מבי"ט חלק ג קמח

שאלה עה ראובן קבל נזירות שמשון זה נוסחו הריני מקבל נזירו' שמשון בר מנוח בכל תנאיו שלא לדור בטוקאת אחר חופתי אלא ג' שנים שלימות ואח"כ אבא לצפת תוב"ב ואם לא אמצא אז שייר' אעקור דירתי מהעיר טוקאת ואעמוד בכפר הקאטרא"גיש עד אמצא שייר' לבא ועתה שאל השואל אם יש היתר לנזירות זה: תשובה אעפ"י שהנזירות הוא בלשון שבועה יש רוב פוסקי' שאומרי' שחל הנזירות ועליהם אנו סומכים לעולם כשאין שום טעם אחר לצרף עם זה שלא יחול הנזירות ונזירות זה לעלות לאר' ישרא' הוא אפי' שהיתה שבועה שיש לה התרה אין מקום להתירה כי היא לדבר מצוה וחייב לקיים נדרו לעלות ולפייס את אשתו שתבוא עמו כיון שאמר לעקור דירתו ואם לא יוכל יקיים הוא והאשה מפסדת תוספת אם אינה רוצה לעלות וראיתי מה שכתב החכם מאריה דארעא טוקט מרביץ תורה בקהלו' כהר' יוסף מזרחי נר"ו וצדד צדדים והאריך להיתר נדר זה להיותו בלשון שבועה שלא לדור בטוקאט ומזה כמה שנים נשאלתי כמה פעמים על נזירות שמשון כיוצא בזה בלשון שבועה ומעולם אני המיקל בהתרת שבועות ונזירו' בזמן הזה לא הקלתי בטעם זה שבלשון שבועה מפני שיש מחלוקת פוסקים בזה אלא בצירוף טעם אחר כמו אם לא אמר כל תנאי נ"ש כי יש גם בזה מחלוקת מפרשים אם חל הנזירות אם לאו וכיוצא בזה אז אני סומך על ענין לשון שבועה וגם חכמים מפורסמים בדור אינם מקילים בנזירות בלשון שבועה ולפעמים אני מקל אפילו בנ"ש כשהוא באופן שאם היה נדר או שבועה היה כעין טעות שלא היה צריך התרה אלא מדרבנן גם כשהוא נ"ש בתנאיו אינו חל מן התורה וכיון שאין בו התרה אינו חל והיות הנדר או השבועה כעין טעות הוא כשניתר הנדר על ידי פתח ולא בחרטה לחודא שיש שלשה אופני התרה בחרטה על הנדר או על השבועה או בחרטה דפתח איהו פתח לנפשיה או דפתחי ליה פתח ב"ד אדעתא דהכי מי נדרת כמו שהארכתי בכל זאת בתשובת ק' ותשובת תל"ד מתשובותי שנמצא שלא היה מעולם נדר אלא כעין ד' נדרי' כמו שכתב הרא"ש ז"ל והריטב"א גם כן כתב אין חכם מתיר אלא כעין ד' נדרים פירוש שיש לו פתח ברור נראה לעולם שדומה לנדרי טעות או נדרי שגגות וחביריהם ואם כן בנ"ש דנ"ד אם יתחרט בסוף הזמן דפתחי ליה פתחי שמים אם התר זה גורם למצוה ולשלום וקיומו גורם עבירה וקטטה נראה דמשוו ליה כעין נדר טעות ולא הוה בעי התר חכם אלא מדרבנן אי הוה נזירות לחודיה והשתא דהוי נ"ש דליכא שאלה שרינן ליה בלא התרה דבנדר ושבועה דמדאורייתא בעו התרה תקינו רבנן דאפילו דלהוי כעין טעות דאינו חל אלא מדרבנן שיתירו לו מדרבנן אבל בנ"ש אי הוי כעין טעות לא תקנו לו התרה כיון דבנ"ש דחל מן התורה