מבי"ט חלק ג קסד

שקניתי אפי' שנמצאו וואקף כי אני אבטח בה' שלא יפסק זרעו של ראובן המוכר לעולם וישארו הבתים לי קנין לחלוטין לי ולזרעי ואם ח"ו יפסק זרע המוכר מעתה אני מרוצה שיחזרו לוואקף שהם עניי ישראל הרשות בידו אבל ראובן אינו יכול לחזור בו כיון ששמעון מרוצה בקנין כמו שנר' מן השאלה כי אין לראובן שום טענה לחזור בו כי הטענה שטוען שרוצה לקיים מעשה אביו אינו מתבטל מעשה אביו וכוונתו כיון ששמעון מרוצה בכך גם כן שיחזרו הבתים לזמן הפסק הזרע לעניי' כדין הוואקף זהו אם מנהג הוואקף הוא שיש לו רשות ליורשים של הוואקף למכור הוואקף ע"מ שהוא וואקף אבל אי דין וחק הוואקף הוא שאין לבעל הוואקף כח ורשות ולא ליורשיו למכור אפילו על תנאי שיחזור לזמן הפסק הזרע גם זה ראובן יוכל לחזור בו כיון שטוען שלא ידע בענין הוואקף ושרוצה לקיים דברי המת אביו ואז יעמדו לדין על ענין ההוצאו' ומפני שנר' מן השאלה ששמעון אינו חוזר בו ונראה גם כן שיוכלו היורשים למכור על תנאי הוואקף אין צורך לכתוב דין ההוצאות נאם המבי"ט: שאלה קו חבר אני לכל יראי ה' זקן ורופא ובמחלקתם יזכר שמי לסלק מביניהם שנאה ותחרות ולהדר פני זקן חפצתי צדקו ולהיות תמים עמו על טענותיו ואשתמר מעון כי לא מצאתי און לו והרופא צדק בהשיבו על טענותיו והוה אסיא דאסי לגרמיה בדיר' הבתי' שניתנו לו מאת השררה אשר טען עליו החכ' הזקן שנכשל בארבע פינות הבית א' על עני המהפך בחררה שנית על תקנת ר"ג מ"ה שלישית על הסכמ' קישור הק"ק והרביעית על לא תחמוד בית רעיך ועל זה כתב כי גדול עונו מנשוא ונדהו והחרימו והרופא רצה להיות מן הנעלבי' וכו' ועם כל זה השיב לו על נכון על כל ד' טענותיו גם מהר"י יוסף קארו נר"ו חז' ואמץ כל טענותיו עד כי לא הניחו שום מקום להתגדר בו בהיות הדבר פשוט הכפל בו יהיה מותר ואם הדברים אירעו כמו שבאו בה בכתבם הזקן צלל במים אדירים והעלה חר"ם בידו ולכן ראוי לזקנתו ולחכמתו לאוקיר לאסיא עד דלא יצטרך ליה כמאמר ן' סירא ויותרו שניהם אין כאן נידוי אין כאן חרם הותרו הנידוי והחר' וחיים ושלום עליהם ועל כל ישראל אמן נאם המבי"ט: שאלה קז ראובן קנה משמעון ל"ג שקי צמר בסך כך הככר ונכתב ש"ח על ראובן ממה שעלה הצמר ואח"כ חלה ראובן ונפטר והאפטרופוסים שלו עשו חשבון עם שמעון המוכר ופרעו לו מנכסי ראובן על סך נ"ד ככרי צמר והחזיר שמעון השטר חוב שהיה לו על ראובן אחר כך נפטר שמעון גם כן ובאו יורשי ראובן לתבוע מאפוטרופוס של שמעון ואמרו שכל ל"ג שקי צמר לא היו עולים אלא נ' ככר על ז' פרחים הככר ושהאפוטרופוסים של ראובן פרעו לשמעון על נ"ד ככרים ולזה הביאו