מבי"ט חלק ג קסז

ידעינן באונסיה המתנה בטלה כן במחילה וכן בענין ביטול המודע' במתנ' אם ידעו באנסו בשעת המודעא או אפילו לא מסר מודעא אלא שידעו שהיה אנוס ואחר כך בשעת נתינת המתנה בטל המודעא צריך שידעו העדים שנסתלק האונס כדי שיועיל הביטול כיון שידעו האונס הקודם ולא נאמר כיון שבטל המודעא מסתמא נתרצה דבמתנה גילוי בעלמא סגי לבטלה כל שלא נודע בודאי שנתרצה וכן במחילה מה שאין כן במכר שאם בטל המודעא כראוי מסתמא נתרצה שאחר דבריו האחרונים אנו הולכים וכן בגט אנו הולכים אחר דבריו האחרונים כשלא הית' המודעא מחמת אונס אלא שעשה מודעא שלא היה רצונו לגרש ובטל כל מה שיבטל אחר כך אז יועיל מה שיבטל אח"כ דרך כלל לדעת הרמב"ם ז"ל או פיסו' העדים להרשב"א ז"ל שלא כתב הרמב"ם ז"ל שיועיל הביטול האחרון דרך כלל או פיסול העדים להרשב"א אלא כשהיתה המודעא בלי אונס כמו שכתב שם מ"מ ז"ל אבל אם עשה מודעא על הגט מחמת אונס הידוע אעפ"י שבטל המודעא בדרך כולל או בפיסול עדים כל שלא נוד' שנסתל' האונס אין המודעא בטלה כי מה שאמרו כופין אותו עד שיאמר רוצה אני הוא במי שהדין נותן שיגרש וכמו שכתב הרב פ"ב אבל מי שאינו חייב לגרש מצד הדין ועשה מודעא על אונס ידוע אף על פי שבטלה בכל מיני ביטול אינה בטלה עד שיוודע שנסתלק הספק וכן יהיה הדין במתנ' ומחילה ובנ"ד שיש פשרה ומחילה אם היתה הפשרה על תביעה ידועה והמחילה על תביעה אחרת ידועה הפשרה קיימת על אותה תביע' והמחיל, בטלה על התביעה האחר' ואם היתה הפשרה על כל התביעות דרך כלל הפשרה קיימת כי אף על פי שהמודעא היתה כוללת ובפיסול עדים גם הביטול היה כן ואחר דבריו אלו האחרונים אנו הולכים וכ"ש שיש תוספות בביטול האחרון השבועה שנשבעו לקיים כל דבר וכל זה הוא על תביעות שאינן ידועות בשטר או בעדות ברור שכיון שנתפשרו בסך ידוע מכל התביעות הרי זו היא פשרה והיא קיימת אבל אם התביעות היו בשטר או בבירור שהב"ד היו מחייבין אותו בדין על הכל אלא שידו תקיפה ועל זה הוכרח להתפשר עמו אפילו עשה כל מיני ביטול מודעא בכולל ובפיסול עדי' היא בטלה שאין עשוי אדם למחול זכותו הידוע לכל אף על פי שכתוב בבטול שבטל מדעתו העדים העידו שאמר הוא שהיה מדעתו אבל על הסתם היה ידוע שלא היה מדעתו כיון שזכותו היה ניכר לכל וגם כן האונס וגם השבועה היא בטלה שגם היא היתה בכלל האונס והמודעא קיימת. הגע עצמך שראובן יש לו שטר על שמעון שהוא חייב לו מנה או עדים שחייב לו מנה והוא ידוע שלא פרע לו ושמעון מסרב מלפרוע לו וידו תקיפ' על ראובן והעדים יודעים באונסו ובעודו באונס נתפשר עם שמעון ועמדו בני אדם היודעים כי מחמת האונס שידו תקיפה עליו נתרצה וכתב עליו שבטל הכל אין זה בטול כיון שלא ידעו שנסתלק האונס ופשרה זו אינה כמכר אלא כמתנה שהיא מחילה ממה שהוא ידוע שהוא חייב לו ופשרה נקראת כשיש טענות ביניהם שאין להם בירור בבית דין או שיש עסק שבועה ביניהם אז הפשרה קיימת נאם המבי"ט

שאלה קיו ראובן וחביריו שנדרו בנזירות שמשון ב"מ ב"ד וכו' אם אהנה מנכסי לשמעון אם יעשה דבר פלוני ועשה שמעון אותו ענין יורינו רבי' אם יש שום התר' לראו' וחביריו על זה

תשובה נזירות זה קיים וחל על ראובן ואינו יכול להכות לשמעון מנכסיו כיון שעשה שמעון אותו דבר. וכפי הנשמע שמעון זה הוא ת"ח מרביץ תורה בקהל א' ורצה לעשות דבר א' וראובן וקצת מראשי הקהל לא היה דעתם נוחה שיעשה אותו דבר ונדרו נ"ש שלא יהנו אותו מנכסיהם אם יעשה אותו דבר ועשהו שלא מרצונם ואפי' שיהיה הנזירות קיי' יכול שמעון להיות מרביץ תורה באותו קהל ויכולים ראובן וחביריו הנודרים לתת צדקותיהם ונדבותם ליד גבאי הקהל אף על פי שגבאי הקהל יתנו התנאי הנהוג לשמעון בכל שבוע מכיס הקהל אשר נדבת הנודרים בנ"ש היא מעורבת במעות הכיס שנותן הגבאי ממנו לשמעון החכם וראיה מדתנן במתניתין של אין בין המודר המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל הולך המדיר אצל החנוני הרגיל אצלו ואו' איש פלוני מודר ממני הנאה ואינו יודע מה אעש' לו והוא נותן לו ובא ונוטל מזה ע"כ ופי' התו' והרא"ש ונוטל מזה אם ירצה לתת אבל אינו חייב שא"כ היה החנוני שלוחו והיה אסור ע"כ וגם אלו הנודרים יכולים לעשות כך לומר לחנוני שמעון מודר ממנו ואינו יודע כו' וכל שכן שיכולים לתת צדקותיהם לגבאי הקהל בקופה אף על פי שיודעי' שיתן לשמעון מאותה קופה ואף על פי שיש לו לשמעון מה יאכל דהא דתני במתני' ואין לו מה יאכל אורחא דמילתא נקט כמו שכתבו התוספות שנדפסו בגמרא אחר' מס' נדרים וגם בפי' הרא"ש ז"ל והרמב"ם פ"ו מנדרים וכל הפוסקים הביאו דין משנה זו ועדיפא מינה נתינה ליד הגבאי שאינו מזכיר את שמעון ועדיף נמי מיהא דתנן בהדיא מתני' היו מהלכין בדרך ואין לו מה יאכל נותן לאח' לשם מתנה והלה מותר בה ואם אין אחד עמהם מניח על הסלע או על הגדר ואו' הרי הן מופקרין לכל מי שירצה ואף על פי שכתב הרא"ש אהאי דאין לו מה יאכל דדוקא כשאין לו מה יאכל התירו זה היינו דוקא במני' על הסלע כשאין עמו אחר דמוכח טפי דלא עשאו הפקר אלא משום הלה וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה אחר שאין שלישי הרי זה המעשה דומ' למתנ' אבל בנדון דידן מה שנותן ליד הגזבר יש אחרים עניים ובעלי תורה שמסתפקים מן הקופה וכן כל הדינים של היתר ואיסור שכתבו הפוסקים במודר הנאה כמו פרעון חובו ופרנסת כו' נוהגין כנ"ד אעפ"י שקבל נ"ש אם יהנה פלו' מנכסיו שהרי הוא מודר הנאה ממנו אבל בנ"ד קיל טפי ממודר הנאה שלא אסר נכסיו על שמעון שיהיה אסור שמעון ליהנות מנכסיו אלא אסר עצמו שלא להנות לו ושמעון יכול ליהנות ממנו אם יוכל באופן שלא יהא גזל כמו אם היו בידו נכסים או מעות מראובן שנושא ונותן בהם ומרויח שלא מדעת ראובן מותר ואם היה מודר הנאה מראובן היה אסור גם הוא ליהנות מנכסי ראובן כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ה מנדרים גם יש קולא אחרת כי המדיר הנאה שהוא שאמר הריני עליך חרם או הרי אתה אסור בהנייתי כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ה אינו יכול ליהנות לו אפי' מנכסי אחרים כמו שנתן אחר בידו מעות שיחלק או שיתן למי שירצה אינו יכול לתת למודר הנאה ממנו שהרי מהנה אותו אבל מי שאסר נכסיו על פלוני יכול להנותו מנכסים של אחרים ודינים אלו של מודר הנאה שיש בהם היתר לא מיקרו הנאה ונ"ש נדר הוא ג"כ כמו שכתבתי בתשוב' אחר' כל זה הוא על הקדמה שהנזירות קיים כמו שנראה מפשטד אבל יש להרהר ג"כ על קבלת נ"ש זה אם חל אם לא חל כי חומ' נ"ש מנזירות סתם ושאר נדרים ושבועות הוא שאין בנ"ש התר' מפני שהיה מפי מלאך אבל אם קבלת נ"ש היה באופן שאם היה נזירות סתם או נדר או שבוע' לא היה חל ולא היה צריך התרה מן התורה גם כי מדרבנן היה צריך התרה כשיהיה נ"ש כיוצא בזה לא יחול כלל כי לא החמירו חכמים לעשות התרה לנדר ושבועה שאינן חלים מן התור' אלא בנדרי' ושבועות שצריכין התרה ובהתרה מתירין אותן כשחלין מן התורה כדכתיב לא יחל דברו אבל אחרים מוחלין לו אבל במה שאין לו אם חל בנ"ש אם נעש' באופן שאם היה נדר או שבועה לא היה צריך התרה מן התורה אלא מדרבנן בנ"ש שלא חל בלא התרה הוא בטל. וביאור זה כי התרת נדרים ושבועות הוא בא' מג' דרכי' או בחרטה לחודא או כשפותחין לו ב"ד פתח שאומרים אדעתא דהכי מי נדרת או כשהנודר פותח פתח לעצמו וכתבו התוספות והר"ן פ' ד' דנדרים אמר רב אשי אין חכם רשאי להתיר אלא כעין ד' נדרי' הללו קסבר אין פותחין בחרטה אלא כעין ד' נדרים הללו כלומ' שאין לו להתיר בחרטה אלא בפתח שהנדר כשהוא ניתר בפתח מוכיח מתוכו שהוא נדר בטעות והוי כעין ד' נדרי' אבל בחרטה לא והיינו טעמא דעדיף פתח מחרטה לפי שכל נדר שהוא ניתר בפתח הרי הנודר אומר שאפי' בתחלה כשנדר אלו היה נותן אל לבו אותו פתח לא היה נודר ונמצא נדרו טעות אבל נדר שהוא ניתר בחרטה אינו מוצא עם עצמו שום ענין שאלו היה נותנו אל לבו מתחלה שלא היה נודר אלא שהוא אומר עכשיו מתוך הכעס או מפני מהירות נדרתי ועכשיו אני מתחרט על שנדרתי מעולם עכ"ל ולפי זה אין פותחין בחרטה משמע דאין מתירין בחרטה לחודא אלא ע"י פתח אי פתח לה איהו אי פתחי לה ב"ד וכי פסק רב נחמן בתר הכי פותחין בחרטה ר"ל דלא בעי פתח אבל אי איכא פתח דפתחי ליה וכ"ש אי פתח איהו לנפשיה עדיף טפי דהוי כעין נדר טעות ורש"י פי' אין פותחין בחרטה שאין חכם רשאי לפתוח לו פתח אלא הוא עצמו יפתח לו פתח וכדפסקינן הלכה פותחין בחרטה משמע דב"ד פותחין לו פתח וכ"ש אי איהו פתח לה אבל בחרטה לחודא לא סגיא. ואפשר לומר דלפירוש רש"י נמי מתירין בחרטה לחודה כהני עובדי דמייתי התם אלא שרש"י דייק לישנא דאין פותחין בחרטה דר"ל כשהנדר ניתר בפתח לא יפתחו לו ב"ד אלא הוא עצמו יפתח שאם יפתחו לו ב"ד אולי מתוך שהוא מתבייש ישקר ויאמר שהוא מתחרט ואינו מתחרט אבל כי איכא חרטה נמי מתירין אפי' בלי שום פתח והרא"ש ז"ל נמי פי' כעין ד' נדרים שימצא פתח ויאמר אדעתא דהכי לא נדרתי ונמצא שלא היה מעולם נדר והריטב"א כתב כעין ד' נדרים שיש לו פתח ברור עד שדומה לנדרי טעות או שגגות משמע דנדר שיש לו פתח הוי כעין נדר טעות ואינו צריך התרה אלא מדרבנן דבד' דברים לא בעי התרה כלל ואם בנ"ש דנ"ד ימצא איזה פתח נראה שלא חל מדאורייתא והוי כעין טעות דאלו הוה נדר לא הוי בעי התרה אלא מדרבנן שלא יקלו בנדרי' ובנ"ש דלית ביה התרה מדאורייתא לא בעי התרה כלל כיון דלא חל מן התורה ופתח זה הוא כמו שכת' הרמב"ם ז"ל בשבוע' שהתרתה גורם למצוה כמ"ש פ"ו דשבועות והוי כמו שאמר דאדעת' דהכי לא נדרי דהוי כעין טעות ובראש הפרק כתב דין היתר השבועה בחרטה מן התורה שניחם על שבועתו והוא מצטער בה ונהפכה דעתו לדעת אחרת אבל כשנשבע בכל לבו נשבע וגם עתה היה רוצה לקיים שבועתו אלא שראה שהוא מצטע' ועל זה מתחרט מעיקרא ורוצה שיתירו לו ועל חרטה זו צריך התרה מן התורה והתוספות והר"ן כתבו הפרש שבין ניתר ע"י חרטה או ע"י פתח שבחרטה אינו מוצא עם עצמו שום ענין שאם היה נותנו אל לבו מתחילה שלא היה נודר אלא שהוא אומר עכשיו מתוך הכעס או מהירות נדרתי ואני מתחרט על שנדרתי מעולם אבל על ידי פתח אפי' מתחילה לא היה נודר והוי כעין טעות וכמו שכתוב למעלה לשון התוספו' והר"ן ז"ל ואם ימצא בנ"ש זה פתח כזה לא היה חל אלא מדרבנן אם היה שבוע' או נדר ועתה שהוא נ"ש לא חל כלל כמו שכתבתי אם ימצא פתח ואפי' פתח שמגוף הנדר אמרו בגמרא דהוי פתח כמו שהדיר פלוני מנכסיו אם יעשה דבר פלו' פתחינן ליה אלו היית יודע שהיה עובר על תנאך היית נודר ואם אמר לאו הוי פתחא מעלי' כמו שכתוב בי"ד סימן רכ"ה ובנ"ד נמי איכא פתח זה או אם ימצאו פתח אחר יותר טוב שיהיה הנדר כעין טעות אפילו נ"ש ב"מ וכו' לא יחול והרשב"א ז"ל כתב בתשובת רנ"ה על מי שאסר על עצמו בשר ויין אם יעבור עביר' פלוני' שכל דבר שאוסר על עצמו שלא מחמת עצמו של דבר הנדור אלא קנס בעלמא כי האי קיל משאר נדרים לפי שאין כוונת הנדר מחמת