורה צדק אם יוכל ר' יעקב חתנו הנז' לבא לארץ ישראל לדור אחר שנתפרד' החבילה כי צואת המת היתה שתהיה הדירה יחד לכולם ועתה אינם כולם או אם נאמר אחרי שיש בן אחד עדין לא יוכל ר' יעקב להפרד ממנו בעוד חיים חייתו יורינו מורינו תשובה התנאי שהטיל ראובן היה על יעקב שידור יחד עם בניו ויהיה אצלם תמיד כוונתו היתה להדרכים בדרך ישרה ואם הם לא ירצו הוא פטור מן התנאי והמתנה קיימ' ועתה שהבן הא' הלך לדור במקו' אחר והבן השני נפטר וגם אמם נפטרה שהית' צוות להם לשרת' ולגדל' והיה נראה שיותר חיוב יהיה לו עתה לר' יעקב לדור עם הבן הנשאר יחידי מאמו ומאחיו אפי' הכי נ"ל שרבי יעקב הוא פטור מלדור עם הבן הנשאר כי מה שהטיל תנאי זה עליו היה מפני שהיו ג' יתומים וחשש ראובן שלא יהיה דעתם נוחה זה מזה ולא יחלקו כבוד לאמם כמו שראוי ויעקב בעל אחותם ידריכ' ויקבלו עצה ומוסר ממנו להיות' נוחי' זה עם זה ולכבד אמם כראוי ועתה שלא נשאר אלא א' מהם וגם אמו מתה לא יצטרך שידור יעקב עמו אם הוא גדול כבר בן י"ג שנה וגם אם הוא קטן שהי' עדין צריך לאמו ואחותו אשת יעקב תהיה לו לאומנת וגם צריך הוא ליעקב בעל אחותו להדריכו אפ"ה נראה לי כי זה הוא מדרך ארץ ועצה טובה אבל משורת הדין אינו חייב יעקב לדור עם זה הנשאר כי אחר שרובם אינם כבר נתפרדה חבילתם כי לא תלה ראובן תנאי מתנת יעקב חתנו שתתבטל אם לא יתקיים התנאי אלא על תנאי שידור עם כולם שהיה לו נחת רוח הרבה ותועלת לכל בניו שידור הוא עמהם כמו שכתבתי למעלה ואם לא היה מקיים תנאי זה נראה שהיתה המתנה בטלה ואם לא היה לו אלא בן אחד אע"פ שהיה מצוה ליעקב חתנו שידור עמו לא היה תולה קיום המתנה בזה אלא ציווי לבד בלי תנאי כי לא היה צריך כ"כ לתנאי זה אלא על היותם שלשה בנים כמו שכתבתי וגם עתה שלא נשאר אלא אחד אין כאן תנאי והמתנה קיימת ואני אומר כי גם שהיו כולם בחיים ולא היה דר יעקב עמהם לא היתה מתנת אסתר בתו בטלה שהרי כתוב שיתנו לה חלק א' מנכסיו בלי שום תנאי ומפני שהיה רוצה לצוות לחתנו שידור עם בניו להדריכם פירש ואמר באופן זה שיתנו ליעקב ר' פרחים מיד והשאר לבתו ואם תמות לאחותה כל זה הוא תועלת יעקב הר' לו והשאר לבנותיו מפני שיטפל עם בניו לדור עמה' ואם לא ידור עמה' לא הית' המתנ' באופן זה אלא כל החלק יהיה לבתו ולא תתן הר' ולא תתחייב לתת לבנותיו כי מה שכתוב וכל הנזכר יהיה בתנאי שר' יעקב ידור וכו' אינו חוזר על מתנת החלק של אשתו אלא על מה שזכה לחתנו במאתים פרחים ונישואי בנותיו מפני הדירה עם בניו ומה שכתב וכל הנז' יהיה בתנאי אינו חוזר אלא על מה שכתב באופן זה וכ"ש אחר שכב' נעדרו רובם שאינו חייב מדינא לדור עם הא' ויש קצת ראיה ג"כ לזה ממה שכתב הרא"ש בתשובה שאם מת א' מן הברורים שבררו הקהל לתקן תקנות נתפרדה חבילה וכ"ש בנ"ד שנעדרו רובם ובר מן דין ומן דין אין סברא שיצוה ליעקב שידור עם בניו ויהיה קבוע ודר לעולם באותה העיר דאי לא אתדר ליה וצריך ללכת לדור בעיר אחרת לא יהיה כשבוי בעיר ההוא מפני צוואתו אלא אם ירצו הבנים ללכת עמו ידור עמהם וכ"ש אם רוצה לעלות לארץ ישראל כי הכל מעלים וכו' נאם המבי"ט: לקרובי החכם הר' אברהם די בוטון בשאלוניק: שאלה קסז על ברכת חנוכה שהיא מצוה מדבריהם שאלו בפר' במה מדליקין היכן צונו מר אמר מלא תסור ומר אמר שאל אביך ויגדך והקש' רב עמרם על מה שאמרו שמברכין על של דבריהם מדתנן מערבין בו וכו' ומפרישין ערום וכו' ואי הוה בעי ברכה ליכא מחניך קדוש ותירץ אביי ודאי דדבריהם כמו נר חנוכה בעי ברכה ספק דבריהם כמו דמאי לא בעי ברכה והקשו על תירוץ זה מיום טוב שני שהוא ספק של דבריהם ומברכין עליו ותרצו כי היכי דלא ליזלזלו עליו ורבא תירץ על קושית הדמאי רוב עמי הארץ מעשרין הן דאינו ספק שקול יש מעשרין ויש שאינן מעשרין שאם היה כך היו מברכין אלא מפני שהרוב מעשרין לא תקנו בו ברכה