מבי"ט חלק ג קלט

ששה אינו משלם הפחת ששה כפי מה ששמוהו והעלו לי"ב אלא ישלם ארבעה תשלום העשרה שהיה שוה בשעת השומא וכן כתב שם ומסתברא שאם שמו אותם בשעת הנשואין ביותר מכדי דמיהן וכו' או בלו קצת מחמת שנשתמש בהם תטלם בשומא ואם פחתו מחמת שנזלזלו שבזמן השומא היו ביוקר אותו פחת הוא לבעל זהו לפי הדין של הרי"ף לפי המנהג שכתב הרי"ף עצמו וגם הרמב"ם ז"ל אינו חייב לשלם שום פחת בשום חפץ שמשמש מעין מלאכתו הראשונ' וכן דנתי כמה שנים שהאלמנה נוטלת כליה בשומא ששמו אותם כל שמשמשין מעין מלאכתם דדוקא באותם שבלו כבר ואינם משמשים הוא שישלם כל מה ששמו אותה אפילו מה שהעלו אותם בשעת השומא ביותר משוויים וכיון שהוא מצד הדין לדעת הגאונים ז"ל והרמב"ם ז"ל ולדעת הרי"ף על המנהג לא שנא אלמנה או גרושה אינו חייב הבעל לפרוע פחיתת החפצים כל שעושי' מעין מלאכתם וכמו שהבאתי למעלה לשון ה"ר צמח שכתב כשבא לגרשה וכו': ובאלו הימים שמו שמאים נדוני' א' שבאו לידי גרושין ונתרעם הבעל על השומא שיש דברים שלא פחתו כלל ושמו אותם בשעת השומא בעשרים פרחים ועתה שמו אותם בעשרה או מעט יותר ובחפצים שפחתו שמו אותם כמו ששוים עתה מהם פחו' ממה ששוים עתה אפי' שעושים מעין מלאכתם ואמרתי שהיתה שומא בטעו' כי כל אותם החפצים שמשמשי' מעין מלאכתם אינם צריכים שומא אלא נוטלתן כמו ששמו אותם ואם אינו ידוע בכמה שמו אותם ישערו אנשים בקיאים בשומת הכתובות בשעת הנישואים בכמה היו שמים אותה בעילוי יותר משוויים כמו שרגילי' להעלו' השומא ועל אותה שומא תקח האשה ואותם שנאבדו או בלו ואינם משמשי' מעין מלאכת' יפרע כמו שישערו ששמו אותם בעילוי וכתב הכתובות נשאר פנקס ביד הסופר שומת החפצים כל א' בפני עצמו אעפ"י שאין כותבין בשטר הכתובה אלא דרך כלל מה ששמה כל הנדונייא לא כמנהג המוסתערבי' שכותבים כל חפץ וחפץ בכתובה כמה ששמו אותו ומי שיש לו פנקס מיד הסופר בשומא כל חפץ וחפץ תטול האשה החפץ שעושה עדיין מעין מלאכתו כמו שכתוב שם ושמעתי בשם הרב כמה"ר דוד א' אבי זמרא ז"ל כי אפילו לאותם שהם נוהגים לפי הדין של הרי"ף לא לפי המנהג אם יש בידם שומת החפצים כל א' בפני עצמו שהוא כמו אם היו כתובים בשטר הכתובה כמו המוסתערבי' שכותבים כל חפץ וחפץ ויועיל להם שתקחם האשה כפי השומא הראשונה וזה המגרש יש בידו מאז פנקס הסופר על כמה שמו כל חפץ וחפץ ועם מה שכתבתי אינו צריך כי המנהג הוא פשוט לעלמא כמו שכתבו הרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל ואינו חייב הבעל לפרוע הפחת כשהחפץ משמש עדיין מעין תשמישו ופשיטא שלא ישומו הפחת אלא לפי שיוויו אז לא לפי העלוי לאותם שאינם נוהגים