מבי"ט חלק ג קמד

מלוה בחיי לוה ואפי' היה ש"ח ביד יורשי ראובן היו נשבעים ליורשי יהודה הלוה שבועת היורשים שלא פקדנו אבא ואם מת יהודה בחיי ראובן הוי מת לוה בחיי מלוה ואח' כך מת מלוה דאין אדם מוריש שבועה לבניו וכשמת מלוה קודם ואין ש"ח ביד יורשיו כנדון דידן אם הדבר ידוע שלא פרע יהודה לראובן ואין לו וליורשיו טענה אלא שהיו דברי' בעלמא בלא קנין חייבי' יורשיו לשלם מנכסיו וכן יכולי' לתבוע משמעון שיקבל חרם שלא שלח הוא את יהודה להתנות עם ראובן מה שהתנה והוא ישלם: ועוד אני אומר דכיון שעל ידי תנאי זה שהתנה יהודה עם ראובן נתרצו לוי וזבולון לעשות שטר חוב של חמשי' סולט' עליהם לשמעון ונטלו קנין מזה ונגמר הענין חייב יהודה לשלם מה שהתנה על שיתרצה שיעשה הש"ח בשם שמעון ונעשה בקנין ונתחייב יהודה בקנין זה לשלם ודמי למה שכתבו המפרשי' הרא"ם והרמב"ם ז"ל והביאו הרב בעל המגיד משנה פרק כ"ג על לוה שהביא בידו ש"ח שהוא חייב לפלוני מנה וטען שמדעת פלוני כתבו שכופין אותו להלוו' לו כיון שנשתעבדו לו נכסי לוה בחליפין מעכשיו והכא נמי בנדון דידן נשתעבדו נכסי לוי וזבולון לשמעון על יד ראובן מדעת יהודה שליח שמעון וחייב יהודה לשלם לראובן מה שהתנה עמו כיון שנטלו קנין לוי וזבולון ברצון יהודה ועשו הש"ח עליהם כמו שרצה יהודה ואפי' לדעת הרשב"א ז"ל שחלוק בזה בנדון דידן נראה שיודה נאם הצעיר המבי"ט: כפי ענין השאלה נראה כי מה שנכתב הש"ח בשם ראובן לבדו אעפ"י שלוי וזבולון לקחו בסחורה מראובן ומשמעון היה מפני שהיה לו לראובן חלק יותר במאה פרחי' ממה שהיה לשמעון ועל זה לא היה רוצה ראובן לחלוק השטר ולהודות שהיו החמשים פרחים לשמעון ועל זה בא יהודה מצד שמעון שנתפשר עם ראובן שיתן לו עשרים פרחים כדי שיחלקו הש"ח של מאה לשנים ויתן ש"ח של חמשים ביד שמעון ששיערו שהיה לו לראובן באותו הש"ח שבעים פרחים ושמעון ל' או שהיה חייב שמעון לראובן עשרים פרחים ונתחייב יהודה לפורעם לו וישאר חצי החוב של מאה פרחים לשמעון ויכתבו לו לוי וזבולון שהיו חייבים לשמעון חמשים פרחים וזו היא הסיבה ידועה ביניהם שלא נתפרשה בשטר בפני העדים: ואחר שעל דבר יהודה שנתחייב לתת לראובן עשרים פרחים ונקרע השטר אותו של מאה שהיה לו לראובן על לוי וזבולון ונעשה ש"ח שהיו חייבים חמשים מן המאה לשמעון נתחייב יהודה בדין לפרוע לראובן העשרים פרחים כמו שכתוב בפ"ד בארוכה וכיון שמת ראובן ואחר כך מת יהודה אין ליורשי יהוד' טענה אחרת לפטור עצמם כי אם שלא נטל אביה' קנין על פשרה זו כנראה שמודים שלא פרע חייבים לפרוע מנכסי אביהם ליורשי ראובן כמו שכתוב בפ"ד כי מסתמא יהודה נתפרע משמעון העשרים פרחים שנתחייב לפרוע לראובן