מבי"ט חלק ג קל

וההפסד גבה לחצאין: ומה שטוען שמעון שכתב שטר על ראובן בשבוע' שיפרע לו אם יש עדים ברורים לראובן שהיה אנוס שהודיע להם שלא היה מתחייב לשמעון שיפרע לו מה שהיה פורע עתה שמעון לגוי והיה מתעכב בבית האסורים וגם כי שמעון גם כן היה עמו שם שהיו יודעים הם גם כן שלא היה חושש היותו בבית האסורים כמו שהיה חושש ראובן זו היא מודעא טובה לבטל הש"ח ונשארה עתה ע"פ תביעת שמעון שדרך אהבה נכנס ערב או נתחייב בעדו וישבע ראובן כי לא היה אלא שלקחו הסחורה מן הגוי לתועלת שניה' שהיו שותפין בסחורה ההיא לשחד השלטון כמו שכתוב ואם ימצא ראובן עדות אפילו מעד אחד שידע ששניה' לקחו הסחורה לתועלת שניהם כו' אז יפטר מן השבועה כמו שכתבו המפרשים שכמו שעד אחד מחויב שבועה כן פוטר מן השבועה כשהוא מעיד על טענתו: שאלה לח יורנו מורנו על כותל השותפין שרצה אחד מהם להגביה אותה שלא מדעת חברו אם יוכל חברו לעכב ואם עבר והגביה ובנה אם הוא חייב לסתור: תשובה כתב הרמב"ם ז"ל פרק ג' מהלכות שכנים כותל חצר המבדיל בין שני השותפין שנפל יש לכל אחד לכוף את חברו לבנותו עד גובה ארבע אמות כו' רצה האחר והגביה הכותל יתר על ד' אמו' אם בא ובנה כותל אחר גבוה כנגד שביניה' מחייבו אותו חלקו וכו' נראה בפירוש שיכול האחד להגביה בלי רשות חברו ובחשן משפט סי' קנ"ז י"א רצה האחד להגביה יותר מד"א הרשות בידו שיד שניהם שוה בו וכל אחד יכול להשתמש בשלו וכו' ובלבד שלא יגביה כל כך שיתקלקל הכותל בכך לדעת הבקיאים וא"א הרא"ש ז"ל כתב שחברו מעכב עליו לומ' חצי המקו' של כותל שלי ואיני רוצה שתתמעט האויר שלי כי אני רוצה להשתמש על חצי המקום שלי ע"כ ונרא' לי כי מה שכתב הרא"ש ז"ל הוא דווקא על כותל שבין שתי חצרות שהגבהת ארבע אמות שכופין זה את זה הוא משום היזק ראיה יכול חברו לעכב שלא יגביה יותר כי הוא רוצ' להשתמש בחצי אויר הכותל שלו שהו' נוח להשתמ' בו בגובה ארבע אמות אבל כשהוא גבוה הרבה שאינו משתמש בחצי אויר הכותל אינו יכול לעכב עליו ועל זה כתב רבינו ירוחם שכופה לסתור אם בנה למעל' מארב' אמות כיון שהיה יכול להשתמש בו כשהיה גבוה ארבע אמות ועתה שהגביהו אעפ"י שאויר חצי הכותל שבצדו הוא מגולה ג"כ כמו שהיה קודם אינו נוח לו להשתמש בו מצד גובהו ואם כן דשהכותל גבוה יותר שאין משתמש בחצי האויר של כותל שאינו נוח תשמישו אפי' לדעת הרא"ש ז"ל יוכל להגביה יותר כל כמה שאין הכותל מתקלקל לדעת הבקיאים והביא לשון רבינו יונה ז"ל שכתב כותל המשותף בין שנים ובא אחד מהם לבנות עליו ולהגביהו חברו מעכב עליו כיון שלא התנו מתחלה להגביהו יותר משיעור זה ואם נהגו השותפין להגביהו כל זמן שירצה הכל כמנהג המדינה ע"כ ובחידושי רבי יונה ז"ל מצאתי לשון זה וכתב יותר לפי שאין הכותל הגבוה מתקיים כל כך כמו הנמוך ואם נהגו השותפין להגביה וכו' הכל כמנהג המדינה וכן שנינו בתוספתא מקום שנהגו לבנות שתי' ושלש דיוטות בונין הכל כמנהג המדינה ע"כ וכתב אחר כך שיש מן הגאונים ז"ל שאומרים שיכול השותף להגביה ולבנות בכותלו ולשלם לחברו כפי מה שנפחת בכותל מפני הכובד שהכביד עליו כו' ונראה כי לדעת רבינו יונה אין טעם עיכוב ההגבה' מפני שיוכל להשתמש באויר חצי הכותל שלו כמו שכתב הרא"ש ז"ל אלא מפני כובד הכותל שאינו מתקיים כל כך כשמגביהין אותה יותר ואפילו הכי כתב שאם נהגו להגביה' כל זמן שירצ' הכל כמנהג המדינה שנראה שאפי' שידוע שאינו מתקיים כל כך כשמגביהין אותה הולכים אחר