מבי"ט חלק ג קפז

שהוסיף אותה הה"א וזכה הקהל בקצת אותו מוציף. ועתה חזר והוציא תופס שטר זה על מה שתובע כי הבור שבחצר כולו הוא שלו מפני שכתוב שנתן לו אביו הבתים והחצרים ובכלל החצר האחד היה הבור ואביו בצואתו נתן הבור לג' אף על פי שהזכיר גם כן בצואה מתנת זה בנו הספרים והבתים של מעלה ומטה ולא הזכיר הבור אלא לנשותיו ולאחר ועל זה דקדקתי בגוף השטר ומצאתי מה שכתו' והשני בתים של מטה עם החצרים שכתוב החצרים בסוף השטה ובכלל מיעוט הנייר הקרוע וחסר סוף מלת החצרים קצת דצדי והריש יו"ד מ"ם והסתכלתי כי הסופר לא כתב מקודם כי אם החצר לבד שהוא חצר של הבתים של מטה אשר אין הבור בתוך חצר זו כי אין מקום בסוף שטה זו לכתוב החצרים אלא כשתצא הרי"ש והיו"ד מ"ם חוץ לשיטה לפי השיטות של מעלה ושל מטה ממנה ולא היה כתוב אלא החצר והיה שוה שטה של מעלה ושל מטה והוא הוציא חוץ לשטה ריבוי החצרים וכדי שלא יראה שהיה חוץ לשטה קרע מעט מן הנייר מסוף השטה של החצרים וכתבו המפרשים ז"ל והוא מימרא דאביי שם משלש עד עשר אין כותבין בסוף שיטה שמא יזייף ויחזיר השלש לשלשים ע"כ וכן מה שכתוב כאן החצר בסוף שיטה היה לו לסופר לחשוב שמא יכתבו יו"ד מ"ם אלא שסמך על שכתב אח' כך החצר וכשראה זה שהיה כתוב אחר כך החצר זייף וכתב יו"ד תחת הרי"ש ונקודה א' למעלה כדי שיראה החצרים ומי שיסתכל בתיבה זו בגוף השטר יראה שלא היה כתוב אלא החצ' שהרי כתו' שם כך החצרי' הנ"ל כי זה החצרי' דחיק' להו עלמא טובא כדאמרינן בגמרא שם בכיוצא בזה שיש מקום כי לא היה מקום לכתוב שם החצרים אלא שכתב היו"ד למטה מן הרי"ש ולא מצא מקום לכתו המ"ם והניח נקודה א' כי הרי"ש של חצר היא דבוקה עם הנ"ל הכתו' אצל החצר כי אין שום סופר שיכתוב באמצע שיטה תיבה חסרה עם נקודה למעל' בפרט במקום שיש חשש לזיוף וסברא היא שאינו כתו' אלא החצר ולא החצרים כי כשכתב למעלה הבית הגדולה שאני דר בה היה לו לכתוב עם החצר כמו שכתב בשני הבתים עם החצר כי לא היה לו לכלול החצר של הבית של מעלה שיש בה הבור עם החצר של הב' בתים של מטה וכ"ש שבחצר של מעלה יש בה שני פתחים פתוחות לחצר א' של ב"ה שאין לה מוצא ומובא כי אם דרך חצר זו וכשנתן המתנה לבנו היה עדיין הבית הכנסת שלו והיה משכירו והיה צריך לסגור הפתח אם היה נותן לבנו מתנת החצר ופתח אחר של עליה קטנה שעל קצת אויר החצר ויש סולם שיורדים ממנה לחצר עוד דקדקתי בשטר זה כי אם היו ב' חצרות היה הסופר כותב עם החצרות ולא עם החצרים כי חצרים אינם חצרות שלפני הבתים אלא עיירות קטנות פתוחות כמו שכתב רש"י ז"ל על בתי החצרים כתרגומו פצחייא וכן חצרים תשב קדר וזה המזייף ראה שלא היה יכול לכתוב בחצר הכתוב אח"כ חצרות כי היה יותר נקל לכתוב חצרים ביו"ד תחת הרי"ש ולא וא"ו ולכן טעה והגיה למעל' ולמטה חצרים ואפי' היה חצרים כמו חצרות מי סני ליה לסופר לכתוב חצרות כמו שכתוב במקרא יותר מעשרה פעמים חצרות ואינו נמצא במקרא חצרים כי אם בשלש או ד' פעמים ובכל אלו הענינים היה ראוי לחכמים הדיינים לדייק בשטר זה ולא היה לו מקום לבעל השטר להתחזק בשטר ולא תעשינ' ידיו תושיה ושלום על דייני ישראל נאם הצעיר המבי"ט: שאלה קנו ראובן שלח את שמעון שיקנה לו בית ידוע מגוי והלך שמעון ונתפשר בסך מעות ובין כך וכך נתחרט ראובן מלקנותו והגוי הוליך את שמעון לערכאות וטען שהוא היה אמצעי בין ראובן ובינו ושהיה שלוחו וגם שלא היה ביניהם כי אם דברי' בעלמא והגוי נתחזק