מבי"ט חלק ג קכו

לו מצדו שחייב לשום אדם על הבאטאן וכיוצא בו כמו שכתבתי למעלה: שאלה לא המלך יר"ה היו לו שני בתי ריחיי' שלמי' ונעשה בטאניש שכוטשים בהם הבגדים ומאז השכירם המלך והשוכר האחד החזיק בהם זמן מה ואח"כ מכר חזקתו לאחרים ואחר לאחרים זה נ' שנה חזקה זו לבעליה גם לא היה רשות לשום אדם לעשו' בטאן אחר שהיו מבטלי' שכירו' הבטאניש הנז' והוציאום מיד היהודי המחזיק בם והיו מצירים לישראל בעלי הבגדים בכטישה שלא היו עושי' המלאכה טובה כאשר בהיות הבטאניש ביד היהודי' כי מי יוכל לדון עם שתקיף ממנו עם שבהשתדלו' והוצאה רבה הוציא היהודי בעל החזק' הבטאני' מיד התוגרמי' ונפל הפרש בינו ובין בעלי הבגדים על ההוצאות ועל זה נתפשרו בתנאי שרירין וקיימים בקנין ושבועה וחומרות שקבלו עליהם ועל הבאים אחריהם וא' מן התנאים שהתנו ביניהם שלא יוכלו הטראפיריש לעשות בטאן אחר באי הזה בהיות הסדר הזה קיים ביניהם ועתה קמו שמעון ולוי אומרי' שהם אינ' מכלל הטראפירו' ובפרט שמעון שהוא גר מארץ אחרת וקנו מקום באי הזה לעשות בו באטאן חדש וראובן על חזקת הבאטאניש בזמן זה מעכב על ידם יודיענו רבינו אם יוכל לעכב מדין תורה או מדינא דמלכותא או לגרום העיכוב בדין על ידי האומות בכל אופן שיוכל לבטל הבטאן החדש ואם יוכלו אז שמעון ולוי לומר למלכות שהם יפרעו כל מה שהיה פורע ראובן כדי שלא יגיע נזק לממון המלך ויסגרו הבטאניש הראשונים ויעשו בחדש אפילו שיאמר ראובן למלכות שהוא מסתלק מן הבטאניש כיון שהם נותנים רשות לעשות אחד מחדש ואם יוכל ראובן למחות ביד הטראפירוש שלא יעשו מלאכ' בבאטאן החדש על מה שנתחייבו לו בשטר ואם נתינת המלך רשות הוא דינא דמלכותא או דגזלנותא מאחר שהשכיר לראשון על מנת שלא יהיה באי הזה באטאן אחר כלל ועל כל זה נותני' טענות רבות ראובן לשמעון ולוי והם לו כל א' טוען לזכותו: תשובה ראיתי מה שהטיב החכם השלם כה"ר חיים בסאן נר"ו לחלק בדין זה שלשה חלקי' אי עכוב ראובן הוא מצד חייתו אם מטעם חזקה ואם מטעם מה שנתחייבו לו הטראפירוש בשטר כמו שכתוב למעלה: ועל החלק האחד האריך להוכיח כי מטעם פסקת לחיות אינו יכול לעכב על לוי כי בר מתא דיליה הוא וכמו שכתבו כל הפוסקים אשר הביא אבל על שמעון שהוא גר מארץ אחרת יוכל לעכב ואינו פורע מס גלגלתו למושל העיר ההוא יוכל לעכב בדין תורה דלאו בר מתא הוא אפי' שירצה עתה לפרוע מכאן ולהבא כמו שהוכיח מדברי רש"י והרמב"ם ז"ל במה שהאריך בזה ואני אומר כי אם שמעון זה שהוא גר בארץ ההיא אינו דר במלכות אדוננו המלך יר"ה אלא בארץ אדום נק' שאינו בר מתא ולא שייך בכרגא דמתא כי כל מה שכותבים הפוסקים האחרונים על זה הוא באותם הארצות שיש מושל לכל עיר ועיר או מלכי' קטנים שכל אחד מושל בעירו ויכול למחות במי שאינו בן עירו שלא ידור בעירו