אחר שיתן לשמעון הש"ח של חמשים פרחים ואפילו שלא פרע לו חייבים יורשי יהודה לפרוע ליורשי ראובן והם יתבעו משמעון מה שפרעו הם העשרים פרחים בשביל מה שנתחייב יהודה אביהם על הש"ח של חמשים פרחים שנכתב שהיו חייבים לוי וזבולון לשמעון אחר שמדעת שמעון נתחייב יהודה לפרוע הכ' פרחים כי די שיחלק הש"ח לחצאין אלא שהיה נאמן שמעון לומר שכבר פרע לאביהם כמש"ה שם נאמן לומר שפרע לאביהם יהודה ובשבועה או אם היה טוען שיהוד' שלא מדעתו נתפשר לתת העשרים פרחי' כי הוא לא היה חייב לראובן שום דבר שחצי השטר היה שלו ואפי' שהיה חייב שום דבר הוא לראוב' היה ענין זה פורע חוב חבירו שלא מדעתו דהוי כמכרי' אבי כו' ויעמדו לדין על זה ואפי' הכי היה חייב יהודה לפרוע לו אותם העשרים פרחים שעליהם נתרצה ראובן לחלוק השטר וכמו שכתוב בפ"ד שאפילו עשה הדבר מעצמו חייב ואם יטענו יורשי יהודה כי שמעון אביהם פרע לראובן העשרים פרחים אעפ"י שלא נטל קנין יתחייבו שבועה או יקבלו חרם שלא ידעו שפרע אביהם או לאו שאם ידעו שלא פרע חייבים הם לפרוע וגם יכולים לתבוע משמעון אם לא ינכו מיורשי יהודה ונתחייב שמעון לקבל חרם שלא היה יהודה שלוחו ושלא היה חייב לראובן שום דבר מחצי החוב וחצי החוב היה שלו ואם היה שלוחו יקבל חרם שכבר פרע לו העשרים פרחים הכלל שאם יטענו יורשי יהודה שלא פרע אביהם מפני שלא נטל קנין חייבים לפרוע ואם יטענו שמא כבר פרע יקבלו חרם שאינם יודעים אם פרע אם לאו ואחר כך ילכו לשמעון ויקבל חרם כמו שכתוב למעלה: שאלה סב ילמדנו רבינו נר ישראל ראובן מוכס א' ממוכסי המלך יר"ה שנפטר וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק והניח אחריו חובות וחורבה א' בצידון אחורי בית הכנסת והניח בנות ובזמן נשואי הא' מהן לשמעון נתנו לו בנדוניא מירושת אביה שליש החובות ההם וחצי החורבה ההיא וכתבו ונתנו כתב זכרון ביד שמעון קודם שנכנס לחופה עם בת ראובן הנזכר מהסך שנתנו לו בנדוניית אשתו וזה לשונו אות באות על דבר החובות של ראובן נ"ע אשר נשארו במקום פלוני כל מה שיגבה מהם השליש הוא לחתן שמעון אשר יזכה בו מצד אשתו הכלה פלונית בת ראובן הנ"ל גם החורב' של צידון של ראובן הנ"ל החצי הוא של החתן הנ"ל מצד אשתו הכלה וכאשר יזכה החתן הנ"ל בשום דבר מהעניינים הנ"ל בין בשליש החובות הנ"ל בין בחצי החורבה כל מה שיגבה ויעלה בידו מן הדברים הנ"ל יהיה מחויב לכתוב הסך ההוא לכתובת הכלה הנ"ל ולהוסיף עליו התוספת כמנהג על כל והיה נודע לכל שבזמן פטירת ראובן לא היה חייב שום דבר למלכות מהמכס שהיה בידו כי כבר פרע הכל בחייו וקם אחרי פטירתו האימין שהיה עמו והעליל על ראובן שהיה חייב למלכות ושלח יד בחורבה ההיא למוכרה וכראו' ראשי ק"ק צידון שהיה רוצה למוכרה חששו שמא יקנה אותה שום ישמעאל או שום אלם ויגיע אליהם ח"ו היזק ונזק מצד היותה סמוכה לב"ה שלהם וקמו הם וקנאוה מן האימין על ידי הערכאות בסך שנתפשרו עמו ועתה קם שמעון וערער על חצי החורבה ההיא היותה שלו מצד ירושת אשתו כנ"ל וחמיו ראובן הנ"ל לא היה חייב למלכות דבר והאימין בעלילה בא עליה ושלח בה יד וראשי הקהל שקנאוה קנו דבר שלא היה זכות למוכר בה כי בעלילה בא עליה וקנייתם אין קנוי ואינהו דאפסידו אנפשייהו יורינו מורנו מורה צדק אם זוכה שמעון בטענתו לקחת חצי החורבה מיד ראשי הקהל או לאו ואם יהיה שזכו בה הקהל אם יכול לסלק' בסכום דמיהם שנתנו הם בעדה לאימין בעצמם או אם יכולים הקהל ליקח ממנו בעדה הסך שירצו כדי לתתה לו ואפילו שיהיה יותר הרבה מהסך שקנאוה ושכרו כפול מן השמים: תשובה אעפ"י שהיה ידוע בין היהודים שלא היה חייב שום דבר ראובן למלך אם בדיניהם נמצא שהיה חייב ונתנו לו רשות לאימין שימכרנה אין יכולת ביד שמעון להוציאה מיד הקהל ואעפ"י כן אם ידוע בין היהודים שלא היה חייב ראובן למלך שום דבר יכול שמעון לסלק את הקונים כשיתן להם סכום מה שנתנו עליה כי מסתמא קנאוה בזול: שאלה סג מעשה שהיה כך היה שאיש א' מאנוסי הזמן מת שם בפראנקיא בגיות זה כמה ימים ושנים ובשע' מיתתו צוה ומסר לאשתו קצת מעות ואמר לה שתתנם פה בשאלוניקי ליורשיו הקרובים לו ויהי אחרי הדברים האלה באה האשה הנזכר פה בשאלוניקי והביאה עמה המעות הנז' ונקראת שמה רייבא ויהי כי באו לה ימי פקודתה שנפטרה לבית עולמה מסרה המעו' הנז' ביד ב"ד ק"ק מאיור יצ"ו כדי שיתנום ליורשי המת הנז' הקרובי' אליו ויהי בהמשך הזמן באה בת א' מן האיש הנז' הנפטר בעל המעות ושאלה ירושתה כי היא יורשת להיות כי לא היו לאיש הנז' כי אם ב' בנות ולכן ק"ק מאיור נתנו לה חלק ירושתה לה ולבנה אשר עמה ונשאר בידם שארית המעות באומרם שהיום או למח' תבא אחותה או זרעה ויקחו שארית המעות כי להם משפט הירושה ויהי כי עברו שם הימים באה בת בתו הב' של האיש המת הנז' והביאה בת נערה עמה ותבעה שארית המעות באומרה שהיא יורשת השארי' הנמצאת ואמר לה הקהל שידעו נאמנה שהיה לה אח זכר והוא הוא היורש האמיתי שבמקום זכר אין הנקבה יורשת ולא היו רוצים לתת לה מאומה כי אם לתת המעות ביד היורש האמיתי כאשר צוה המת הנז' ויהי כראות בת הבת הנז' את כל הדברים האלה התחננה לפני הק"ק הנז' באומרה שהיה לה בת נערה שהגיעה לפרקה והיא נצרכה לנדונייתה כי הגיע זמן נישואיה ואז הק"ק יחד עם החכם השלם אשר בתוכ' נתנו לבת הנער' הנז' שנים אלפים לבני' ע"מ ותנאי שתתחייב הנערה ובעלה אשר נשאה כי בכל עת וזמן שיבא מן הגיות הן