מבי"ט חלק ג קמז

בעוד פקדון בביתו מה שאינו הרי התנה אפי' שיפשע ויהיה פטור וחייב ראובן להחזיר לו כל מה שתפס מנכסיו. נאם המבי"ט: שאלה עא טבילה אחת שמימיה באים מן ההר תחת הקרקע ובקרקע יש כמה חביות טמונות בארץ וסמוך לפיהם יש נקב שבו נכנסים המים לחבית וכנגד נקב זה יש נקב אחר בחבית עצמה שמשם יוצאים המים והולכים לחבית אחרת וכן על זה הדרך עד בית הטבילה ונהגו היהודים משנים קדמוניות לנקוב תחתית החביות כדי לבטלם מתורת כלי ועתה נודע להם שיש חביות חדשו' בתוך בתי הגוים שאינם מנוקבות בתחתיתם אלא סמוך לפיהם הם מנוקבו' ועתה ילמדינו רבינו אם די בנקיבה שסמוך לפיהם לבטלם מתורת כלי או לאו וכן שואבים הגוים מים מחביות אלו ומכניסים כדיהם בתוך החבית ובאותו זמן ששואבי' הגוי' מים מהחביו' מפסיק קילוח המעין ועתה יורינו הדין אם היא טביל' כשרה או לאו: תשובה הנקב שבכל חבית גדר חבית חבירת' אף על פי שתהיה כשפופרת הנוד אינו מבטל את החבית מלהיות כלי שאינו מבטל כלי מן הצד מלהיות כלי אלא כשהוא מן הצד למטה אצל שולי החבית קרוב לשוליו וכשפופר' הנוד שאינו יכול לקבל שום מים ממנו ולמטה ואז נתבטל מתורת כלי כמו שכתב רבינו יעקב סימן כ"א ואם הנקב הוא בשוליו אפי' כל שהוא אינו חשוב כלי לפסול המקוה כמו שכתב שם למעלה וגם הרמב"ם ז"ל כתב תשוב' רל"א ובתוספת' גבי קיסטלון משמע שאם ניקב הכלי בקרקעיתו אפי' נקב קטן כל שהוא כמחט יצא מתורת כלי שלא לפסול המקוה כשנופלים ממילא כמו שכתב בסוף ולכן נהגו היהודים משנים קדמוניות לנקוב החביות בתחתית' כדי לבטלם מתורת כלי כמו שכתוב בשאלה שהנקב הסמוך לפיהם אפי' הוא כשפופרת הנוד אינו מבטלם מכלי כי נקב מן הצד אפי' כשפופרת צריך שיהיה סמוך לקרקעיתו כמו שכתבתי ואפי' שמושיבין אלו החביות בקרקע ונדבקין בחור טיט ועפר וסותם הנקב אפי' הכי לא הוי סתימה אלא בעירוב סיד וגבסית ובלאו הכי לעולם נוטפים מים אפי' שיהי' נקב כל שהוא ומה שאמרנו שלא יחשב כלי בנקב כל שהוא בשוליו הוא לענין המי' הבאים מן הנהר או מן המעין דרך כלים אלו למקוה של ארבעים סאה אבל להטביל בתוך כלי זה הנקוב בכל שהוא אפי' יש בו מ' סאה יש מחלוקת בין הפוסקי' בנדון דידן נראה שהנקבים של החביות אשר הם ב' נקבים לכל חבית זה כנגד זה המי' שלמט' מן הנקבי' בלבד הם שאינם מגיעים מהמים לנקבים עד שהחבית מלאה עד מקום הנקבים אבל המים שבאים אחר כך דרך הנקבים אינם תוך חלל הכלי אלא צפים על המי' שבחבית שאצל הנקבים אינם שאובין ואם כן לא היה צריך שיהיו נקובים מלמטה להכשיר המים היוצאים דרך הנקבים למקוה כי כן אינם שאובין אלא אותם שהם בחבית למטה מן הנקבים דהא דתנן במקואות בור שהוא מלא מים שאובים והאמה נכנסת ויוצאה ממנו לעולם הוא בפיסולה עד שתחשוב שלא נשאר מן הראשוני' ג' לוגין היינו לגבי מים שבבור שהם שאובי' אבל בנ"ד שמים שבטבילה הם כשרים אעפ"י שעברו אלו המים על מי החביות שהם שאובין אינן פוסלים הטבילה שהן עצמן לא היו שאובין מעולם שהרי יורדי' ממעין שבהר ומה שנהגו משנים קדמוניות לנקוב תחתית החביות נראה שהיו עושים כך ע"צ היותר טוב כי לפעמי' כשיהיה נפסק הקילוח מן ההר אותם המים שיורדין אז ממקום פסיקת הקילוח עד הטבילה הן כשאובות ואולי אז לא היו מ' סאה שלימות ומה שכתוב בשאלה ששואבים הגוים מן החביות ובזה נפסקים מי המעין וקילוחו לטבילה אין בזה שום חשש אם הטבילה יש בה כבר מ' סאה מן המי' שירדו לה ואחר ששואבי' מן החביות