כפי המנהג אלא כפי הדין שכתב הרי"ף ז"ל שאלה נז מארץ רחוקה בא אלי מבולבולי דברי' אשר עברו זה כמה שנים בין אנשים טובים וברים ושינו טעמיהם וטענותיהם בפני החכמים אשר בחר כל אחד מהם וכל א' פסקו בידו זה לפיטור על פי החכם הנברר לו לבדו וזה לחיוב על החכם הנברר לו לבדו זה לביתו פנה בפיטורו וזה לדרכו כחו ענה בעברו והמציאו לפני נוסח שני הפסקים ודבר והפכו איש באחיו מדובקים להבין ולהורות אי זה מהם יכשר למאורות מכדי להגיע לתכלית המבוקש שלא לקושש קש נישא וניתן בדבר דבר דבור ולבור תבן מן הבר בטענת שפוטרים והמחייבים אם אפשר למצא פיטור מתוך טעם החיוב או חיוב מתוך טעם הפיטור: וסידור טענות שני הכתות הוא על תביעת עבד המלך יר"ה והטיפטיש על כל הבאקיש של כל המוריאה ובכללם נמצא כתוב איך שמואל בן יוסף היה חייב בחסיאה של חורמוסו לג' אלפים לבנים ויחואל סקי ערב פרען ולא מצאו את יחיאל ותפסו את סימן טוב אחיו ואמר כי מעולם לא נכנסו לא הוא ולא אחיו יחואל סאקי במלאכת המלך והשיבו לו כי כן כתוב בפנקס המלך שמואל בן יוסף ויחיאל סאקי ערב השיב סימן טוב יחיאל אחר שכינויו חזן הוא שחייב למלך במלאכות השמסרליגה שהיא מלאכת אלני התותים והחסיאה היא מלאכת מעשרות התבואה ונראה שנתחלפו בפנקס המלך מיחיאל חזן ליחיאל סאקי וממלאכת השמסרליגה למלאכת החסיא' והעבד והטיפטיש השיבו לו אין אנחנו רוצים ביחיאל חזן אלא לאחיך השיב הוא תשימו אותו בבית הסהר ואם לא יפרע אני אפרע בעדו ושלח לנכדו עם גאוש לבית יחיאל חזן ונתפס בנו והוכרחו לפרוע יחיאל חזן וחביריו ותשובת ס"ט אנוס הייתי ומצוה עשיתי שאתם חייבים למלך ואנחנו אין אנחנו חייבים דבר והשיבו יחיאל חזן ונסים חכים לא אנסו אותך שתראה את יחיאל חזן אלא שתראה את אחיך ואתה היית יכול לינצל שלא נכנסת למלאכת המלך לא אתה ולא אחיך והיית יכול להביא ראיה על זה כמו שנפטר ר' סעדיה צורור על חוב אמת שהיה חייב למלך סעדיה אחר וזה סעדיה צורור הביא ראיה שמעולם לא נכנס למלאכת המלך ונפטר והיה יודע שהיה סעדיה אחר חייב ולא רצה לגלותו ונמלט גם כן סעדיה האחר עד היום שלא פרע וכן היית יכול אתה לעשות גם כן והיינו נמלטי' אנחנו שלא באנו בכתובים ואתה היית יכול להמלט יותר מסעדיה על כי לסעדיה צורור היו תובעים על אותה מלאכה שהיה חייב הסעדיה האחר ולא נתחלפו אלא מסעדיה לסעדיה אבל לך היו תובעים על מלאכת החסיאה ואנחנו היינו במלאכת השמסרליגה אשר לא נזכר ביניהם ואיך הא מתחלפי' מחסיא לשמסרליגה ומיחיאל חזן ליחיאל סקי ערב על שמואל בן יוסף ואתה היה יכול לינצל וגם אנחנו כי גם שהיינו חייבים למלך היה לנו טענות לפטור עצמינו כמו שנתפטרו הכהנים של לארטה שהיו במלאכת המלך ובא גזרת המלך שיקחו מהם הנמצ' ועל השאר פטרום ואחר כך בא נזיר חדש וחזר ותפשם והלך א' מהם לשער המלך ונתנו לו חוקים ונמלטו וכן קרא לנו ג"כ שהיינו בשנה ראשונה שהיינו במלאכת השמסרליג' כמו ז' חדשים ואדונינו המלך יר"ה קצה להוציא כל העומדים במלאכו' ובאו"ג ואיביש ולקחו ממנו ומאחרים פנקס כל אחד והנמצאים כתוב לקחו ועל השארית פטרו כי אין שכירות משתלמת אלא לבסוף ולאחר זמן באו גם כן המלך וקראו אותנו עם נאמנים אחרים והראנו להם הטענות עם החוקים מאת המלך יר"ה ונפטרנו כמה פעמים וגם עתה אם אתה לא היית מזכיר אותנו לא היו חוקרים עלינו מסבה שלא באנו בכתובים ומי היה עולה בדעתו לומר שטעו בשער המלך מחסיא לסמסארליג"ה מיחיאל חזן ליחיאל סאקי ומפני שמצאו את אחיך כתוב לערב וחשבו שהיה החוב שלך כמונח בקופסא כשהלשנת עלינו לא הונח לנו ולא יכלנו להמלט מידם ולא שמעו טענותינו והוכרחנו לפרוע בסבתך וראיה לדברינו כי השני דיינים של לארסו ודיין של קארו סואי אמרו מי הוא זה ואי זהו אשר מלאו לבו לעשות כן שתפרעו אלו המעות ואמרו לדיין שחייב אותנו שהיה גזל וכמו בשר חזיר באוצר המלך ונפלו פניו מהבושה כי על פי המסירות של ס"ט עשה שנפרע וגם נמצא עם לוטפי הנאזיר שהיה מחייב אותנו ואמר גם אני שאלתי אלו המעות מאלו היהודים והדיין אמר שלא אקחם כי היה גזל אחר שהמלך יר"ה פטר אותם וגם הדיין של שאלוניקיו שלחנו אליו ואמר שבעול לקחו ממנו כי כבר פטר המל' יר"ה לכל אותם שהוצי' מן המלאכו' ועל טענות אלו חייבו חכמים את סימן טוב שיפרע מה שהפסידו יחיאל חזן וחבריו וזה ס"ט טען לפני החכם שפטרו מלשלם כי כשאמר סימן טוב כי אחיו לא היה חייב שום דבר למלך כעס העב' עם ס"ט ושמו בכבלי ברזל עד שיביא לאחיו יחיאל סאקי והיה סובל יסורין שלא לגלות הענין אחר כך אמר לעבד יש הנה יהודי אחד ששמו יחיאל שיש לו כינוי אחר שאינו הכינוי של אחי והוא חייב למלך ולא אחי אז אמר לו העבד לך והביאנו אמר ס"ט אין הגון לי להביא אחר כך הכריחו העבד לס"ט שיביאנו ואז שלח נערו והראה לבן יחיאל חזן כי הוא ושני יהודים אחרים שותפים עמו היו חייבים למלך אחר כך הלך העבד לעיר אחת קרובה אשר עיקר הפנקס היה שם וראה שכינויו של יחיאל היה מסכים למה שאמר ס"ט שהיה נחבש ביד העבד ואז פטרו מן המאסר ותפס ליחיאל חזן ופרעו הוא ושני חבריו ל"ג אלפים לבנים ועתה תובעים אלו הג' לסימן טוב שיפרע וישלם לו ועל טענות אלו פטרו החכם הר"י פורימה ופלפל עוד לפוטרו אפילו על קצת הטענות הראשונות והביאו ראיה בעלי טענות הראשונות לאמות טענותיה' מעשה ב"ד כי ביום שנתפס ס"ט