אבל במלכות אדוננו המלך יר"ה אפילו שהוא מחלק מדינותיו ועיירות ביד עבדיו פאשייש וביגיש כולם תחת ידו לעשות בהם כרצונו וכסף הגוגלתא של כל איש ואיש מן הדרים במדינות ובעיירות אין לשרים של אותם המקומו' שום זכות בהם אלא המלך יר"ה שולח מעבדיו בכל שנה לגבות כסף גולגולתא בכל עיר ועיר ושולחים לגנזי המלך והרי שכל ישראל הדרים במדינות ובעיירות של המלך יר"ה כולם חייבים בכסף גולגלתם למושל אחד והוא המלך יר"ה הגדול על כל השרים ואין שום אחד מן השרים הגדולים או קטנים ממדינות או מעיירות שיוכל לעכב את שום אדם או יהודי או ארמאי שירצה ללכת ולדור ממדינה למדינה או מעיר לעיר כי כלן הם למושל אחד והוא המולך על כלם כי הם עבדיו והמסים והסחורות אחרות מלבד כסף גולגלתא הבאי' מאת המלך לפעמי' במדינות או עיירות מיוחדות כמו עבאריש ונזוליש וכיוצא בהם אעפ"י שאינו כולל לכל מלכות המלך אינו נקרא שאינו בר מתא מי שבא לעיר שפורעי' אלו הדברי' מעיר שאינם פורעים כי ברשות המלך הם כל המקומו' ואין שום אחד יוכל למחות בשום אחד שהו' דר במלכות המלך שלא יפתח חנות או לא יסתחר בעירם וגם שיש מסים ג"כ השייכים לשרי המדינות ולא למלך לפעמים יש מס בעיר אחת ולא באחרת לא בשביל זה יוכלו לעכב לבני עיר אחת שאינה פורעת באותו המס שלא יפתח חנות וכיוצא בעירם כיון שבני כל המקומו' שוים לכסף גולגלתא למלך כי עיקר המניעה היא על כסף גולגלתא וגם מה שלוקחים השרים בכל מדינה או הוא גזלנו' או הוא חק שיש להם מן המלך יר"ה בכל עיר ועיר כפי מה שהוא מנהג שם באותה העיר לפרוע הן מועט הן הרבה אין מעככים אחרים מלבוא שם שכל המלכו' של מלך הוא כמו עיר אחת שכלם שייכי' בכסף גלגלת' של המלך יר"ה והם כמו בני עיר אחת כמו שהארכתי ודין זה מסתבר ומצאתי בחזה התנופה שכתב ובארץ שכלם לשר אחד שכלם פורעים לו מס המוטל עליה' בני עיר א' יכולים לעשות עסקא בעיר אחרת אעפ"י שאינם דרים שם סברא ע"כ בח"מ קנ"ו וכתוב בב"י ג"כ בסי' הנז' וכל אלו הדינים במי שאינו פורע מס גלגלתו למושל העיר הזאת אבל מי שפורע מס גלגלתו למושל העיר הזאת אין יכולי' בני העיר לעכב עליו וכמו שנתבאר כו' ע"כ ואם כן אם זה שמעון הוא דר בעיר שהיא תחת ממשלת המלך יר"ה אינו כבר מתא אחריתי אעפ"י שאינו שוה למיהדר בחודש עצמה כמו שאפרש אחר כך בע"ה לדעת קצת פוסקים: כתב עוד החכם הנז' שמה שאינו יכול לעכב היינו ב"ד כלו' שאין ב"ד מונעין את לוי לעשות הבטאן אבל יוכל ראובן למנעו ולבטלו על יד המלכות או באיזה צד אשר תשיג ידו ופשיטא דהרשות בידו ושכיוצא בזה כתב מהררי"ק ז"ל שורש קצ"א על הבא לדור בישוב חברו על כרחו וראיתי כל אותה תשובה שהאריך להוכיח ולהפליג דבר זה בפשיטות דהאי דאמרינן דלא מצי מעכב היינו על ידי בית דין אבל אם יוכל לסגור הפתח