חוזר החבית להתמלאת וחוזר הקילוח ללכת דרך החביות לטבילה וצריך שתהיה לטבילה זו רושם ידוע בכותל הטבילה שידעו כי כשהמי' מגיעים שמה יש בה מ' סאה או יותר כיון שלפעמים נפסק הקילוח של המעין והטובלת בטבילה זו טבילת' כשרה והיא מותרת לבעלה ותזכה היא וכל בנות ישראל לבנים זכרים וכשרים נאם המבי"ט: שאלה עב ראובן שהוא' פאטור ונוהגים הסוחרים שכותבים לו שיקח מעות מן הגוים ברבית כדי להשלי' אותה סחור' ואח"כ הם פורעי' הריוח לגוים ושמעון נשתתף עם ראובן זה ולא היה לו כל סכום המעות שמשים ראובן בשותפות וכתב לו שיקח מה שחסר מסכום שלו מהגוים ברבית וכן עשה ונשתתפו והרויחו מלבד מה שפרעו לגוי' הק' ורבית ואח' כך תבע שמעון מה שנתן לגוי רבית ואמ' כי אינו חייב לפרוע רבית וראובן משיב כי כך מנהג הסוחרים שלוקחים מן הגוים על ידו ברבית ופורעים ושהוא פרע ברצונו ועל כל מה שפרע הרויח יורינו מורינו אם חייב ראובן להחזיר לשמעון הריוח שפרע לגוי בעדו אם לאו: תשובה מנהג זה של הסוחרי' מבטל ההלכ' מה שאינו בדין כיון שהישראל לוקח המעו' ומתחייב לתת הרבית לגוי אפי' שיאמר כי לצורך ישר' פלו' לוקח אותם הוא הרי הם מלוה עליו וכשנותנם לישראל ברבית אע"פ שיהיו המעות של גוי בעצמם ושיאמר בשבילך לקחתי' מן הגוי והרבית שתתן אתן אותם לגוי אפ"ה אסור כיון שהמעות הם כבר מלוה עליו ומלוה להוצאה ניתנה והרי הם כשלו והוא חייב לפורעם לגוי ונמצא שהוא מלוה אותם לישר' וכשנותנ' לישראל ברבית והוא רבית קצוצה כמו שנראה מן הברייתא פ' איזהו נשך וכתב הרמב"ם ז"ל פ"ה ישראל שלוה מעות מן הגוי ובקש להחזירם לו מצאו ישראל אחר כו' הרי זו רבית קצוצה אפי' העמידו אצל הגוי עד שיטול הגוי כו' ואפ"ה נראה לי דבנדון דידן ליכא רבית קצוצה כיון שראובן לקח המעות ברבית מן הגוי והוא פרע לו הרבית ממה שהרויח במעות שלקח מן הגוי לא בא שום רבית מיד שמעון ליד ראובן ואפילו יהיה רבית דרבנן כיון שהיו כבר ביד ראובן וגם נתנו כבר לגוי אינו יוצא בדייני' ואינו חייב ראובן להחזי' לשמעון מה שפרע לגוי ואפי' היה בידו עדין לתתו לגוי נאם המבי"ט: שאלה עג ילמדינו רבינו נר ישר' ראובן שיש לו בתים במקום אחד בנויות וטובות ובצד דרומית בתיו יש לו לשמעון בית אחרת שהגג שלה היא יותר נמוכה מגגות בית ראובן ונתפשר אז ראובן עם שמעון ונתן רשות שמעון לראובן לפתוח לו חלונות בכותל דרומית ביתו באותו המקום שכותלו היא יותר גבוה מגגו' בית שמעון ופתח ראובן חלוניו ברשות שמעון על גגות ביתו והחזיק בהם זה כמה שני' יותר משני חזקה ואחר כן מכר שמעון ביתו ללוי וכבר היו פתוחות החלונות כשקנה לוי הבית וגם עבר זמן רב אחר שקנה לוי הבית ולא ערער על החלונו' הנז' שהיו פתוחות על גג ביתו ונפטר לוי לבית עולמו וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק וקם יהודה בנו ורוצה לבנות עליה על גגות ביתו שירש מלוי אביו ולסתום החלונות שפתח ראובן מזמן רב בהיות הבית תחת רשות שמעון וראובן מערער על יהוד' על שרוצה לסתום חלוניו ולהאפילם מאח' כי ברשות שמעון פתחם וכבר זכה והחזיק בהם ואם רצונו לבנו' עליה על ביתו שיתרחק מחלוניו הרחקה ראויה ע"פ דין התורה יורינו מורינו הדין עם מי ושכרך כפול מן השמים: תשובה כיון שראובן פתח חלונותיו על גגות שמעון ברשותו אף על פי שמכר שמעון אחר כך הבתים שלו ללוי ולוי מת וירשם בנו יהודה אין שום כח לבנות עליה על ביתו אלא בהרחקת ד' אמות מחלונות ראובן כיון