מבי"ט חלק ג קסו

נזיר שי מורארי כשידור בבית יהיה נזיר בודאי כי בידו לידור וכבר נדר במאמר סירי ובלשון הקדש לא מצאתי הפרש בין סיאה לסירי כי על שניהם אנחנו אומרי' לשון אהיה נזיר או אהא וכיון שבלשון לעז יש חלוק זה בין סיאה לסירי אנחנו הולכים אחר לשון לעז שדבר בו שאין לשון סיאה קבל' נזירות כמו שכתבתי וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל ריש פ"ט מהלכות נדרים בנדרים הלך אחר לשון בני אדם באותו מקום ובאותו לשון וכו' ומצאתי כעין לשון זה בירושלמי בלשון הקדש במסכת סוטה פ' היה נוטל על ההיא ארמלתא דהות מבזבזא בנכסייא וכו' דאמר ר' אלעזר מכת פרושין נגעו בה יבא עלי אם נתכונתי לכך שרוצ' לומר יבא רעה ח"ו אם נתכונתי לכך וכן שם בנדה פ' כל היד אמר ר' חנינא ייתי עלי אם לא כל מעשה ומעשה שהייתי מוציא אם לא שמעתי אותו מר' כשערות ראשי להלכ' ולמעש' ג' פעמים והך עובדא לא אתא קמי ר' אלא תרין זמנין בגין כך צריפתכון עמי ע"כ הרי לשון יבא עלי אם נתכוונתי ייתי עלי אם לא כל מעשה וכו' שהוא לשון קבלת קללה ח"ו אם יהיה כך וכך הוא בלשון לעז לשון פיאה נזיר לשון שיצטער בנזירות או שיקבלה אם ידור אבל אינו קבלת נזירות כמו שכתבתי. עוד יש היתר בנזירות זה על שלא הזכיר אלא נזיר שמשון מרוב הפוסקים ז"ל ואפי' שיאמר שהיתה כוונתו לקבלת נזירות אינו חל כיון שהלשון אינו מוכיח מתוכו כמו שכתבתי ונאמ' שהיה בדעתו כל מה שיהי' משמעו' לשונו כמו שכתבו התו' ריש פ' שבועו' שתי' נא' המבי"ט: שאלה קיג יורנו מורינו הרב שיחיה על ראובן שיש לו מגאזין בכאן של הבאשה והוא סוג' אותו בכל ליל' בסוכאר' ובתינו רוב נכסיו בהיותו בטוח שהוא לבאשה ומי ישלח ידו ונקה ואירע שנתנו לראובן נכסים בפקדון שומר חנם ושם אותם באותו מגאזין וקרה מקר' וגנבו בלילה כל מה שהיה במגאזין והפקדונות הנזכרי' כי שמו ביום קוטון בסכארה בתוך החורים ואין רואה ועתה טוען המפקיד כי למה שם הסוכארה לבדה ולא שם מנעול גם כן כמו שהיה דרכו וגם טוען כי כשנתן לו המשכונות הניחן בביתו והיו בטוחות יותר מהמאגזין עוד טוען כי קצת ישמעאלים פרעו לו לנפקד מעות וראו שהכניסם במגאזין על המעו' באו הגנבים ולא מצאום כי הוליכם לביתו כי לא בטח על סגירת הסוקארה ולמה הניח המשכונות שם והנפקד משיב כי המגאזין הזה מעולם לא אירע בו דבר ולא בכל זה הכאן ומה שטוען שלא שם המנעול משיב כי כמה ימים קודם שלקח משכונות אלו לא היה נותן מנעול כי אם הסוכארה לבדה כי היא חזקה יותר מהמנעול ומה שהוליך המשכונות ממגאזין אומ' שהיה בלילה כשנתנם לו המפקיד בביתו ולא אמר לו שיהיו בביתו אלא בסתם נתנם לו ובביתו היו