לית ביה התרה ואע"ג דנ"ש דנ"ד הוי לדבר מצוה לעלות לארץ ישראל אפ"ה אי פתחי ליה ב"ד פתחי שמים דאיכא מצוה טפי ושלום בביתיה עם אשתו ומזונו' רווחין ולא אתדר ליה בא"י אשוו ליה להאי נ"ש טעות ושרו ליה בשיקול דעתם ביראת ה' המבי"ט שאלה עו יורנו מורינו הסכמה שכתוב בה וז"ל קבלנו עלינו את פ' לחכם ולדיין וכל זה היה ממנו בקנין ושבוע' חמורה בשמים לדעת הראב"ד ז"ל שאפי' שתותר השבועה אינה התרה ובפיסול כל מיני מודעות וכו' ובפיסול עידיהם על דעת הרשב"א ז"ל דלא כאסמכת' וכו' עכ"ל ההסכמה. ועתה יש קצת מהחתומים שאומרים שאמת שחתמו אבל לא בטו בשפתם ולא הוציאו בשפתם ומפיהם שום שבועה כלל ולא קבלו עליהם שום דבר רק החתימה שחתמו לבד להפיק רצון המסכים יורנו מורינו אם הם נאמנים בדבריהם אלו אם לאו ואם הם נאמנים אם יהיו נאמנים בדבריהם לבד או יחייבו אותם שבועה שהאמת כך שלא הוציאו שבועה מפיהם כנז': תשובה כיון שלא נכתב שטר בעדי' שמעידי' על בני אדם שקבלו עליהם חכם בקנין ושבועה אלא האנשים חתומים בשטר זה שכתו' בו כל זה היה ממנו בקנין ושבועה נאמן כל א' מהם שחתם על מה שכתוב למעלה אלא שלא נטל קנין ושבועה אלא שאמרו לו שיחתום וחתם והוא פטור מן השבועה כיון שיודע שלא נטל קנין ולא שבועה כי אין קנין בלא נטילת סודר ואין שבועה חלה אלא כשגמר בלבו לישבע ובטא בשפתיו השבועה ואפילו היה שטר בעדים והודו העדים שלא קבל בביטוי שפתיו אלא שהודה לפניהם על מה שכתוב למעלה אפי' כתב ידם יוצא ממקום אחר נאמנים כמו שכתבתי בתשובותי תשובת רמ"ח שכל דבר שהעדים מצויין לטעות בו יכולים לברר דבריהם ואין בזה משום חוזר ומגיד שחשבו העדים שבהודאה שהיה מודה לפניהם היה מספיק וכן בחתימת ידיהם יכולי' לומ' שחתמו שחשבו שלא היה צריך לישבע בפי' כיון שהי' מודי' על השבועה והבאתי ראיה מתשובת הר"ן ז"ל תשובת מ' ותשובת הרשב"א אל"ף י"ב על חתימת העדים אפי' כתב ידן יוצא ממקום אחר שנאמנים בדבר שאינו בפי' בשטר ונראה כי בקנין שצריך לעשות פועל שהוא קנין סודר אינם נאמנים העדים כשכתב ידם יוצא ממקום אחר לומר שלא נטל קנין אבל בשבועה שאינה אלא בדיבור מצוי לעדים לטעות לחשוב שכיון שכתו' בשטר שבועה והוא מודה מה שכתוב למעלה שיכולים לחתום על פיו וכן בחתימת ידיהם כנ"ד יכולים החתומים לומר שחתמו ולא נשבעו בפי' אלא שחתמו על מה שהיה כתו' שנשבעו בו בעל השטר נתרצה בחתימת' לבד אפי' שלא נשבעו ולא נטלו קנין וכל זה הוא על קבלתם אותו לחכם שהקנין אינו מעלה ומוריד בקבלת חכם לדיין שאין כאן דררא דממונא איך אם כתוב בשטר שהם נתחייבו לפרוע לו פרס כך והוא