מבי"ט חלק ג קמו

כמוהם ואין אוכלים מבהמה שהורו בה חכמים להתיר ויש בזה חילול התורה בפני האומו' כי חושבים אותה כשתי תורות. ועל כן יצאתי לפניהם לשחר פניהם ולמצוא חן בעניהם אל יהיו חסידים הרבה ודי להם מה שאסרה תורה טוב וישר הוא להיות' יראי חטא דוגמת רבי שמעון בן נתנאל לחקור על הבשר שאוכלים אם נשחטה ונבדקה ע"י מומחה ושתהיה מנוקרת הטב ושיבדלו מספק איסור ולהזהיר לביתם על מליח' הבשר ועל כלי הבשר והגבינה וכיוצא בדברים אלו שנזהרים מהם רוב ישראל הכשרים לא לחדש מה שלא גבלו ראשונים בשחיטה לצפון או לדרום ועל מה שאומרים השוחט קודם ברכה. גם מה שמשקים ברגליהם בגן הירק ומלקטים בידיהם כדי שיתמרחו על ידם מה מרויחים אם לענין הפרשת תרומות ומעשרות בברכה אפי' ביין שנתמרח על ידינו אנחנו מפרישים בלא ברכה מספק אם אנו מחוייבים להפריש או לאו ואם אינם מברכין על הפרשה מה תועלת בטרחם למרח כיון שגם שיהיה המירוח ע"י גוי מותר לאכלם שאין עליהם שום חיוב כי מה שאנחנו ממרחים היין הוא בהכרח שאי אפשר על ידי גוי וחל עלינו חובת הפרשת מספק אדרבנן כל שכן כי גם במירוח של ירקות על יד ישראל אין בהם חיוב תרומת המעשר כלל כי דוקא בדגן תירוש ויצהר שהם מן התור' בזמן שכל ישראל שם אנחנו חוששי' לספק לא לפירות האילן וירק שלעולם היו מדרבנן ויש כמה גזרות ולא גזרת גזרה לגזרה בזמן שדגן תירוש ויצהר היו מן התורה אילן וירק היו מדרבנן והשתא דדגן וכו' הוו מדרבנן אילן וירק הוו גזרה לגזרה אפי' בשדה של ישראל ובשד' דגוי במירוח ישראל הוי גזרה שלישית ולוקח נמי הוי גזרה ואפי' נאמר בשתי גזרות כולה חדא גזרה היא בתלתא וארבעה לא מצינא ובכפתור ופרח כתב פ"ה די"ו דהיכא דדגן תירוש ויצהר הוי דרבנן אילן וירק פטור לגמרי ולמעלה כתב על זה ויהיה גזרה לגזרה ע"כ ואפילו למאן דאמר דדגן תירוש ויצהר הוי דאורייתא בזמן הזה במירוח ישראל בשל גוי בירק איכא גזרה לגזרה ומשום גזרה בעלי כיסין אפילו לפי' רש"י ליכא בירק: ומפני שהיה נמשך מחומרות אלו מחלוקת בסעודו' של מצוה ובין איש לאשתו אשר הנשים עצלניות הן להיותן זהירות בחומרו' אלו הסכמנו זה כמה שנים בגזרות חכם וחתומים בו כל החכמים שלא יוציאו תרומות ומעשרות במה שאינם חייבי' לדעת הרמב"ם ז"ל והוא. ידוע כי לדעתו אין שום חיוב במירוח ישראל בשל גוי בירק כמו שכתבתי למעלה וכמו שכתוב אצלי עוד באהבה ואפי' היה איזה ספק בחיוב בעיני החכמים הפרושים האלה החרם הוא וודאי ואין ספק מוציא מידי ודאי והפרושים הקדמוני' שהיו אוכלים חוליהם על טהרת הקדש או על טהרת חטאת היה להתנהג לכשיאכלו הקדש האל ית' מקדש ישראל ברוך הוא ומבורך ומברך ישראל