הארגזים שלו פתוחים והיו נכנסים כמה אנשי' שאירע לו שנגנבו מביתו כמה חפצים ועל זה הוליכם למגאזין ועל מה שטוען שראו שנכנס עם המעות אומר שמעולם מעות אלו לא ראו פני המגאזין כי היה דעתו להוליכ' באותו יום למגאזין ושכח ונשארו בביתו יורינו מורינו: תשובה נראה שטענות ראובן הנפקד הם בדין כי חששא על שיפתחו הסוקארה בקוטון הוא חששא רחוקה ודבר שאינו מצוי והוא שומר חנם ועל דבר המנעול אם המפקיד טוען שבאותו לילה לבד לא שם המנעול שאם היה משים אותו לא היה נגנב ישבע הנפקד על טענה זו כי רוב הלילות לא היה משי' מנעול על כי היה מחזיק בעצמו כי סגירת הסוכארה לבדה היתה טובה וכשהיה מניח המנעול היה על צד היותר טוב והוא פטור. נאם המבי"ט: שאלה קיד יורינו מורינו ורבינו ראובן ובנו שהיו חייבי' לשמעון סך מעות והיו שניהם האב ובנו ערבנים קבלנים רצה מזה גובה רצה מזה גובה וראובן נתן לבנו סך מעות כדי שיקנה תכשיטין לארוסתו עתה נפטר ראובן ובא שמעון לטרוף מהתכשיטי זהב ששלח לארוסתו שיעור חובו באומרו כי עדיין לא נשא כדי שתקנ' אשתו ואלו התכשיטין עם שאר נכסי האב והבן הם משועבדין לפרעון חובו יורינו מורינו אם יכול שמעון לטרוף מהתכשיטין או אם קנאתן ארוסתו ואינו יכול לטרוף גם יורינו אם יכול שמעון לעכבו שלא יוציא שום הוצאה זולתי אכילתו ומלבושיו כדין שמסדרים לבעל חוב גם אם יש לו מלבושי שבת יותר מהמצטר' לו אם יסדרו לו שימכו' קצתם ויניח מה שיצטרך לו מבגדי שבת על כל אלו הפרטים יורינו מורינו ורבינו מה דינם ושכרו כפול ומכופל מן השמי': תשובה אם חוב זה הוא בשטר ושעבוד קרקעות יכול שמעון לטרו' הסבלונות שנתן בנו של ראובן לארוסתו וגם כי מפני תקנת השוק אין אנחנו נוהגין להוציא מטלטלין המשועבדין לבעל חוב מן הקונה אותם אפ"ה יש מי שכתב שאם נתנם במתנה שטורף אות' הב"ח כי לא חסרו דבר שלא נתן שום דבר עליהם ואפי' לפוסקים שכתבו שהמתנ' גם היא כמכירה דוקא במתנה חלוטה אבל מתנה זו שנתן המטלטלין המשועבדין לארוסתו אינה מתנה חליטה כי גם הוא יש לו זכות כשישאנ' ועתה ג"כ יכול לחזור בו מן השדוכין ומוהרי הדרי אפי' כשחז' בו הארו' וכיון שיכול לחזור בו כופין אותו ב"ד שיחזו' בו כי פריעת ב"ח מצוה מן התורה וכמו שב"ד מוכרין בטובת הנאה כתובת אשת איש המזק' לשום אדם כן יכולים לכוף אותו שיחזור בו כיון שברשותו לחזור מצד הדין ואם יש קנס ביניהם עשוי כהלכתו יפשרו ב"ד על מעט מהקנס ותקח מן הסבלונו' כי המנהג פשוט פה כי כשחוזר א' מן השדוכין עושין פשרה וכ"ש כאן כי שלא מדעתו חזר בו ואפי' שלא היה החוב בשטר כיון שיש ספק בידו לקחת הסבלונות חייב לחזור בו לפרוע מן הסבלונות