פנקס הסופר שהיה כתוב בו נ' ככרי צמר והאפוטרופוס של שמעון טוען כי הוא מצא כתוב בפנקס של שמעון אשר כתוב בתחלתו שהי' דואג מהמו' שהיה זמן מגפה ח"ו וכתב כל משאו ומתנו ובכלל' כתב שהי' חייב לו ראובן הנז' נ"ד ככרי צמר על ז' פרחים ושמה שנמצאו כתוב בפנקס הסופר נ' אולי שמקודם נכתבו נ' ששיערו של"ג שקי צמר לא יעלו אלא חמשים ואחר ששקלו הצמר עלו הל"ג שקים נ"ד ואמר האפוטרופוס שהש"ח החזיר שמעון לאפוטרופוס ראובן ושם ירא' אם היו נ' או נ"ד והאפוטרופ' השיבו כי אחר שהחזיר להם שמעון הש"ח נקרע או נאבד עוד הראה אפוטרפו' שמעון הפנקס הנז' שכתב שמעון והיו כתובי' הל"ג שקים שמכר לראובן משקל כל שק ושק שהיה עולה נ"ד ככרי' יורינו מורינו הדין עם מי: תשובה נראה לי שאין כח ליורשי ראובן להוציא מיורשי שמעון כי אם בראיה ברורה כי הפנקס של הסופר אינה ראי' אחר שהוציאו השטר חוב מה שהיה כתוב בו הוא העיקר כי מעשים בכל יום שכותבים בפנק' משא ומתן ואח"כ כשנותן המוכר לקונה יש איזה שינוי בסך או בתנאים וכותבים הש"ח על מה שהסכימו בסוף ונשאר כתו' בפנק' מה שהיה כתוב מקודם ועוד חזקה לאפטרופוסי' אלו שהיו חברי' וידועי' ופקחי' במשא ובמתן שדקדקו היטב בחשבון בשעת הפרעון ולא יצא מתח' ידם דבר שאינו מתוקן לפרוע מנכסי המת יותר ממה שהיה חייב ראובן ואחר שהוא ידוע שהחזיר שמעון להם השטר חוב כשפרעו לו דבר פשוט הוא שראו כמה היה כתוב בו ומה שהיה כתוב פרעו לו ולא יותר שאם מצאו אחר כך שלא היה כתוב בשטר כי אם נ' ככר צמר והם פרעו נ"ד היו שומרים השטר ותובעי' מה שפרעו יותר וכיון שאומרי' שנאבד נראה ודאי כי לא חששו לשומרו שהיה פרוע ושלא פרעו יותר ממה שהיה כתוב בו כי אין שום אדם פורע אלא מה שהוא יודע בודאי שהוא חייב ואם יש לו איזה ספק אינו פורע עד שיראו לו הש"ח לידע כמה יפרע כ"ש אפוטרו' פקחים כמו אלו שלא היו מזלזלין בחשבון החוב של המת בפרט שהיה מי שמגיע לו הירושה קטן עוד יש אמתלא' כעין ראיה ממשקל כל שק ושק שהיו כתובים הל"ג שקים בפנקס ועלה משקלם נ"ד ככר וטענת אפוטרופוסי שמעון היא טענת ודאי וטענת האחרים היא ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי כי הפנקס של הסופר אינו ראיה לענין זה כמו שכתוב למעלה נאם המבי"ט: שאלה קח כתב החכם ה"ר שאול בן וירגא וחביריו בב"ד דתפיסה זו של יורשי שמעון היא תפיסה מספק ולא מהניא כדא' פ"ק דמציעא תקפו כהן מוציאין מידו ופסקו הרא"ש ז"ל בפסקיו שם וז"ל כללא דמילתא לטענת ברי מהניא תפיסה כיון שהוא טוען ברי ומוחזק בה אין לנו כח להוציא מידו אבל מי שהוא מסופק בדבר אם הוא שלו אם