מבי"ט חלק ג קכט

ובנדון דידן שאמרו כי יהודי אחד גר בארץ בא לפניה' ואמר ששמו שמעון בן יוסף ושיכתבו מחילה ממנו לראובן לא טוב עשו בפרט אם כתב ידם יוצא במקו' אחר והיה מתקיי' השטר שלא בפניהם והיה זה שמעון בן יוסף נספה בלא משפט אם לא היה הולך לעדים או שהלכו למדינת הים או מתו ואפי' הכי לא מחזקי' להו ברשיעי דבכי האי גוונא עבדי אנשי למטעי כמו שכתב הר"ק ז"ל בשטרי חוב המוקדמים דאפי' שהם פסולים גבי מבני חרי דעבדי אינשי למיטעי בהכי כו' וה"נ לא יפסול כיון שהם סומכים על כי הם מכירים אותו ואפי' שלא היו יודעים שמו כי אם על פיו לא היו צריכים עדות גמור על שמו כי אפי' על אשה או קרוב היו יכולים לסמוך דמלתא דעבידא לאיתגלויי היא כמו שכתבו המפרשים ז"ל ובח"מ סימן מ"ט וא"כ בנידן אין מחילה זו קיימת על זה שמעון בן יוסף כיון שהעדים אומרים כי לא עליו חתמו ומפני שראובן הוציא שטר מחילה זה על שמעון בן יוסף זה מסתמא הוא מחזיק מחילה זו על שמעון לומר כי הוא עשה לו מחילה זו גם כי לפי הדין אין המחילה מועילה כמו שכתבתי אפ"ה ראוי לב"ד לחקור ולדרוש על עדות זה שהוא כמו דין מרומה וידעו אם העדים הם אנשים נאמנים שלא נשמע עליהם כל און מימיה' וגם יחקרו על ראובן שבידו המחילה כו' חושד אל העדים שעל שמעון זה חתמו ועתה מכחישים וגם אם יש שום אדם שהוא מכיר האיש אשר אמרו עליו העדי' כי הוא היה המוחל אם הוא איש טוב או איש רע מעללי' ואם היה לו שום משא ומתן או קורב' על ראובן והעלה שמו בשם זה שמעון בן יוסף כי על ידי זה אפשר יתגלה הענין ויצא הדין לאמתו וצדיק החכם ה"ר שלמה שכיון להלכה שנאמנים העדים לומר על זה חתמנו ולא מטעמיה אלא ממה שכתבתי וראוי לכל פוסק פסק שיעיין קודם כל הדינים שיש להם אי זה שייכות עם הדיין הנשאל ממנו ולא ידמה דבר לדבר אלא שיהיה לו אי זה סמך מאי זה פוסק בדמיון ההוא: שאלה לה על ש"ח שנמצא ביד יורשי ה"ר אברהם צהלון נ"ע על ה"ר עזרא העיד ה"ר יהושע שפעם אחת היה ה"ר אברהם הנז' בבית כ"ר עזרא ואמר ר' עזרא לה"ר אברהם בנך מצער אותי בכל יום שתובע ממני שאומר שאני חייב לך ולכן תעשה עמי חשבון אם אני חייב לך אפרע ואם לאו תעשה מחילה ושהשיב לו אברהם על ראשי לא מחילה אחת אלא שתים אעשה יום ד' אדר השל"ב ע"כ כתוב בפנקס הסופר שנתקבל עדות בפני הכתו': עוד העיד ה"ר יעקב שקרא אותו ה"ר אברהם צהלון מחוץ לקייצאריאה הקטנה ואמר לו תבא תכתו' שטר מחילה לר' עזרא ונכנס עמו לקייצריאה והיה רבי עזרא עם ישמעאלים מוכר ואמר לו רבי אברהם הנה הסופר והשיב לו רבי עזרא שהיה לו עסק עתה ואמר שיעיד זה בפני הבית דין ובפני הכתות: תשובה העדות הראשון שאמר לו תעשה עמי חשבון וכו' ושהשיב לו על ראשי לא מחילה א' כו' אמר שיעשה ולא עשה ועוד המחילה היתה אחר שיעשו חשבון אם לא יהיה חייב לו כמו שאמ' ואם לאו תעשה לי מחילה ועל זה השיב עלי ראשי אעשה ולא באו אח"כ לידי חשבון חשבון אין כאן מחילה אין כאן: גם העדות השני מודה כי המחילה היתה על חשבון אם לא יהיה חייב כי מה שקרא ה"ר אברהם לרבי יעקב שיבא לכתו' מחילה לר' עזרא אם היתה המחילה בלי עשיית חשבון לא היה צריך שיבאו לר' עזרא אלא שיאמר ה"ר אברהם לסופר ולעד אחר תכתבו מחילה לר' עזרא וכיון שהיה צריך לר' עזרא נראה שהיה לעשות עמו חשבון לפני הסופר ואם לא ישאר חייב לו שום דבר או אם יהיה אי זה הפרש ביניהם יתפרשו בפני הסופר ויעשה לו מחילה ואם כבר עשו חשבון מסתמא נראה שנשאר חייב לו אי זה דבר ואח' שיודה