מכחיש אותם ואומר שנטלו קנין בפועל וגם נשבעו הוא נאמן על הקנין וחייבים לפרוע לו אבל על השבועה אינו נאמן לפוסל' וגם על הקנין אם הם טוענים לו אתה יודע שלא נטלנו קנין חייב לישבע שנטלו קנין כיון שהם חתומים על הקנין ופרעו לו בשבועתו וזהו לאות' שחתמו לו לחכם א' שבא לעיר אבל אותם שהביאו אותו והסיעוהו מעירו לעירם על תנאי שיתנו לו כך וכך בשבוע חייבי' לפרוע אפילו בלא קנין כיון שעל ידי דבורם עשה פועל ובא אליהם דהוי כשכיר שאמ' לו בע"ה שילך לעשות מלאכה בשדהו והלך שאינו יכול לבטלו אחר זמן שכירות פועלים שאינם מוצאים להשתכר אפילו בלא קנין וכן יהיה דין החכם שהוליכוהו מעירו לעירם חייבים לפרוע לו מה שהתנו עמו אפי' בלא קנין כל עוד שגם הוא עושה מלאכתם כמו שהתנו עמו שמתנהג עם הציבור לשם שמים כהוגן וכראוי ודן אותם לכף זכות כמו השכיר שחייב לעשות מלאכת בעל הבית בכל כחו לתועלת בעל הבית ואם עושה מלאכת בעל הבית רמיה יכול לבטלו נאם המב"יט: שאלה עז נשאלתי על עיר שיש בה ארבעה בתי כנסיות ולהם הסכמה שנתייסדה על פי ארבעה גדולים והמה חכמי' מחוכמים הרב החסיד כמה"ר יחיאל אשכנזי ז"ל היום ל"ג שנה ובהסכמת מוהר"ר חייא ברוקא"ש ז"ל ומהר"ר יעקב פאפו ז"ל וגם הרב מוהר"ר משה חנן ז"ל קיימה וקבלה עליו ואחר שעברו עשרה או שמונה שנים עמד א' מהם שלא היה מנהיג של אלו הקהלות אלא שהיה מתפלל בקהל א' מהם והתיר לבני קהלו שיהיו מופרשים משאר הקהלות בהסכמה שהיתה ביניהם מאז שיהיה העונש והקנס על כל מי שיעבור איסור או הסכמה שיהיה נידון ע"פ ממוני הד' קהלות והוא התיר שלא יהיה נידון ונענש אלא על פי ממונה קהל שלו ושאר הג' קהלות נשארו ביחד שיהיה נדון העובר מאיזה קהל שיהיה ע"פ ממונ' של כל הג' קהלות ואחר כך נפטרו לבית עולמם החכם הנז' ובא באותה העיר חכם א' מרביץ תורה ויושב בישיבה ובזמנו נשתתפו כל הד' קהלות כמו שהיו בראשונה כי ראם החכ' הנז' בספר ההסכמות של הקהלות הסכמה זו שיהיו נידונים על פי ממוני כל הד' קהלות וממוני הד' קהלות היו קונסים ומענישים ולפעמים היו שואלים את החכם כי ע"מ כן קבלוהו שהם יהיו מענישים ואם ירצו ישאלו את פי החכם ובתוך זמן זה עבר עשיר א' ונדו אותו כל ממוני הד' קהלות ועל זה קם הוא וחביריו וקרוביו וראו כי נענש יותר מדאי לדעתם על כי היו ממוני שאר הקהלות מתטפלים בכל שאם היה ממוני קהלות לבד לא היו מחמירים עליו ובזה היו כל שאר הקהלות מתרצים להיות כל איש שורר בקהלו ובפרט העשירים והחכם הנז' היה מוחה בידם על כי ראה ההסכמה כתובה בס' הקהל ואז הסתירו ההסכמה הנז' וכתבו ההסכמה שכל א' יהיה נידון על פי ממוני קהלו של נענש ונתרב' המחלוק'. וגברה יד העשירים וחתם החכ' ג"כ וידעו שהחכם היה ישר וכתבו שהממוני' לבדם יענישו ויקנסו ולא יטפל החכם בזה ונמשכו בזאת ההסכמה כמה שנים ובסוף אלו השנים ברחו רוב היהודים מפאטרץ והלכו בליפבטו והנשארי היו מענישים לפעמים על פי כל הקהלות ולפעמים על פי ממוני קהלו' ואחרי שהשלימו הויניצייאני עם הישמעלים חזרו כולם לפטראס וחזרו לפקח על תקוני הק"ק וראו כי כל קהל הממונה שלו היה מהפך בזכות היחיד שלו ונתעוררו לבטל ההסכמה שעשו ולהסכים כפי ההסכמה הקדומה שיהיה נידון ונענש העובר על פי רוב ממוני כל הקהלות כי בהיות אגוד' אחת יהיה תקנה גדולה שלא יתרבו הפריצים וגם נמצאת עתה ההסכמה הקדומה מל"ג שנים בספר הקהלות והחזירו עטרה ליושנה גם ממונים שסברו לבטל ההסכמה הקדומה הסכימו בזה כי ראו ההסכמה הקדומה מל"ג שנה והתירו ההסכמה שעשו זה ז' שנים עם שהחכם היה אומר שלא חלה ולא היתה צריכה היתר וקהל א' לא רצו להכנס בזאת ההסכמה כי אמרו כי החכם שהיה בקהלם עשה התרה להם לאותה ההסכמה הקדומה והג' קהלות אומרי' כי אותה ההתרה לא היתה התרה עוד ילמדנו רבינו בעיר הזאת יש בה חכם מרביץ תורה בכל הד' קהלות והוא זקן וירא שמים שלם בעיון ובמעשה וראש ישיבה ושופט עליהם לזמן שלשה שנים וקרוב לט"ו שנים שהוא מרביץ תורה ביניהם ובתוך הזמן היה דין ודברי' לקהל א' עם הג' קהלות על ענין ההסכמה הנז' וקם קהל א' והביאו להם חכם אחר ובעטו בחכם מרביץ תורה זה כמה שנים ואותו החכם שמנו הוא בן כ"ו שנה יניק ולא חכים לפי שכשבא לעיר הזאת היה בן י"ח שנה ולא הלך לישיבה ולא היה קובע לימוד אלא דרך עראי ורוב הזמן מטייל ושוחק בכתבים וגם סנו שומעני' וגם תבע ירושות בעש"ג שלא כדין ובדברי שקר ובסכנת נפשות ילמדנו אם רשאים הקהל להקים עליהם חכם זה לדרוש ולהורות בפני החכם המרביץ תורה בכל העיר: על כל מה שכתוב למעלה השיב החכם השלם מוהר"ר יוסף פורמין נר"ו והשיב והרחיב הדבור על חכם שהשיב על דברי ריבות אלו לכת הא' לבלתי שמוע טענות הכת המנגדת והדין עמו בנדון שלו מן הטעמים שהביא מתשובות הריב"ש והר"י קולון ז"ל אבל מה שהשיבו על מורינו כמהר"ר יעקב ביריב זצ"ל כבר השיב הוא על נכון ואנחנו נוהגים להשיב לשואל א' כששואל בשם ראובן ושמעון כי אינו ידוע מי הם או מי אביהם אם הם אוהבים או שונאים כי גם שיבואו אחר כך טענות אחרות הרי הוא כמו ריב אחר ומה שכתוב בשם ראובן ושמעון לא היה כנושא זה ואינם צודקים כל כך בענין זה הב' טעמים שכתבו בעלי התשובות ז"ל ועל עיקר דברי השאלה השיב החכם המשיב לכת האחד שיש