ולענין המלבושים שלו לוקחים ממנו כל מלבוש שבת ואפי' של חול מניחין לו כסות לי"ב חדש כסות הראוי והשאר יתן לב"ח ובשאר כלי הבית מסדרין לו כמו שכתבו הפוסקים ואפי' שלא ישאר לו מלבוש לשבת אין קפידא כמו שכתב הרמב"ם ז"ל ואם אין לו להחליף משלשל טליתו כדי שלא יהא מלבוש כמלבוש של חול ואפילו שלא הגיע זמן פרעון החוב אם מצא מנכסיו במקום ידוע וירא שמא יבריחם הלוה אם רואה הדיין שום אמתל' לדבריו שלא יוכל לגבות חובו אחר כך כשיגיע הזמן מצוה לדיין לעכב הממון עד שיגיע הזמן כמ"ש בח"מ סי' מ"ג ובנ"ד אם ידוע שאין לבן ראו' זה במה לפרוע כשיגיע הזמן יעכבו הסבלונו' עד שיגיע הזמן ואפילו שיש ללוה זה חובות אם אין החובות ההם בטוחים שהם על עכו"ם או על אנשים שהוא ידוע שלא יפרעו לזמן הגעת זמן החוב אינה יכולה האשה לומר כבר יש לך מקום לגבות ממנו כי בהגעת זמן המלוה יש דין ליפרע מן הלוה ממה שהוא מצוי אצלו ואפילו מנכסים משועבדים יכול המלוה לטרוף אפילו יש ללוה נכסים בעיר אחרת כמו שכתב בח"מ סי' קי"ח וכ"ש בנ"ד שאינם נכסים משועבדי' כמו שכתבתי למעלה ועל הדיין לדון דין אמת לאמתו נאם המבי"ט: שאלה קטו ראובן שהיה לו זכות ותביעה אצל שמעון ולא היה יכול להציל זכותו מיד שמעון מפני שידו תקיפ' עליו ונכנסו אנשים לפשר ביניהם ולכתוב לשמעון מחילה כפי רצונו שאם לא יתפשר עמו ימשך לראובן נזק והפסד מצד שמעון והוכרח ראובן לשמוע לדברי המפשרים ההם וקודם שנתפשרו מסר ראובן מודעא לפני עדים שהכירו באנסו ואמר להם לא נעלם מכם שידו של שמעון תקיפה עלי ומצד זה רוצים בני אדם לפשר בינינו ולהכריחני לעשות לו מחילה ולכן מוסר אני מודעא זו בפניכ' שאף על פי שאמחול לו או אתחייב באיזה דבר בכל החזוקים ובבטול כל מיני מודעות שבעולם ובפסול כל עדיהן כדעת הרשב"א וכדעת כל המחמירין בענין המודעות ובראשם הרמב"ם וגם אפי' שאקבל עלי כמה חומרות ושבועו' כדעת כל המחמירין כו' וע"ד רבים מפורשים וכו' יהיה הכל כחרס הנשבר שאין בו ממש ומודעא זו שרירא וקיימא וכו' שאיני מתנה על עצמי וכו' ואיני מתחייב וכו' ואיני מקבל וכו' כי אם שלא ברצוני ומחמת אנסי מפחדי וכו' והרבה דברים כיוצא באלו וכתוב בשטר המודעא שהכירו העדים באנסו וכו' ואחר כך עמדו בני אדם ופשרו בין שניהם והוכרח ראובן להתפשר עם שמעון ולעשות לו מחילה כנזכר ובשטר המחילה כתוב איך כל הנז' היה מדעתם ומרצונ' בלי אונס כלל בבטול כל מיני מודעות שבעולם וכל הדברים הגורעים לבטל שטר זה כולו או מקצתו ובפסול כל עדיהן מעכשיו כדעת הרשב"א ז"ל ושבועה משניהם ע"ד כל הנשבעים כו' יורינו מורינו אם יועיל לראובן המודעא לבטל זה שנכתב עליו