לפניו שלא יבוא פשיטא ופשיטא שהרשות בידו והביא ראיה מפירקא קמא דמציעא ממה ששנינו ראה את המציאה ונפל לו עליה ובא אחר והחזיק בה מי שהחזיק בה זכה ואף לכתחיל' מותר לעשות כן מדתנן בריש פאה נטל מקצת פאה וזרק על השאר אין לה בו כלום נפל לו עליה ופירס טליתו עליה מעבירין אותה הימנה והלא דברים ק"ו התם שכבר זכה במקצת וגם קדם הוא לזכות אפ"ה יבא השני ויעביר אותה הימנו כיון דהוי מילי דהפקר הכא שזה רוצה לזכות בהפקר זה לפי דבריהם שאו' שהוא עדיין לא זכה בו כלל אלא אדרבא בני העיר קדמו וזכו ביישוב העיר לא כל שכן שיעבירו אותו מן הבא לזכות בו אם יוכלו מי הוא החסר דעת שיטעה בזה וכו' הא למה זה דומה למי שפירס טליתו על הפאה ובא אחר להעבירו ממנו שהרי יכול לעשות כן מפני שהוא הפקר ומ"מ וכו' פשיטא שאם הא"ה שפירס טליתו עליה בתחלה יכול לעכב ולהתגבר וכו' ויקדים ויטלנה בידו ממש דבר פשוט הוא שהוא זריז ונשכר ע"כ ואין משיבין את הארי אחרי מותו ועכ"ז נראה קל וחומר פריכא דכתב התם שכבר זכה במקצת וגם קדם הוא לזכות אפי' הכי יבא הב' ויעבר כו' אם זה שכתב שזכה במקצת הוא על נטל מקצת פאה היה יכול השני להעבירו ממנו כדין אלא שאנסו אותו להעביר את כלה ממנו ואם מה שכתב שזכה במקצת הוא על נפל לו עליה דמתניתין דמציאה ומתניתין דפאה נפילתו עליה אינה זכיה כלל כיון שאם החזיק בה אחר זכה ואיך כתב שזכה במקצת וכן מה שכתב וגם זכה הוא לזכות הא לא זכה אכתי כלל במה שנפל לו עליה וא"כ כוונתו לומ' שזכה במקצת בנפילתו עליה רצה התחיל לזכות ולא שוה לו וקדם לזכות ר"ל שקדם בכוונה לזכות בה אבל עדיין לא זכה כלל וכיון שכן דין הוא שהשני שהחזיק בה זכה כיון דהוי מילי דהפקר שמה שנטל ראשון הרי הוא כמי שלא נטל כיון שקנסוה אבל בנדון דידן דלא מצי מעכב לו בבית דין מלבוא בעירו נרא' שכבר יש לו זכות לבא בעיר כמותם ולמה יהיה לו רשות לסגור לו הפתח על ידי המלכות כיון שבדין תורה אינם יכולים לכופו שלא יבא לעיר לפתוח חנות כו' ואינו דומה אלא למי שזכה כבר במקצת פאה ולא זרק על השאר במה שנטל הוה בדין שלו ואין כאן קנס שאם בא אח' ליטלו ממנו אינו יכול ואינו דומה למי שפירס טליתו עליה ובא אחר להעבירו ממנו כמו שכתב הרב ז"ל שיכול לעשות כן ופשיטא שאם הראשון שפירש יכול להתגבר על הבא להעביר אותה הימנו והיה חזקה ויקדים ויטלנה הוא זריז ונשכר ע"כ שהרי קדם הוא לזכות כיון שגבר על האחר אבל בנדון דידן כיון שאין יכול לעכבו על פי בית דין הרי הוא כמי שזכה ולמה יסגור לו הפתח על ידי המלכות כמו שכתב אחר כך וגם על תשובת הרא"ש שהביא בח"מ סימן קנ"ו שכתב שאין בני העיר יכולי' לעכב עליו כתב מהררי"ק דפשיטא דעל פי ב"ד קא"ט אבל אם תגבר יד בני העיר לסגור הפתח על ידי השר כו' הרשות בידם ולו תשובת הרא"ש שכתוב בה וכי קנו אותו הראשונים בחזקה ע"כ דמשמע מלישניה שאין להם שום זכות להעבירו מן העיר כיון שאין יכולים ע"פ ב"ד וכן על מה שהביא ממה שפסקו כל הפוסקי' דמאחר דמספקא לזה לרב הונא בריה דר"י ובר מבואה אבר מבואה מצי מעכב ונשאר בתי"קו שאין יכולי' לעכב עליו מספק כתב דאי אמרת בשלמא דהאי לא מצי מעכב היינו דלא מצי בדין שאין ב"ד מונעין אותו מלבוא ולעשות אותו אומנות משום הכי דין הוא שכיון שנשאר בספק אין להם לבית דין לכופו לזה ולמונעו מלעשות שם אומנותו שהרי כלל גדול בדין שהמע"ה וזה הוא כמוציא מחברו כיון שרוצים לכופו שלא יבא והוי דינו כל דאלים גבר כיון דלא שייך כאן תפיסה מידי דהוה זה אומר של אבותי וזה אומ' של אבותי דפרק חזקת אלא אי אמרת דלא מצי מעכב שאמרו דינו אפילו אם יגבר אדם לבוא ב"ד מעכבים על ידם מלמונעו תימא על עצמך דלמה ימנעו ב"ד מבני ביתו שאפילו מלעכב על ידו של זה אם תגבר ידם כיון דסלקא בתיקו הוה לן למימר כל דאלים גבר כדפיר' אלא ודאי כל הני דאמרן דלא מצי מעכבי אין הכוונה לומר שאם תגבר ידם לא יעכבו עליו מקל וחומר דנפל לו עליה וכו' כדפי' לעיל אלא הכוונ' היא דלא מצי מעכב ע"פ ב"ד שלא יבא אם תגבר ידו ומשום הכי דין הוא דכיון דסליק בתיקו אי בר מבוא' אבר מבוא' אחריתי מצי מעכב או לא דמספקא לא יעכבוהו ב"ד אלא כל דאלים גבר וכדפר' על פ"ד ועל האי דכתב אלא אי אמרת דלא מצי מעכב שאמ' דהיינו אפילו אם יגבר ידם למונעו מלבוא ב"ד מעכבין עליו מלמנוע תימא על עצמך דלמה ימנעו ב"ד מבני ביתו מלעכב על ידו של זה אם תגבר ידם כיון דסלקא בתיקו הוה לן למימר כל דאלים גבר כדפי' ע"כ אני אומר כן דלא מצי מעכב שאמרו היינו אפילו אם יגבר ידם מעכבי ולא יהיה תימא על עצמי כלל דכיון דמשום ספקא אי מצי מעכב או לאו כתבו המפרשים שאין יכול לעכב כיון שנשאר בתיקו המע"ה והרי זה שרוצה לכופו שלא יבא הוא כמוציא מחבירו וכמו שכתב הרב ז"ל עצמו למעלה ומוציא מחבירו בלא ראיה מוציאין מידו כמו שכתב בהג"ה סימן פ"ט מטוען ובסי' מ"ט בתשובו' של ספר משפטים שכל דבר שתחלת דינו המע"ה אם תקפו המוצי' אין תקפתו כלום ומפקינן מינייהו וכו' ואינו זה דין דכל דאלים גבר כי כל דאלים גבר משמע גבר על חברו וזוכה במה שמתאבק על חברו שחברו עדיין לא זכה בו אלא שהיה רוצה לזכות ובא חברו וגבר עליו ואח' שגבר הא' וזכה בו חברו יכול לחזור ולהתגבר עליו לזכות בו וכמו שכתוב בהגה' ספ"י דטוען ד"י מפסקי ה"ר חזקיה דאפי' הא' גבר ונטל אם יכול השני לחזור ולתקפה זוכה וכבר מבואר כיון שנשאר תיקו אי מצי מעכב מלבא אבר מבואה שלו או לא וכתבו המפרשים ז"ל כיון שנשאר בתיקו דלא מצי מעכב הרי כשהוא בא למבוא' הוא כמי שזכה ואם יבא האחד להתגבר עליו הרי הוא כמוציא מחבירו שאין לו רשות בזה ומוציאין אותה