מבי"ט חלק ג קפט

מת יהודי א' מבני השיירא ופחדו בני השיירה שלא יעלילו עליהם לומ' אתם הרגת' וסבבת' מיתתו וגם יעלילו על המשאות לומר של האיש המת הן ומחמת כך חנתה השיירא במקום והלכו שני בני אדם מהם אל העיר אשר יצאו ממנה ונתנו שוחד לשופט ולשר העיר להציל את עצמם ואת כל בני השיירא והמשאות והסחורות גם עשו הוצאות ששכרו בעלי קשתות שישמרו אותם ואת כל אשר להם כי כל הדרכי' בחזק' סכנה בפרט בהיותם מעוכבים בדרך שלא במקום יישוב גם היו בכלל אלו המשאות משאות שהיו שולחים בעליהן ע"י החמרים הגוים ולא היו בעליהן עמהם ועתה אלו שהשתדלו והלכו והוציאו כדי להציל את כל השיירא את האנשים שלא יתפשום ואת הנכסים שלא יעכבו עליהם תובעים שיפרע כל א' חלקו ובעלי המשאות אומרים כי אינם חייבים לפרוע כלום כי העלילה היתה על אותו שמת ולא היו תופסים אלא האנשים שנמצאו שם לא בעלי משאות) שלא נמצאו שם: תשובה דבר ידוע הוא כי היה צורך בעלי השייר' שילכו קצתם לעיר לפקח על הענין גם לא היו יכולים ללכת לדרכם ולהניח המת שם כי היו מעלילים עליהם יותר ולא היו יכולים לקוברו בדרך ולא להזיזו ממקומו כי אם ברשות השופט והשר כפי חקם ונימוסיהם והיו הגוים ביניהם שהיו מודיעים הדבר למלכות ואם היו קוברים אותו היה חשש קרוב שידעו וירדפו אחריהם ויחזירום והיתה הסכנה וההוצאה מרובה ואפי' שלא היו יודעים עתה והיו הולכים לדרכם בחזרתם היו תופסים אותם והיה הענין יותר חמור וגם אם לא היו יודעים בעיר שיצאו ממנה ולא יחזרו לה באותו זמן בעיר שהיו הולכים אליה הוי תופסים אותם על מיתת האיש וקבורתו והיו מעלילים עליהם שלא הודיעו למלכות ואולי היו ההוצאות מרובות ולכן הטיבו אשר עשו אלו האנשים שחזרו לעיר והוציאו הוצאות לשיוכלו לקבור המת שם או להביאו לעיר ושיהיה להם רשות ללכת לדרכ' ומסתמא נתנו להם כתב שלא יוכלו להעליל עליה' במקומו' אחרים שהם הולכים שם ועל זה חייבי' כל בני השייר' לפרוע בהוצאו' כל א' לפי ערכו וגם בעלי המשאות אשר לא נמצאו שם בעליהן כפי ערך משא או סחורה של כל א' כי גם שהעלילה אינה כי אם על מיתת האיש לומר שהרגוהו או סבבו מיתתו מזה נמשך הפסד למשאות אם בקצתן שיאמרו שהם של המת ויפשטו ידם בם ובכולם שבסבת עלילה זו הם מעוכבי' מלכת לדרכ' ונכסיהם הם בסכנת ביזה ושלל אם יהיו מעוכבי' שם אפי' בשמירת בעלי קשתות ויפה דן ויפ' זיכה החכם השלם כה"ר יהודה תושב ירושלם תוב"ב לחייב את כולם איש כפי ערכו ולחייב גם כן את בעלי המשאות ולזכות ההולכים לפקח על כל בני השיירא ולהצילם בהוצאות ושוחדות שעשו ואופן הפרעון שהיה לפי ערך האנשים הנמצאים בשיירא וערך נכסיהם כי אם לא היו מרצים את השר והשופטים היו מצערים אותם בגופ' וממונם שהיו מחזירים אותם לעיר בחרפ' ובוז והיו נכסיהם נשארים בסכנה כי כולם חשודים בכך בפרט בדרך ובמקומות אלו ואם היו מכירים האנשים ההולכים שיש ביניהם איש בעל ממון היו מחמירי' עליו יותר והיה צריך לתת ממון והפסד יותר מאחרים להציל עצמו מהצער ולכן צריך להעריך לכל א' כפי מה שהוא אמוד בנכסים ולענין הנכסים שהיו בשיירא כל מי שהיו לו נכסים ומשאות יותר יפרע לפי הערך אעפ"י שאינו בעל ממון ואותם שלא נמצאו שם בשיירא לא יפרעו אלא לפי מה שהיה לכל א' אם מעט ואם הרבה כי אעפ"י שלא היו יכולים להעליל עליהם על המיתה סוף סוף היו נכסיהם בסכנה אם מצד שמא יאמרו גם על נכסיהם שמא היו של המת או שימשך להם היזק בסכנת הדרכים ובפשוט יד המלכות בהם בפרט