לא לא מהניא תפיסתו לאפוקי מחזקת מר"א קמא עכ"ל וכתב עוד ואע"פ שהרמב"ם ז"ל נראה שחולק על זה בהלכו' בכורות וסובר דתקפו כהן אין מוציאין מידו בספק גרוע בנ"ד יודה כו' עכ"ל ואני אומר שהיא תפיסה אין צריך לומר לדעת הרמב"ם ז"ל שכתב שתקף כהן בכור של ספק אין מוציאין מידו אלא אפי' להרא"ש ז"ל טענתו טענה שמה שכתב הרא"ש הוא כשתפס בזמן הספק אבל תקף קודם שנולד הספק לא מפקינן מיני' כמו שכתב סמ"ג מצו' צ"ה וכתב שכן כתב רש"י ז"ל בכתובות גבי אוקי תרי וכו' וכן כתבו התוספות פ"ק דמציעא וכן הביא בהג"הת פ"ט מהלכות טוען וגם הרא"ש ז"ל כתב אבל מי שהוא מסופק בדבר אם הוא שלו או לאו לא מהניא תפיסתו משמע משום דתפס בזמן הספק אבל תפס קודם מהניא תפיסתו שהרי הסמ"ג סובר גם כן כמו הרא"ש ז"ל דמסקינן כרבא דאם תקפו כהן מוציאין מידו כמו שכת' ואפ"ה כתב דאם תפס קודם לא מפקינן מיניה ומה שכתב שאפי' להרמב"ם שאין מוציאין מידו כשתפס מספק בנ"ד יוד' שהו' ספק גרוע ובגריעו' הספק כתב שיש עדים שראו השט' שלא היה כתוב רק נ' ככרי' ובפנקס הסופ' ג"כ אני או' כי אפי' שאפוטרופוס שמעון יודה שלא היה כתוב בשטר אלא נ' ובפנקס של שמעון היה כתוב נ"ד וסכום המשקלות של ל"ג שקים וסכום המעות שהיו עולין השקי' ושקבל מן הלוה עצמו סכום מה שכתוב בפנקס שלו על חשבון הנ"ד אין כאן שום ספק לא גרוע ולא שלם כי על ודאי פרע לו הלוה עצמו הנ"ד ככרי' שאם היה לו שום ספק לא היה פורע לו אלא אפי' שידע הלוה שהיה כתוב בשטר נ' ידע הוא שאח"כ קבל ממנו הד' ואחר שכתוב כן בפנקסו הוא טענת ודאי והאפוטרופוס של ראובן הוא טוען טענת ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי כי אפילו בחיי הלוה והמלוה אם היה טוען הלוה טעיתי שפרעתי לך יותר מן ה"נ ככר הכתובים בשטר היה נאמן המלוה לומד צמר אחרת נתתי לך או מלוה אחרת היה חייב לי כמו מי שטוען מה שפרעת לי סטראי נינהו והיה נשבע ונפטר ואע"ג דטענת סטראי גרועה היא דבעינן דליהוי בה מיגו כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פי"ד מהלכות מלוה ובתשובות מהר"ם סימן ס"ג בתשובות השייכות לפ' משפטים היינו כשבא להוציא מלוה מלוה אחרת בשטר שאו' הלוה כי על אותה מלוה פרע לו אבל בנ"ד שהלו' הוא שתובע למלוה שפרע יותר ממה שהיה חייב לו נאמן זה לומר אמת שכבר פרעת לי החוב שהיית חייב לי בשטר וזה שפרעת לי אחר כך על חוב אחר שהיית חייב לי נאמן אפי' בלא מיגו וישבע ועתה שמתו שניהם אין כאן שבועה אלא יטילו חרם סתם בפני האפוטרופוס שהיה שותף המלוה על כל מי שיודע בודאי שנטל המלוה יותר ממה שהיה חייב לו הלוה וגם