מבי"ט חלק ג קנט

ברפואה שיש לה קצבה אבל רוב הפוסקים והרמב"ם ז"ל סוברי' כי באשת איש אין חילוק בין יש קצבה או לאו ואם כן בנדון דידן בעלה היה חייב בכל מין רפואת' אפי' ביש לה קצבה כ"ש אין לה קצבה ואיך עלה בלב בעלה של זו לומר לה טלי כתובתיך והתרפאי ממנה שאת חול' חולי שאין לו קצבה אם היה אומר שאת חולה חולי שיש לו קצבה היה לו איזה טעם לומר שלא היה רוצה לרפאתה עד שתבטל התנאי כי יש איזה פוסק שסובר כן אבל כשאין קצבה לא היה לו שום טענה עליה כי חייב היה לכולי עלמ' לרפאתה וקרוב הדבר לומר כי מה שבטלה לו על התנאי ירושת יורשיה לא יעלה ביד' כי הוא בטעות כי חשבה שהיה יכול למנוע ממנ' רפואת' אלא אם כן היה הענין שידע' או הודיעו לה שבדין לא היה יכול למנוע רפואתה אלא שהוא היה כילי עמה ולא היה מספיק לה כל צרכי רפואתה וכדי שירחיב לבו לפזר עתה כל הצורך לרפואתה בטלה לו חלק יורשיה בכתובתה ואם לא היה כך תוכל לטעון שהיה בטעות ולא יועיל לבעלה מה שעשתה עד שתחזור ותבטל התנאי ברצון נפשה ותתן אותו החלק לבעלה בקנין גמור וכו' נאם המבי"ט: שאלה צג ראובן פתח חלון לחצר הגוי שהיתה מושכרת לישראל ולא הקפיד הגוי או לא ראהו ואחר כך קנה שמעון החצר מן הגוי ואמר לראובן שיסתום חלונו שמזיק היזק ראיה וראו' טוען שכבר החזיק בעוד שהיה החצר של הגוי הדין עם מי אי הוי שמעון במקום גוי ובגוי עצמו אי תלי טעמא בתחלת דינא דהיינו דלא מצי למחו' וכו' והשתא דבדיניהם מצי למחות מהניא חזקה או דילמא לא תלי טעמא אלא בסוף דינא שיכול הוא לסתום כל שעה שירצה והשתא נמי כך הוא דיניהם דאין חזקה להיזק ראיה ואע"ג דלא מיחה אין חזקתו חזקה וא"כ ישראל נמי דאתי מחמתי' יכול לסתום וכו': תשובה שאלת חכם חצי תשובה ושאלתך היא תשובה שלמה שהשיב הרא"ש ז"ל כלל י"ח והביאה הטור סי' קנ"ב שהקונה מן הגוי יכול למחות שבא מכח הגוי ותשובת גאון בצדה הפך שאסור לקונה למחות אלא שידונו בדין ישראל כיון שיש לו חזקה והרי שני צדדי שאלתך פשוטים למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ולא היה לך לשאול אלו ראית התשובות אלא כמי תפסוק הלכה למעשה וכיון שיש בזה האי פלוגתא דרברבתא מי שבא לתבוע את חבירו שיסתום הוא כמוציא מחבירו ועליו הראיה ובעל החלון הפתוח יכול לומר קים לי כסברת הגאון ואסור לך למחות בי ולסתום חלוני שהחזקתי בה כמה שנים וגם זה פשוט ומה שאחדש לך בתשובתי זאת הוא שני דברים שאינם מבוררים כל כך בפוסקים האח' כי אפי' לדעת הרא"ש שיכול לסתום חלונו היינו שיכול לבנות בפני החלון ולהאפיל עליו האורה אבל כל עוד שאינו בונה נגד חלונו תוך ד' אמות אינו