מנהג המדינה להגביהה וכמו ששנינו בתוספתא מקום שנהגו לבנות שתים או שלש דיוטות בונין הכל כמנהג המדינה ואם כן בנדון דידן אם כותל זה הוא בין חצר לחצר שאינה גבוה אלא ארבע אמות לדעת הרמב"ם ז"ל וליש אומרים שהביא בחשן משפט הרשות בידו להגביה יותר וגם לרבינו יונה יכול להגביה כיון שהטעם הוא משום כובד אין עכוב זה אלא כשבא להגביה הרבה שכתב כיון שלא התנו מתחלה להגביה יותר משיעור זה ולא כתב שלא התנו יותר משעור גובה ארבע אמות ואם הנדון דידן הוא שמגביה הכותל לעשות עליה על גב ביתו הרי כ' רבינו יונה ז"ל אפי' שהכותל כשמגביהין אותה אינ' מתקיימת כל כך הכל כמנהג המדינה והוא ידוע כי בכל אלו המדינות הוא מנהג לבנות עליות מריוחות על רוב הבתים וגם בכותלים שבין שני שותפים בונה כל אחד עליה על ביתו וכותל משותף ביניהם וא' שרוצה לבנות עליה בונה ומגביה הכותל ואם שכנו השותף באותה הכותל של הבית שלמטה רוצה לבנות גם הוא עליה אז פורע לו חצי הוצאה כותל העליה וכן אנו דנין פה צפת בכל יום וכמו ששנינו בתוספתא שנים או שלשה דיוטות שהן כמו עליו' וזהו בכותל שותפין ואם הכותל כלו של אחד פשיטא מי מעכבו לבנות עליות גדולות בצורות בשמים ואפילו לדעת רבינו אשר ז"ל אין כאן טעם שרוצה להשתמש בחצי אויר שלו אם הבתים של שני שותפים הם בנויות ובא אחד מהם לבנות עליה על ביתו ומגביה הכותל שבינו לבין שותפו בכותל של מטה וגם רבינו ירוחם ז"ל לא כתב אפילו בנה יסתור אלא על טעם הרא"ש ז"ל שיכול להשתמש בחצי אויר של כותל שלו בכותל שבין חצר לחצר שנבנית משום היזק ראיה ד' אמות ונוח תשמישו כמו שכתבתי וגם לדעת יש מן הגאונים אפילו שהי' נפחת הכותל בהגבהה כתב שיכול לבנות ולשלם כפי מה שנפחת אבל אחר שהמנהג הוא לבנות עליות בין השכנים אין שום אחד שיוכל לעכב בדין תורה והגידו לי כי בנדון דידן אינו בונה עתה עליה על הבית אלא שרוצה להגביה ביתו של מטה וצריך להגבי' הכותל שבינו ובין שכנו כמו קומת אדם פחות או יותר והוא דבר פשוט שיוכל להגביהו לכ"ע כמו שכתבתי למעל' ואם ירצה שכנו גם כן להגביה ביתו יוכל וישלם חצי הוצאת ההגבהה שהוציא זה: שאלה לט ראיתי טופס שטר שותפות שהיה בין ה"ר אברהם צייאת ובין ה"ר אהרן ן' תיפ' על דבר שתוף הספרות לב' שנים ושאחר הב' שנים יהיה הספרות כולו לה"ר אברה' לקהלות מוסתערב אשר בדמשק כל זה בחומרא ושבועה בשנת השכ"ו ואחר הב' שני' שנשאר כל הספרות לר' אברהם נתרעם על ה"ר אהרן שהיה עובר וכותב שטרות בהחבא ועתה נמצא הרשאה אחת שכתבה ה"ר אהרן והיה חתום בו הוא ואמר לשלחה למצרים בשנת השל"א וכששמע ה"ר אהרן שנתגלה ענין הרשאה זו אמר כי עשו לו התרה ואפילו היה שעשו לו התרה היתה ההתר' אחר שכתב השטר על ההרשאה וכבר עבר על השבועה מהחומרא הכתובה בשטר השתפות ועוד כי אפילו היתה ההתרה קודם כתיבת שטר ההרשאה אין ההתר' מועילה על מה שנשבע לדעת ה"ר אברהם הנזכ' ולא היה שום נדנוד מצוה בהתרה כדי שיתירו לו: גם ראיתי הסכמה שעשו הקהלות הנז' יצ"ו בשנת השכ"ט בחומרא גדולה שהיו ממנים את ה"ר אברהם הנזכר לסופר על הקהלות הנז' ושלא יהיה רשאי שום אדם לכתוב שום שטר וכל מין שטר שימצא כתוב שיהיה פסול גם בזה עבר על ההסכמה הזו ה"ר אהרן ופיסול ההרשאה שכת' לעונש: גם כתיבת הפרוזבלי' נכללים בהסכמה שכתוב בה כל מין שטר שימצא כתוב שיהיה פסול והפרוזבל הוא בכלל שטרות כי שם שטר הוא שם כולל כל כתב של בית דין או עדי' וכיוצא בזה ועל זה אנחנו