מבי"ט חלק ג קמה

לה אלא חצי המעות זאת שבאה אחר כך זכתה בכל כי אחיה היה עדיין בפראנקייא כמו שכתוב בשאלה ויהי כי ארכו הימים בא מפראנקייא אמה של הנערה וכיון שכן אינה חייבת הנערה ובעלה להחזיר ולפרוע לו מה שנתחייבה לפרוע על ידי ב"ד הגדול יצ"ו כמו שנז' כי חיוב זה היה בטעות שאם היו נותנים לב ב"ד הגדול של הקהל לכוונת דברי המת כמו שכתבתי היו יכולים לתת הכל לבת הראשונה ונשארה אחותה שם וגם מה שלא נתנו לה היו יכולים לתת לבת אחותה הבאה משם אחריה כיון שאחיה היה עדיין שם בפראנקייא ומה שעשו הב"ד שנתנו לנערה על מנת שתתחייב היא ובעלה היו יכולים לתת לה מבלי שום חיוב כמו שכתבתי ואי אפשר לומר שלא היתה כוונתו כשאמר שתתנ' ליורשיו הקרובים אלא על הבנות כי כבר היה יודע הוא שהיו לו ב' בנות ולא הזכירן מפני שהיו בגיו' או נסתפק שמא תלך אח' מהן ליהדות ועל זה צוה שיתנו ליורש קרוב שלו המעות הנזכ' לקודם ביהדות מתן הכל אבל כל עוד שתעמודנה בגיות לא היה דעתו אלא אם ימצאו אחרי' יורשים קרובים לו וכיון שלא נמצא הבאת קודם קודמת וזכת' והבאה אחריה זכתה במה שלא נתנו לראשונ' ואין לאח הבא אחר כך משם שום זכות לתבוע מן הנערה ובעלה כי החיוב היה בטעות וכמו שכתבתי ונתנה: המבי"ט: שאלה סד אשה א' צותה ונתנ' במתנ' גמורה כל כתובת' לבעלה מתנ' קיימת בתנאי שיקח לאשה אחת משתי קרובותי' שתי בנות אחים שלה וכתוב בצוואה שאם יקח א' מהן לאשה תהיה כל כתוב' מתנה גמורה לאישי הנזכ' ואם לא ירצה אישי הנז' ליקח לא' מהן אז יפרע הכתוב' כמו שכתוב בכתובה ובא בעלה ואומר שלא רצו שום א' מהן להנשא לו ושהוא זוכה בכל הכתובה ואני אומר שאינו זוכה בכתובה מפני שאומר הוא שלא רצת' כי אולי רוצה האחת מהן איזה תנאי להנשא לו והוא אינו רוצה אותו תנאי ולכן ישלחו ב"ד לכל אחת מהן אם תרצה להנשא לו הרי טוב ואם תאמ' תרצה כך בהחלט בלי שום תנאי אלא שתאמר שאינו נאה לה זיווגו ואינה רוצה בו וכן האחרת אז יתנו לו ב"ד כתב שהוא זוכה בכתובה כמו שכתוב בכתובה ואם תאמר איזו מהן שרוצה בו על תנאי כך יראו ב"ד אם התנאי הוא דבר הנהוג בזיווגים או דבר שיכול הוא לקיים ואינו רוצה אז לא יזכה בכתובה ומה שכתבתי שזוכה בכתובה על צוואתה הרא"ש ז"ל כתב בתשובה שאינו זוכה בצוואת' זהו לפי לשון התקנה של טוליטולה אבל במקום שאינם נוהגים כן כמו בטוליטולה יכולה אשה לתת לבעלה מה שראוי ליורשי' וכמו שכתב ה"ר שלמה בר ל"ש ז"ל והביאו בספ' בית יוסף בסי' קי"ח. המבי"ט: שאלה סה ראובן קבל נזירות שמשון בכל תנאיו שאם לא תתן לו אשתו רשות לישא אשה עליה שיגרש אותה תוך שלשים יום לכניסתו לעיר צפת ושלא יקח שום אשה כי את פלונית גם קבל עליו לבא לקדש אותה מהיום עד שנה תמימ' וגם אם יהיה דבר שיגרש את אשתו שלא יוכל להחזירה כי אם ברשות פלוני' הנזכ' גם קבל זה בכלל הנזירות הנז': תשובה הבנת לשון קבלת נזירות שמשון זה הוא כשלא תתן לו אשתו רשות לישא אשה אחרת עליה שיגרשנה ושיקח את פלוני' ולא אחרת ושיקדשנה תוך שנה ולא יחזיר את אשתו כי אם ברשות פלוני' על כל זה חל הנזירות אבל אם אשתו תתן לו רשות לישא אחרת יכול לישא את פלוני' או אחרת אבל אינו חייב נזירו' בזה כי כל קבלת נ"ש היה אם לא תתן לו רשות אז יגרשנה וישא פלונית ולא אחרת ויקדשנה תוך שנה ולא יחזור לישא אשתו בכל אלו הדברים חל הנזירות ולא הזכיר בנזירות אם תתן רשות שיכול לישא את פלונית ולא אחרת כי חשבו שאם תתן רשות מיד יקח את פלונית ולא נתנו לב לומר