ר' עזרא שנשאר חייב לו יכתוב לו המחילה שאם לא על אחד מדברים אלו לא היה צריך לבא אצל ר' עזרא לכתוב המחילה וכן מורה תשובת ר' עזרא שהשיב שהיה לו עסק עתה נר' שהיה צריך פנאי לעשות חשבון כדי שיעשה לו מחילה שאם לא כן היה אומר לו אעפ"י שהיה לו עסק יעשה לי מחילה כי שלא מדעתו ג"כ היה יכול לעשות המחילה וגם לדעת ה"ר עזרא נראה שהיה נשאר חייב לו קצת מן השטר חוב והחשבון היה על קצת פרעונות שהיה אומר ר' עזרא שפרע והיה הפרש ביניהם כאלו ואם היה רוצה ה"ר אברהם לעשות לו מחילה היה על מה שהיה הפרש ביניהם לא על מה שהיה נשאר חייב לו אי זה דבר היתה המחילה ובין כך וכך אין כאן שום מחילה כי לא נודע לשום אחד מאלו העדים על אי זה חוב היה רוצה רבי אברהם לעשות מחילה כי לא זכרו שטר חוב זה ואולי על עסק ממון אחר שהיה ביניהם משא ומתן כמו שידוע כי כמה שנים היה ביניהם משא ומתן מלבד ש"ח ועליה' היה רוצה לעשות מחילה ואפילו על אלו היה צריך שיהיה בפני עזרא על אי זה תנאי שהיה ביניהם כשיעשה המחילה בכלל כי השטר חוב הוא בחזקתו ביד היורשים ואחר שבועת היורשי' חייב הר' עזרא לפרוע מה שנשאר בשטר אחר שינכו הפרעונים הכתובים בשטר ומפני שעבר זמן הרבה על שטר חוב זה יקחו שני תלמידי חכמי' שיעשו איזה פשרה קרובה מעט לדין זה ויפרע עתה קצת ויתנו לו אי זה זמן על הנשאר: שאלה לו ראובן היה רוצה ללכת מעירו לעיר אחרת ושלא בפניו הביא שמעון לבית ראובן הנז' חפץ אחד שיוליך עמו לעיר ההיא וכשבא ראובן לביתו וראה שם החפץ ההוא ואמרו לו שהוא של שמעון שם אותו תוך טינקי אחד עם נכסיו בלא כסף ובלא מחיר והיה לו עוד טינקי אחר לראובן כלו מנכסי עצמו ועוד ד' שקים מלאים נכסים גם הם שלו ויקר מקרהו במלון ונגנב אותו הטינקי אשר אותו חפץ של שמעון היה בתוכו ועתה טוען שמעון שפשע ראובן שלא שכב על אותו טינקי וגם כשהניח אותו טינקי לצד החוץ ולא פנימה בצד הקיר וראובן משיב כי היו לו ד' שקים וב' טינקיש ולא היה יכול לישן על כלם כי אם פעם על זה ופעם על זה ומקרה קרה הלילה ההוא שהיה על האחר וגם מהיותו בלתי סמוך אל הקיר ג"כ פעמים אחרות בלילו' אחרות היה בהפך ושלא במתכוין כאשר יזדמן כי גם כל הטינקי הזה הוא מנכסיו זולתי החפץ ההוא אלא שנזדמן כך יורנו רבינו הדין עם מי ושכרו כפול מן השמים: תשובה כיון שלא מסר שמעון הפקדון לראובן היה יכול ראובן להניח הפקדון ולא להוליכו ועתה שהוליכו היה יכול לומר כי לא קבל עליו שום שמירה כהלכה והוי סתם דלא קבל שמירה וכיון שהניחו עם חפציו עשה שמירה יותר ממה שקבל עליו ואפילו היה מוסרו לידו והיה מקבל עליו להוליכו כיון שהניחו עם נכסיו במקום הראוי לשמירה לא יהיה חייב לישן עליו ואין כאן שום פשיעה כי לא ישן גם כן על כל נכסיו אלא על המשא שנזדמן ולא היה יכול לישן על כלם וגם מה שלא הניח אותו הטינקי אצל הקיר אינו פשיעה כי כל הולכי דרכים אינם מקפידים על זה אלא כפי מה שיזדמן ורוב פעמים אינו מזדמן שיוכל אדם לשום כל הטינקיש שלו אצל הקיר כי גם האחרים רוצים אצל הקיר ואין הענין ברשות כל אחד ולפעמי' הוא יותר שמור באמצע טינקיש אחרים מלהיותה אצל הקיר ובין טינקיש אחרים גם כן יכולי' לקחתו אם לא שיהיה מסובב בטינקיש או בדברים מכל ארבע צדדיו וא"כ אין כאן שום פשיעה ואינו חייב ראובן עתה דב' כי אם שבוע' שבאותו הטינקי שנגנב היה הפקדון של שמעון אפילו היה מקבל עליו שמירה ש"ח: שאלה לז ראובן ושמעון לקחו מסוחר גוי סך ידוע מסחורה בשליש יותר מכדי שוויה במעות