יכול (למחות) בו ולומר תסתו' החלון כי גם שהוא בא מכח הגוי עצמו אינו יכול למחות בו שיסתו' שהרי בדיניהם יכול כל אדם לפתוח חלון לחצר חבירו הגוי (לחה"י) או ישראל לחצר הגוי ואין הגוי יכול למחות בו שלא יפתח אלא שיכול לבנות כנגד חלונו כשירצה וכמו שכת' הרא"ש ז"ל באות' תשוב' אלא כל א' הוא פות' לרשו' חבירו וכשרוצה חבירו סותם את אורו בפניו וכלומר שבונה נגד חלונו שאם יוכל מיד כשפותח לסותמו א"כ אינו יכול לפתוח והו' כת' כל א' הוא פותח לרשו' חבירו והמרדכי פ' חזקת הביא תשובת גאון וכתב ובדיניהם לא היה הגוי יכול לסותמם אך אם רצה לבנות בונה הרי בפי' שכל עוד שאינו בונה אין יכול למחות בו שיסתום כ"ש הישראל הבא מכח הגוי לדעת הרא"ש שאינו יכול למחו' במחזיק הראשון שיסתום אלא אם הוא מקום שיוכל לבנות יבנה אפי' תוך ד' אמות מן החלון ובעוד שאינו בונה אינו יכול למחות בו שיסתום וכ"ת כתב בשאלה שאמר לראובן שיסתום חלונו שמזיק לו בהיזק ראיה ובסוף השאלה כתבת וא"כ ישראל נמי דאתי מחמתיה יכול לסתום ולפי מה שכתבתי אפי' להרא"ש שסוב' שאין לו חזקה בחלון היינו שיוכל לבנות כמו שהיה יכול לבנות לא שיסתו' החלון בעוד שאינו בונה וא"כ בנדון דידן לכ"ע אין יכול מי שקנה החצר של גוי למחות בבעל החלון שיסתמו אלא שיוכל לדעת הרא"ש לבנו' תוך ד' אמות ולהאפיל עליו ובעוד שאינו בונה או שאין לו מקום לבנות שהמקום הוא חצר הצריכה לו להיות חצר אינו חייב בעל החלון לסתום אך אם יזדמן לו לקונה מן הגוי לבנות בית אצל כותל החלון שאז אין לחלון שום אורה נראה לי שיוכל למחות בבעל החלון שיסתמנ' כדי שלא ישקיף ויראה כל מה שמשתמשים בבית כי כשהית' חצר כיון שהיה נהנה באויר החצר לאוי' ביתו מן החלון לא היה יכול למחות שיסתום אבל עתה שאינו נהנה מן האויר שהחלון נשאר בתוך הבית יוכל למחות בו שיסתו' ואם בנין החצר אינו מגיע עד החלון שהחלון גבוה אינו יכול למחות שיסתום החלון אלא א"כ יבנה הבית בנין גבוה או יבנה עליה על הבית שבנה כל זה לדעת הרא"ש ז"ל אבל לדעת הגאון דיכול בעל החלון לומר קים לי כותיה והקונה הוי מוציא מחבירו אינו יכול בשום גוונא לא להאפיל תוך ד' אמות וכ"ש שלא יוכל למחות שיסתום ואפילו לדעת הרא"ש יש תנאי ידוע בדין זה כמו שהביא הרשב"א סימן י"ו בתשובות המיוחסות להרמב"ן ז"ל והן להרשב"א ז"ל והוא דדוקא שהוא ידוע שקדם חצרו של גוי לפתיחת החלון של ישראל זה שבא מכח חזקה שהחזיק בשל גוי כמו אם היה מחזיק מישראל אלא שהגוי יכול לסתום והוא בא מחמת הגוי אבל כשאין ידוע מי קדם הדין עם ישר' בעל החלון שאני אומר שחלונו קדמה לחצירו של זה וראוי לשואל דין א' בפרט אם הוא חכ' כמוך ומסתמא יש לך ספרים המצויים ביד כל אדם שהם מדפוס ובזול שיחפש קודם שישאל אם ימצא אותו דין פשוט בפוסקים וכשלא ימצא או יסתפק וישאל לגדול ממנו והרי דין זה היה פשוט בטור חושן משפט למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ובספרים אחרי' כמו שכתבתי למעלה ואם לא יהיה לך מקום לשאול אלא למי מקדושי' תפנה אם להרא"ש או לגאון או לבעל העיטור שכתב ג"כ כסברת הגאון ומרבה ספרים מרבה חכמה ואפי' שאני כותב שהדין היה פשוט אפי' הכי חדשתי גבי דעת הרא"ש ענין החלוף מסתימ' לבנין כמו שכתוב למעלה וגם לי היה חדוש שלא דייקתי בזה פעמים אחרות שבא לידי ענין חלון הפתוח לחצר הגוי ומה שכתב הרשב"א ז"ל מענין הקדימה כי אפי' לדעת הרא"ש יש צדדין שאינו חייב לסתום גם לשון שאלתך אינו מבואר והאדם ניכר בקולמסו ר"ל בלשון שכתוב בקולמוס ותן לחכם ויחכם עוד והנני מוכן להשיב על כל שאלותיך כפי מה שיורוני מן השמים אם יגזור ה' בחיים וחיים וטובה לך ולכל בני ביתך ובני קהלך ולכל ישראל נאם המבי"ט: שאלה צד ראובן שהיה לו שטר חוב על שמעון מסך מה והלך שמעון למדינת הים ונזדמנו נכסים משמעון ביד לוי ובא ראובן ועכבם מפני החוב אשר על שמעון ויהודה בשמעו שבאו נכסי' משמעון ליד לוי הוציא שטר חוב שהיה לו על שמעון מסך מה מוקדם על ש"ח ראובן וראובן טוען שאף שש"ח יהודה מוקדם משטר חוב שלו עכ"ז הנכסים מטלטלים הם ומטלטלים אין להם קדימ' זאת ועוד טוען ראובן שאף שש"ח יהודה הוא מוקדם עכ"ז זמן הפרעון שלו הוא מאוחר לפרעון של ראובן והוא הוא הזוכה בנכסים ולא יהודה שעדיין לא הגיע זמן הפרעון שלו כאמו' ועוד טוען ראובן ואומ' שהואיל וזמן הפרעון מהש"ח שלו הוא קודם לפרעון מהש"ח של יהודה לפחות יהיו שניהם שוים לפרעון ליקח כל א' מהנכסים כפי ערך החוב וזה יזכה מפני קדימת זמן כתיב' הש"ח וזה יזכה מפני קדימ' זמן הפרעון ילמדינו רבינו הדין מכל הפרטים האלה ולך תהיה צדקה: תשובה אם הנכסים של שמעון שהם ביד לוי נתנו אחר שנכתבו השתי חובות על שמעון אין שום קדימה ליהודה על ש"ח של ראובן כמו שכתוב בשניהם דקנאי ודאקני וכל הקודם לגבות זכה ואפילו הוא אחרון וכמו שכתב הרמב"ם פ"ב ובח"מ סימן ק"ד ואם לא תפס שום א' מהם ובאים לגבות כאחת ואין בנכסים כדי שיגבה כל א' חובו חולקין הנכסים ביניהם בשוה עד שיפרע כל א' מחובו כדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל פ"ב ואם הגיע זמן פרעון המאוחר קודם זמן פרעון המוקדם כתב הרשב"א ז"ל בתשובה אלף קי"א דאם אמר בעל חוב שני כיון שהגיע זמן חובי גובה אני את שלי ולכי מטי זמן גוביינא