שלא נמצאו בעליהן שם לפקח עליהם והיו כל נכסיהם כמו אבידה ואלו שהלכו לעיר הצילו הכל ולכן נכסי כל בני השיירא חייבים לפרוע כל א' חלקו וכמו שכתב החכם הנז' מדין אבידה בארוכה על אלו שלא נמצאו בשיירא וגם על שאין ענין זה בכלל מברי' ארי וכו' וחייבים לפרוע ואין צריך לא אלו ולא אלו להביא שום ראיה כי הדבר ידוע שאם לא היו הולכים לתקן הענין היה להם הפס' יותר כמו שכתבתי ובזה ההפסד שהפסידו בשוחדות ניצולו גופם מלהצטער וממון כולם מליאבד ולזה יתחלק הפסד זה החצי על האנשים אשר נמצא בשיירא אותם שהיה קרוב שיתפשום אם היו קוברים את המת והולכי' לדרכ' והחצי על כל המשאו' שנמצאו באותה שיירא ואופן חילוק החצי על האנשים הנמצאים בשיירא אותם שיש להם כח לפרוע יפרעו ג' והבינונים ב' והאחרים א' וכן כל ו' תחי' או פרחים יתחלק על זה הדרך נאם המבי"ט: שאלה קסג על מי שנדר נזירות שמשון בן מנוח בר דלילה להוציא ביתו מצידן לסוכות שאלו ממני על דבר שהזכיר בר דלילה ולא בעל דלילה וגם שהוציא הנדר בלשון שבועה שלא אמר אם אשב פה סוכות וכו' או לא אשב ועוד שהוא מסופק אם עשה מודעא בראש השנה שהיה רגיל לעשות מודעא וגם שעשה הנדר בכעס ועכ"ז השבתי להם כי נקל הוא עליו לקיי' נדר זה שיכול ללכת משם לביירו"ט או למדינה אחרת שירצה עם בני ביתו וישב שם כל חג הסוכות ות ואחר כך יוכל לחזור ולהביא בית' שם כי כבר קיים נדרו ומפני שיכול לקיים דרך זה בנקל לא רציתי לטרוח אם הייתי מוציא לו שום התר כי נקל עליו לקיי' כמו שכתבתי נאם המבי"ט מוצאי י"ה י"א תשרי השלט: שאלה קסד (א') נטבע בים והיו לו ג' אחים וא' מהם גבה מנכסי אחיו ק' פרחים והב' אחים לא היו מצויים שם וכשידעו שגבה הוא ירושת אחיהם שלחו לו שישלש להם חלקם ושלח הוא על ידי שמעון י' פרחי' לשני אחיו ואמר לו שלא יתנם להם עד שיקח מחילה מהם והם אמרו כי למה יעשו לו מחילה הלא בני אב אחד כולנו למה לא תחלק עמנו בשוה ממה שקבלת יורינו רבינו: תשובה כיון שהוא ידוע שקבל א' מהם סך ידוע מירושת אחיהם היה חייב לתת לכל א' חלקו וב"ד היו כופין אותו לתת לשני אחיו חלק' ולא היה יכול למעט חלקם ושיעשו לו מחיל' גם זה שמעון שלוחו הוא כמותו ולא יותר ואפי' שצוה לו שלא יתן להם אלא על מנת שיעשו לו מחילה ב"ד מוציאין משמעון כמו שהיו מוציאים מן האח ולא יוכל לומר כי האח שנתן לו העשרה פרחים נתנם על תנאי שיקח מחילה ואם יתנם יתבעם ממנו שעבר על תנאו כי לא היה כדאי להטיל עליו תנאי זה מה שהוא עצמו לא היה יכול להתנות עליהם אלא הי' חייב לתת להם חלקם ולכן לא יהיה לו דין עם שמעון להוצי' ממנו הי' פרחים כיון שבדין וע"י ב"ד נתנם ואינו צריך לומר זה שכבר עשאו שליח לתת אלא שהטיל עליו תנאי זה שלא כדין אלא אפילו היה חייב לו שום אדם מעות לזה האח היו מוציאין ב"ד ממנו חלק הב' אחים ע"כ מדר' נתן מנין שמוציאין מזה לזה וכו' (הוי) [הנה] כי אפי' מדע' בעל החוב מחייבי' ב"ד לתת למי שהוא חייב כל שכן לזה שכבר עשאו שליח לתת שלא יועיל לו תנאו. וגם שמצד הדין הוא כך מפני שזה השליח הוא סרבן והוא מעיר אחרת אמרתי לב' האחים הנז' שיעשו מודעא על המחילה נאם המבי"ט: שאלה קסה על מי שקרא לחבירו עבד ששנו בבריתא הקורא לחבירו עבד יהא בנידוי ממזר סופג את הארבעים רשע יורד עמו לחייו יש מי שהורה דדוקא כשקרא אותו עבד כנעני דאי לאו הכי היה יכול להשמט ולומר כי לעבד עברי נתכוון ומביאים ראיה מלשון רש"י ז"ל שכתב עבד כנעני וכן הר"ן ז"ל תפס לשון רש"י ז"ל ואין הוראה זו נכונה כי מה שכתב רש"י ז"ל הוה פי' כי כשקרא אותו עבד סתם משמעותו הוא עבד כנעני משום דהדר מסיק גמרא אהא דקאמר עד היכן גלגול שבועה עד שיאמר לו השבע לי שלא נמכרת לי בעבד דלא קאמר אלא בעבד עברי בפי' משמע שאם לא אמר בפי' עבד עברי אלא עבד סתם משמעותיה עבד כנעני ולהכי פי' רש"י זה עבד משמעותו הוא כנעני וכמו שכתבו כל הפוסקים הקורא לחבירו עבד מנדין אותו ואם לא היו מנדין אותו אלא כשקרא עבד כנעני היו כותבים הקורא לחבירו עבד כנעני אלא כמו שהבריתא שנה סתם עבד שיהא בנידוי משמע דעבד סתם הוא כנעני וכן משמע מדתני בבריתא ממזר סופג את המ' ופי' ר"ת דעבד יהא בנידוי משום דכתי' ארור כנען וממזר סופג את המ' משום דממזר הוא בלאו דלא יבא ממזר וכו' ויש חיוב מלקות ואם בעבד סתם בלא כנעני יכול לומ' לעבד עברי נתכוונתי גם בממזר סתם יכול לומר לממזר דרבנן נתכוונתי דאיכא טובא ממזר דרבנן דאינו סופג מ' וכן ממה ששנה בבריתא רשע יורד עמו לחייו היה יכול להשמט לומר רשע בדינו קאמר כמו שכתו' וצדיק אל תהרוג דמשתעי במאן דיצא מב"ד זכאי ואמר א' יש לי ללמד עליו חובה שלא יחזירנו לב"ד ת"ל וצדיק אל תהרוג וזה שנצטדק בבית דין כי לא אצדיק רשע כי אם יצא מידך זכאי יש לי שלוחים הרבה להמיתו וכו' כמו שפי' רש"י ז"ל הרי שקורא הרשע צדיק שנצטדק בדינו וכן יקרא רשע מי שנתחייב בדינו אעפ"י שלא היה רשע וכמו שכתוב והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע דהיינו צדיק ורשע לאותו דבר כמו שפי' רבינו ישעיה מטראני ז"ל על צדיקים גמורים ורשעים גמורי' של ג' ספרים הנפתחי' בראש השנה צדיקים שזכיותיהם מרובים מעונותיה' כיון שהם מתחייבים בדין ואפי' מפני עביר' קלה שעשו לגבי דין זה רשעים מיקרו וכן פי' הרמב"ן ז"ל בשער הגמול גם כן ואם מי שקורא לחבירו עבד היה יכול להישמט ולומר כי על עבד עברי נתכוון גם הקור' לחבירו רשע יכול להישמט ולומר כי על מה שיצא באיזה זמן רשע בדינו נתכוון אפי במה שחייבוהו ב"ד לשלם קראו רשע וכן מי שקרא לחבירו בן השפחה אעפ"י שאביו הוא כשר הבן הולך אחר האם כדכתיב האשה וילדיה וכו' וחייב עונש יותר שמזלזל בו ובאמו שנראה שהוא עבד ואמו שפחה כי כשקראו עבד אע"פ שנראה שהוא בן שפחה כיון שלא הזכיר אמו שהיא שפחה אפשר שהוא עבד עתה שלא נשתחרר ואמו היתה שפחה כשנולד זה ואחר כך נשתחררה אבל כשקראו בן שפחה כיון שהזכיר שפחה משמע שפחה כנענית בלי שחרור כמו עבד וכיון שקראו בן השפחה ר"ל שהיה בנה בהיותה שפחה בלי שחרור ומצינו כמה פעמים במקרא ועבדי' ושפחות ואתונות וגמלים ובמלכים וצאן ובקר ועבדים ושפחות ובירמיה לעבדים ולשפחות כל אלו השפחות הם כנעניות בפרט של אברהם אבינו ע"ה כי לא היה אז ע"ע א"כ סתם עבד ושפח' הם כנענים ומה שכתוב שפחה מצרית הוא ללמוד שלא היתה כנענית אבל דינם שוה ולא מצינו במקרא שפחה אלא כנענית אבל בעברית כתוב וכי ימכור איש את בתו לאמה והכנענית נקראת אמה ושפחה ויצא מכל זה כי סתם עבד או שפח' הם כנעני' ואינו יכול להשמט בעבד עברי ומלבד כל זה אי אפשר להשמט ולומר לעבד עברי שהוא ידוע לכל אפי' לעמי ארץ כי אין עבד עברי נוהג בזמן הזה משנתבטלו היובלות כדילפינן בגמר' מדכתי' כי טוב לו עמך ואעפ"י שהארכתי בראיות שאינו יכול להשמט ולומר לע"ע נתכוונתי עכ"ז יש לי ללמד איזה זכות על זה שקר' לחבירו בן השפחה שאם היתה כוונתו לקרותו עבד היה לו לקוראו עבד ולא בן השפחה וכיון שכן לא