נאם המבי"ט ודרוש שלומכם וטובתכם ביני לביניכם ולא יצטרך להשמיע במרום קולכם נאם המבי"ט: שאלה סט ילמדנו רבינו מורינו מעשה שהיה כך היה ראובן שאמר לשמעון אני חייב לך מכמה הטבות שעשית עמי אם תרצה שאעשה לך שרות או איזה הנאה אמר לו שמעון מה שאני רוצה ממך הוא שיש לי סחורה פלונית ביד פלוני ואינו מוצא למוכרה אמר לו ראובן תשלח אותה ביד אחי שהוא בקושטאנטינה והוא ימכור לך וכן עשה ושלחה אותה על ידי שליש ביד אחיו של ראובן ואחר כמה ימים משהגיע' הסחורה בידו נפטר אחיו של ראובן שהיה הסחורה בידו ונשאר הסחורה שלא נמכרה עדיין ויש עדות שאמר הנפטר קודם פטירתו זאת הסחורה היא פקדון בידי מפלוני ואחרי פטירתו מכר האפוטרופוס אותה סחורה ופרעו לאלמנה כתובתה וכתבו לה בהיות כי יצא הקול שאותה סחורה של פלוני אם יבא היום או למחר לתבוע אותה יגבה משאר נכסי הנפטר ואם ימצא שום כתב שכתב שמעון לאחיו של ראובן שהיה לו לראובן איזו חלק ג"כ בסחורה לא כתב אלא כדי שישתדל למוכרה בטוב ויש ג"כ מעשה ב"ד איך הוליך שמעון לראובן אחי הנפטר לב"ד על ענין אותה סחורה והשיב ראובן הסחורה היה ביד אחי הנפטר ואין לי ולא לאחי הנפטר שום דבר כי אם היה פקדון בידו עתה שמעון תובע דמי סחורתו כי היה פקדון ביד הנפטר כאשר יש עדות ברורה מכמה עדים על פי הנפטר יורנו מורינו ורבינו אם יכולים לעכב עד שיגדלו היתומים או אם יכול שמעון לתבוע דמי סחורתו כל עוד שהי' פקדון על הכל יורנו מורינו ורבינו ושכרו כפול ומכופל מן השמים: תשובה הסחורה פלוני' אמר שמעון שהיתה ליקי והיתה ביד פלו' זה פלוני הוא ה"ר יעקב שהוא באנגורא והוא עד שכתב לו שמעון שישלח הליקי לאחיו של ראובן וששלחו לידו בשם שמעון ואחי ראובן עצמו קודם פטירתו צוה שאותו הליקי היה של שמעון גם ראובן השיב בב"ד כי הליקי היה ביד אחיו ושלא היה לו ולאחיו הנפטר שום דבר כי אם היה פקדון בידו ואחר שפלוני הנפקד שהוא רבי יעקב וראובן ואחיו מודים כי זאת הסחורה שהיא הליקי היא של שמעון ידוע הוא כי מה שכתב שמעון כי היה לו לראובן איזו חלק בסחורה לא היה אלא לחזק לב אחיו של ראובן שישתדל למוכרה בטוב ואם כן איך עלה על לב האפוטרופוס למכו' הסחורה של אחרים לפרוע לאלמנה כתובת' אפי' שלא היה אלא יציאת קול שהסחורה היתה של שמעון כ"ש שהיה דבר ברור והאפוטרופוס פשע בזה וחייב באחריות כל הסחורה ואם מכרה אז בפחות ממה שהיתה נמכרת אחר כך כדי לפרוע לאלמנה כתובת' חייב לפרוע כפי מה שהיתה נמכרת אז גם אם לא ימצא בנכסי הנפטר כדי לפרוע כל הסחורה חייב הוא בתשלדומיה נאם המבי"ט: שאלה ע ראובן שנתן פקדון לשמעון שיוליכנ' מדמשק לצפת ויתנהו לפלוני ומפני