והביא עדים שבעדו היה מדבר ושלא זכר איש אחר וגזר הדיין שיקח שמעון הבית ויפרע לו המעות לגוי ועתה תובע השליח ההפס' שהגיע לו מראובן וראובן טוען שמזלו גרם יורינו אדוננ' ורבי' הדין עם מי: תשובה בתשובות להרמב"ן המיוחסות להרשב"א תשובת ב' כתב אין המשלח חייב בתשלומי נזק השליח שלא מצינו תשלומי נזק אלא בנזקי עצמו או בנזקי ממונו וכו' לפי שפשע בנזיקין בשמירת ממונו אבל בנזק שהגיע לשליח מה הזיק המשלח וכו' וכ"ש אם השליח שכיר שהרי הלך בשכרו כדכתיב ואליו הוא נושא את נפשו ודרשינן שעל שכרו עלה בכותל או נתל' באילן וכו' ובמרדכי בהגהות כתוב נ"ל שאם ראובן הלך בשליחות שמעון בשכר ונתפס בדרך ולא בסבת שמעון שאין חייב לפדותו אם בחנם הלך בשליחותו חייב לפדותו בשאלה שייכא בגוף הבעלים ואע"ג דלא שייכא גניבה ואבידה כמו גבי אומנים מ"מ נראה כדפרישית כדאי' פ"ק דסנהדרין מה לי חבל בגופו מה לי חבל בממונו עכ"ל ונראה לי כי מה שכתב הרשב"א שאין המשלח חייב בתשלומי נזק השליח היינו כשהוזק שלא מחמ' המשלח ולא מסבתו כמו אם נשבה בדרך שאם גם הוא היה הולך דרך שם שלא בשליחות מי ששלחו עתה אלא לצורכו היה נשבה גם כן וכשהלך בשליחות ונשבה אינו זה בסבת המשלח ולכן אינו חייב אבל אם דרך משל אלו השבאים היו שונאים למשלח וידעו כי זה היה שלוחו ועל כן שבוהו וכ"ש אם היה המשלח חייב לאלו השבאים איזה דבר והיה ביד השליח נכסים של המשלח ושבו אותו ואת הנכסים כי ידעו שהיו של המשלח שחייב המשלח לפדותו והוי כמו פושע בשליח כי מסבתו נשבה שאם לא היה הולך השליח בשליחותו אע"פ שהיה הולך באותו הדרך והיה פוגע בשבאים אלו לא היה נשבה וכן אם עשאו שליח למכור לו איזו סחורה ונמצא זיוף באותה הסחורה שלא ידעה השליח ומחמת כן העלילו עליו שזיוף באותה סחורה והפסיד והוזק בזה מלבד הפסד שבסחור' יתחייב המשלח בהפסד שלו כי בסבתו הוזק והפסיד וכן נר' מלשון הרשב"א שכתב אבל בנזק שהגיע לשליח מה הזיק המשלח והיינו בנזק שהיה אפשר להגיע גם כן לשליח אעפ"י שלא היה שלוחו אבל בנזק והפסד שהגיע לשליח בסבתו כי הני גווני יהיה חייב שהוא כמו פושע לשליח ונוכל לו' כי מה שכתב בהגה' במרדכי שאם בחנם הלך בשליחותו שחייב לפדותו דשאלה שייכא בגוף הבעלים כו' היינו בכי הני גווני שנשבה מחמת המשלח ולא פליג למה שכתב הרשב"א שאין המשלח חייב בנזק השליח דהיינו כשלא נשבה מחמתו כדפי' וא"כ בנ"ד שהגיע הפסד לשליח על שנתחרט ראובן המשלח מלקנות הבית הוי מחמת המשלח כי השליח עשה שליחותו ואח"כ נתחרט המשלח ומחמת כן הפסיד השליח הוא חייב לשלם ההפסד שאם היה מעליל הגוי על השליח שגדפו או גזלו והיה מפסידו על זה אז היה יכול המשלח לומר לשליח מזלך גרם אבל כשהפסי' בסבת שנתחרט המשלח הוא פשע וחייב בהפסד בין להגהה בין להרשב"א ז"ל אבל אם היה שליחות זה בשכר לדעת בעל ההגהה הוא חייב שכתב שאם הלך בשליחות שמעון ונתפס בדרך שלא בסבת שמעון שאינו חייב לפדותו נר' כי אם היה בסבת שמעון חייב לפדותו אפי' הלך בשכר וכן בנ"ד אפי' הלך בשכ' כיון שהיה בסבת ראובן שנתחרט חייב ראובן בהפסד ובפ' הגוזל במרדכי הביא תשובת מהר"ם ז"ל על מי שהעמיד חבירו ערב לגוי כו' כתב כי אפי' שהעליל שלא כדין אחרי שמחמת שהעמיד ערב באה לו הצרה הזאת כו' נאם המבי"ט: שאלה קנז העיד חיים פיסו כי בשנת השל"ז אחר שבועות היה הולך מראשיד למצרים דרך נילוס ושהיה רוח סערה וגם ראו איש א' צף על פני המים ותמה זה חיים ואמר לו גוי