ממקום אחר איזה יורש אחר יותר קרוב ממנה לירושה הנז' תיכף ומיד שיהיו נדרשים יחזרו ויפרעו הב' אלפים לבנים ועל זה נתחייבו בקנין גמור ושלם מעכשיו בביטול כל מיני מודעות וכו' ויהי כי ארכו הימים בא מפראנקייא אח אמה של הנערה הנז' שהוא בן בתו של האיש המת המצוה הנזכ' ושאל חלק ירושתו שהוא היורש האמיתי וטען בעל הנערה הנז' כי אשתו היא היורשת האמיתית להיות כי קדמה לבוא לחסות תחת כנפי השכינה לעבוד את ה' ודודה אחי אמה שבא עתה מחדש היה מדת אחרת ואיכא מאן דאמר דעל כן אינו יורש את אביו ואפילו למאן דאמר דיורש את אביו דאעפ"י שחטא ישראל הוא מכל מקום מודה דאפקעינהו רבנן לירושתיה מיניה דהפקר ב"ד הפקר וכיון שכן נמצא שהקנין אשר נתחייבו היה בטעות שעלה במחשבה שהייתי חייב מן הדין להחזיר המעות אבל עכשיו שאין הדין כך נמצא שזכתה זוגתי במעות הנזכרו' ואיני מחויב להחזירם יורני מורינו הדין עם מי ושכרו כפול מן השמים: תשובה כתוב בשאלה שא' מאנוסי הזמן מת שם בגיות זה כמה שנים כו' ושאמר לאשתו שתתן המעות בשאלוניקי ליורשיו הקרובים אליו והיה ידוע כי לא היו לאיש הזה אלא שתי בנות ולא הזכירם כנר' שהבנות היו שם בגיות ולא היתה כוונתו לתת להן דבר אלא ליורשים אחרים הקרובים לו שהיו בשאלוניקי כולם ביהדות והיתה יכולה אשתו או ב"ד של הקהל הנז' לתת המעות לקרובים לו כל זמן שלא באה א' מן הבנות ליהדות ואפי' שתבאנ' אחר כך לא היו מוציאו' מאותו הקרוב שום דבר שכב' זכה בהם במצות המת אפי' שלא היה יורש אמיתי כי בנות היו לו אלא שרצה לזכות לקרובו שהיה כבר בשאלוניקי בלשון מתנה כמו שכתוב בשאלה שתתנם ליורשים הקרובים אליו והוא דרך מתנה וכיון שלא ניתנו לשום קרוב אחר שלא נמצא ובאת אח"כ בהמשך הזמן בת א' אם באת משם מפראנקייא ואחות' נשארה שם היו יכולים לתת לה כל המעות כי לא צוה המת שיתנו המעות כי אם בשאלוניקי כלומר במקום יהדות וזאת שבאה קודם קדמה לזכות לבדה כיון שאמר שיתנם בשאלוניקי ליורשיו הקרובים לו מי שתמצא קודם זכתה וכיון שלא נתנום לה ובאה אח"כ משם בת אחותה והביאה עמה בת אחותה נערה גם כן היו יכולים לתת לה כל הנשא' אם אחיה היה שם בפראנקיי' אפי' שבא אחר כך כיון שכבר זכתה היא במה שנתנו לה אפי' שנתנו לה ונתחייבו בתה ובעלה שיחזרו ויפרעו הב' אלפים לבנים לדודה אינם חייבי' כי בטעות נתחייבו כיון שהיה הוא עדיין בגיות כשנתנו לה שארי' המעו' ואין אנחנו צריכין עתה לטענת שמי שעובד ע"א אינו יורש את אביו ולא משום הפקר ב"ד כי מכח צוואת המת זכתה זו בת הבת שקדמה לבא וכנראה מלשון השאלה כך היה סדר ביאתן מפראנקיי' הבת האחת באת קודם והיתה זוכה בכל כיון שלא ניתנו לקרוב אחר וכיון שלא ניתנו