ואפי' הכי משום חומרת תרומת מעשר גזרו על הדמאי והרמב"ם ז"ל כתב כל ודאי של דבריהם מברכין עליו אבל דבר שהוא מדבריהם ועיקר עשייתן מפני הספק כגון מעש' דמאי אין מברכין עליו ולמה מברכין על י"ט שני והם לא תקנוהו אלא מפני הספק כדי שלא יזלזלו בו ע"כ משמע דפסק כאביי דספק דדבריהם לא בעי ברכה וכתב מ"מ ודעת רבי' והגאוני' לפרשן דרבא לא (פריך) [פליג] אהאי טעמא דאביי דהא בהדיא אמרי' בברכות ספק קרא ק"ש ספק לא קרא אינו חוזר וקורא מ"ט ק"ש דרבנן אלמא כל ספק דדבריה' לא בעי מהדר וברוכי אלא טעמא וכו' ע"כ משום דאביי ורבא הלכה כרבא טרח מ"מ לדעת רבינו והגאונים לפרש דרבא לא פליג אהאי טעמא דאביי והביא ראיה מספק קרא ק"ש ספק לא קרא אינו חוזר וקור' ואעפ"י שהרמב"ם ז"ל פסק בהלכות ק"ש דק"ש דאוריתא אפי' הכי כיון דקאמ' גמרא ק"ש דרבנן משמע דלכולי עלמא אפילו למאן דסבר דק"ש דאוריתא כל מידי דהוי מדרבנן אינו מברך על ספק מדרבנן ואם כן רבא נמי לא פליג אהא מלתא דכל ספק דרבנן אינו מברך עליו אלא טעמא דרבא דאין מברכין אהפרש' דמאי כיון דתקינו רבנן וגזרו על הדמאי כמצוה של דבריהם הוה להו לתקוני בברכה אע"ג דהוי ספק דרבנן ולא מברכי בשל דבריהם אלא משום דרוב עמי הארץ מעשרין הן עבוד רבנן היכר' שלא יברך על הפרש' מעשר של תבואה ע"ה כמצו' של דבריה' שלא יאמרו אם יברך כדאורייתא דמי להו התבואה של ע"ה בכל הדברים ואינו כן שיש הרבה קולות בתבוא' ע"ה וא"כ סברי נמי הרמב"ם ז"ל והגאונים לפי מה שפי' מ"מ דאפי' רבא סבור דאין מברכין אספק דרבנן אלא אדמאי משום דהוי כמצוה של דבריהם הוה להו לתקוני כדרבא אע"ג דהוי ספקא אלא משום טעמא דהיכרא כדכתיב לעיל זה נראה לי לדעת מ"מ ז"ל ועל זה כתב ומכאן למדו הגאונים ז"ל לספק מילה שאין מברכין וכו' ובזה אין אנו צריכין לדחוק הלשון שכתב החכם השלם כהר' משה אלבילדה נר"ו ולשון תשובת הרמב"ם ז"ל לחכמי לוני"ל גם כי לא ראיתיה במגדל עז אלא שכתב שיעתיק אותה בהל' מגל' ולא נמצא בדפוס שלנו מ"ע באותן ההלכו' נאם המבי"ט: שאלה קסח פרקא קמא דסוכה ת"ר סככה כהלכתה ועטרה בקרמין ובסדינים המצויירין ותלה בה אגוזים שקדים ורמונים וכו' שמנים וסלתות אסור להסתפק מהן עד מוצאי י"ט האחרון של חג ואם התנה עליהם וכו' משמע דכולהו הני אסור ליהנו' מהם עד י"ט האחרון של חג אלא שיניחם בסוכה ותנן פרק לולב גמר מלאכול לא יתיר סוכתו אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה מפני כבוד י"ט האחרון של חג משמע שמוריד אותן לבית מן המנחה של יום ז' ולמעל' לדידן בארץ ישראל ונראה דאסור להסתפק דקאמר לא קאי אלא אסיפא דתלה בה אגוזים ולישנא דלהסתפק לא קאי אלא אמיני מאכל והיינו משום דאם מסתפק מהם ואוכלן הרי כלו והלכו וכיון דאיתקצו לכל ז' איתקצו לכולי יומא של יום ח' לא"י ושל י"ט אחרון לח"ל ולהכי לא יסתפק מהם כלו' שלא יאכלם אבל עיטור קרמים וסדינין מוריד אותם להתנאות בביתו בי"ט של חג שאינם כלים וכמו שהיו מתנאים בהם בסוכה יתנאו בהם בי"ט מפני כבוד י"ט וכל יום היום טוב הוא מתנאה מהם שהם קיימים מה שאינו כן במיני מאכל שתלה בסוכה שאם יאכלם בי"ט הרי כלו וצריך שיהיו קיימים שהוקצו גם כן משום מיגו דאתקצי לבין השמשות כו': שאלה קסט רחל אלמנת יעקב שנתנה מתנה מכתובתה לראובן ק"ק פרחים ויצא שמעון ערב בעדה שבתוך ב' שנים תגבה כתובתה ותתן לו המאתים פרחים ובתוך זמן זה יצאו שטרי חוב מוקדמין לשטר מתנה זו שהיתה היא חייבת לפורעם מכתובתה ונפרעו ממנה ועכשיו ראובן תובע לשמעון הערב וטען שמעון כי מה שהוא יצא ערב בעדה היה בחשבו שמתנה זו מתנה גמורה אבל עכשיו שלמפרע נתברר שמתנה זו אינה כלום כי בשעה שהיא נתחייבה המאתים פרחים לא היה לה כתובה כי היתה משועבד' לבעלי חובותי' כאשר נתברר אח"כ שנפרעו מכתובת' גם הערבו' שלו היה בטעו' לכן יורי' גאונינו ומורינו נר"ו