מבי"ט חלק ג קס

שיהיה הנדר בכל ב"ה שיתפלל פלוני אפילו דרך עראי שאם כן יהיה הנודר אסור להתפלל בכל הבתי כנסיות שבעיר כי על הסתם דרך עראי יזדמן לפלוני להתפלל תפלת עראי היום כאן ומחר בב"ה אחר ופשיטא שלא היתה כוונתו לאסור עצמו מלהתפלל בשום בית הכנסת ומה שהוציא הנדר בלשון שבועה אין אנחנו סומכים על מי שפוסק כן אלא אם כן בצירוף טעם אח' שימצ' באותו נדר ובנ"ד לא מצינו טעם אחר נאם המבי"ט: שאלה צו לקהל קדוש אשכנזים יצ"ו: אלה הם ראשי פרקי הסכמות אשר נעשו בקהל אשכנזים מצפ' תוב"ב על פי הממונים וקצת חכמים וקצת יחידים לזמן חמשים שנה מתחילים מי"ב יום לשבט שנת השל"ו ליצירה: א הסכימו שההסכמות הראשונות אשר עשו בק"ק הנז' בשנת השכ"ה ליצירה לזמן עשר שני' יתקיימו עד זמן חמשים שנה בכללו' ובפרטות: ב ועתה מחדש הסכימו והוסופו על הראשונות שכל א' מיחידי הק"ק הנז' כשיקראו אותו לקרוא בתורה מלבד הקופה שנותן חייב לעשות נדבה מה שהיה נהוג לנדור: ג עוד הסכימו שלא יכתוב שום יחיד מהק"ק הנזכר לחוצה לארץ שום דבר שיגיע הפסד לק"ק ולא יכתוב לשום נברא שישלח מעות לישיבה או עניים ואם ישלחו לאיזה יחיד איזה מעות לחלק חייב אותו יחיד לתת אותן המעות ליד גבאי הק"ק הנז': ד עוד הסכימו שלא לתת הספקה לשום בעל תורה רק אם יבא ללמוד לבית הכנס' ואם ישלחו מחוץ איזה מעות ויכתבו בפי' שיתנום לפלוני הסכימו שלא ליתן לו מאומה רק אם יבא ללמוד בבית הכנסת: ה עוד הסכימו שלא יצא שום יחיד מהק"ק הנזכר להתפלל חוץ לבית הכנס' ולא יקבע מקום לתפל' שום זמנים מהזמנים בשנה או לפחות בכל יום שבת חייב כל א' לבא להתפלל בבית הכנסת: ו עוד הסכימו שלא יעשה שום אחד נדבה ביד שום נברא ולא לצנועים ואם איזה ספרד או אשכנזי יבא מחוץ וידור ביד פלו' שיחלקם כפי רצונו חייב אותו פלו' לתת אותם המעות ביד הגבאים: ז עוד הסכימו הרב שיגזור על תלמידו שלא יחתום באיזו הסכמה מכל אלו הנ"ל שהתלמיד ההוא חייב לחתום: ח עוד הסכימו שכל מי שיחתום יחתום ואם איזה יחיד או יחידים לא ירצה לחתום שירדפו ויכריחו ויענישו אותם בין בגופם בין בממונם בכל מיני רדיפה: ט ואם איזה חכם או חכמים מחכמי העיר יקום וינגד ויעזור למי שלא ירצה לחתום דבריו יהיו בטלים ומבוטלים כחרס הנשבר וכדבר שאין בו ממש: י והסכימו שאם החכמים והק"ק יצ"ו של העיר ינגדו ויעזרו למי שלא יחתום שיפרישו קהלם מהקהלות קדושות מהצדקות ומהקאריפסיריאש וכל הנ"ל קבלו עליהם ועל זרעם בחרם חזק ואמיץ וגזרו בחומרות והאריכו בהם אשר לא ניתנו להכתב. יורינו רבינו אם חייבים הקהל לקיימם. תשובה ענין עשיית ההסכמות הנזכ' כתוב שנעשו על פי הממונים וקצת חכמי' וקצת יחידי הקהל לזמן נ' שנה וכו' אף על פי שיהיו הממוני' נמנמי' על פי רוב הקהל אין להם רשות להסכי' הסכמות כי אם מדעת רוב הקהל אלא א"כ נתנו להם רוב הקהל רשות בפירוש לעשות הסכמות כי עתה לא נעשו ע"פ רוב הקהל והחכמים כי אם בקצתם ובפרט הסכמות הנעשות לנ' שנה שהן לבניהם ובני בניהם צריך שיקבלום כולם כל א' עליו ועל זרעו כשבועת בני בנימין הסכמה ראשונה שההסכמות שהסכימו בשנת השכ"ה שיהיו קיימות עד נ' שנה בכלל ופרט ע"כ לא כתבו מה הן ההסכמות שנעשו אז לחקור עליהן אם הם בדין או לאו. הסכמה ב' שיעשו נדבה כשיעלו לתורה מה שנהגו לנדור ע"כ הסכמה זו אין לה קיום אפי' לשנה א' כל שכן לג' שנה כי ה' מוריש ומעשיר זה ישפיל וזה ירים ולפעמים יוסיף על המנהג ולפעמי' יחסר כפי מסת ונדבת יד כל א' כן יעשה וגם כי לא יפול בו שינוי רש ועושר אולי נתן במקום אחר לצדקה הראויה יותר או לחיזוק תלמוד תורה וכיוצא בזה ולא יוכל לידור עתה כמנהג ויהיה נתפס ח"ו בעונש הכתוב בהסכמות. הסכמה ג' שלא יכתבו לחוצה לארץ דבר שיהיה הפסד לקהל ולא יכתבו שישלחו לישיבה או לעניים ואם ישלחו ליד שום אדם לחלק מעות יתנם ליד גבאי הצדקה ע"כ גם זו ההסכמה רוב חלקי' שלא כדין למה לא יכתבו שישלחו לישיבה או לעניים ואולי ישלחו ליד גבאי הצדקה ואם ישלחו ליד יחיד שיחלק למה יעבור על דעת הנותן והשולח שיחלק הוא ויתנם לגבאי הקהל. הסכמה ד' שלא לתת הספקה למי שלא ילמוד בבית הכנסת גם שיכתבו המתנדבים שיתנו לפלו' לא יתנו לו אם לא יבא ללמוד בב"ה ע"כ. גם הסכמה זו שלא כדין אם יש לו מקום מוכן ובית המדרש שקדושתו גדולה מקדושת בית הכנסת למה לא יתנו לו הספקה כ"ש אם יכתבו בפי' שיתנו לפלו' אם לא יתנו לו מפני שאינו לומד בבית הכנס' גזלת העני בבתיהם וגם הם עוברים על דעת הבעלים הסכמה ה' שלא יצא שום יחיד וכו' הסכמה זו לא נפלאת היא לא רחוקה כשאר ההסכמות הרחוקות הסכמה ו' שלא לידור שום נדבה ביד פלו' ואם אחר חוץ מן הקהל יתנדב ביד פלו' שיתנם לגזבר ע"כ גם הסכמה זו שלא כדין כי לפעמים רוצה אדם להתנדב ביד פלו' שיודע שאותו פלו' יתנם לעני הגון או צנוע שלא יקבל משום אדם כי אם מיד אותו פלו' ומיד הגבאי לא יקבל ונמצא העני או הצנוע קרח מכאן ומכאן וגם עוברים על דעת בעל המעות הסכמה ז' שאע"פ שהרב יצוה על תלמידיו וכו' גם בזה הפליגו לעבו' על דין תורה שמור' רבו וציויו כמורא וציוי שמים כ"ש בהסכמה שלא כדין כי בלא ציווי הרב לא יוכל לחתום הסכמה ח' מי שלא ירצה לחתום שירדפו אותו בכל מיני רדיפות וכו' הורו בהסכמה זו כי כונתם לכבוד עצמם שיתקיימו דבריהם בהטלת אימה זו על הצבור בכל מין רדיפה להרוג את הרוצח בשוגג הסכמה ט' שאם שום חכם מחכמי העיר יעזור למי שלא ירצה לחתום שיהיו וכו' לא די מה שמסכימים על בני קהלם שלא כדין אלא ג"כ מסכימים שיבוטלו דברי חכמי העיר העוזרים למי שלא יחתום ודבריהם הם הבטלי' קמא קמא בטיל וחס ליה לירא חטא ה"ר יהודה אבמין שיחתום ויחזיק בהסכמות אלו וחס להו לכהנים הכשרים שבקהל יצ"ו ולבני סגני לויה ולבני החכם מנדילא ובעלי מעש' וש"ט שבקהל שיחתמו הסכמות אלו שהן שלא כדין הסכמה י' שאם חכמי העיר ינגדו על הסכמותיהם שיתחלקו מן הקהלות וכו' אימה יתירה הטילו על הקהלות שלא לש"ש ואני בטוח ברובם שהם אנשי אמת שלא יעמידו דברי הסכמות אלו אחר שידעו שהן שלא כדין כי הממונים של הקהל שלהם שהם ראשי המסכימים הם בחורים ולא נכנס עדיין כל יראת ה' בלבם וכוונתם להתכבד ושרא להו מרייהו לקצת החכמים שנטו ונתפתו לעצת נערים שבנינם היא סתירה ותקנתם קלקול ונגד זקניהם כבוד ולאהבת האמת והשלום אולי יתוקנו ההסכמות כפי הדין לרצון כל הקהל והנ"ל כתבתי וחתמתי המבי"ט: שאלה צז ראובן שבא לעיר והביא עמו י"ב לוחות ג' אמילוטיש ומכר ט' לוחות מהם לשלשה סוחרים ושלחו הי"ב לוחות הנזכ' לויניצייא השלשה לוחות לחשבון ראובן המוכר והט' לוחות לחשבון הקונים הנז' אחר ב' חדשים באו לו לראובן המוכר הנז' ב' לוחות אחרות ומכר אותם ללוי אלו השני לוחות עם הג' לוחות שהלכו לחשבונו באופן שמכר ללוי ה' לוחות ב' שהיו פה והג' בדרך ומכר אותם בהקפה לשני שנים ואלו הב' לוחות ראה אותם לוי פה ועל אלו הב' לוחות נגמר מכר החמשה לוחות ואלו הב' לוחות שהיו פה היו יותר גרועו' מאותם הג' שהיו בדרך ויניציאה אם בקומאש' אם שהיו כפולות שאינם שוות ואם היותם גרועות נגמר המכר עתה שלחו משם כי הגאמילוטי לא היו נמצאים לימכר כי היו בתכלי' הרוע טוען לוי אני לא ראיתי השלשה לוחות כי היו בדר' כשקניתים אמנם חבירי ראו מה שקנו ובאלו השלשה לוחות יש בהם יותר מכדי הונאה וראובן משיב אם לא ראית הג' ראית אלו הב' לוחות שהיו גרועות הרבה ועל אלו הלוחות נגמר המכר עם היותם גרועות וביום שקנה אותן מכרם מיד ואם אינם נמצאים שם לימכר אינו מפני גריעותן רק שאינם נמצאים קונים וכן היא דרכן של סחורות ועוד כי כשקנית אמרת לי שהיית סומך על מה שראו הג' סוחרים שקנו הט' לוחות שראו קצת מהם ואתה סמכת עליהם וטוען לוי עוד כי אחר כמה ימים הביא ראובן מאלו הלוחו' עצמן ושמכר בריוח עשרי' למאה ועכ"ז היה יותר בזול הרבה ממה שמכר לו משיב ראובן שלא היה מאותו המין כי אם גרועים הרבה כאשר יעיד יגיד השליש בינינו הר' יעקב ששון שעל ידו נמכרו זאת ועוד כי הוצרכתי למעות ולחזור לביתי ולא דקדקתי במכירת' ועוד כי הסחורות מנהגן לירד ולעלות כפי הצורך וכפי הסוחרים ולכן אין ראיה ממה שמכרתי ועוד כי מה שמכרתי לך היה בהקפה לשתי שנים ומנהג הסוחרים שעולים השער כשמוכרים בהקפה ואין לך עלי דין אונאה על הכל יורינו מורינו ורבינו הדין עם מי ושכרו כפול ומכופל מן השמים: תשובה אם לוי שקנה הב' לוחות ידע שהיו גרועות מהג' ושהיה בהן אונא' ועכ"ז קנאן עם הג' אינו יכול לתבוע טענת אונאה על הג' שאם הב' שראה אותם היו גרועות מן הג' שלא ראן הרי נתרצה לקנות כולן אפי' שהיה בהן שיעור אונאה שאם בשלשה אומרים שיש בהן אונאה כל שכן בשנים שהיו גרועות מהן והוה ליה כאלו התנה אפילו על האונאה כמו שאמר יודע אני שאינו שוה כל כך על מנת שאין לך עלי אונאה ואם יאמר לוי שאף על פי שידע שהיו אלו השנים גרועות מן השלשה שחשב שיהיו שוות מה שקצב בהן עם ראובן ושלא היה שום אונאה באלו השתים הגרועות וכ"ש בג' שיהיו טובות מאלו הב' ושעתה שכתבו לו משם שהיו גרועות ושהיה בהן אונאה הוא תובע אונאתן הוא צריך להביא ראיה מן התגרים שראו הב' שהיה בהן אונאה ואף על פי שהיה אונאה בהן אולי בג' שהיו טובות יותר לא היה בהן אונאה ונראה לי שאין דרך ללוי להביא ראיה על זה כי אם בזמן שקנה השתים היו שם תגרים ולא הראה להם הרי מוחל על האונאה של אלו הב' וכ"ש על אונאה של הג' שהיו טובות מאלו גם נראה בפי' שמחל אונאת אלו השתים כשמצא למוכרם מיד וכיון שידע שהאחרות היו טובות מאלו השתי' כ"ש שמחל עליהן במכירת אלו וגם במכירת חפצים על משכון או של לוה אין לך אלא מקומו ושעתו וכמו כן לענין אונאה משערים לפי מה ששוה במקום זה שהיה הקנין ובשעתו שאם עבר זמן מה שלא נמצא תגר אין משערין אלא לפי זמן הקנין וזה לוי קנה הג' לוחות שהיו בדרך וויניציא עם אלו הב' שהיו פה לפי מה שהיו שוים פה בזמן זה לא כפי מה שהם שוים בזיניצי' אחר כמה זמן ואחר שלא נתברר שהיה אונאה במקום הקניה אין בהן שום טענת אונאה כי מה שלא נמכרו הלוחות בויניציאה אולי שלא היה שם שום סוחר להם באותם הימים או שהוזלו