מבי"ט חלק ג קמ

את ניסים חאכים על אלף לבנים ואמר הדיין הנז' בפני רבי' ונכבדים שעשו לו שלא כדין ושלא כדת ושמי שחייבו היה עליו עון גדול: עוד מעשה ב"ד אחר על יוסף מוזהבי חתנו של סימן טוב סאקי שאמ' למוסטפא גיליבי על מה שהי' כתוב יחיאל סאקי שהיה יחיאל אחר בקהל שהיה יחיאל חזן שהיה במלאכת הסמסרליגא ושאמר שילך ויביאהו ואמר לו תשלח אחד מנעריך ויביא אותו כל זה העיד יוסף אלמושנינו על מוזהבי ואמר שהיה זה ביום שהיה סימן טוב סאקי אסור בבית מהמוט' גילבי וחתומים על זה בית דין של שלשה שלמ' משה מנגאגון שלמה משה ב"ר יעקב יאיר כהן: ואחר ראות טענות שני הכיתות ועדות שנתקבל בפני כמה בתי דינים על כי ר' ס"ט כדי להציל עצמו ואחיו אמר לעבד יחיאל חזן הוא שחייב למלך ולא אחיו ושלח נערו לתפוס אותו והביאו את בנו ואסרהו והוכרחו לפרוע מה שלא היו חייבים הוא דבר פשוט שחייב ס"ט וחבריו לפרוע ליחיאל חזן וחבריו כל מה שפרעו ומה שהפסידו באותו תפיסה ואפילו שיחיאל סאקי לא היה חייב שום דבר היה יכול לינצל בהבאת עדיות כי לא נכנסו מעולם במלאכ' המלך כמו שכתבו שניצולו אחרים בטענה זו ולא לשום אחר תחתיו והרי הוא מוסר את חברו ביד האומו' לענות גופו ולהפסיד ממונו וחייב ואפילו היה חייב יחיאל חזן למלך יר"ה לא היה לו רשות להזכירו כיון שעב' המלך לא היה מזכירו וכ"ש שלא היה חייב שום דבר לא בדין שלה' ולא בדינ' דמלכותא עם הכראגו שהיה להם על כי המלך יר"ה פטר את כל אותם שהיו במלאכות שלו ושלא יקחו מהם כי אם מה שנמצא כתוב עליהם ושאר הזמן יהיו פטורין כי אין שכירות משתלמת אלא בסופה וכמה דייני המלך יר"ה שאמרו שהיה עול גדול וגזל גמור מה שלקחו מהם כפי מה שכתו' בקבלת העדויות ואפילו לדעתו בלי ראיה שהיה אנוס כי היו מכים אותו לא היו מכים אותו אלא על שיביא את אחיו או יפרע מה שנעשה אחיו ערב על שמואל יוסף ולא הזכירו הם את יחיאל חזן ופשע בזה ואפילו שאומר שאחר כך אנסוהו להביאו הוא הביא האונס על עצמו והוי תחלתו בפשיעה וסופו באונס שהוא חייב שהאונס בא מחמת הפשיעה כמו שכתבו הפוסקים ועוד שהרי זה אנסוהו להראות בשלו והראה בשל חברו אפילו היה באונס כשהראה של חברו כיון שלא היו אונסים אותו מקודם אלא על שלו כיון שהזכיר את של חברו אפילו הראהו באונס חייב לרוב הפוסקי' ז"ל הרי"ף וחבריו ונשא ונתן ביד ג"כ יש כאן שלא די שהראה ביתו של יחיאל חזן אלא ג"כ הלך בעת שהיה בנו בבית ותפסוהו שהיה יכול להערים ולהודיע שהיו באים לתפסו כדי שיחביא עצמו ולא ימצאוהו כשילכו לביתו ועתה שהלך לכתחלה בעת שמצאו אותו הוי נושא ונותן ביד עוד אני אומר דלא שייך דינא דידן להא דתניא פרק הגוזל ישר' שאנסוהו נכרים להראות ממון והראה