מבי"ט חלק ג קנח

שכתב הוא שאינו דומה לשטר' ר"ל שאם מטלטלי' שאינם מסיימים על שמו כמו השטרות שיוצאים על שמו וכתב שמעינן דהנכסים האלו הרי הם בחזקת השותפין ועל היורשים להביא ראיה וכו' ואני אומר שכל זה הוא על שאינם חלוקין בעיסתם ונ"ד חלוקים הם כמו שכתבתי ושטרות ומטלטלין הכל בחזק' יהוד' ויורשיו גם מה שהביא ראיה מתשובת הרא"ש ז"ל שכל מה שיקנה א' מן השותפין מן הדברי' הנמכרי' בחנות בחזקת שניהם כבר השיב עליו החכם נר"ו המחזיק ביד היורשים מדברי הרמב"ם ז"ל פ"ה ששותף יכול לקנות לעצמו ותירץ דברי תשובת הרא"ש שלא יהיו נגד הרמב"ם ז"ל וגם ראיית הכותל שנפל דמלתא דידיע לתרי שותפי אע"גב דאיתא ברשו' דחד לא נפיק מחזקתיה דאידך ועוד שהרי כתב מלתא דידיע וכו' והחכ' החולק על דבריו האריך בענין ידיעת מה שהיה מן השותפות גם אני כתבתי בתחילה כי אם יש בארגז דבר ידוע מכבר בבירור שאין יהודה יכול לומר שלקחם אפי' שנמצאו בין חפצים הידועים של יהודה אבל לומר בהפך כי גם החפצים שאינם ידועי' לשותפו' שיהיו גם כן של שותפין נפני שנמצאו בארגז אצל הידועים זה דבר שאין לו ראיה ולא סברא גם מה שכתב שלא הזכיר בצואתו על איזה נכסים היה אומר ולא ביד מי ולא כמה הם כבר השיב ג"כ החכם נ"ר על זה ואני אומר כי אחד שסמוך לזה צוה שיהיה יוסף אוהבו פקיד על זה עד שיבא אביו הרי שהזכיר על איזה נכסים היה אומר וביד מי היה וכמה היו כי יוסף אומר שאמר לו הנפטר שיהיו כל נכסי הארגז בידו ואמר לו שהיה ביד התוגר. ומה שנדחו דברי המחזיק ביד השותפין רצה החכם נר"ו להביא ראיה לקיים זכות היורש מתשובת הריב"ש הביאה ב"י סימן ע"ה ותשובת הרמב"ן הביאה סימן ע"ב על מי שטען על חפץ שתבע חבירו ממנו שהיה חייב לו עליו מנה שהוא שלו ועכ"ז מהני נאמנותו כיון דליכא עדים שראוהו קודם הכחשה כ"ש בנ"ד שקודם שראו הארגז הכחיש ואמר שגוף הארגז הוא שלו ע"כ וראיה זו מספקת אפי' נמצאו בארגז דברים ידועים מן החנות כיון שלא נודע שהיו בידו כי אם על פיו היה נאמן לומר שהיו חייבי' לו השותפי' עליו שהרי תשובת הרא"ש היא על שותף שתפש מדבר המשותף ואמר לשותפו כשתבעו אמת שעסק השיתוף בידי אבל אתה חייב לי כנגדו מנה וכתב דאי איכא עדי ראה לא נפיק מחזקת דאידך משמע דאי ליכא עדי ראה ואמר קודם שהיו שלו או שהי' שותף חייב לו מצד אחר נאמן אפי' שאחר כך רואים אותו בידו והכא נמי לא שנא וטענינן ליורשיו מה שהיה יכול לטעון המוריש: ומה שהוצרך ראובן להוציא הארגז מיד הישמעאל שיוסף לא היה כדאי לא בשביל זה היה בחזק' השותפין כמו שכתב המחזיק בידם כי ראובן ג"כ לא הוציאו מיד התוגר אלא מכח שהיה ביד הישמעאל בחזקת יהודה וכמו שהאריך בזה החכם נר"ו. גם טענת ראובן שלא היה לו חלק בארגז ושל שותפין היתה אינו מועיל כלל להוציא הארגז מחזקת היורשי' דאינו נאמן אלא על חלקו כיון שהודה יהודה שיש לו החצי אע"ג שאומר שאין לו בה חלק אפי' הוא אומר שכולה של שותפין יהיה נאמן על החלק שהודה יהודה שהוא של ראובן ואע"ג דמי שאו' מנה יש לך בידי והלה אומ' אינך חייב לי כלום פטור אע"פ שיודע שהוא חייב לו והיינו משו' דכיון שאמר לו אני חייב לך היה לו לשום על לבו ולדקדק ולא עשה כן אלא שאמר בודאי אינך חייב לי מחל לו בלב שלם ונשאר המנה ללוה כמו שכתב רבינו ירוח' נתיב ג' ח"ב אבל בנ"ד אע"פ שמחל כיון שהוא אומר שיודע שהוא של כל השותפין והוא יש לו חלק כיון שזוכה בחלק שיש לו יזכה לשאר השותפין באותו חצי והחצי האחר ליורשים כי כל מה שטוענים שמאין בא לו כל ממון זה לא היה חייב הוא בחייו לומר להם מאין בא לו אולי מציאה מצא קודם שנשתתף עמהם או מתנה או פקדון של גוי שמת היה בידו וזכה בו וכפי הנשמע מעות החנו' לא נגרע הקרן כיון שלא הזכירו בטענו' השותפין ששיווי ממון הארגז היה חסר בסחורות החנות וכיון שכן מאין להם כי נכסי הארגז הם מהחנות ולא שבאו לו ממקום אחר וכ"ש כי אפי' לדעתם חצי נכסי הארגז חוזרים לחנות כפי דבר ראובן ואפי' היו כל נכסי הארגז מן החנות הרביע היה ליהודה כי הוא שותף עמהם בכל נכסי החנות ואם כן אין להם תביעה אלא ברבע נכסי הארגז ואין להם זכות בה מן הטענות הכתובו' למעל' נאם המבי"ט: עת לאהוב ועת לשנוא עת מלחמה ועת שלום שאלה צא אני הצעיר ראיתי עת לאהוב אהבת קהלות דמשק של מסטערבים להחכם הדיין הכהן נר"ו בכתב החתומים בה כמו עשרים בני אדם מראשי הקהלות הנז' שיהיה אדון ועטרה לראשם מהיום ועד עשר שנים מחשון השל"ד ושיתנו לו פרח א' כל שבוע מלבד הנדבו' ומנהג השדוכין והחתנים ועל תנאי זה הלך מצפת לדמשק ובבואו שם חתמו כמה בני אדם אחרים בכתב ההוא ואחר זמן שעמד שם ראו קצת בני הקהלו' הנז' שהיו רוצים לעבור על מה שכתבו לו פה צפת וחזרו וקיימו בחדש תמוז השל"ד וקבלו אותו שנית לחכם ודיין וכו' ולקיו' כל זה נטלו קנין שלם וכו' והוסיפו עוד בכתב זה ושבוע' חמורה בשמי לדעת הראב"ד ז"ל שלא יועיל לה התרה ופיסול כל מיני מודעות ועידיה' לדעת הרשב"א ז"ל וחתומים בכתב זה יותר מארבעים בני אדם ועת לשנוא כתבו הסכמה כמו נ"ד בני אדם בחדש אב השל"ה שעל שלא היה מתנהג החכם הנז' עם הצבו' כהוגן והיה מטיל אימה על הצבור שלא לש"ש ומוסר ממון יחיד הצבו' לא"ה שהורידו את החכם הנז' מגדולתו ומדיינותו ושלא להחזירו עוד עליה' ועל הנלוים עליהם והוסיפו איסר על נפשם שקבל כל א' מהם נזירו' שמשון בכל תנאיו ביום שיסכימו לחזור ולקבל להחכם הנז' לראש ולקצין. עת מלחמה ושבא פה צפת כמו עשרים בני אדם מאלו שקבלו עליהם נ"ש בכל תנאיו לקחת חכם שיהיה מרביץ תור' ביניהם במקום החכם הנזכר. ועת שלום שדברתי על לבם שיחזרו בהם ולא ישתדל ליקח חכם מרביץ תורה ביניהם ומפני הנ"ש שקבלו עליהם שלא לקבל אותו לראש ולדיין לא יקבלו אותו מחדש לראש ולדיין אלא יעמדו בד' המדרשות כמו שהם עומדים שיש בכל מדרש בן תורה שאו' פסק וקובעים עתים לתורה ויטילו בתנאי שלו בכל שבוע לפי ערכ' ולענין הדיינו' מי שירצה לעמוד לפניו לדין יוכל לעמוד ואינו עובר על הנזירות שאינו בדרך חיוב לעמוד לפניו אלא ברצון נפשו כמי שבור' לפי שעה חכם א' שידון לו ובזה יתנו שלום בארץ. עת לחשות חשו ולא ענו עוד לי מרב צער שיצטערו בדברי אליהם ועת לדבר דברו לי פרטי הענינים ממה שאומרים שלא התנהג עמהם כהוגן ושהטיל אימה עליהם שלא לש"ש ושהיה משנה את דינם והיה נותן רשות שילכו לערכאות בלי סבה ושהשתדל להוציא פסק מהפליל שלא יוכל יהודי להרים קול על דיין היהודי' ולא רצה הפליל ויש עדות שהלך לפליל לקבול על קצת יהודים שאמ' שהיו מצירים לו וכיוצא בדברים אלו שאין ראוי להעלותם בכתב גם הביאו עדות חתומי' בו ב' בעלי תור' שקבל עליו בחומר שבועה נידוי וחרם שלא לנדות לשום אדם לכבודו אם לא ברשו' ג' חשובי הקהל ואומרי' כי לימים מועטי' נדה בני אדם לכבודו וכו' ושבועות כאלו נשבע כמה פעמים והיה עובר ואמר שעשה התרה וכו' עת לבכות על דברים אלו שנאמרו על חכם מנהיגי צבור אם היו אמת והאי לישנא בישא אף על גב דלקבולי לא מיבעי למיחש ליה מיבעי ואף על גב דהאי רבנן דרתח אורייתא הוא דמרתחא ליה היינו במילי דאוריתא דחזי מאן דעבר (עבירה) ואוריתא מרתחא ליה לכעוס לא לכבודו כי אם לכבוד ה' וגם כי נשבעו שבועה חמור' וקבלו עליהם לדיין ולקצין גם הוא היה צריך להתנהג עמהם כראוי כי על הקדמה זו קבלו שבועה שאין הצבור מקבלים עליהם דיין ומנהיג אלא שינהיג' דרך ישרה וכן כתבו לו בכתב ששלחו לו שיבא אליהם שעיניהם עליו להגיד להם דרך ישר לא יכשלו בה והיה צדק אזור מתניו כו' גם בכתב השנית כתוב שקבלו אותו עליהם לכל דבר שבקדושה אם כן לא חלה השבועה עליהם אלא שיהא מיישרם ומתנהג עמהם לש"ש בכל עניניהם ואומרים שיבררו הם בפני ב"ד ובפניו אם ירצה לעמוד לפניהם קצת דברים אלו שאמרו עליו ויהיו פטורים מן השבועות לדעת כולם. ועל כי לפני נאמרו והועדו על חכם הנזכר שתים או ג' מדברים אלו חששתי על השאר ואין לי פה להשיב לאנשים האלה ולמונעם מלקחת חכם מנ"ד לדיין אל' שבדברי ריצוי חיליתי פניהם שלא להוליך כעת חכם מכאן גם על השבועו' שאומר החכם שעשה התרה שבועות כאלו בפני רבים מפי ת"ח אינו נאמן לומר שעשה התרה שצריך שיהיה ההתר בפרסום כמו שהיה השבועה בפרסום והיה צריך התרה כמה פעמי' שנשבע ויש גם כן מי שסובר ששבועו' אלו בפני רבים כמי שנשבע ע"ד רבים שאין לו היתר אלא למצוה והאל יתברך יטע בלבינו אהבתו ויראתו ויברך את עמו בשלום אמן נאם המבי"ט: שאלה צב ילמדנו רבינו ראובן שנשא לאה וכתבו ביניהם בכלל תנאי הכתוב' שאם תפטר בלא זרע קיימא ממנו יפרע ליורשיה מצד ירושתם סך ידוע ובהיותה נשואה עמו חלתה חולי ארוך שאין לו קצבה וכן העידו הרופאים וכראות בעלה שנמשכה בחולי קץ מלפזר עליה ואמר לה טלי כתובתיך והתרפאי ממנה שאיני יכול להוציא עליך עוד אחר שאת חולה בחולי שאין לו קצב' והשיב' לו איני רוצה אלא שתהיה כתובתי במקומה עומדת ואתה תפזר עלי וכנגד זה אני מבטלת התנאי שעשינו בכתובה מצד הירושה בטול גמור מעכשיו ויהיה הדבר חוזר כדין תורה שהבע' יורש את אשתו וקנין שלם מורה על כל זה ושבועה שלא לערער בביטול כל מיני מודעות שבעולם ובפסול כל עידיהם מעכשיו מי אמרי' כן הואיל ועיקר הדין שהבעל יורש את אשתו והוא העמידה הדבר על דין תורה לכן מה שעשת' עשוי ועוד שעדיין לא זכה אדם בירושתה אחר שהיא בחיים יכולה היא לעשות בכל תנאי כתובתה כל מה שתרצה או לאו יורינו רבינו הדין עם מי ושכרו כפול ומכופל מן השמים: תשובה זה לי כמה שנים שכתבתי פעמים או יותר כי מה שכתב הרא"ש ז"ל שלא השליטו האשה לתת חלק יורשיה למי שתרצ' זהו על תקנת טוליטולא על לשון התקנה אבל בתקנות שלנו הכוונה היא לעקור קצת ירושת הבעל ולהחזירה ליורשי האשה כשתמות בלא זרע והרי היא כשאר המורישים שיכולים לתת מנכסיהם למי שירצו והתנאי הוא עם הבעל שאעפ"י שהוא מוחזק בנכסי צ"ב ויש לו זכות בהם ליורשן ולהשתמש בהם והם באחריותו הוא מתחייב להחזיר ליורשיה חלק מהן כשתמות בלי זרע כי על תנאי זה הכניסתם האשה וכמו שהארכתי שם ולכן יכולה היא לתת מאותו חלק למי שתרצה כ"ש לבעלה כמו שכתב הר' שלמ' בר שמעון בר צמח ז"ל בתשובת צ"א שהאשה יכולה למחול לבעלה מה שהתנ' להחזי' ליורשיה כפי התקנה כי מדין תורה הבעל היה יורש הכל ואעפ"י שהתנה במעט סבה שהיא המחילה יחזור הדבר לדין תורה שהבעל יורש את אשתו כנראה כי באותה התקנה לא היתה האשה יכולה לתת חלק יורשיה לאחרים אבל לבעלה יכולה כיון שהוא יורש שלה בד"ת ולדידן לפי תקנותינו יכולה לתת לכל מי שתרצה וכ"ש לבעלה כמו שכתבתי וא"כ בנ"ד בלי תנאי רפוא' חליה היתה יכולה ליתן לבעלה מה שהתנה לתת ליורשיה ועל חיוב רפואתה לא היתה צריכה לבטל תנאי הירושה כי בעלה חייב ברפואתה בחולי שאין לו קצבה לדעת כל הפוסקים וכשיש לו קצבה יש מי שסובר שאינו חייב דלא הוי דומיא דמזונות שאין להם קצבה שוה לאלמנה שאין חייבי' היורשים