שכשתתן רשות שיקבל גם לישא את פלוני' אם כן כשתתן לו רשות אשתו לישא אחרת תהיה מי שתהיה או פלונית או אחרת אין עליו שום חיוב נ"ש כמו שכתבתי אלא שיש כתב אחר של חיוב על ראובן זה בקנין ובשבועה חמורה שאם תתן לו אשתו רשות או יגרשנה שחייב לקדש ולישא את פלונית וקנס חמישים פרחים ביניהם ומצד שבועה זו חייב לישא את פלונית כשתתן לו אשתו רשות או יגרשנה ומכאן גם כן ראיה למה שכתבתי למעלה שאם תתן לו רשות שאינו בכלל שום נזירות כי פירשו כאן בשבועה שאם תתן לו רשות או יגרשנה כלומר כשלא תתן לו רשות שאז חייב לישא את פלונית נראה כי בכתב הנזירות שלא פירש אפילו כשתתן רשות שאינו בכלל הנזירות ומן הלשון עצמו מובן כמו שכתבתי גם בכתב קבל' נ"ש אחר שכתוב שאם כשילך לצפת לא יתנו לו חכמי צפת רשות לישא את פלונית שיגרש את אשתו ולא יחזירנה גם בנ"ש זה אינו חייב אלא כשלא יתנו לו חכמי צפת רשות לישא את פלונית אבל אם יתנו לו חכמי צפת רשות כיון שהיא נתנה רשות אין על זה שום נ"ש כמו השטר הראשון כל שכן כי נ"ש זה עשה מודעה עליו בפני העדים של הנזירות ואין לראובן זה שום חיוב לישא את פלונית אפילו תתן לו רשות כי אם מצד השבועה ואם יראה לב"ד כי יש מצוה בהתיר לו השבועה כי אשתו היא אשת נעוריו ויש לו וולדות ממנה ואם ישא את פלונית יצטרך לגרש אשתו ראשונה ויקראו בניו או בנותיו וולדי גרושה יכולים ב"ד להתיר לו וישב עם אשתו בשלוה ואינו חייב לישא אחרת ומפני שיש לו רשות אם ירצה אחר כך לחזור ולהשבע לה להפיק רצונה שלא ישא אשה אחרת עליו הרשות בידו ותבא עליו ברכ' גם בנ"ש כתוב שאם לא תתן לו רשות וכו' שיגרשנה שהוא בלשון שבועה שהיה לו לומר אם לא תתן לו רשות אם לא אגרשנה אהיה נ"ש כו' כי יש פוסקים הרבה שאומרים כי נדר בלשון שבועה לא חל נאם המבי"ט: שאלה סו בעיר אחת יש ק"ק יצ"ו אשר שולחים להם משאר ארצות סך מעות בכל שנה ושנה כפי נדבת לבם כדי שיחלקו אותם לעניים ולומדי התורה מיחידי הק"ק הנז' והנה יש קצת בעלי תורה עניים מיחידי ק"ק הנז' אשר קבעו ישיבה ולימוד' בבית אחד ותורתם אומנותם והממוני' מהק"ק הנז' אינם רוצים ליתן לבעלי תורה הנז' חלקם או ההספקה הנוגע להם בחלקם מהמעות הנשלח משאר הארצות לשמם באומרם אם תרצו חלקכם תבואו ללמוד תוך הכנס' כי כן הסכמנו אנחנו הממוני' שלא ליתן הספקה רק למי שלומד תוך הכנסת ובעלי תורה הנז' טוענים ואומרים מי שם אתכם להיות לכם ממשלה על מעות אלו לא לכם אלו המעו' באים לשמינו ואין רצונינו ללמוד רק במקום שלבינו חפץ תנו חלקנו הנוגע לנו ילמדנו רבינו אם הממונים יכולים לעשות הסכמה כזאת או אם חייבים הממונים ליתן חלק הנוגע לבעלי תורה: תשובה כמו שאמרו חכמים אין אדם לומד תורה כי אם במקום שלבו חפץ שר"ל עם הרב שלבו חפץ כן אין אדם לומד תורה בכוונה כי אם במקום מיוחד שהוא חפץ בו ואיפשר שגם במאמר זה נכלל מקום הלימוד שהוא במקום שלב הלומד חפץ בו ובלאו הכי כל מקום שמיחדים אותו ללימוד תורה הוא בית המדרש שקדושתו גדולה מקדושת בית הכנסת שזה חיי עולם וזה חיי שעה ובבית הכנסת שהוא מיוחד לתפלה ולצרכי צבור למעמדות וכיוצא בזה אינם יכולים ללמוד בקבע כמו בבית המדרש שאין בו שום עסק כי אם הלמוד ולכן אין להם רשות לממונים להחרים שלא לתת הספקה למי שלומד בבית מיוחדת לת"ת ואפילו כל הקהל ביחד אין להם רשות להסכים בכך וכל שכן כשיש ישיבה א' שלומדים בבית הכנסת שלא יכריחו את בעלי ישיבה אחרת שילמוד עם תלמידין בזוית אחר בבית הכנסת מפני שהם