ממון חברו דפטור ואם נשא ונתן ביד חייב וכו' דהתם לא קפיד אנס אלא שיבוא ממון לידו יהיה ממי שיהיה כבר האנס יודע שהוא גוזל מה לו שיהיה מזה או מזה ולכן יש מקום להקל כשהוא מראה ממון של אחרים ובנדון דידן אינו כן שזה העבד של מלך אינו אנס לגזול אלא הוא אנס לגבות בכח ממי שהוא חייב למלך ואין לו כח לתבוע ממי שאינו כתב בפנקס המלך שהו' חייב מעו' ולכך מי שאומ' לו עבד המלך תראה לי מה שחייב למלך והוא אונס אותו על כך מי שאינו חייב ומראה לו פנים וצדדים שיוכל לגבות ממנו כנדון דידן שאמר יחיאל חזן הוא החייב ולא יחיאל סאקי והראה לו את בנו של יחיאל חזן שהיה ידוע שלא היה חייב שום דבר בגזר' המלך יר"ה והוא לא היה בידו לתפוס את מי שלא היה חייב וגם לא היה כתוב בפנקסו וגם כל השופטים של המלך אמרו שהיה גזל מה שלקחו ממנו וזה סימן טוב הראה פנים וצדדין לעבד שיוכל לגבות ממנו והראהו לו ופשיטא שהוא חייב כל זה הוא אפילו שלא אנסו העבד אלא שהראה לו מי שחייב למלך וכ"ש בנדון דידן שאמר לו אתה חייב למלך והיה אונסו שיפרע והוא אמר לו אני איני חייב אעפ"י שהיה אמת שהו' לא היה חייב שפלוני חייב ולא הי' חייב אותו פלוני והראהו דפשיט' ופשיטא שהוא חייב מדין מוסר שהרי כתבו המפרשים ז"ל כשהראה המוסר מעצמו בלי אונס אעפ"י שלא נשא ונתן חייב והכא הראה מעצמו בלי אונס שלא היה אונס אותו אלא להראות את מי שהוא חייב וס"ט כבר היה יודע שלא היה חייב יחיאל מכח הבראטו כמו שניצולו אחרים וגם כל השופטים שהיו גוזרים כן שלא היה חייב שום דבר אלא גזל לקחו ממנו וכ"ש בנדון דידן הוי כנשא ונתן ביד שהראה את בן יחיאל חזן בביתו ולא היה יכול לימלט מידם דהוי כנשא ונתן ביד ובלאו הכי חייב כמו שכתבתי ובזה נסתלקנו מלישא וליתן בברייתא של אנסוהו נכרים להראות וכו' מכמה פירושים וחילוקים שיש בין המפרשים ז"ל ומה שהוסיפו לפלפל בכולם החכמ' או שכוונו אל אמיתו' הדין שחייבי' לשלם מה שהפסידו יחיאל חזן וחבריו ומהר"ר יוסף פורמו נר"ו ראיתיו חתום בקצת שטר מעשה ב"ד שהעידו שסימן טו' שלח את הנער לתפוש את יחיאל חזן ושהשוטפים כלם פה אחד אמרו שהיה גזל מה שלקחו ממנו ועם כל זה חתר למצוא לסימן טוב מחתר' להצילו ולא עלה בידו כמו שהשיגו עליו החכמים החכם השלם כמה"ר שמואל קלעי והחכם השלם כמה"ר מנחם רוסו: אך צריך לבאר אם יוכלו להשתלם גם כן מן הנער אשר שולח ברשת ברגליו הבן שתפסו וגם את מוזהבי שגם הוא הלשון ואמר יש יחיאל אחר בקהל ושלחו בעדו ולענין המוזהבי נרא' מן העדיות שמה שאמר הוא היה אחר שדבר סימן טוב מה שדבר וגם אמרו לו שילך ויביאהו ולא רצה ולא נזכר בעדות שלו ששלחו ביד יחיאל חזן על מה שדבר הוא על מה שדבר קודם ס"ט ולכך אינו