טורפת ליה מינאי שהדין עמו והטעם לפי שהב"ח מוקדם אין לו כלום בנכסי לוה עד דמטי זמן גוביינא דיליה דהא קי"ל מכאן ולהבא הוא גובה הילכך כל זמן שלא הגיע זמן חובו אותו שהוא מאוחר והגיע זמנו טורף אותו בחובו ותדע דהא איבעי מריה דארע' לזבוני עד שלא הגיע זמנו של בעל חוב מצי לזבוני ולא מצי ב"ח לעכב וכו' ומה שכתב בח"מ בתחילת סימן ק"ד שכל מי שקדם זמן קנין של שטרו קודם הוא לגבות אפי' אם הגיע זמן הפרעון של המאוחר וכו' היינו לכשיגיע זמנו אז יגבה מן הלוה או מן הלוקח או מזה המאוחר אם גבה קודם אבל בנ"ד ששניהם שוים בשעבוד כיון שהגי' זמנו של מאוחר יגבה הוא כדאמרינן ואפילו הכי נ"ל דב"ד אין מגבין למאוחר אלא כפי מה שיראה בעיניהם שלא יבא להפסיד הב"ח (פקודתי) המוקדם וכמ"ש הרשב"א בסוף תשובה זו שאם המאוח' אינו מן העיר והגבוהו מטלטלי דאפשר דבכי האי המוקד' מעכב שאם נגבה לו מטלטלין אלו יוליכ' עמו ונמצא המוקדם מפסיד לכשיגיע זמנו ע"כ והכא נמי כיון שיש זכות למוקדם באלו המטלטלי' לכשיגיע זמנו לא יפקיעו ב"ד זכותו להגבות עתה למאוחר כל חובו ולא ימצא המוקדם אח"כ ממה לגבות ואפי' היה זמנם שוה כי דין לוה ולוה ואח"כ קנה או לוה משנים ביום א' הכל שוה לענין גבייה ואם בנ"ד הנכסים שהם ביד לוי משמעון נקנו קודם שלוה שמעון מראובן אחר שלוה מיהודה ונשתעבדו הנכסים לו לבדו אפי' הכי אם תפס המאוחר אין מוציאין מידו שכבר פשט המנהג משום תקנת השוק שלא לטרוף מטלטלין מן הלקוחות כמ"ש בח"מ סי' ס' אבל אם הם עדיין ביד הלוה או ביד אחר כנדון דידן שלא לקח' ולא גבאם אחר בעל חוב המוקדם קודם כי לו נשתעבדו ולא למאוחר ולכן אין ב"ד מגבין מטלטלין אלו למאוח' אפילו שקדם זמנו לזמן המוקדם נאם המבי"ט: שאלה צה יורינו מורינו הרב נר"ו מי שנדר בנזיר בלשון לעז וזה לשונו י"ו דיסיבו נזירות שמשון בר מנוח בעל דלילה מי שעקר דלתות עזה מי שנקרו פלשתים את עיניו די נון דיזיר תפלה אין איל ב"ה קי פלו' דיגירי: תשובה משמעות לשון זה הוא אם אותו פלו' הוא ידוע כבר שמתפלל בבית הכנסת פלו' אינו יכול להתפלל באותו ב"ה אפי' בזמן שאין אותו פלו' מתפלל שם אלא אם עקר אותו פלו' את עצמו מלהיות מתפלל בקבע באותו בית הכנסת ויכול להתפלל בכל בית הכנסת אחר שירצה אפי' שאותו פלוני מתפלל אז באותו בית הכנסת כיון שאינו דרך קבע כי אף על פי שאמר אין איל ב"ה קי פלוני דיגירי אין הכוונה אלא במקום שיאמר תפלה בקבע וכיון שהוא קבוע בבית הכנסת א' ידוע על אותו ב"ה הוא שנדר וכן על אחר שיקבע עצמו הוא שכיון שאמ' דיגירי ולא אמר דיזי היתה הכוונה בכל ב"ה שיהיה הוא קבוע לתפלה ולא נאמר