שברשו' שמעון פתח החלונות אין ללוי ולא ליורשיו זכות לסותמן כי לא מכר שמעון ללוי אלא הזכות שהיה לו והוא לא היה לו זכות לבנות נגד החלונות תוך ד' אמות כיון שנתן רשות לפותחן ואפילו ששמעון יטעון שלא נתן רשות לראובן לפתוח החלונות על גגו אחר שיש לו חזקה מכמה שנים שהחלונות פתוחות על גג בית שמעון אין שום א' יכול לסותמן וזה דבר מבואר אינו צריך ראיה. המבי"ט: שאלה עד ילמדינו רבינו נר ישראל ראובן הדר היום בעיר אחת ויש לו בעיר אחרת בתים מקורות וגינה מוקפת מחיצות בצד דרום הבתים וכל מחיצות הגינה הם בגבול ותחום ראובן בארבע רוחותיה וראובן עשאם מכיסו ומממונו גבוהות כראוי כדי לגדור גינתו ומצד דרום הגינה היה מקום פנוי וחרב לגוי א' ושמעון קנה המקום ההוא הפנוי החרב מהישמעאל זה כמה שנים ובנה בו מאז בית דירה סמוך למחיצת דרומית הגינה ברוח מזרחית המקום ההוא הבנוי וחרב עד כדי חצי מחיצת דרומית הגינה ושארית רוח מערבית המקום ההוא השאירו בלי בנין במקו' חצר לפני הבית שבנה ועתה רצה שמעון לימות ביתו וחצרו והרס כל מחיצת דרומית הגינה הן מה שהוא אצל הבית והן מה שאצל החצר והפילה לארץ עד הקרקע בלי ידיעת ראובן בעל הגינה שמחיצת הגינה היא כולה שלו שבנאה מכיסו כנזכר כדי לגדור גינתו והיא בתחומו כנזכר ולא היה ראובן בעיר כשהרס שמעון מחיצת דרומית גינתו לערער עליו לבלתי הניחו להרוס אותה כי היה דר בעיר אחרת כנז' ועם כל זה קרובי ראובן ואוהביו ערערו עליו כשהרסה והוא לא חש לערעורם ורוצה עתה שמעון לחזו' ולבנו' אותה ולעשו' בה חור ושטאניש מצד ביתו ולפתוח חלונות בה לגינתו והודיעו הדבר קרובי ראובן לראובן וכשידע ראובן בכל אלה עמד וערער כי מי נתן רשות לשמעון להרוס כותל שאינו שלו ואינה בתחומו ואחר שהרסה שלא ברשות ועבר על המחאת קרובי ראובן שיחזור לבנותה להוצאתו כמו שהיה בתחלה מבלי שיעשה בה שום חור ושטאן ומבלי שיפתח בה שום חלון כלל לגינתו כי אין רצונו שיהיה לו שום זכות במחיצת גינתו שהיא שלו יורינו מורינו אם הדין עם ראובן שחייב שמעון לחזור לבנות מחיצת הגינה בלי שום שינוי ותמורה כלל כמו שהי' מתחלה ושכרך כפול מהשמים: תשובה אחר שהוא ידוע לשכני הבתים והגינה שהגינה היתה מוקפת בארבע מחיצות והיתה חורבה בצד דרום הגינה בלי שום בנין כמו שהמחיצות מזרח ומערב וצפון הוא ידוע שהן מחיצות של הגינה כן מחיצת דרומית היא של הגינה ומי שקנה החורבה של הישמעאל אין לו שום זכות במחיצות של הגינה ועם כל זה היה יכול לבנות בחורבה אצל מחיצה דרומית של ראובן אלא שלא היה יכול להעמיס בה שום קורה ולא שום דבר אלא שאחר שהיה בונה אצל המחיצה והיה נהנה ממנה שהיתה מחיצה ג"כ לבי שכנה היה חייב לפרוע הוצאות קצת המחיצה אעפ"י שלא העמיס עליה יפרע דבר מועט כפי מה שיראה לדייני' כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' שכני' כיון שהוא נהנה ממנ' שאם לא היתה נבנית היה צריך הוא לבנות' לגדור כל ביתו מארבע רוחותיה ופנותיה ואחר שכבר בנה ביתו ונהנה מן קצת המחיצה של דרום בבנין הבית ושאר המחיצת דרומי' היה נהנה בה ג"כ שהיתה מחיצה לחצירו מה עלה בדעתו להרוס כל זה המחיצה שהיא מחיצת ראוב' ובנויה כולה בתחום הגינה וכיון שהוא הרסה חייב לחזור ולבנותה כמו שהיתה מקודם והיא של בעל הגינה ואינו יכול לעשות שום חור ושטאן בצד ביתו תוך המחיצה כיון שאינה שלו וכל שכן שאינו יכול לפתוח חלון לגינה כמו שאינו יכול לפתוח חלון לחצר חבירו נאם המבי"ט: