מבי"ט חלק ג קנב

לכתוב אישטא ברבי אין רישפואישטא די לא שוייא אי דיגו פרימירא מינטי קי פארא לוקי אקי אישטאבא די לה קי דיקאנסו טינגא אין פודיר די ראובן שאבריש שיניר קי מאראש מי וינו אונא ליטרא די נע דיזיינדו קי לוש טומאשי די ראובן אי לוש פוזיישי אין אוטרא פארטי קי מי פאריסיישי מיגוד אינקי היזי כל השתדלותי פורקי מילוש דיירא קי טיניאה מוי ביין אינקי פונידלוש את גנאנסייא פואיש אין אקילואש קומידייאש שינטיולו אחי לוי קי אנדאבא יו פור טומארלו דישומי קישי לוש דיישי אאיל אה ננאאנסייא קי איל לוש טומאריאה קומו לו טיניאה ראובן אינקי פור מונגו קי מיגורו אי מי דישו נונקא קונמי אובו מציאות קי שי לי שקיגירא דאר איקי קומו וידו קי פור אישטא ויאה נו פודיאה קון מי פואישי אה אבלאר אל דינו ראובן קי למען ה' היזיישי קון מיגו קי שילוש דיישי קיאישטאריאן מוי שיגואוש אי קי שריאה גנארלו אאיל אינקי מי לו דינו' פעמים רבות אי מאי רציתי להטות אזני אינקי קומו ויירון קינון קיריאה אי ויירון קי יו אישטאבא פארא פארטירמי למצרים פוזו א"ג אקיש מיל דיזיינדו קינו לושטציאה אאון. אינקי קומו וידי קי נו אביאה מציאות איקי טאנטו מי אהינקאבן דישילי און דיאה קי פואיש קי אנשי אירה קי פיקוראשי די אבריד לוש איגוש אי קי לי דאריה אקיליוש אה גנאנסייא אי לידאריאה אוטרוש טאנטוש מיאוש מאש אין טאל קיטראטאשי קומו לאש גינטיש איקי יו מי דישאריאה די מי ויאגי אי טומילי שבועה חמורה קי קארא קואנדו קישי לוש דימנדאשי אנשי אונוש קומו אוטרוש קי דיינטרו די וינטי דיאש קי לוש אביאה די דאר אינקי פור אקורטאר דישילוש טורוש גונטוש אי אינפיסו אה טראטאר אינקי שיגיינדו איל טראטו טומו און ניגרו אוסו בלחו אי אונא מנא ינא די שבת קי איל פואי אה תפל' אולבידו לא לייאבי איניל שאיו די חול אי איל ערל קי אנדבא אלא לירט' טומו לא לייאבי אי אבריו איל קאשון אי טומו די אונא בולסא סו גילייש קי טינאה איני לייא אי טיניא איניל קאשון איש טונשיש מאש די נ' מיל לבנים איקומו טומו אקיליו הינ הינגול"ו איל אוג"ו אי דישו איל רישטו אי נו פאריסיו עד היום והיו' בכלל אנשי קי דיש פואיש וידי יו קונקי שכל ריגיא"ה אינפישי אה דימנדארלי גינטיש אינקי נו טומי דיל מאש קי וינטי אי טאנטוש מיל לבנים קומו שינטיו קי יו קריאה ליבאנטאר איל דינירו די איל די לוקי טיניאה שירו קון טורו אלה באנדא שין מאש קיריד דאר מאש קואינטא ני דאזון שינון קי אביאה פירדידו אוטראש פירדידאש איקי אביאה פגאדו אינקי אל פין לוקי מידישו קין קון איל טיינפו גאנאשי קי איל מיפא גאריאה אישטו איש שיניור לוקי מירישפונדיו טאנטו די לו אונו קומו די לו אוטרי טנביין מיפוזו אה בואליטש די שוש אישפארזידוראש דיל דינירו קי אביאה אין פירישטאדו אה שו יירנו דילייא קואנדו אישטובו אקי ב' מיל או נ' לבנים לוש קואליש ליש דיבי אאון קי אילייא שילוש טייני אישטו איש בעוונות טודו לוקי שי טייני היגו די אקיליו אי די לוקי קון איליו שו אגונטו כעת קון בייני טיניד פאסינסייא אי אשפיראר אה לוקי דירה איל זמן שיגנארי אברה אגלון מציאת קוניל פור ביין קי די אוטרו מודו נאדא נון באלי ני אפורוביגא על כל דברי האגרת הזאת טוענים היורשים בני האלמנה הנזכר לשמעון ישמעו אזניו מה שמוציא מפיו דברי' דסתרי אהדדי כאשר יראה ויבין כל ישר הולך ובכל הדברי' אלה אשר דבר מודה ומתוד' על פשיעתו אשר פשע ומעשיו מוכיחי' כי משעה ראשונה לבו לא נכון ולא נאמנה עם האלמנה אחר שראובן היה רוצה להלוות' עליו ברבית ולפורע' לו כדי שישלח' לה בפע' הראשונה והוא עיכב בידו וחזר ונתנ' לו מדעתו ורצונו ושלא ברצון האלמנה כנז"ל ופשיעה גוררת פשיעה ופשע גם באחרונה כאשר פיו ולשונו ודעת שפתיו ברור מללו וכו' בכתבו הנז' לכן יבא נא דברו אלינו ויורינו על כל דבר פשע אשר באגרת הזאת וילמדינו היצלח הימלט כל עושה אלה ואם באלו הדברי' שאין להם שיעור יוכל להפטר מפשיעותיו אשר פשע באלו המעות הנז' אחר שהכל נהיה בדברו וחסרונ' על כל מה שפשע ועשה הוא לבדו מדעתו ורצונו ולא ברצון האלמנה כנז"ל: תשובה על הטענה ששמעון האטים אזנו ממה שכתבה לו האלמנה שאל יתרשל בגביית החוב והוא לא כן עשה אלא אפי' שראוב' היה בדעתו לפרוע לו הניח' הוא בתור' עסקא לשנה אחרת אין לשמעון שום חיוב בזה כיון שכתב לה כי להנאתה עשה כך שירויחו המעות ושעתה היו בטוחים על המשכונות טובות ולא היו על קרן הצבי כמו שהיו מקודם אבל על מה שכתב אח"כ יש עליו חיוב שהשיבה היא לו שאם ישלח כת' חתום שהמעות היו בידו קרובי' לשכר ורחוקי' להפסד שאז תהיה מרוצית ועל דבריה אלו חזר וכתב לה כי בתת ראובן המעות בידו נתנם לאחיו לוי ולא שלח לה הכתב החתו' כמו שכתב לה מקוד' ואחר כך כשידע מיתת האלמנה כתב תואנות להראות כי לא מדעתו היה נתינת המעות ללוי אחיו אלא מפני מה שהפצירו עמו ראובן ואחיו וסבות אחרות רעועות שכת' נתן המעות ללוי אחיו ושאח"כ נגנבו מבית אחיו ר"נ פרחי' והפסדות אחרות שלא היה יכול להציל ממנו אלא עשרי' אלף לבני' או יותר מן מעותיו ולא חשש על הצלת מעות האלמנה והיתומים וסוף הדבר כי עם הזמן ירויח אחיו ויפרע ושיתנו אל לבו להתרצות ולהמתין לזמן שאם ירויח יהיה איזה מציאות בדרך שלם ע' כי באופן אחר לא יהיה שום תועלת ע"כ דברי האגרת הזאת שקצרתי והעתקתי מלשון לעז ללשון הקודש חייב שמעון לפרוע ליורשי האלמנ' כל המעות שקבל מראובן שפשע במה שנתן ללוי אחיו המעות בלי רשות האלמנה שכתבה לו שיהיו המעות בידו קרובים לשכר ורחוקים להפסד והוא הוציאם מידו לאחיו שהיה יודע שלא היו בטוחים המעות בידו ונתן סבות רעועות אשר לא עולות בדין ומקודם כתב לה שהיו המעות בטוחי' במשכונו' טובות ועתה היה ראוי לו כיון שרצה להפיק רצון אחיו שיקח משכונות טובו' ממנו להיות בטוח ממה שגנבו לו או מה שהפסיד כי נכסי יתומים היו אפילו בחיי האלמנה והיו יכולים לתתם רחוקים מהפסד. גם מה שכתב בלשון לעז כי כשנתן המעות ללוי אחיו כדי שיהיו יותר בטוחים נתן לו ממעותיו גם כן כמו סך מעות היתומים שנשבע לו שכשיתבע ממנו כל המעות בין של יתומים ושלו שיתנם תוך עשרים יום ושנתנ' כולם ביחד ושאח"כ כשראה הגניב' וההפסד תבע ממנו מעותיו ולא היה יכול לגבות ממנו כי אם עשרים אלף וכמה לבני' ע"כ וכיון שנתנ' כולם ביחד מעות היתומים עם מעותיו איך אמר שגבה ממעותיו העשרים אלף לבני' והניח של יתומי' ביד אחיו הרי זו פשיעה שהיה יכול להצילו מה שהציל בעד היתומים ומצד הדין אפי' שהוא אומר שמה שגבה גבה לעצמו על מה שנתן הוא ממעותיו אינו כן שכיון שנתנם ביחד עם של יתומים מה שגבה גם כן הוא חצי ליתומים נמצא שחצי מה שגבה הם בידו משל היתומים והשאר הוא חייב לפרוע על כי פשע בנתינת' ללוי אחיו כמו שכתבתי כי לא נתרצית האשה אלא שיהיו בידו קרובים לשכר ורחוקים להפסד ועל החצי שגבה אם נשא ונתן בהם והרויחו חייב גם כן לפרוע חלק הריוח ואם הפסיד הוא עליו ומדבריו הוא עצמו שכתב נראה שפשע בנתינת' לאחיו כי כתב שהיה מפציר בו אחיו שיתן המעות לידו והוא לא היה רוצה לתת' לו אפי' שהיה משביע אותו ושהלך לו לראובן שהיו המעות בידו שידבר לאחיו שמעון שיתנם בידו ושהוא לא רצה להטות אזנו נראה מכל זה שהיה נראה לו שלא היו בטוחים ביד אחיו לוי ולכן לא היה רוצה לתת' לו וא"כ במה היה בטוח אח"כ שנתנ' לו כי הסבה שהיה מוכן ללכת למצרים וראובן לא היה רוצה לפרוע לו כי היה אומר שלא היה לו מעות הוא תואנה שכותב הוא מה שלא היה כי אם ראובן היה אומר לו גם כן שיתנם לאחיו לוי נראה שהיה לו מעות לפרוע ואיך כותב הוא שאמר לו אחר כך שלא היה לו מעות גם מה שכתב שמפני שהיה הולך למצרי' עשה תואנו' אז ואמר שלא היה לו מעות הרי הוא הסכי' אחר כך שלא ללכת והיה יכול לגבות' שיהיו בידו הכלל כי מכלל כל מה שכתב בכתב זה פשע הוא שנתנם ללוי אחיו וחייב לפרוע ליתומי' כל המעות עם חלק הריוח שהרויחו בהם בכל זמן שהיו ביד ראובן או בידו כל זה הוא אחר שיתברר מה שכתוב בכתב בשמו שהוא כתב ידו או שצוה הוא לכתוב ומה שנראה לי כתבתי וחתמתי כי הוא דבר פשוט שאין צריך להביא ראיות עליו נאם הצעיר המבי"ט: תשובה אחר מה שכתבתי זה ימים על חוב האלמנה שמסר' לשמעו' השטר של החוב שהיה לה על ראובן והוא פשע בו שגב' החוב ונתנו ללוי אחיו בלי שום בטחון כלל כדי להועיל לאחיו שהיה חייב לשלם לאלמנה וליתומים כמו שכתוב שם בתשובה חזר וטען טענה על הכל כי אחיו היה ראוי לתת בידו המעות ויותר מהמה כאלו אמר שהיה בטוח אלא מה שלא היה רוצה מקודם לתת בידו היה מפני שלא היה רוצ' ליטפל עם קרוביו בעסק משא ומתן ושאחר כך פחד פחד ויאתייהו ואין בטענתו זו ממש כי כבר כתב הוא כי מפני שלא היה הוא בטוח לא נתנם לו כי כמה פעמים הפציר הוא ואחרים שיתנ' בידו שהיה עושה טובה עמו כמו שכתב בכתב איקיסילוש דיישי קיסיריאה גנאר לו אאיל כנראה שלא היה בטוח ונתנם לו להועילו וכתב שנתן לו גם כן משלו ואחר שראה שהפסיד שאמר לו אחיו שגנבו ממנו יותר מר"נ פרחים גבה הוא ממה שנתן לו משלו קצת ושלא רצה אחיו לתת לו יותר ממה שהיה חייב לאלמנה וליתומי' כי אמר שהיה חייב גם לאחרים ולימים ושנים ירויח וישלם וכבר כתבתי בתשובה כי אפי' שלא היה פשע בנתינתם כיון שנתן הוא גם כן סך מעו' במעות של האלמנה אחר שגבה קצתם מה שגבה הוא לפי ערך מה שנתן הוא מנכסיו ומה שהיה חוב האלמנה ובלאו הכי היה חייב בכל סך מעות האלמנה כיון שכתב לה כי בתת ראובן שהיו בידו קודם המעות אז יכתוב וישלח לה הכתב חתום שהמעות היו בידו קרובים לשכר ורחוקים להפסד כמו שכתבה היא לו ומה שהיה קרוב לשכר עשאם הוא קרוב להפסד שמסר' ביד אחיו בלי שום בטחון וחייב בכל בין שיהיה טעם בנתינה ליד אחיו מפני שהפציר הוא בו ואחרים או שנתנ' לו שחשב שהיה בטוח אינו כן כי לפי מה שכתב הוא לא היה בטוח והיה פושע וגם כתוב בכתב שאמר קי פירקורארסי די אברי' לוש א' גוש אי קי טראטאסי קומו לאש גונטיש נר' שהיה חושש עליו שלא ישא ויתן כראוי ואם כן לא היה יכול ליתן לו מעו' היתומים בלי שום בטחון או משכון כי אפי' למי שהוא בחזקת בטוח אין סומכין על החזקות בנכסי יתומים אלא שיהיה ידוע לכל שהוא בטוח גם על מה שטוען עתה שהודיע לאלמנה נתינת המעות ללוי וכתבה שנתרצית על ככה אי אפשר זה כי כשגבה המעות מראובן אמר לחתנה של האלמנה שנתנם בריוח בטוחים על חזקות ואם יכחיש שלא אמר לו כך הרי הכתב ביד האלמנה ששלח לה על יד חתנה שנתנם בכל כך חזקות ולא אמר שנתנ' ללוי אחיו ומה שמשיב שמעון עתה שאמת שאמ' ושכתב אלא שחשב אחר כך והיה ישר בעיניו לתתם ללוי אחיו הראיה שנתן לו גם כן ממעותיו יחד ושחזר לכתוב לה שנתנם ללוי אחיו ושהיא השיבה לו שסברה וקבלה כל זה בודאי אין לו טעם שאם מקוד' כתבה היא שלא היתה מרוצי' שיהיו המעות אפי' ביד ראובן שבטוח היה כיון שפרע אחר כך אלא שנתנם לו בלי משכון והיתה רוצה שיתנם במקום יותר בטוח וכתב לה שנתנם במקום בטוח על כל כך חזקות כרצונה ולבבה איך חשב אחר כך לתתם ביד לוי אחיו אשר מעולם לא היה רצונו לתתם לו אפי' שהפצירו בו כמו