אחד שהיה יושב אצלו אל תתמה כי היום כמו ב' ג' שנים הייתי בא בספינה עם כמה בני אדם ממצרים דרך נילוס והיה רוח סערה ונטבעה הספינה ולא ניצול שום אדם כי אם הוא ושני בני אדם אחרים עמו ושהי' בספינ' יהודי א' שמו מרדכי או אברהם גר שהיה מכירו שהיה בבוקייר בטוירא שנים רבות בזמן הר' אברהם ן' צור ובזמן הר"י אלאשקר נ"ע ושהיה לו מעט זקן ושהיה פיסח וכשיצא ליבשה זה הגוי ראה הוא והשנים שניצולו עמו ב' פגרים בשפת נילוס וסחבום ליבשה והכירים שהיה הא' ישמעאל סוחר שהיה בא עמהם בספינה וזה היהודי שהכירו כנזכר והפשיטו' ועזבו' שם מתים כל זה הגיד רבי חיים הנזכר ששמע מפי הגוי מסיח לפי תומו כמו שנז' וזה בפנינו כו' משה שמעון יהודה עד כאן יורינו מורינו אם יש היתר לאשת אברהם זה ושכרו כפול מן השמים אמן: תשובה אעפ"י שסימני הגוף שהיה פיסח ומעט זקן אינם סימנים וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ' בתרא דגירושין שאין אומדים באומד הדעת פלו' הוא שהיו לו סימנים אלו שאמר העד עד שיעיד שהוא פלו' ושיכיר שמו ושם עירו הכא בנ"ד כבר הגיד שמו ושם עירו וגם שנסתפק בשם מרדכי או אברהם גר הרי אמר שהיה בבוקיי' בטיירא שנים רבות בזמן בן צור ואלשקר ויש עדים שזה אברהם גר היה שם שנים רבות והנה ידוע כי שמו היה אברהם ושלא היה לשם בטיירא באות' השני' שום איש שיהיה שמו מרדכי ושיהיה פיסח וא"כ על זה אברה' גר העיר שאעפ"י שלא היה מזכיר בשם כלל כיון שהוא ידוע כי באותם השנים היה זה אברהם בטיירא של בוקיר הרי ידוע שהיה זה אברהם גר מרדכי פרק בתרא דיבמות כתוב מעשה בגוי א' שדנוהו למיתה ואמר מעולם לא פשעתי כי אם פעם א' הרגתי יהודי בין ניקול' לאוריק שהיה מוליך י' ליטרין וששלחו יהודי לאיזיר בניקרא והתירו אשתו על ידי ששאלו לה אם שלחה וכו' אעפ"י שלא הזכיר שמו ע"כ ובס' א' שמו מתית כתוב היכא דאיכא סימן בגופו וג"כ סי' בכליו מצטרפין יחד והוי כמו סימן מובהק ומהר"ן מאיגד התיר כי האי גוונא כמו שהבי' מהר"ם ז"ל בתשובת ק"נ וא"כ בנ"ד יש שמו ושם עירו בוקיר וסימן אומנותו שידוע שהיה עומד בטייר' בבוקיר שנים רבות ושהיה פיסח והוא ידוע כי זה אברהם גר היו בו כל אלו הדברים באלו השני' ושנעל' באותו זמן ולא נודע אחר שיהיו בו אלו הדברים ולכן אשתו של זה אברהם שהיתה עגונה בכמו ג' ד' שנים היא מותרת לינשא בעדות זה דעדיף ממה שהתירו בעובדות שכתבתי למעלה ובתשובת קי"ו היום יותר מכ"ה שנים התרתי אשה עגונה בעדות בציר מהאי ושם הארכתי ופה קצרתי ולענין ההכרה שהיה הוא אותו שהיה עמהם בספינה ושנטבע הרי הגיד הגוי כי הוא והשנים שניצולו יצאו ליבשה ומצאו אותו מיד ועדיין לא יצאו מן המים כדי שנאמר שנשתנה צורתם אחר שיצאו כי אפי' שמצאום ביבשה לא שהו כלל אלא מיד הכירו אותו וכ"ש שעדיין לא יצאו אלא הם סחבום לחוץ והפשיטום ההפשטה הויא כאלו היו אומרים קברנום וחיים לכל ישראל המבי"ט י' למב"י השל"ח: שאלה קנח ראובן ושמעון עשו שותפות לקנות ביום השוק צבע ארגמן ויחלוקו בריוח או בהפסד שהא' ילך חוץ לעיר לקנות והב' יעמוד בשוק לקנות וזה שהלך לחוץ קנה שם והשליט על הארץ הכריז לבל יקנה שום אדם אותו צבע חוץ לשוק בעבור המכס שלא יבריחוהו וימצא את האיש הזה שקנה והביאוהו לשליט וקנסוהו ועתה תובע משותפו' חצי ממה שהפסיד מחמת הסחורה שמצאו בידו והשותף השיב שאין זה הפסד הבא מחמת הסחורה רק שמזלו גרם שהעלילו עליו יורינו אדונינו וגאונינו ושלום: