מבי"ט חלק ג קמט

בידו טעם נכון וטוב שמה שרוצים להכריח על ענין הקנסות שיהיו על פי רוב הממוני' של הקהלו' יש בו פסידא להאי ורוח' להאי והם באים להפסיד לזה ולהרויח לזה ואתו לידי מחלוקת וכתב החכ' המשיב לו כי אין דבריו נכוני' לו דמאי קאמר דאיכא פסידא להאי ורוחא להאי הרי הממונים נתמנו לקנוס לכל מי שהוא ראוי ומה ריוח יהיה לממוני הג' קהלו' אם יקנסו ליחידי הגריני הרבה הרי כל הקנסות שקונסים לגריני הוא לת"ת של הגיריני ומאי רוחא מטי לג' הקהלות באותו קנס הא אין אדם חוטא ולא לו ואם חשב שהקנסות הם בשותפות אכתי לא ידעינן שייכו' רווחא להאי ופסידא להאי כנדון דידן שהרי קונסים בין כולם ובהסכמ' החכם ומה ריוח לג' הקהלות אם יענישו לנענש על פי הממונים סתם אם על פי רוב קהלות ומה הפסד יהיה לגיריני אם יהיה העונש על פי רוב הממונים סתם אדרבא איכא רווחא להאי ולהאי לג' הקהלות ולגיריני אם יהיה העונש על פי רוב הממונים שכחם גדול לענוש בין כולם והחכם נר"ו הבין בדברי החכם החולק כי פסידא להאי ורווחא להאי שכתב הוא חוזר לממוני' במה שכתב ומה ריוח יש לממוני הג' קהלות וכו' ומאי רווחא מטי להו לג' הקהלות באותו קנס והא אין אדם חוטא ולא לו נרא' שחוזר לממונים ואינו כן כי החכם כתב והם באים להפסיד לזה ולהרויח לזה ואפי' נפרש שגם החכם נר' שכתב ומה ריוח יש לממונים רוצה לומר כי ריוח קהלם נחשב ריוח שלהם כי הם רוצים בריוח בני קהלם וכן נראה ממה שכותב אח"כ ומה ריוח מטי לג' קהלות ולא הזכיר ממונים וכן אח"כ כתב ומה ריוח יש לג' קהלות וכתב אדרבא יש ריוח להאי ולהאי והדין עמו דליכא הכא פסידא להאי ורווחא להאי דמאי דאמרינן פסידא להאי ורווח' להאי היינו כשמתקנים בדבר של ממון דרך משל כשמתקנים וקוצבים שער על התבואה ומאכלות לזמן כך דלפעמי' איכא פסידא למוכרים ורווחא לקוני' ולפעמים בהפך ולפעמים יש פסידא למי שקנה ביוקר בעתה ורווחא למי שקנ' בזמן הזול וכיוצא באלו התקנות שלקצת יש ריוח בהסכמ' או תקנה ההיא ולקצתם יש הפסד או המוכרים עצמם אם עושים תקנה שלא ימכרו אלא בשער שיש ריוח להם והפסד לקונים אין התקנה קיימת אלא כשיש אדם החשוב בעיר ביניהם וכתב הר"ן שפי' הרא"מ אדם חשוב הממונה פרנס על הצבור ואי ליכא אדם חשוב שלא נטלו רשות ממנו כיון דאיכא פסידא לאחריני בהדייהו דהא מיקרי תרע' ומפסדי לוקחי' לאו כל כמינייהו להתנו' אלא א"כ נטלו רשות מאותו פרנס הממונה פרנס על הצבור אבל היכא דליכא פסידא דאחריני תנאייהו תנא' וכן אי ליכא אדם חשוב בעיר תנאייהו תנאי אפי' היכא דאיכא פסידא ורווחא: ואם כן בנדון דידן דליכא פסידא להאי ורווחא להאי דאין תקנה זו על דבר ממון אלא לקנוס העוברי' על דברי תור' או דברי סופרים או על תקנות שעושי' למיגדר מלתא שלא יבואו לעבור על איסור תור' או רבנן או הסכמת מיגדר מלתא יכולים הקהל לתקן ולקנוס אפי' אין שם בעיר אדם חשוב כל שכן בהסכמת אדם חשוב שבעיר ומה שקונסים לזה ממון ומלקות ולזה ממון ולא מלקות או הפך בין רב למעט אינו נקרא זה להאי פסידא ולהאי רווחא כי הצד השוה שכולם נענשים ולפי מה שעובר כל אחד מענישים אותו כפי חומר מה שעבר לפי ראות הממוני' ואדם החשוב: ולענין אם ג' או ד' בתי כנסיות בעיר א' אם יכולים רוב מנין ורוב בנין הבתי כנסיות לכוף את המיעוט אפילו הם קהל א' שיקבלו עליהם הסכמת רוב הקהלות האריך בזה החכם נר"ו להכריח שיכולים לכוף רוב קהלות שבעיר א' לקהל אחד שבעיר שיסכימו עמהם בכל מה שיש בו מגדר מלתא דאיסורא ונראה לי שהדין עמו גם בזה ובתשו' של הרשב"א והריב"ש שכתבו שאין קהל א' יכול להכריח את קהל אחר להסכי' הסכמתם נראה שהקהל א' קורא כאן בני עיר א' כמו שכתב החכם נר"ו וכמו שנראה מלשון תשובת' אבל בתי כנסיות של עיר אחת יכולים להכריח הרוב את המיעוט שיקבלו עליהם הם במה שהיא למגדר מלתא דאסורא כפשטה דברייתא פ"ק דבתרא רשאים בני העיר להתנות וכו' ולהסיע על קיצתן וכן כל הפוסקים כתבו רשאין בני העיר וכו' סתם דמשמע בני עיר א' בין שיהיה בה קהל א' או כמה קהלות כי אין פירודם בשני קהלות או ג' או ד' אלא מפני שאין מקום ב"ה המועט מחזיק את המרובים כמו בבית המקדש שהיו עומדים צפופים ומשתחוים רווחים וצריכין בכל עיירות ישראל שיש בהם עם רב לעשות בתי תפלה אם מפני שאין ב"ה יכול אותם כמו שכתבתי אם מפני שהעם רב והעיר רחבת ידים ואין כל אדם הדר בקצה העיר יכול להשכים ולהעריב לבית הכנסת ואין כולם זוכים לשכר פסיעות וצריכין ב"ה בכל שכונה ושכונה ולא מפני זה יהיו נפרדים בתקנותיהם אלא כולם הם אגודה א' ולב א' לכל מה שהוא למגדר מלתא דאיסורא וירושלים העיר רבתי עם היו בה בתי כנסיות כמנין מלאתי משפט ואמרו כך הי' מנהגן של אנשי ירושלים וכו' נראה כי כל הבתי כנסיות שבה היה מנהגן כך וכן היה בכל התקנות שתקנו בירושלים התקין ריב"ז שיהא לולב ניטל במקדש ז' ובמדינה יום א' ושיהא יום הנף כולו אסור וגם כי זו וכיוצא בה היתה תקנה לכל ישראל לא לעיר ירושלים לבדה מפני שהיתה על פי נשיאי ישראל וב"ד גדול נלמוד אנחנו גם כן אפילו בזמנינו להיות אגודה א' בעיר אחת בתקנות בפרט כשנעשה על פי חכם חשוב שבעיר כי אין לך אלא שופט שבימיך וכן צריך שיהיה בכל ענייני העיר שיהיו כולם אגודה א' כמו שהם מיוחדים באל א' ותורה א' ומשפט א' כך יהיה גם כן בתקנות שיש בהם מגדר מלתא דאיסורא שחייבי' המיעוט להיותם נגררים אחרי הרוב בכל עניינים אלו אפי' שיהיה כמה בתי כנסיות בעיר א' רוב מנין גולגלתא או קרקפתא דגברי חשיבי שבעיר ורוב בנין דבתי כנסיות יכולים לכוף את המיעוט בדבר שנראה להם לפי הזמן שצריך לעשות תקנה וגדר שלא יגעו באיסור תורה או אפי' דרבנן אם רואים שהוא קרוב או מצוי לעבור עליו ולא נאמר די לנו מה שאסרה תורה ומה שאסרו חכמים כי ההסכמה או התקנה מעמדת ומקיימת איסור תורה ודברי סופרים: אלא מה שיש לעיין בנדון דידן הוא כי גם שיוכלו שלשה הקהלות להכריח הקהל האחד שיכנסו בהסכמתם לייסר את העוברים אם הם אומרים אנחנו מסכימים בתקנת ובהסכמת שלכם אלא שאנחנו רוצים לענוש את העובר את ההסכמה לפי ראות עינינו אם יכריחו אותם גם על העונש שיהיו כל העונשים על פי כל ממוני הקהלות ביחד כמו שכתב החכם נר"ו כי גדול כח הרבים שיוכלו לענוש את הזדים והפושעי' יותר מן המועטים ממוני קהל שלו לבד כי גם הקהל שלו וממוניו יהיה להם איזה טעם לומר שיענש על פיהם כי יהיה נשמע להם יותר שיודיעוהו כי לא להנקם ממנו עונשים אותו אלא בטובתו על שעבר על הסכמ' כוללת לכל הקהלות שבעיר ואינם רוצה שיתבייש בפני כל ממוני הקהלות בזה יש לספק אם יכריחום גם על זה או דוקא על קיבול ההסכמה וזהו בתחלת תיקון ההסכמ' אבל אחר שנתרצו כל הארבע הקהלות מכמה שני' בתחלת ההסכמה לענש ולייסר את העובר כל ממוני הקהלות ביחד אינו יכול קהל א' אח"כ להפרד ממנו בזה לומר כי הם יענישו את העובר מקהלם כל שכן כשנעשית ההסכמה היתה על פי החכמים החשובים שבעיר ההווים והבאים אחריהם כמו שכתוב בשאלה דפשיטא שאינם יכולים ושייך שפיר טעם החכם נר"ו כי גדול כח הרבים שהם הד' קהלות והתרת ההסכמה שהתירו אינה הסכמה ובפסק מוהר"ר דוד נר"ו בארט"א על הסכמת שלא יכנס הארוס בבית הארוסה שכתב שלא יוכלו שאר הקהלות להכריחם על כך גם כי אני מלשונם ומבני משפחתם אני אומר כי תקנה זו היא תקנה ותיקון וכן תקננו גם כן פה זה כמה שנים ועמדה התקנה כל זמן שענשנו לעוברים עליה ובהיות יושבי העיר רובם שנאספו איש ואיש מעיר א' ושני' ממשפחה מח"ל ובאים ארוסים וארוסות מחוץ ומתחדשת להם תקנה זו ואנחנו מעלימים עין ממנה אבל במקומות אחרים שנותנים אל לבם להתחזק בקיום תקנה זו ברוכים יהיו כולם והמרובים יכולים להכריח את המועט בהסכמה זו שיש בה גדר וסייג לתורה שלא יבואו (לעבור) על ד"ת באיסור כרת כמו שכתב החכם נר"ו וכ"ש שהם בני עיר א' ומתחתנים אלו עם אלו אלו יש להם הסכמה ואלו אין להם ויבואו לידי מריבה ופירוד אך ראיתי שכ' שהסכימו הסכמה זו בסייגים וחומרות כו' ואין ראוי להחמיר בה כל כך אלא לאפרושי איסורא כמו שהיינו נוהגים אנחנו בה שלא יכנס הארוס לבית הארוסה אלא משבת לשבת עם אביו או אחיו הגדול דרך הקבלת פנים בעלמא ולא יאכל שם כי אם כשיש לחמיו איזו שמחה בחברת אחרים יכנס וכשיצטרכו שום דבר בימות החול מן הפתח ידבר וישיבו לו וקרוב לנישואים יוכל להכנס בכל יום לצורך החופה ובכמו זה יוכלו לתקן דבר שאפשר לעמוד בו רוב הקהל ולא לתת מקום שיהיה קרוב לעבור על ההסכמה וממוני הקהל של ארטא יעשו הטוב והישר ובדברים טובים ידברו על לב קרובי ואחי בני הקהל פולייא אשר שם שיתרצו בהסכמה זו שתעשה על האופן הנז' ושלום לכל ישראל. וגם כי החכם השלם נר"ו מוהר"ר יוסף צדק בהוראתו זאת כפי מה שבא בשאלה ולא היה צריך להאריך כל כך עליה הרחיב לשונו יותר מדאי על החכם השלם כמה"ר שמואל קלעי יצ"ו כי הוא מפורסם אצלינו בחכמה ויראת חטא ולדעתו היה מכוין בדין זה להלכה ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות וכשיראה רבים חולקי' עליו יהי' דעתו לדעתם בפרט הלכה למעש' וראוי להדרת חכמתו לפייסו בדברי' טובי' את והב בסופה ועל השאלה השנית שיש בעיר חכם א' מרביץ תורה בכל הד' קהלות והוא זקן ופרקו נאה ושל' בעיון ובמעשה וראש ישיבה ויש לו שטר על הד' קהלות שיהיה עליהם שר ושופט ומרביץ תורה לזמן קצוב ויש זמן שהוא מרביץ תורה ביניהם ועל דבר הסכמה א' שהיה מחלוקת בין הג' קהלות שבעיר עם קהל א' בעטו קהל זה בחכם והביאו חכם א' שהוא בן כ"ו שנה יניק ולא חכים כי לא למד בישיבה וגם לא למד בביתו כי אם דרך עראי וגם סני שומעניה כו' אם ענייניו הוא כמו שכתוב בשאלה אין זה צריך לא שאלה ולא תשו' כי אפי' שלא היה שם באותו קהל שום חכם לא היה ראוי למנותו מרביץ תור' בשום קהל אך אם לא סני שומעניה אף על פי שלא למד כ"כ ואינו ראוי להיות חכם ומרביץ תור' ראוי לחכם לקרבו כיון שהקהל רוצה בו לא שידרוש להם ויאמר פסק כמו שרגילין ללמוד בבית הכנסת לא להורות בפני החכם ולא לשום הנהגה אלא שיהי' הוא ובני הקהל הנז' כפופים להחכ' נר"ו כמו שהיו עד עתה וזה יהיה אם ירצה החכ' בחסדו שראוי לוותר בכמו זה לבחורי' כדי שיתנו לב לשקוד בעיון אבל לפי הדין אינו רשאי אפי' אחר גדול מזה הבחור להשיג גבול חכם א' שיש לו חזקה באות' הד' קהלות מכמה שני' והם מחוייבי' להחזיקו עליה' בשופט כמו שכתוב בשאל' וכמו שכתב החכם נר"ו על זה ראיות מוכיחות ענינו הוא האריך בשתי השאלות ואני קצרתי אבל כל הד' קהלות חייבי' לנהוג בו כבוד הראוי לרב כמוהו אשר האיר' הארץ מכבודו ופסקיו מורי' על בקיאותו בגמרא וחכמתו והמכבד את התורה גופו מכובד על הבריות ושלו' לו ולכל חכמי ישראל וכל הארבע קהלות יצ"ו נאם המבי"ט: שאלח עח טבריה עיר שעל חוף הים ויש לה פחד מזמן מערלי' ורוב אנשי העיר מהעשירי' ברחו להם לעיר קרוב' להם כצפורי לטבריה וקצתם נשארו בטבריה והניחו שם קצת ממטלטלי בית' והולכי' שבר ברוב הימי' לראות בתיה' ושדותיה' אשר להם שם וכולם יש להם בתים וגנות ופרדסי' ועתה קבעו דירתם כמו ב' שני' ובמלאת להם שנה אמרו אנשי ציפורי לאנשי טבריה הנה אתם שנה א' ישבתם