מבי"ט חלק ג קסג

ת"ת של עיר פלו' כפי מה שירא' בעיני בני רוצה לומ' לישיב' או לת"ת שיראה בעיני בנו וגם חוזר על מה שכתוב למעלה שהקדיש הנאת וריוח ג' אלפי' לבנים ושיהא בנו פקיד עליהם לתתם במקו' בטוח וגם על חילוק הריוח לישיבה או ת"ת כפי שיראה בעיני בנו לחלקם וכן נהג בנו בצוואת אביו שהיה נותן הספקה בבית הכנסת הגדול שהיה אביו מתפלל בו בישיבת הרב שלו שעליו כיון אביו כשציוה בעד ישיבה וכו' וא"כ אחר שרצה להיות נחלק מן הקהל ולעשות קהל בפני עצמו ע"י ריב וקובע ישיבה הוא עובר על צואת ודעת אביו כי מעול' לא כיון אלא על הישיבה המצוא' בב"ה הגדולה ולא על הנולד אחר כך שעושה עתה ב"ה לעצמו וישיבה וגם הוא מורד ברבו לבקש ראש ישי' אחר ומניח את רבו אש' לישיבתו כיון אביו ומה שהניחו אביו פקיד היה על הריוח והחילוק בישיב' או בת"ת כפי מה שירא' בעיניו וכבר היה ישר בעיניו לחלק בישיב' הרב כי ידע כי כך הית' כונת אביו ואין לו רשו' עתה לשנו' וידו על התחתונ' וגם אין לו רשות לסדר חברת ת"ת אחר לחלק שם המעות ונ"ל כי גם לשנות מן הישיבה של רבו לת"ת של הקהל עצמו הידוע' גם כן אין לו רשות כיון שהיה ישר בעיניו מקודם לישיבה גם כי מקודם היה לו רשות לחלק הריוח לת"ת עתה שכבר נראה לו לחלק לישיבה אין לו רשות ע"י מריבה לחלק לת"ת וכל זה פשוט וגם שנמצאת תשובה להרשב"א ז"ל שהביאה בב"י בטור י"ד סימן רנ"ח שהיו נוהגים הגזברי' לחלק גם לעניי עיר אחר' אין זה שורת הדין ומה שנתן להם סברא שהמקדיש על דעת הנהוג הקדיש כבר כתב כי במקומותינו לא נהגו כך וגם אנחנו כל קהלות ישראל אשר במלכות ישמעאל לא נהגנו כן וגם זה המנהג במקום שהיו נוהגים היה על מי שצוה סתם לעניים כי אעפ"י שסתמו הוא כפירוש שאם אמר תנו מאתים זוז לעניים בסתם הוא לעניי עירו עכ"ז היו מקילי' הגזברי' ליתן גם לעניי עיר אחרת וזהו דווקא בצוואה סתם אבל בצוואה זו שאמר בפי' ישיבה או ת"ת של עיר זו פשיטא שלא היו מקילים לנהוג לתת לעניי עיר אחרת שהיו עוברי' על דעת המצוה וראוי לבן הזה לחלוק כבוד לאביו שהביאו לעה"ז והשליטו על כל אשר יש לו גם כבוד גדול עשה לו במותו להניחו פקיד על מעות שהקדיש וגם יחלוק כבוד לרבו שמביאו לחיי ע"ה ובזה ירא' זרע יאריך ימים נאם המבי"ט: שאלה קב ראובן היה נשוי עם לאה והיו לו בנים ממנה ומת ראובן ואחר כך נשאת לשמעון והיה לה גם כן בנים משמעון ומתה לאה אחר כמה שנים שמת שמעון ולא נשבעה שבועת אלמנה לא לזה ולא לזה ויורשי שמעון טוענים שלא נשבעה שבועת אלמנה והנכסים שלהם לבד הקרקעות שהכניס' בנדונית' כמו שכתו' בכתובת' שהם של כולם ויורשי ראובן טוענים שכבר הוחזקה כמו י' שנים ואינה צריכה לישבע לשמעון ואם כן כל הנכסים בין מטלטלין בין מעות יחלוקו כמו אחים שכולם יורשים לאמם יורינו מורינו הדין עם מי: תשובה אם אחר שמת שמעון הבעל השני לא נשארו לו קרקעות אלא מטלטלין והחזיקה בהם והיו ברשות' לעולם קודם מיתתה אע"פ שלא נשבעה שבועת אלמנה ומתה כל בניה בין של ראשון בין של שני יורשי' כל מה שברשותה בשוה ובפרט אם הם נכסים ידועים לה מנדוניתה לא היתה חייבת שבועה עליהם אפי' בחייה אבל אפי' נכסים שלא היו ידועים שהיו מנכסי נדוניתה אם היו מוחזקים בידה וברשותה אעפ"י שלא נשבעה ומתה כל יורשיה שוין בהם כמו שכתוב בפי' בקצת הפוסקים אשר כתבתי בתשובות אחרות נאם המבי"ט: שאלה קג ראובן שנתן צמר כמו ש' ככרי' ביד ד' אנשי' שיוליכו' לצפת תוב"ב וימכרו כפי אשר יראה בעיניה' לחשבונו והמעות ילבישום בסחורות אחרות עם דמי סחורתם ולפי ערך מעותיו יהיה חלקו ונתן להם סך מעות להוצא' הולכת הצמ' ואם לא יספיקו יוציאו הם לחשבון ראובן ונתחייב לתת להם בשכר טרחם פ' פרחי' ובאו ארבעת' בספינת הצמר בתחלת שנת השלד עם הצמ' הנז' ועם הצמר שלהם ולא מצאו למכור מן הצמר של ראובן לערך שיהיה בה ריוח אלא מעט מזער וכשרא' ראובן הנז' שנתעכבו כל שנת השל"ד וחצי השל"ה ולא מכרו ולא הלבישו ולא באו אלא ב' מהד' אנשים שחזרו והגידו דברים הללו לראובן שלח איש א' בהרשא' לקבל מן הב' הנותרים בצפת הצמר וימכרנה כפי מה שיוכל ועתה אלו הב' מבקשי' מראובן כל הפ' פרחים שנתפשר עם ארבעתם שאומרי' שאותם הב' שהלכו ויתרו חלקם תשובה ראובן זה לא מסר הצמר למכור ולהלביש דמיה אלא לארבעתם ואחר שחזרו השנים היה יכול לקחת הצמר מיד השנים כי הוא לא האמין במכירת הצמר והלבשתם בסחורה אחרת כי אם לכולם ואם היו עושים אלו הב' הנשארים איזו פשיע' בצמר או היו אוכלי' דמיה גם הב' האחרי' היו חייבים לשלם כי כולם היו חייבי' לשלם שהם כמו ערבים זה לזה כמו שנים שלוו מא' שהם ערבי' זה לזה כי לא האמין אלא לכולם ועל כן חייבי' למסור הצמר וכל חשבון מה שמכרו מן הצמר למורשה שלו.. עוד אני אומר כי אפי' היו ארבעתם פה ולא נמכרה הצמר שמחייבים למוסרה למורשה שלו כי כשמסרה להם בסתם על הקדמה שתמכ' באותה שנה כמו שהוא דרך השולחים צמר משם למכור שאינם יכולים להתעכב ומוכרי' כפי מה שיכולי' למכור ודומה לשותפי' שנשתתפו סתם ולא קבעו להם זמן הרי אלו חולקים כל זמן שירצ' א' מהם כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ד ובנ"ד נמי כיון שלא קבעו זמן יכול הוא להסתלק מהם ולתת להם כפי מה שטרחו בהבא' הצמר שהוא כמו רביע השכר לארבעת' כי טרחם היה על ד' דברים הבאת הצמר ומכירתה והלבשת המעות בסחורה אחרת והולכתה וקצת שכר על קצת מה שמכרו וכל שכן כי נ"ד הוי בקביעת זמן תוך שנה א' כמו שהוא מנהג כל המביאי' צמר שמוכרי' באותה שנה ואם אינם יכולים למכור במעות יש לעול' חילוף בבגדים וכמה סוחרים בשנה שעב' ובשנה זו הביאו צמר למכור במעות ומצאו בחילוף וגם אלו היו יכולים לעשות כך כיון שכתוב בשטר שימכרו כפי מה שיראה בעיניהם וכמו שמכרו הצמר שלהם במעות וחלוף וגם שיאמרו שחששו אולי לא יתרצה ראובן שימכרו בערך שמכרו הם או בחילוף סוף סוף נשארה הצמר שלו בלי מכירה בזמן הנהוג לימכור תוך שנתה ויכול ראובן להוציאה מתחת יד' ואפי' המורשה שלו ששלוחו כמותו זהו אפי' היו ארבעתם פה על מכירתה ועתה שנסתלקו השנים ואפי' א' מהם היה מסתלק יכול הוא לומר לכולכם האמנתי במכירת הצמר ובהוצאות ולא למקצתכם ומכל אחד משני טעמים אלו יכול המורשה להוציא הצמר מתחת ידם ויתן להם מה שמגיע לשכר טורח שניהם כמו שכתבתי למעלה הצעיר המבי"ט: שאלה קד עיר שרובא דרובא גוים ומיעוט' ישראלי' ויש ליהודי' שוק מיוחד כל א' בחנותו וכולם מוכרים מין סחורה א' כי כן מנהג העיר הגדולה שכל המוכרי' מין א' עומדים בשוק א' בין יהודים בין גוים והיהודים הנז' העומדים בשוק הנז' כל א' החזיק בחנותו מימים מקד' בדמים יקרים ויהי היום ר העיר בנה שוק אחר ובהורמנ' גרשם מהשוק הנז' ונתן להם שוק אחר ובעלי חניות השוק הראשון מהם היו עומדים בעיר בזמן שהשר הנז' גרש' ומהם לא נמצאו בעיר ואותם שנמצאו נכנסו אנשים לפשר ביניהם וחלקו ביניהם החניות של השוק החדש כל א' כפי מה שהיה לו קודם אם א' א' ואם ב' שנים ולא נשאר שום חלק ונחלה לאותם שלא נמצאו בעיר בזמן הגירוש ונשארו קרחים מהחנויות האלו ומהישנות שנתבטלו לגמרי שבאו במכר בעלי אומנו' בזוי ושסוי ועתה אלו שלא נמצאו בעיר תובעי' מהאחרים שחלקו החנויות ביניהם שיתנו להם חלק וזכות בחזקת חנויות חדשות הללו כפי מה שהיה להם בשוק הקדום כי בודאי אם הם היו נמצאים בעיר הם היו הראשונים המחזיקים בחנויות הללו ילמדנו רבינו בענין זה מה דינו להשבית מהם דין ודברים ושכרו כפול מן השמים: תשובה אם השר צו' וגזר שכל בעלי חנויו' שהיו בשוק הקדו' שיתבטלו ויבואו בשוק שבנה הוא כל א' יזכה בשוק החד' בחנות א' כמו שהיה לו מקודם ואין יכול שום אחר שלא היה לו חנות בשוק הקודם לזכות בחזקת החדש בשום חנות עד שיזכו כל אותם שהיה להם חנות בשוק הקודם וגם אפי' אותם שהיה להם חנות בשוק הקדום אינם יכולי' לזכו' אלא בחנות א' כמו שהיה להם מקודם ואם היו לאיזה מהם ב' יוכל לזכו' בשתים ואם לא היו בשוק החדש כל כך חנויות כמו שהיו בשוק הקדום מי שזכה בשוק החדש חנות במקום החנות שהיה לו בקדו' זכה ומי שלא זכה שלא מצא חנות שיזכה בה שלא נשאר חנות הפסיד זכותו כיון שכבר זכו בכולן אותם שהיה להם חנויות בשוק הקדו' כמו שנז' וא"כ אותם שהיה להם) חנות) בשוק הקדום ולא עקר דירתו מן העיר בביתו ועדיין היתה החנות ברשותו ונתבטל השוק ההוא מפני השו' החדש יש לו חזקה בחנות אחת בשוק החדש אם לקח שום א' חנות א' יותר ממה שהיה לו או אם אחר שלא היה שום חזקה בחנות שבשוק הקדום החזי' בחנות א' בשוק זה זה שהיה לו מקוד' קוד' לו נאם המבי"ט: שאלה קה יורינו מורינו מורה צדק ראובן שמכר חצר ידוע עם הבתים ועם כל זכיותיה לשמעון בסך ידוע והתנה שמעון על ראובן שאם אחר כך ימשך איזה דבר גורם בביטול הקניי' ויאמ' שמעון שהוציא שום הוצאה לתיקון החצר והבתים הוצאה הכרחי' שיתחייב ראובן בהוצאה ההיא והנה אחר זה מצא ראובן כי אביו קודם פטירתו זמן רב עשה החצר והבתים וואקף לדורות בערכאותיה' והעיד על עצמו אז בעדים כשרים ואמר הנני מקדיש החצר והבתים אשר לי במקום פלוני לזרעי ולזרע זרעי מעת' ועד עולם ואם ח"ו יפסק הזרע שיהיו קוד' לעניי סורייא ואם לא יהיו עניים בסורייא יהיו לעניי ארץ ישראל ואם גם שם לא יהיו עניים שיהיו הקדש לאבוגא אל באליל ועתה ראובן שמצ' ההקדש הנז' שהקדיש אביו רוצה לחזור בו מהמכר אשר מכר לשמעון לקיי' מעשה אביו שמת עתה יורינו אם המכיר' הזאת בטלה או קיימת ואם בטלה אם יתחייב שמעון לפרוע שכירות החצר והבתים לראובן כל זמן שדר בהם לערך שהיה משכיר קודם וינכה שמעון לראובן סך השכירות ההוא מדמי הקנייה גם יורינו אם יטעון שמעון שהוציא שום הוצאה על החצר אם יתחייב ראובן בהם ואם החיוב יהיה בכל ההוצאות או בהוצאה הכרחית כאשר היה התנאי ואם יצטרך להביא ראיות ועדות על מה שיאמ' שהוציא ואם לא יהיה לו ראיה אם יתחייב שבועה או חרם סתם על כל מה שיאמר שהוציא דרך כלל או פרט על כל דבר ודבר: תשובה התנאי שהתנה שמעון על ההוצאה אם ימשך דבר גורם ביטול הקניי' בנדון זה אין כאן ביטול קניה כי כפי מה שנראה מן השאלה ראובן הוא שהוציא לחזור בו מצד הוואקף אם שמעון היה רוצ' לבטל המקח מצד הוואקף הרשות היה בידו כיון שהוא קנה קנייה מוחלטת לעולם אבל אם יאמר שמעון אני מרוצה בקנין החצ' והבתי'