כשמסר השטר שהיה כתוב בו נ' אפי' שהיה צווח העומד על החשבון שלא היה כתוב אלא נ' ושגבה יותר לא היה מועיל לו כיון שהמלוה גבה כבר מה שגבה מן הלוה עצמו כמו שכתבתי. על מה שכתבתי למעל' כי גם מדברי הרא"ש ז"ל משמע שכשתפס קודם שנולד הספק שאין מוציאין מידו ומהניא תפיסתו והוכחתי כן מלשונו כתב לי חכם א' מחשובי המעייני' וז"ל דברים שאמר מר דברים שנאמרו למשה בסיני ומורינו רצה להסכים דברי הרא"ש עם דברי הסמ"ג וכתב כן מסברת דעתו הרחבה ולסתום פיהם של חולקי' מצאתי להרא"ש ז"ל שכתב כן בפי' בפ' ב' דכתובו' אההיא דאוקי תרי להדי תרי וכו' שכתב וז"ל והא דמהני תפיסה מספק כתבתי בפ"ק דמציעא גבי תקפו כהן מוציאין מידו ומיירי בדתפס קודם שנולד הספק אי נמי שאני הכא דטוען ברי ע"כ כלו' ההיא דתקפו כהן התם תקף אחר הספק דהיינו לשון תקף ולפיכך מוציאין מידו והכא מיירי דתפס קודם שנולד הספק אי נמי אפי' נימא דהכא מיירי נמי שתפס אחר הספק שאני הכא שטוען ברי אם כן אף לפי תירוץ השני לא ביטל התירוץ הראשון ולעולם סבור שכשתפס קוד' הספק מהניא תפיסה אלא שבא לישב דאפילו תימא דמיירי הכא כשתפס אחר הספק שאני הכא וכו' ע"כ לשון החכם יצ"ו דברי פי חכם חן הרא"ש תשואות חן חן לו המבי"ט: שאלה קט במותב תלתא וכו' העיד יחזקאל איך בהיותו בראשי"ד שאל את רבי עמרם על דבר בעלה של אסתר שטבע בבוגאס שיאמ' לו היאך נטבע ואמר לו עמרם דע כי באותה ספינה של מחמוד לא היו יהודים כי אם אני ובעל' של אסת' הנז' ואני יצאתי בשלום והוא לבדו נשאר שם עם ישמעאלים ונוצרים ובלילה באה סערה ונטרפה הספינה ונטבעו כולם ע"כ דברי עמרם ובעודו מדבר יחזקאל עם עמרם ויהודים אחרים על דבר הספינה בא גוי א' מסיח לפי תומו ואמר איך אותה הספינה של מחמוד נטבעה בבוגאס ושהלך הגוי הנזכר עם גוים אחרים על שפת הים ומצאו האנשים הטבועים שיצאו אחר ג' ימים וקברו היהודי שבתוכם והישמעאלים והנוצרים יחד כל זה אמר הגוי הנזכ' מסיח לפי תומו לפני יחזקאל ולפני יהודים אחרים יורינו מורינו דין אשה זו: תשובה בעדות עמרם יצאה אסתר מחזקת אשת איש למי שנשאה בדיעבד כדין מים שאין להם סוף שהעיד שנטרפה הספינה ונטבעו כולם אשר מכלל היה בעלה של אסתר זו ולא היה שהות שיצא מן הספינה כי ביום יצא הוא ובלילה נטבע' כפי מה שראה או ידע הוא שנטבעו כל האנשים שהיו בה ובכללם היה יהודי זה ובעדות הגוי מל"ת הותרה אסתר זו לינשא לכתחילה כי הוא העיד איך אותה ספינה של מחמוד שהיו מדברים עליה שנטבעה ומצאו האנשים הטבועים אחר ג' ימי' לטביע' וקברו היהודי שבתוכה שנרא' שהכירו אותו או במיל' או בציצית וגם קברו