סאקי שמע רבי יצחק כהן שאמר הנזיר לס"ט הנז' הבא המעות שאתה חייב למלך והשיב ס"ט אינו חייב דבר ומעולם לא נכנסתי במלאכת המלך יר"ה אמר הנזיר הרי כתוב בפנקס המלך יחיאל סאקי ערב בעד שמואל יוסף בחסיאה ואמר לו הנז' יחיאל חזן הוא שהוא במלאכ' הסמסרליג"א ואם ימצא שאחי נכנס מעולם במלאכת המלך יחתכו את ראשי וזה העדות היה בפני ס"ט בב"ד והכחיש כי מעולם לא דבר דברים אלו ושלא היה לשם ואז ר' יצחק הנז' נשבע מאליו שבועת התורה שמה שהעיד בפני הב"ד הוא אמת דברים כהוייתן וגם קודם שהעיד גזרו עליו שיעיד האמת בפני כמו שכתוב במעשה ב"ד וכתוב עוד שהעיד מרדכי טראבולוסי איך בהיותו בשוק ראה שני משרתים של הנזיר מוסטפא הנז' ומהמוט ג' איש קרוב לחצי היום והלך אחריהם לבית מהמוט ואחר כך אמר לו ס"ט לר' מרדכי אינך מדבר למוסטפא שיתירני מבית האסורים ובא אצלו ואמר לו למה אתה מחזיק אותו יחיאל חזן הוא שחייב ולא יחיאל אחי ותתפיס ליחיאל חזן ואם לא יפרע אני אפרעם ואמר לו מוסטפא איני רוצה ליחיאל חזן אלא ליחיאל סאקי שיש בו ממשות כי יחיאל חזן אין בו ממשות השיב ס"ט תשימם בבית האסורים ואם לא יפרעו אני אפרע בעדם כל זה הועד ביום ו' חשון שנת השכ"ג משה הכהן ב"ר שלמה. שלמה בכר' יעקב צמאש: יאיר כהן בן שבתאי ז"ל. עוד מעשה ב"ד על ר' משה שאלוניקי ור' שלמה זכור שהעידו בפני' בשם רבי שאול טוויל שאמר כי באותה לילה שתפסו התוגרמים לרבי משה חזן שהיה רוצה שאול להצילו ושאמר לו סאקי אל תלך להצילו כי אני שלחתי אותו לכתחלה להראות הבית יחיאל חזן ובעודו מדבר עם סאקו בא משה חזן ואמר לו סאקי מה עשית והשיב הוא כבר הראתי הבית של רבי יחיאל חזן ולקחו את בנו שלמה חזן כל זה העידו שנים הנז' בשם רבי שאול וחתומים במעשה כ"ר יוסף פורמון מנחם בר' שלמה משה יצחק ב"ר שמואל אלבלנסי עוד הראשונים שטרות מעשה ב"ד שהעידו בפניהם יצחק כהן ושלמה זכאי איך כשהיו ב' דיינים של לארסו ושל יניגי לחקור על ענייני לוטיפי הלך הנזיר רבי ניסים וחבריו להתרעם על מה שלקחו מהם ואמרו הדיינים הנז' ששלא כדין עשו להם והראו הברא שבידם ואמרו לדיין של אלסונה בפניו כי שלא כדין עשה ליקח מהם ושהיו אותם המעות כמו בשר חזיר באוצר של מלך ושלא היה עתה כח בידם להחזיר' עד שיביאו חוקים מן המלך וגם הדיין מופטיש לא גזר שיקחום וחתומים בשני השטרות של ב"ד באחד יוסף פורמון מצליח צלח גרשון שלוניקי ובשני גם כן יוסף טרמון והשני הנזכ' עד מעשה ב"ד אחר חתומים בו שלשה עדים ונעשה קיום ב"ד עליהם בשלוניקי חתום בו החכם שמואל די מדינא ושנים אחרים והעידו כי נמצאו לפני הדיין שופט כל הארץ והובא לפניו שיגיל שחייבו