אומרי' שטרי מקח או שטרי מתנ' או שידוכין וקידושין נקר' שטר שהאש' מתקדש' בו וכן הפרוזבל שנקרא שטר פרוזבול וכן כתב הרב ה"ר עובדיה ז"ל בפי' משנה ואלו כותבי' וכו' בפ'. ואלו מגלחין והלל תקן פרוזבול שטר שכותבין בו מוסר אני לכם וכו' ואם כן היה נכלל בכל מין שטר הכתוב בהסכמה ולא היה יכולת לשום אדם לכותבו כי אם ה"ר אברהם הנזכ' וכל מי שיקום לבטל ההסכמ' שעשו במינוי ה"ר אברהם הוא עובר על ההסכמה כי היא נעשה בהסכמת ראשי הקהלות החתומים בה ואף על פי שלא היו מכריזים אותה היא קיימת כי ההכרזה אינה אלא להודיע לכל הקהל ענין ההסכמ' כדי שלא יעברו בשוגג וכ"ש כי הכריזו אותה בקהלות וכלם הודו כפי הנשמע והיא קיימת על כולם קטן וגדול: נאם המבי"ט: שאלה מ אלמנה שלא תבעת כתובתה בב"ד ובא האפטרופו' כדי לתת לה חפצים ומטלטלים ביותר משווים ופרע לו רוב כתובתה וכלי זהב וכסף שהיו ברשותה לקחם ועתה הוא בא להשלים הפרעון של הכתובה והיא אינה רוצה לקבל עד שיפרע לה מזונות מזמן שלא נתן לה כי היא היתה מעובר' ונכסי בעלה היו הרבה לא היתה חוששת לתבוע כתובה אלא האפטרופוס רצה לתת לה מפני החפצים של כסף וזהב שהיו ברשותה ועתה אינו רוצה לתת לה מזונות באמרו שכבר נתקבלה רוב כתובתה ילמדנו רבינו וכו': תשובה אם לא תבע' כתוב' בב"ד לא איבדה מזונות אפילו היתה תובעת לאפטרופוס מה שאינו נראה כן מן השאלה ואפילו נפרעת ממקצת כתובתה או רובה על ידי האפטרופוס כיון שלא גבתה כלה עדיין יש לה מזונות כדתנן פרק אלמנה נזונית מכרה כתובתה או מקצתה וכו' ותניא מכרה כתובתה וכו' אין לה מזונות דברי ר' מאיר רבי שמעון אומר אף על פי שלא מכרה אלא מקצתה וכו' וליתא לדרבי שמעון וכו' כמו שכתב הרי"ף ז"ל דרבי מאיר אתי כחכמים דמתני' דאמרי מוכרת היא אפילו ד' או ה' פעמים ומוכרה למזונות שלא בב"ד ופי' רש"י ז"ל מוכרת היא לכתובה אפילו לפרקים ואעפ"כ מוכרת בנתים למזונות וכו' דמשמע מוכרת מנכסי בעלה ואף על גב דתניא פרק נערה משכנה כתובתה מכרה כתובתה ופירשו מכרה לאחר בטובת הנאה כו' דומיא דמשכנה או עשה אפותיקי אין לה מזונות לאו דווקא מכרה לאחרים אלא אפילו מכרה לעצמה מנכסי בעלה דוקא כשמכרה כולה אין לה מזונות אבל מקצתה יש לה מזונות דמה לי מכרה לאחר או שמכרה לעצמה וכדתנן מוכרת היא אפי' ד' או ה' פעמים וכו' דמשמע מוכרת מנכסי בעלה ואפילו הכי יש לה מזונות כשלא גבתה כלה וכדתניא נמי פרק אלמנה מוכרת וכותבת אלו למזונות מכרתי ואלו לכתובה מכרתי משמע אחרי שמכרה כתובתה מכרה למזונות ועל מה שכתב הרי"ף לתובעת לא שנא תובעת כתובה בב"ד ולא שנא תוספת אין לה מזונות כתב הר"ן איכא למידק דהא אסיקנא דמקצת כסף ככל כסף כלומר שאפילו נפרעה ממקצת כתובה יש לה מזונות בשביל אותו מקצת כסף שנשאר מכתובתה ואפשר דתובעת שאני וכולי משמע שאפילו שנפרעה היא עצמה מקצת כתובתה יש לה מזונות ולאו דוקא מכרה לאחר: שאלה מא שלחו אלי משלוניקי העיר המהוללה בחכמה וביראת חטא פסק דין מן הח"ה כ"ר יצחק אדרבי על מודעא שנמסרה על גט אחד וכת' החכם הנז' כי המודעה היתה בטלה בביטול המודעה שבטל הבעל אחר כך ופסל עדיה וראיתי דבריו נכוחים סמוכים לאשלי רברבי מהפוסקים הראשונים: ועם כל זה נראה לי שצריך דקדוק באיכות המודעה והאונס הכתוב בה כי החכם נר"ו כתב שנכתב הגט בפני בית דין מומחה ויודע בטיב גיטין וקודם כתיבת הגט ובשעת נתינתו בטל הבעל ר' חיים כל המודעות בלשון כולל כסדר הרמב"ם ז"ל ופסל על עצמו