חייב הוא כמו ההיא עובדא שכתב מהר"ם מאותו שעשה הסעודה כי האחרון הוא פטור כמו שכתב החכם השלם מה"רר שמואל קלעי נר"ו: ועל דבר הנער נ"ל ג"כ שס"ט הוא החייב ולא הנער שהלך לתפוס את יחיאל חזן ולא מצאו ותפס את בנו כי אף על פי שאין שליח לדבר עיברה והשליח חייב ולא המשלח היינו כשאין שום הנאה למשלח במה שעוש' השליח אבל שהוא נהנה במעשה השליח הוא חייב כדאמרי' בפרק ב' דקדושין צא בעול הערוה שהוא חייב ושולחיו פטור שלא מצינו בכל התורה זה נהנה וזה מתחיי' וכמו כן אם נהנה המשלח ולא השליח: ועוד כשאמר ס"ט לנער שילך בפני העבד הכריחו אותו במכות שילך ויביא אותו במצות האדון שלו ומה שאמרו אין שליח לדבר עבירה הוא כשהוא עושה לרצונו אבל בנידון דידן האדון שלא אנסו שילך כיון שאמר לו בפני העבד שילך לביתו וסימן טוב הוא האונס וחייב לא יתחייב השליח כמו מי שאמר לחבירו קח לי טלה מעדר זה ותנהו לי ולקחו ונתנו לו כשיבא בעל הטלה יקח טלה שלו מיד המשלח ואפי' אכלו ישתל' ממנו ואם לא שלח לו זה יקח מן השליח והשליח מן המשלח כמו לוקח מן גנב שלא עשו בו תקנת השוק אלא ליקח מן זה שקנה והוא ילך לגזלן וכ"ש כשעשאו שליח ליקח שהוא חייב ובנידן דידן לא היה שליח בעלמא אלא נערו ושולחו לכל הדברים פשיטא שהמשלח חייב וגם הנער לא לקח מעות אלא סימן טוב שנפטר מתביעתו במה שפרע יחיאל חזן: מכל זה נראה לי דבר פשוט שס"ט שתובעים ממנו הוא חייב על כי סבב הא' הוא ימסר את יחיאל חזן שפרע מה שהיה תובעים מאחיו ונפטר בזה הוא חייב לפרוע ליחיאל חזן ולחבריו שנשתתפו בפרעון ולא הקרן שפרעו למלך לבד חייב אלא כל מה שהפסידו בהוצאות על ענין זה כפי מה שיתברר בפני ב"ד ויש תימא על כל קהלות הקדש אשר במוריאה איך לא שתו אל לבם להציל עשוק מיד עושקהו ולהיות מעירים לעזור לכ"ר יחיאל ולחביריו עד שישלם ס"ט מה שהפסידם כי ת"ל יש חכמים ויודעי מדע ואחר שהיה מבורר בפניהם גופא דעובדא היכי הוה איני מאמין ששום חכם יפטור את ס"ט מלפרוע מה שהפסיד כי החכם מהר"ר יוסף פרמון לא כתב אלא על מה שסדרו השאלה בפניו שהיה אנוס גמור והחכמים שסייעו אותו כפי הנשמע תלמידים חברים שלו והחכמים האחרי' בפרט החכם השלם כמהר' שמואל קלעי הם פסקו על סידור הטענו' שנתבררו ונחקרו ונחתמו בבתי דינים וגם מה שאני כתבתי הוא על בירור ואימות הטענות כפי מה שהיה הענין: ולכן ראוי לכל יראי ה' ובפרט לאנשים אשר שמעו או למדו תורה מפי החכמים אשר פסקו כי ס"ט הוא חייב להיותם נקבצי' ולהיות' אבירי לב להציל עשוק מיד עושקו ומוסרו ולהכריח את סימן טוב שיפרע מה שהופסד על ידו כי יש בידם למחות אם יתנו לב על זה והא לית' יתן בלב כל ישראל לעבדו ולאהבו: שאלה נח סברות החכמים על פי תקנת טלטולה בענין הנישואין סבר' החכם השלם ה"ר משה אלפרגני' ששלח להרב ר' יצחק אבוהב ז"ל שיאמר לו סברתו וזה לשונו חכם ונעל' לשם ולתהל' אחרי הדברי' האלה דברי שלום ואמת אבקש כבוד תורתך ודרכי עיניך הזך תשתדל בכל עוז לעיין הפסקי דינין השלוחי' אליך ועמה' לשו' תקנת טלטולה וכשיפט' הבעל בעודנו נשוי עם אשתו וכו' עד וישאר החצי השני ליורשיו ויבא נא דברך רשום בכתב אמת עם אי זה מהם תסכים יותר כי כפי הנר' מפסק דין הדייני' הנכבדים דין משה הלוי אבולעפיא ודון דוד הכהן קרישפין עם אנשי עצתם החכמים ז"ל כוונתם בלשון התקנה אבל ממון נדוניתה וכו' פי' שטר נדוני' הכתובה לחוד שהודה הארוס שקבל מארוסתו סך פלו' יחזור כלו בעין לה לבדה וכו' כוונו שתגבה כל סך ממון הנדוני' משלם ואין לה לקחת בלאות שבלו וא"כ יחלקו הנכסי' ממחציתם תגבה כתובת' ותוספת ומתנה יספיק או לא יספיק ומחצית' אחר פרעון החובו' שהם בקנינו ולא בקנינה יחלקום בין היתומים וזה הפי' קשה בעיני מכמה פנים א' כי א"כ איפה היאך תקנו קדמוני עולם לתת ממונם לנשותיהם להנשא לאחרים ובניהם יחזרו על הפתחים ויתקיי' בהם ועזבו לאחרי' חילם ב' כי יראה בעינו בזמן התקנה לא היו כותבים שטר נדוני' לחוד כמו בזמננו זה והעיד על זה לשון ה"ר יעקב באבן העזר יש כותבין שטר חוב לנשותיהן בשעת הנישואין שמחייבין בסך ידוע וקורים אותו כו' אבל הכל היה כתו' בכתיבה זוזי מאתן ותוספ' ונדוני' ומתנה אגב ד' אמות קרקע והנה עתה נדונית כתובה בשתים לבדה ועם זולתה והם לא דקדקו בכפל זה ג' מצד לשון התקנה כי אם זאת כוונת המתרעם אינו מן הראוי לבלבל הענינים בלשון התרעם אלא ולקצר ולומר כשתוציא האשה שטר כתובתה יוציאו מראש ממון תכריכים וצרכי קבורתה והחובות שבקניינו וקנייניה ואחר כך כל סכום נדוניית' שלם ומה שנפל לה בירושה ואח"כ ממחצי' הנכסי' הנשארי' תגבה כתובת' ותוספת ומתנה יספיק או לא יספיק ומחצית הנשארת יחלוקו היתומי' להם ומה לו להפסיק ולומר זה ובממונו וקניינו ועוד שני' כי אין זה התיקון אלא במה שיודע שהיה ממון הבעל וקניינו ומה לו בממונו או בממונה כי לעולם כפי כוונת' תגבה סכום נדוניית' שלם בין יהיה מצוי ממונה ותכשיטי' בין לא ולו הונח יסכום פירושם מכל צד ומכל עבר מן הראוי לעיין עתה בזכות היתומים ולקפק בכתובות הנוהגות עתה בפנים ארבעה ה' כי כל חצי הכתובות והתוספו' ונדוניו' ומתנו' סדר א' להם כי אין איש מדקדק בהם כי הכל דרך כבוד ומצו' אנשי' מלומדה וכפי מה שהסכים הסופר לכתוב ב' כי אין בהם עדים מיוחדים ודרכי כתיבת השטרות הקמות בקיום ביני שיטי או על הגרר ולהחזיר בשטה אחרונ' מענייני שלטא ג' כי בחתימתם אינם מדקדקים בקורבה ובפיסול החתומים כי נראה