בעין בהקפה לזמן קצוב וכתב עליהם הגוי הנזכר שטר חוב בערכאות שלהם שניהם קבלנים ערבנים פרעני' זה לזה רצה מזה גובה רצה מזה גובה וראובן ושמעון הנז' מכרו הסחורה הנז' במעות בעין והפסידו בה השליש הנז' ובבוא מועד הגוי הנז' תפס את שניה' והאסיפם במשמר עד שראובן הנז' הוציא הב' שלישים הנז' שהוא הקרן שנכנס לידו וחצי ההפסד של השליש האחר ושמעון הוציא חצי השליש האח' של ההפסד הנז' ופרעו את הגוי הנז' ונפטרו ממנו ועתה תובע שמעון את ראובן שיפרע לו החצי השליש הנז' שפרע לגוי כי אומר שהוא לא היה שותף עם ראובן בסחורה הנז' רק ערב לבד דרך אהבה או קורבה ועוד כי בעת שהוציא הוא חצי ההפסד הנז' לפרוע לגוי הנז' כתב שטר על ראובן הנז' שנתחייב בשבועה חמורה ובכל חזוקי סופר לפרוע לו החצי הנז' שהוציא מהמעות הראשו' שירויח שיוציא מהם כדי מזונותיו לבד והשאר יתן לו עד תשלום פרעון הסך הנז' ועוד חזוקים אחרים כתובים בשטר ההוא אשר ביד שמעון וראובן טוען כי שניהם כאחד לקחו הסחורה הנז' על הסתם מהגוי הנז' ביותר מהשליש מכדי שוויה במעות בעין ושניהם כא' מכרוה והפסידו השליש הנז' וגם הקרן שהו' הב' שלישים במעות בעין שנכנסו לידו נפסדו גם כן בזמן מועט כדי שידוע לכל שלקחום לשחד בהם השלטון לתועלת שניהם כמו שיודע שמעון ואם האמת כדברי שמעון שהוא לא היה ערב רק דרך אהבה וכו' למה לא בירר הדבר בעדים ובשטר בעת לקיחת הסחורה הנזכרת או בעת מכירת' עם ההפסד הנז' שהוא לא יהיה לו חלק בהפסד כלל רק קרוב לשכר וכו' ואם נתחייב לו אחר כך ראובן בשטר הנז' בעת פרעון הגוי הנז' היה מחמת הניכר לכל אף על פי שכתב לו בשטר הנז' בלי טענת אונס כלל יש לו עדים שהכירו באונסו שלא נתחייב בשטר ההוא כי אם מפני שלא היה ספק בידו לפרוע כל הסך ההו' לגוי הנז' כדי להפטר מבית הסהר ועתה אחר שנפטרו מהגוי הנז' רוצ' ראובן לתבוע את שמעון שיפרע לו חלקו גם מהב' שלישי' שנאבדו על ידו בהוצאו' ושוחדות כמו שידוע לכל שהוא לא פרע אז כל המעות הנז' לגוי הנז' כ"א לפי שלא היה יכול לסבול לשבת בבית הסהר ושמעון היה רוצ' לשבת בבית הסהר ולא להוציא מעות יורנו רבינו הדין עם מי ושכרו כפול מן השמים: תשובה אם הדבר ידוע מתחלה בעדות כשלקחו שניהם המעות מן הגוי שהיה לתועלת שניהם לשחד בהם השלטון כמו שכתו' בשאלה אעפ"י שלא נכנס המעות כי אם ביד ראובן אינו נאמן שמעון אחר כך לומר כי דרך אהבה או קורבה הוא שנתחייב לגוי ולא היה שותף עמו בסחורה רק שנעשה ערב דרך אהבה כל שכן אם כתוב בשטר של ערכאות שניהם קבלנים וערבני' רצה מזה גובה רצה מזה גובה שנר' שהיו שניהם שוים בנטילת המעות מן הגוי ובחיוב הפרעון ואינו נאמן לומ' כי דרך אהבה כו' נכנס עמו ונתחייב ואפילו היה כתוב בשטר שלא היה אלא ערב אם הוא יודע כי לתועלת שניה' נלקח המעות לשחד כו' ג"כ אינו נאמן לומ' דרך אהבה כי לפעמי' שני שותפים שלוקחי' סחורה בהקפה א' לוקח וא' נעשה ערב ואינו יכול לומ' אח"כ דרך אהבה כיון שהיה יודע שהיו שניה' בשותפו' ולתועלת שניה' לקחו הסחור' כי אפי' בלי ערבו' אם ידוע שהם שותפים וכל מה שישא ויתן כל א' מהם הוא ידוע ומוסכם ביניהם כי הוא לתועלת שניהם יכול המלוה לתבוע גם מן השותף אפי' שלא נעשה ערב וכל שכן כשנעשה ערב וכ"ש כששניהם נתחייבו בשוה לגוי בנדון דידן שאינו נאמן שמעון לומר דרך אהבה וכו' אם הוא ידו' כי תועלת שניהם לשחד וכו' לקחו מן הגוי והגוי תבע וגבה החצי של ההפסד מכל אחד מהם כי ראובן הודה כי הקרן נכנס בידו לתת לשלטון