מתבלבלים במשא ומתן ההלכה בהרמת קולם במשא ומתן של ההלכה ובר מדין אלו המעות שמחלקים לבעלי תורה אינם של הקהל אלא של קהלות אחרות ששולחים לעניים ולבעלי תורה ודעתם וכוונת' לכל הלומדים בקבע כראוי באיזה מקום שיהיה בעיר ששולחים שם המעות ונמצא שאלו הממונים עוברים על דעת בעלי המעות ואין להם רשות בזה נאם המבי"ט: שאלה סז ראובן חכם בן חכם שלם בן רב גדול ומפורסם נתקוטט עמו שמעון איש כהן גדול ועשיר וגבה לבו לחרף אותו ואמר לו מלעון כנזיר והחכם השיב לו אתה מלעון וחזר הכהן והשיב לו נעלת אלה עלא וולדקי אביך או גידיק ואז אמר החכם לנצבים עליהם העידו עליו שחרף גם את זקני הרב ז"ל והשיב לו תעידו עלי כי אמרתי אביו מלעון אבל לא הזכרתי את זקנו ויש עד א' שמזכירו ויש אחרים גם כן אלא שמחפי' עליו יורינו רבינו מה דינו: תשובה הראשונה שבארבעה ועשרי' דברים שמנדין האדם מנה אותם הרמב"ם ז"ל המבזה את החכם אפילו לאחר מותו ואמרו אפילו לאחר מותו כלומר אפילו שאינו מצטער הוא בעולם הזה חייב נידוי וכל שכן אם הוא חי אפילו שלא בפניו יצטע' כשידע וכל שכן אם הוא בפניו ובנדון דידן הוא קרוב להיות כמו שהוא חי על כי חרפו בפני בנו ונצטע' על חירוף אביו וזקנו יתר על מה שחרף אותו והצדיקים מצטערים בקבר על צער בניהם והוא ברור שחייבים החכמים של בני עירו לנדותו עד שישוב וישאל מחילה בפניהם ועלה בדעתי לומר שיתחייב לישב בנידוי ב' או ג' פעמים על חירוף כל א' כי אם איש א' יחרף ב' חכמים בבת א' אם ישב בנידוי פ"א כל א' יוכל לומר כי על מה שחרף אותו לבד היא שנידוהו וחזרתי בי כיון שבבת א' היה קים ליה בדרבה מיניה כיון שנתנד' על א' הגדול יצא ידי חיוב האחר ואם הם שוים וידוע כי על שניהם נתנדה ועם כל זה נראה לי שצריך להודיע בעת הטלת הנידוי כי על שניהם נידוהו וכן הוא לפי הדין שצריך להודיע בשעת הנידוי על מה מנדין אותו כדכתי' אורו מרוז וכו' כי לא באו לעזרת וכו' ובנ"ד חייבים ב"ד אשר שם להודיע כי מלבד מה שחייב נידוי על מה שהזכיר את הרב הגדול ז"ל אשר כולנו חייבים בכבודו אם התברר שהזכירו חייב ג"כ על מה שחרף את החכם השלם בנו כה"ר אברהם ז"ל ואת בן בנו החכם ה"ר משה יצ"ו כי אם גם הוא השיב לו אתה מלעון והשוו בחירוף שאמר לו הוא קודם מלעון אפילו היו שוים הוא הוסיף אחר כך נעלת וכו' ואדם באדם משלם במותר נזק שלם ועל כן גם עליו חייב נידוי וגם כי האיש הכהן ידוע כי הוא איש כשר וגדול המעלה ראוי לחכמים יצ"ו ללחוש באזניו אשר לא טוב עשה ויכבד וישב לפניהם לכבוד הרב ז"ל ולכבוד זרעו ויצא ידי חובת המתים הצדיקים אשר במיתתם קרויים חיים וידי חובת החיים בניו החכמים יצ"ו וכל החכמים אשר בדור הזה אשר מהם תלמידיו ומהם תלמידי תלמידיו וכולנו חייבים בכבודו ואם שם לא יצאו ידי חובת זו נצטריך אנחנו לצאת ידי חובת זו כאן אני המבי"ט: שאלה סח כי שמעתי דבת רבים אומרי' אין נפשינו ודעתינו נוחה במה שראינו אנשים חכמים וידועים וכשרים אשר הם נפרשים ממנו ממאכלינו ומשתינו וכליהם מכלים שונים ועושים במה לעצמם להתקדש במה שמותר לחכמים גדולים מהם ובסעודות של מצוה אינם רוצים להזדמן אפי' לקרוביהם מבשרם לא יאכלו ואח' כל ירוק ידרושו גם מבני ביתם הכשרים כמות' נפרשים בשולחנם במאכלם בשנים א' אוכל בשר וא' אוכל גבינ' או א' אוכל חולין וכהן אוכל תרומ' וקרובי' ליפרד בברכ' זימון ג"כ ואין תרעומת זה עלינו לבדינו אלא גם לזרים אתנו האומרים איזהו מקומן של זבחים שחיטתם אם בצפון או בדרום