ונאמר שהרמב"ם והרשב"א ז"ל לא כתבו שיועיל נוסח ביטולם אלא למי שבטל בטול המודעא סתם אבל בנ"ד שבעל הבטול אפי שיהי' כדעת הרמב"ם והרשב"א ז"ל יועיל לו ושכרו מורינו כפול מן השמים: תשובה בענין המודעות יש חלוקים יש מודעא שאף על פי שאינה מחמת אונס אלא שמגלה כי שלא מרצונו הוא עושה היא קיימת כמו מי שמוסר מודעא על הגט שיתן או על מתנה או מחילה שיתן או ימחול ואחר כך נתן בסתם בטל ואם בטל המודעא בשעת הנתינה הנתינ' קיימת ויש מודעא שצריך שתעשה על ידי אונס כמו מכירה שאע"פ שמסר מודעא שאמר לעדים שלא היה דעתו למכור ואח' כך מכר המכר קיים אע"פ שלא בטל המודעא שבמכירה בטל מודעתו שנראה שנתרצה ואם מסר מודעא על המכירה שגילה שהיה אנוס וידעו באנסו אין המכר קיים ואם בטל המודעא המכר קיים ואם ביטל מתחלה כל מה שיבטל המכר בטל ואם לא מסר מודעא אפי' תלוהו עד שמכר ולקח דמי המקח המכר קיים כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"י דמכירה בראש הפרק ובסופו. ובענין המודעא שמסר קודם אם בטלה אחר כך בטלה וכן אם מתחלה מסר מודעא ובטל מה שיבטל אחר כך אם בטל אחר כך המודעא סתם לא בטל הבטול אלא אם כן בטל המודעא ובטל מה שבטל קודם ואע"פ שבטל כמה בטולים שיבטל אחר כך התקנה שיועיל הביטול ויתקיים הענין הוא כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ו כל הדברים שמסרתי שגורמים וכו' ולדעת הרשב"א ז"ל פיסול העדים ואע"פ שמקודם יבטל כל הדברים וכו' אם יפסול העדים ואחר כך גם כן יבטל כל הדברים הגורמים או יפסול העדים כמו שאמר קודם בשוה מה שאמר באחרונה קיים כמו כשמסר מודעא סתם ובטלה סתם הולכים אחר האחרון כן כשבטל בדרך כולל או פסל עדים במודעא ובביטול' בשעת המעשה המעש' קיי' שנלך אחר דבריו האחרונים כיון שבטל דרך כלל באחרונה וכמו שכתב הרב מ"מ פ"י מהלכות גירושין ולענין נ"ד כל מה שאמר בתחלה במודעא אמר בסוף בבטולה והאחרון הוא קיים אלא שהוזכר בשאלה פשרה ומחילה וכתב הרמב"ם ז"ל פ"י ממכירה שהפשרה היא כמכר והמחילה היא כמתנה שאע"פ שאינו אנוס המתנה בטלה שאין הולכין במתנה אלא אחר גילוי דעת הנותן שאם אינו רוצה לתת בכל לבו לא קנה המקבל מתנה וכו' שהמחילה מתנה היא ע"כ ואם נ"ד היא פשרה היא כמכר וכמו שבמכר הולכים אחר דבריו האחרונים אפילו ביטל קודם דרך כולל כהרמב"ם ופסל עדים כהרשב"א ז"ל כיון שאחר כך ביטל הכל כהרמב"ם והרשב"א ז"ל כן בפשר' דבריו האחרוני' קיימים ואם נדון דידן הוא מחילה הויא במתנה כמו שבמתנ' בגילוי מילתא בלי שום אונס מגלה שאינו נותן בכל לבו ולא קנה המקבל כמו כן במחילה וכמו שבמתנה אם היה אנוס אפילו בלא מסירת מודעא אי