שאירע לשמעון נזק פעם אחרת על קבל' פקדון רצה להתרחק מלקבל פקדון זה עד שהפצי' בו ראובן ואמר לו שמעון לא אקבל אותו אלא על מנת שלא אתחייב בשום דין מדיני פקדון אפילו שאעשה פשיעה בו ועל תנאי זה בקנין נתנו לו ראובן וקבלו שמעון ואחר שיצא שמעון בשייר' חוץ לדמשק יצא אחריו ראובן ואמר לו זה המלבוש שעליך שבו תפרת המעות של פקדון תלבש אותו סמוך לחלוקך כדי שיהיה שמו' היטב ואם לאו תחזירהו לי והשיב שמעון כשאגיע למלון אלבש אותו סמוך וזה היה על פי עד א' ועד ב' מעיד כי בהיותם עוד רחוקים מן העיר בין קברי הגוים שמע את ראובן שאמר לשמעון זה הבגד שבו המעות בהגיעך למלון שימהו סמוך לחלוקך שיהיה שמור היטב והשיב לו שמעון בהגיעי למלון אשים אותו ובהגיע למלון אמר העד לשמעון למה לא תשים מלבושך סמוך לחלוקך כמו שהבטחת לראובן והשיב לו שמעון מפני שהוא מצער אותי עוד העידו ב' עדים כי ביום שקמו להגיע לצפת היה יום סגריר גשם ושלג ושתו ושכרו עם שמעון והוא נפל ארצה והרכיבוהו על הסוס והלכה לה השייר' לא נשאר עמו כי אם יהודי א' והמוקירי ואז נאבדו או נגנבו המעות וראובן טוען כי אע"פ שפטרו מפשיעה כבר בטל אח"כ התנאי שהתרה בו כמו שנז' ושמעון טוען כי גם בשעת מסירת הפקדון שהיו תופרים אותו בלבושו הודיע לו ולפלוני אחר שמסר לו גם כן מעות פקדון כמותו שלא היה יכול ללבוש אותו המלבוש סמוך לחלוקו כי היו המעות בקשר עגול כאגוז ועל דברי העד הראשון מכחיש ראובן שלא אמר לו חזור לי פקדוני אלא בחייך שתשי' המלבוש אצל חלוקך כדי שיהיה שמור היטב ושהוא א"ל אני אשים אם לא יצער אותי וכשבא למלון הרגיש שאף שהיה המלבוש למעלה היה מצער אותו כל שכן אם היה משים אותו סמוך לחלוקו עוד משיב כי אפילו לדברי עד זה הכוזב היה צריך לחזור לביתו לפשוט מלבושיו והשייר' היתה הולכת ואם היה קורע מקום תפירת המעות לקחתם היה צריך להתיר האזור שהיה על הקפא שלו לחפש ולהסי' הפקדון והיה מכניס עצמו בסכנת הדרך במקום עוברים ושבים ועל ב' העדים או' כי לא נשאר יחידי אלא שהמעות של פקדון נגנב בלילה כשישן פלוני אצלו כי גם היה לו פקדון מעות הרבה ולא נגנבו יורינו רבי': תשובה כבר כתבתי על ענין זה פעם אחרת כי מי שמקבל פקדון והניחו במקום משומר במקום המפקיד ואח"כ נטלו משם והניחו במקום אחר משומר ונגנב משם פטור כיון שלא גרע שמירתו וראיה משומר שמסר לשומר אעפ"י ששנה משומר לשומר שהוא נאמן לבעל הפקדון פטור כיון שלא גרעו בשמירה וכמו כן אם אמר לנפקד הניחהו במקום זה כמו בתיבה זו והניחו בתיבה אחרת פטור אם נגנב משם וכמי שצרר המעות על סדינו דדוקא הפשילו לאחוריו חייב אבל לפניו בין לצד ימין או שמאל פטור כיון שהם לפני הכל שוה דלא גרע בשמירה: וכמו כן בנדון דידן כל כך שמור היה בבגד העליון שלא היה נראה מבחוץ כי היה לו בגד אחר עליו כמו אם היה סמוך לחלוקו ואדרבא באופן אחר כשהיה למעלה היה רואה אותו כל שעה והיה ממשמש בו ולא היה כל כך מצוי לעינים אם היה אצל חלוקו גם המפקיד סייע לתפור המעות במלבוש שראה שלא לובשו על חלוקו ואע"פ שעל אם הדרך חזר לומר לו שילבש סמוך לחלוקו לא היה אלא ע"צ היותר טוב כמו שהבין שמעון מדבריו וכיון שהתנ' קודם שאפי' יפשע בפקדון לא יתחייב ונטל ראובן קנין על זה מה שלא היה צריך אלא לגילוי מלתא שלא היו דברים בעלמא אלא תנאי גמור לא היה מתבטל תנאי זה במה שאמר לו שילבישהו אצל החלוק ואפי' היה אמת שאמר לו ואם לאו תחזור לי הפקדון לא בשביל זה נתבטל התנאי אפי' שלא החזירו שהיה צריך לומר לו ואם לאו תתחייב בפשיעה ואם היה לו איזו סיב' שלא לתתה אז עדין התנאי הראשון היה קיים וכהא דתנן בפ' הגוזל תנין או שהפקיד לו ביישוב לא יחזיר לו במדבר, וכתב הרי"ף א"נ פקדון דאתפקד גביה ביישוב לית ליה רשות למאר' פקדונא תביעי' לחברי' בגוייהו בדבר' היכא דליתנהו גביה וה"נ בנדון דידן אע"ג דלא הוו כדברא והוה פקדונא גביה הרי היו כבר על אם הדרך והשייר' היתה הולכת והיה לו נזק בעיכובו והוי כדברא וגם הפקדון הוי כאילו לא הוי גביה כיון שהיה צריך לפשוט על אם הדרך בגדיו ולהתעכב שם והיה בזה סכנה ג"כ והפסד אם היה נשאר שם והיתה הולכת השייר' וכיון שהתנ' קודם התנאי הנז' בסיבה מועטת שלא היה יכול להחזירה לו יפטר והרמב"ם ז"ל כ' פ"א הפקיד אצלו בירושל' אינו יכול לתבוע בנוב ואם החזיר לו בנוב מקבלו ממנו נראה כי מה שאינו יכול לתובעה בנוב הוא אפי' היה הפקדון אצלו בנוב שאם היתה בירושלם במקום שהפקידה לו פשיטא שאינו יכול לתובע' בנוב עד שילך לירושלי' ויתננה לו ואם היתה הפקדון אצלו בנוב למה אינו יכול לתובעה בנוב אלא שצריך לומר שהיה לו איזו סיבה שהיה לו איזה טורח או הפסד להחזירה לו שם ואם היה בירושלים במקום שהפקידה לו היה חייב להחזירה אפ' יהיה לו טורח או הפסד בהחזרתו לו והוי דומיא דנדון דידן ועל טענת השכרות אפילו היה כן ויהיה פשיעה להשתכר כשהוא שומר פקדון הרי התנה כי אפי' שיפשע שהו' פטור ולא נתבטל תנאי זה כמו שכתבתי ומה שטוען ראובן שתפס מנכסי שמעון שהיו ביד אחר ושהוא מוחזק והמוציא מחבירו עליו הראיה הרי ראיה ששמעון פטור וחיי' הוא להחזיר מה שתפס ממנו כי אין לו שום טענה אפי' לפי דבריו שיתחייב שמעון לפרוע לו כיון שמודה תנאי דפשיעה ודיבורו הראשון והשני אינו מבטל התנאי כמו שכתב' גם השכרות אפילו יהיה פשיעה שלא ישתכר האדם