מבי"ט חלק ג קנא

לך בית שוה ק"נ זהובים במאה יורינו מורינו הרב הדין עם מי ויכפל שכרו מן השמים. תשובה זה כמה ימים וכמה פעמים דנתי ופסקתי על ענין אלו ההטבות שרובן נעשות באיסור כי הסרסור מדבר קודם לקונה ואומר כי לא ימכור זה אלא על שיעשה לו הטבה אע"פ שבזמן שנוטל שכר על המכר הוא בסתם אפי' הכי הוא רבית כי הוא סומך על מה שנאמר לו על יד סרסור שיעשה לו הטבה אלא הדרך הישר הוא כי לא ימכור אלא לאיש נאמן שיודע שלא ישאר עם ביתו ויכול לומר המוכר עצמו לקונה אני מוכר לך לחלוטין בלי שום תנאי אבל אני סומך על ישרותך שאתה יודע שהבית שלי שוה יותר הרבה ואיני מוכר אלא מצד דוחק שיש לי למעות ואם אני אביא לך המעות אחר זמן מה אני סומך עליך שתחזיר לי את ביתי אבל אינו מתנה בפי' ע"מ שתחזור למוכרה לי וכאלו הדברים שדבר לו אינם תנאי ואם הוא רוצה למכור ימכור ואם לאו מצד הדין אינו חייב ולכן אם יחזור אחר כך לכתוב לו הטבה שייטיב לו שיחזור למוכרה לו הוא חייב למוכרה כיון שהיה בידו שלא לעשות לו הטבה כי לא נעשה תנאי ביניהם אלא שסמך על דבורו וכבר מלא דיבורו אח"כ שעשה לו הטבה כי לכן נקראת הטבה שבשע' שעושה זה הוא לעשות טובה עמו שאינו חייב מצד הדין אבל כשקודם המכר על ידו או על יד הסרסור או אחר אומר לו שיעשה לו הטבה על תנאי זה קנה אע"פ שבשע' המכר לא הזכיר שום תנאי וכשעושה ההטבה אחר כך אינה נקראת הטבה כי חייב הוא לעשותה ואחר שחייב לעשותה הרי הוא תנאי מעיקרא ונמצא שבשכר המעות שנתן הוא יושב בביתו חנם שהרי הוא כמו הלואה והוי רבית ובנ"ד אם לא נעשה בכמו ענין זה שכתבתי הוא רבית ויחזור לו הבית ושכירות' יגבה מן המעות שקבל ואם נעשה בהיתר כמו שכתוב למעלה ההטב' היתה מרצונו וחייב עתה לקיי' מה שכתוב בה שימכרנה לו או לבאי כחו ומה שטוען שמעון כי לא היתה ההטבה אלא בכוונה אם ירצה ראובן או בנו לפדותה לעצמו אבל לא לאחרים אינה טענה כי דברים שבלב אינם דברי' ויכול בן ראובן לפדותה בין ממעותיו בין ממעות אחרים או שימכור אותה לאחרים אבל יכול שמעון לקחתה כמו שמוכרה לאחרים דלא גרע ממשכנתה שהוא קודם לקחתה כשמוכר אותה (קודם לאחרים) וטענת ראובן כי לא היה המכר גמור אלא הערמה אינו נאמן ואם טוען בן ראובן שיכול לברר שלא היה המכ' גמור שקודם המכר התנה עם הקונה בפי' שיחזור לו ביתו כשיחזור לו המעו' אז יהיה רבית אבל על הסתם נאמן הקונה לומר כי לא נעשה תנאי אלא שהו' מרצונו רצה לעשות הטבה שכשיחזור לו המעו' יחזור לו ביתו וכמו שכתבתי למעלה שאעפ"י שהזכיר לו החזרה בלי תנאי אלא שסמך עליו מותר דומה למה שאמרו לענין חמץ בפסח למי שבא בספינה בערב פסח ויש לו חמץ שמוכרו לגוי ואע"פ שאומר לו בשעת המכר עד שאת' לוקח מגוי קח מישראל ועד שאתה לוקח במנ' קח במאתי' שמא אצטרך ואקנ' ממך שמות' לישר' המוכ' לחזור ולקנותו מן הגוי אחר הפסח כיון שאינו תנאי גמור שאם לא ירצה הוא לקנותו מן הגוי אינו חייב וגם הגוי אם ירצה למוכרו לו או אם אינו רוצה (בו ישראל) אינו מוכרח שאין כאן תנאי כמו כן כשאומ' לו מוכר לך אני ואני סומך עליך שתרצה למכור לי אינו מוכרח למכור וכשעושה לו הטבה מרצונו הוא עושה נאם המבי"ט: שארה פא ילמדנו מורינו ורבינו נר"ו ראובן נשבע בנזירו' שמשון בר מנוח בכל תנאיו לשמעון אהובו שלא יגלה הסוד שהיה יודע בו ואדם אחר לא היה יודע בלתי ראובן ואחר זמן גלה הסוד הוא ואירע לראובן מקרה אחד שניזוק ופשפש במעשיו ונתן אל לבו לאמר הנזק בא לי מחמת שעברתי על שבועת הנזירות ולכן קבלתי עלי בנזירות שמשון בכל תנאו וגו' כשאלך ואדור בירושלי' או בצפת תוב"ב שאהיה נזיר ועת' חשקה נפשו לדור בא' משני מקומות הללו לסבת שיקיים המצות הנוהגות עתה בארץ וגם ללמוד תורה בארץ ומפחד שלא יחול עליו הנזירות כי אינו יכול להיות נזיר מכמה סיבות ובפרט התגלחת אין לו יכולת לישב מעט זמן וכ"ש תמיד כי אפי' בזמן המועד שאין אנו רגילין לגלח הוא מגלח כי בזמן מועט שלא יגלח עולה לו בראשו חטטין ומסתכן ועתה נרא' לו מאחר שמתחלה לא היה נזירות כי אם שבועה אדעת' ראשונה קבל הנזירות האחרונה אבל בטעות היה מה שהיה ואע"פ שיעלה לא"י למקומות הנז' לא יהיה נזיר וגם אומר עתה מי יימר הנזק שבא לו לא היה אלא מחמת גלה סודו אולי היה לסבת עון אחר שאין יודע בו כי אם הש"י ולא הוא שגיאות מי יבין וכו': תשובה ראובן זה היה ע"ה כשנשבע בנזירו' שמשון שלא יגלה הסוד וגם שתלה הנזק שבא לו על שבועת הנזירות ועל זה קבל עליו בנזירות שמשון שיהיה נזיר כשילך לדור לירושלים או לצפת ואח"כ נתחכם שכתוב בשאלה שעתה נראה לו מאחר שמתחלה היה נזירות כי אם שבועה אדעת' ראשונה קבל הנזירות האחרונה ואם כן בטעות היה ולא יהיה נזיר אעפ"י שיעלה לא"י וכן הוא כמו שנרא' לו שמה שנשבע בנ"ש אין שבועה חלה עליו שאין נזירות שמשון שו' חפץ של מצוה לישבע עליו וגם כי מי שאומר שבועה שלא אעשה כך או אעשה הוא חייב במה שנשבע לעשות או שלא לעשות היינו שבועה סת' אבל כשתלה השבועה בדבר אחר שאין נשבעין עליו לא חלה השבועה וגם נ"ש לא חל עליו שלא אמר הריני נ"ש או אהיה נ"ש ואחר שלא חל עליו לא שבועה ולא נ"ש אם כן טעה במה שחשב שהיה חל עליו ושהיה עליו חטא ועל זה קבל נ"ש כשילך לא"י שיהי' נזיר והוי בטעו' שחשב שהיה חייב ושנענש על הנ"ש הראשון וגם בנ"ש זה השני אינו חייב שנרא' שהוא לשון שבועה שלא אמר שקבל נ"ש אלא שקבל בנ"ש שכשילך לא"י יהיה נזיר כלו' כמו שבועה בנ"ש כשילך לדור בא"י שיהיה נזיר סתם ואינה שבועה ואפי' היתה שבועה או שהיה מקבל בפי' הנ"ש שכשידור בארץ ישראל יהיה נזיר זהו נזיר סתם בלא שמשון ויכול לישאל עליו ואם אמר בפי' שהיה מקבל בנ"ש כשידור בארץ ישראל שיהיה נ"ש גם זה אינו נ"ש שהוא כמו נשבע בנ"ש שאמר אני מקבל בנזירו' שמשון ולא אמר אני מקבל נ"ש ואם כן הכל היה בטעות ואין כאן נזירות כלל המבי"ט: שאלה פב אלמנה שהיה לה שטר חוב על ראובן לזמן קצוב ורצת' ללכת אל ארצה אשר יצאת משם והפקידה ש"ח הנזכר ביד שמעון כדי שבמלאת ימי זמן הפרעון הקצובים וכתובים בש"ח הנז' יגבה ויקבל בעדה דמי החוב הנז' מיד ראובן הנזכר ובזה הלכה לארצה ואף גם זאת בהיות בארץ מושבה לא השיבה ידה מכתוב תמיד לשמעון הנז' למען ה' יעמוד על משמרתו ואל יתרשל ח"ו בגביית החוב הנז' כי נפשה מרה לה גם היא נאנחה ודואגת איך הניחה מעות יתומיה על קרן הצבי בלי שום בטחון ומשכון שלא כדת ודין כל נכסי יתומים ואלמנות וכדי להזהירו ולזרזו עוד על הענין כתבה לו איך כבר גדל א' מהיתומי' והגיע פרק' להנש' ויצטרכו המעות בהכרח לכן למען ה' ישתדל לגבותם ולשלחם לה עם הקודם על כל פנים ושמעון זה האטים אזנו ולא שמע לדברי האלמנה ואדרבה עשה הפך דבריה ושינה מדעתה ורצונה וחזר ונתן המעות הנז' לראובן הנז' בתורת עסקא לשנה עם היות שראובן היה רוצה לפרעם לו אז כדי שישלח' לאלמנה הוא לא רצה כי אם להניחם בידו של ראובן הנז' עוד לזמן שנה שלא ברצון האלמנה כאשר מעידה עליו כתב ידו שכתב והשיב אז על כל דבריה הנז"ל ואמר איך ראובן היה בדעתו ורצונו לפרוע לה ורצה להלוות' ברבית ולתתם לו תיכף כדי שישלחם לה עם הקודם כאשר כתבה בכתבה והוא עיכב בידו בתורת עיסק' לזמן שנה ולטובתה והנאתה נתכוון כי ראה בדוחק אותה העיר אשר היא יושבת בה ואין לאל ידה להרויח שם דבר ואם רצונה להשיא את בנה הן עוד היום גדול ומה טוב והמטיב להשביח במעות היתומים ומה גם עתה בהיותם עתה בטוחים על משכונות טובות ואינם על קרן הצבי כמו שהיו עד עתה כל זה השיב שמעון זה לאלמנה הנז' כאלו ליועץ נתנוהו ועצה טובה קא משמע לה מה שאינו רק לעצמו היה דורש ותואנה היה מבקש שיתעכבו שמה המעות לזכות גם הוא לקחת אותם לשנה הבאה ולהסתחר בהם וסופו מוכיח כי לסוף השנה הנז' כתב לה תתן לי המעות הנז' בתורת עסקא כמו שהיו ביד ראובן הנז' והיא השיבה לו שאם (ישלח לה כתב חתום איך אותם המעו' הם בידו קרובי' לשכר ורחוקי' להפסד שאז תהיה מרוצת ועל דבריה אלו חזר שמעון הנז' וכתב לה איך כעת ראובן הנזכ' אינו בעיר וכפי הנשמע בתוך חדש ימים יבא לביתו ואז יתבע ויגבה המעות ממנו ובתת ראובן הנז' המעו' הנז' בידו אז יכתוב וישלח לה הכתב החתום הנז' ואם שנסתפק בענין אם יהיה עולה כדין או לא כד עיין שפיר ראה ומצא מציאות יפה והגון עולה בדין לעשות כרצונה וככל אשר שאלה ממנו ויותר טוב וחזק כאשר תראה בעיניה בע"ה ויהי כאשר בא ראובן הנזכר גבה שמעון ממנו כל המעות הנז' משלם והחזיק בהם ועירבם יחד עם מעותיו ונתן הכל ביד אחיו לוי והם בהם נשתתפו יחד אין זר אתם כי אנשים אחים הם ובתוך כך נודע אליו כי מתה האלמנה ואז משך ידו מכתוב ומשלוח הכתב החתום הנז' שנתחייב לשלוח לה כאמור וכבוד אלהים הסתר דבר. עתה באים היורשים בני האלמנה ותובעי' משמעון הנז' המעות הנז' באומרם כי אמם מעולם לא רצתה להניח המעות הנז' בידו כי אם בתנאי שישלח לה הכתב החתום הנז' והוא הודה לה בזה ונתחייב בו כאשר אותותיו מעשה אצבעותיו בכתב ידו אשר כתב אז לאלמנה יעידון יגידון בפניו ואיה מוצא שפתיו אשר שמר ומה שנתרחק מדבר שקר איש אמוני' אשר כמוהו כי זה לו ימים ושנים שלקח וקבל המעות מיד ראובן הנז' ולא כתב ולא שלח הכתב שנתחייב לשלוח לא בחיי האלמנה ולא אחרי מותה ועתה אין אחר מעשה כלום ומה שהיה כבר היה וכעת יתן להם המעות תיכף ומיד בלי שום איחור ועיכוב כי זה לו עידן ועידנין שהם בידו מסתחר בהם ומה לו עוד חלק ונחלה בהם כי לא לנצח ניתנו בידו גם טוענים חלקם המגיע להם מן הריוח מכל השנים שעברו ואחר שבתורת עסקא הם בידו: זאת ועוד האלהים עשה בעד בני האלמנה הנז' ואינה לידם אגרת שלוחה מאת שמעון הנזכ' ליהודה קרובה אשר הודיעו מיתת האלמנה הנזכר ובראותו כי מתה שינה סדרי בראשית וכתב לו מה שעלה על רוחו לא ברוח ה' ולא זכר דבר ממה ששאל הוא המעות וממה שהשיבה לו האלמנה ושלוח הכתב חתום הנזכ' אשר נתחייב לשלוח הנז"ל הכל הכחיש והטמין תחת לשונו כי אמר עת לעשות וכדי לעמוד על נכון הנה כתובה לפניו תשובתו הרמתה אות באות כאשר המה בכתובי' בלשון לעז ככל היוצא מפיו כי כתבו מתקיימ' בחותמיו ויוצאה מכמה מקומ' אחרי' ידועה ומפורסמ' דהיא היא כתיבת ידו: טוב עם אלהים ועם אנשי' רב פעלי' גביר ומאד נעלה יצו ביין פינשי שיניור די אישקושר אישטות רינגלוניש אגורא טאנטו דוקא פור שיר איל פורטארו' איל קי איש די אישקוזארו איש איל אישקריביר קוזא די חידוש די פור אקא פירו דישפואיש קונסידרי קי שאלדריאה די שו וילונטאד קי ויאו לוקי פור אישטא מי אישקריביש קו אוש אישקריבא טודו לוקי פור אקא פאסא על כן ראיתי