מבי"ט חלק ג קכה

שם גזל שדה ומכרה והשביח' הלוקח אם השבח יתר על ההוצאה נוטל ההוצאה מבעל השדה וכו' והקרן נוטל עם שאר השבח מן הגזלן היינו מפני שהשביח גוף השדה מחמת הוצאתו אבל בנדון דידן לא השביח הבית שום דבר על ידי הוצאה והשכירות שהוא השבח של הבית לא בא מחמת הוצאה והלוקח לא דר בבית שהוא באכילת פירות השדה אלא מי שמכר הבית הוא שאוכל הפירות שהו' השכירו' שנתחייב קודם לפרוע ללוקח הא' ואם יפרע ג"כ שכירות לשני נראה רבית כיון שהמקח אינה כלום שכבר מכר לראשון אבל אם זה השני היה דר בבית חשוב כאוכל פירות השדה והיה משלם השכירות ללוקח ראשון ואח"כ היה גובה מן המוכר דכיון שדר בבית דהיינו אכילת פירות קודם שנודע שהית' מכורה לאחר בהיתר אכלם וכיון שלקחם ממנו הלוקח הראשון יכול הוא לקחתם מן המוכר ואפי' למה שכתב הרמב"ם ז"ל שאעפ"י שאכל הלוקח הפירות נוטל הנגזל ממנו אבל לפירוש רש"י ז"ל על מה שאמרו בפרק הניזקין לאכילת פירות ושפירש שזרעה הלוקח וצמחה ועשתה פירות ובא הנגזל וגבאה עם פירותיה מן הלוקח ע"כ משמע שאם כבר אכל הפירות כמו זה שדר כבר בבית שאינו משלם השכירו' לנגזל ולא יצטרך שיגבם אח"כ מן הגזלן וכן נראה מההיא דשנים אוחזין כגון שגזל שדה כו' כמו שכתב מ"מ פרק ט' מהלכו' גזלה ואעפ"י שהביאוה התוספות שאפי' שאכל הפירות ישלם ממה שכתוב השב לה את כל תבואת השדה מיום עזבה את השדה ועד עתה לפירוש רש"י הוי דינא דמלכותא ואפילו לדעת התוספות שמשלם הפירות שאכל היינו כשירד לה בתורת גזלנו' מההיא דפ' חזקת הדר ארעא והדר' פירי כשמחזיקין אותו שאכלו בגזל ובנדון דידן אם היה דר בה בהיתר אכלה שלא הכיר בה כשקנאה שקנאה אחר קודם שאם הכיר בה אפילו להרמב"ם ז"ל יש חילוק בין הכיר או לאו שכשהכיר שאינו גובה מן הגזלן אלא הקרן בלבד אעפ"י שפרע לנגזל הפירות שאכל וכשלא דר בה זה שקנה אחר כך אלא המוכר כמו שכתו' בשאלה לא יוכל הקונה השני להוציא ממנו שכירו' כיון שפורע לקונה הראשון דאע"ג דבשבחא דאתי ממילא כגון דיקלא ואלי' או העלה שרטון כתבו המפרשי' שמשלם הגזלן השבח היינו משום שהוא או אריסו עובדי' השדה ומוחזקים בו ושבחא דממילא ממילא זוכה בה אבל בנדון דידן אעפ"י שקנה והחזיק הבית מן המוכר שנק' גזלן שמכר לו מה שמכר כבר לראשון אפ"ה כיון שנשאר זה המוכר בבית מכח הקונה הראשון שהשכירה לו אין זה הקונה השני זוכה בשכירות הבית שהשכירה גם הוא למוכר כי הוא דר בה על שכירות הראשון והשכירות השני אינו חל כיון שמכירות הראשון היא קיימת עוד אני אומר כי מה שזוכה בשבח דממילא היינו שבח הנראה בקרקע כמו דיקלא ואלים שנראת אלימותו בקרקע וכן העלה שרטון השבח נרא' בקרקע מה שאין כן בשבח השכירות שאין השבח שהם מעות השכירות נראה בבית: שאלה כח שטר שכתוב בו שחייב ראובן לשמעון סך מעות ונתחייב לפרעם לו קצת בחובו' שחייבם וקצת' בבגדי' וקריזיאש ומנטא"ש כפי מה ששמו אותם כפי מה ששוים במעות בעין לא כמי שהולך למכור ומוזיל גבי הקונה אלא מה ששוה במעות כשיבא סוחר לקנות ואם יפול שום ספק בין השני שמאים יבררו להם מכריע והב' אנשי' שהובררו מפי שניהם בקנין גמור לא הוצרכו למכריע והסכימו שניהם ושמו הבגדים בט"ו חתיכות האמה והקריזאש בז' וחצי אח"כ צועק שמעון על השומא הנזכרת ואמר שטעו בשומא שלא היו שוים כמו ששמו אותם וחזרו ב' אחרים ושמו אותם בי"ד הבגדים ובז' הקריזיאש בלי ידיעת ראובן כי לא היה שם בעיר יורינו רבי' אם שומא האחרונה היא קיימת: תשובה מה ששמו הראשונים אין שום אחד מהם יכול לחזור בו כיון ששניהם נראה להם כי כך היו שוים לסוחר אחד שבא לקנו' ואולי השמאים השניים שמו אותם כמו שבא למכור לצרכו שמוזיל גבי קונה ואפילו שאומר ששמו כפי מה ששוים לסוחר הבא לקנות מאי אולמייהו דהני מן הראשונים שנבררו מפי שתי הכתות כיון שהם שמו אותם בט"ו ובשבעה וחצי ועדיין עומדים בדיבורם ששוים כך ואפי' שלא היו שוי' אלא ארבעה עשר וז' כמו ששמו האחרונים שומת הראשונים קיימת בין שלא טעו בכדי שתות שכל פחות משתות אפילו בשומא מחילה היא כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פרק י"ג מהלכות מכירה וכתב בח"מ סימן קג' שמוה ג' ואמר הלוה ישומו אותה שלשה אחרים הבקיאים יותר בשומא אין שומעין לו וכן כתב הרמב"ם ז"ל סוף פרק שמונה מהלכות מכירה ואם כן אפילו ב"ד לא היו רשאים למנות שמאי' אחרים שלא מדעת ראובן ומה ששמו הראשונים הוא קיים ואפילו א' שעשה שומא על פי המוכר והקונה כתב הרא"ש ז"ל כלל ק"כ שיכול שמעון הקונ' לחזור בו אם יש בו ביטול מקח כו' משמע שכשאין ביטול מקח ואפי' דין אונאת שתות אין לו כמו נ"ד אינו יכול לחזור: שאלה כט זה כמה ימים שהראה כ"ר משה חסון שטר חוב על ר' משה חדידה תושב טבריא על כ"ח פרחים ושנתחייב לפרעם לאביו תוך שנה תמימ' וזמן כתיבת השטר היה ביום שני ימים לחדש ניסן שנת השי"ח ליצירה פה צפת תוב"ב וערער עליו ר' משה חדידא והראה שטר מחילה גמורה שעשה לו אביו כ"ר אליה חסון אשר בשמו היה כתוב השטר שהיה חייב לו חדידא בכ"ח פרחי' והמחיל' שעשה לו כ"ר אליה היתה ביום א' ראש חדש ניסן שנת השי"ח ועתה בשנת השל"ב הוציא ר' משה בנו שטר זה עליו וטען ר' חדיד' כי עברו בינו ובין אביו כמה קטטו' על משא ומתן שביניהם וזה החוב של כ"ח פרחים היה מקודם ונכלל בכלל המחילה כי אחר המחילה נשארה מריבה בין שניה' ואיך אחר יום א' נתן לו שמונה ועשרי' פרחים אחרים: עוד ערע' על זה ואמר שהחתימות של החכם הר' אלעזר ן' יוחאי ז"ל ושל ר' שלמה נטיאל היו מזוייפות כי באותו יום שלאחר המחילה לא היה פה החכם הנז' אלא בטבריאה שהוא נמצא שם ביו' א' במחילה שנעשית פה וגם ביום שני שנכתב השטר הזה לא היה פה ועוד אחר י"ד שנה שעברו משנת השי"ח עד השל"ב איך לא תבע חוב זה כי הוא ידוע כי היו בדוחק זה רבי משה ואחיו שלא היה להם על מה שיסמוכו ולמה לא הוציאו השטר חוב זה בזמן צרכם שנראה שהמתינו עד שימותו העדים וגם עדי הקיו' שלא יגלה הזיוף כי העדים עצמם יאמרו שלא היתה חתימת' כו' משה השיב כי שטרו הוא קיים כי המחילה היתה לזמן קודם השטר ושלא היה יודע הוא בכל אלו השנים משטר זה אלא שיום אחד בהיותו מחפש בכתיבות אביו מצא שטר זה עם שטר אחר של סך גדול מזה מונחים תוך שטר כתובה אחד ועל זה אז הייתי נבוך מלחייב את חדידה לפרוע כי גם שלא היה בכלל המחילה כיון שנכתב יום אחר אחריה אפילו הכי היה נרא' דבר זה אחר כמה מריבות ושעשה לו מחילה ומיד יתן לו כ"ח פרחים גם ראיתי חתימת החכם הר' אלעזר נ"ע משונה מחתימות אחרות שלו גם ההגזמות והשבועות שהיה עושה ר' משה חדיד' כי לא היה חייב שום דבר אלא שהיה השטר חוב מזוייף דייני הקיום לא היו בחיים והייתי מסתלק ולא הייתי מחייבו לפחות שיהיה כמו דין מרומה ובין כך וכך נתקוטט חדידה עם ר' משה חסון והוציא סכין א' חדידה על ר' משה חסון להכותו ועל זה נכנסו אנשים ביניהם שלא בפני ועשו פשרה מן הכ"ח י"ז פרחים אחר כך הוציא כ"ר משה חסון שטר של יותר ממאתים פרחי' על החכם ה"ר משה צהלון מאותו הזמן שהיה גנוז תוך הכתובה עם שטר זה כפי דיבורו והחכם הנז' כחש בו כי מעולם לא קבל מה שהיה כתו' באותו השט' וחקרתי אני הרבה על אותו שטר וחתימותיו וכתבתי עליו עשר' ראיות שהיה מזוייף ובטלתי אותו ורצה רבי משה חסון להתלות בערכאות ועל זה עשה פשרה ביניהם בדבר מועט ומאז נתתי אל לבי לאמת כי גם זה השטר שעל ר' משה חדידה היה מזוייף כיון שנמצא עם שטר מזוייף כדין שטר של יתומי' שנמצא בין שטרות פרועי' וחקרתי עוד על שטר זה וראיתי שלא היה כתוב מיד סופר ולא מיד יודע בטיב כתיבת שטרות כתיבה בלתי מיושרת בהיות בעיר ת"ל כמה סופרים מומחי' ואם לא היה שום זיוף בענין היה נכתב על ידי סופר מתא ולא נודע מי היה זה הכותב שטר זה כתב קודם קנין במקו' שבועה ואחר כך מיד כתב וגם נשבע שבועה חמורה וכתב אדעת המקום ברוך הוא ואדעת הנשבעים באמת כמו לשון לעז ולא ידע לכתו' לדעת וחכם שלם כמו ה"ר אלעזר ן' יוחאי ז"ל לא היה חותם בשטר כמו זה אלא שנר' שזייפו חתימתו וכך נרא' חתימתו שהיא מכתיבת השטר עצמו למי שרואה אותו והביאו לפני כמה כתבים של החכם ז"ל שמו חתום בהם ואין חתימה זו דומה לשום אחד מן החתימות ולא בצורת האותיות ולא בצורת השרטוטין המורגלים בחתימתו והביאו לפני פנקס אחד שהיה בטבריא שהיה כותב וחותם בו החכם משא ומתן שבין אנשים והסכמות של הקהל ומניתי בו ל"ג חתימות שלו והיו בהן רובן אלעזר כתב א"ל וקצתן אלעזר האלף מחצי אות ובכל הל"ג לא נמצא אלא חתימה אחת מאלף שלמה אלעזר כמו שכתוב בחתימה של שטר זה וגם זאת אינה דומה לחתימה של שטר זה לא בתבנית האותיות ולא בשרטוטין וגם חתימ' שלמה נטיאל העד השני אינה דומה לחתימתו במקום אחר וגם החכם הנז' לא היה ראוי שיחתום עמו ומכל זה אני מבטל שטר זה ומאמת שהוא מזוייף ובא מתלאה קטנה מזו היו כופתין בעלי הגמרא את מי שהיו חוששין בו שזייף כמו ההוא דאנח ידיה אזרנוקא וחתם כדי שיהיה דומה לחתימת רבא שהיתה ידו מרתתת היה כשהיה חותם ואנחנו אין בנו כח ליסר כדי להוציא הדבר לאמתו אבל בראיות אלו נרא' לי לבטל שטר זה כמו שכתבתי וראוי דיינין שבעי' לעשות גדר וסייג לדבר זה לשבר יד המזייפים ולשבר מתלעות עול המוציא שטר להוציא מעות שלא כדין נאם המביט: שאלה ל ראובן שכר בית רחים של מים שהיו של גואקיף לעשות באטאן זה כמה שני' בו כפה ועשה בו כל הצריך לתקוני הבאטאן לכטש בו הבגדי' ונתפשר עם המשכיר לפרוע לו שכירות כל שנה כ"ה פרחים בשביל המים כי הבנין היה של ראובן כמה שנים ואחר כך העליהו לו עד י"ב פרחים שכירות כל שנה והוצרך הוא או הבאים מכחו למכור קצתו שליש או חצי והקונה היה פורע בכל שנה החלק שהיה מגיע לו מן השכירות לערך חלקו עתה רוצים בעלי הגואקיף להעלות השכירות לכל שנה עד כ' או כ"ה והקונה תובע מראובן או מבאי כחו כי הוא לא קנה אלא על סך השכירות שהיו פורעים וזה שרוצי' להעלות הוא על המוכר כי כן קבל עליו אחריות בשטר המכר עד כל ערעור או תביעה שיבא על המכר הנזכ' בין בדיני ישראל בין מהאומות בין שיהיה התובע יהודי או יהיה ארמאי יורנו רבינו: תשובה מה שטוען הקונה שכתב לו בשטר המכר אחריו' בין בדיני כו' משמעותו הוא שחייב באחריות המכירה אם שום אדם יערער על המכר שמכרו לו או נתנו או משכנו או שחיי' לשום אדם הבאים לערער על הקונה מצד המוכר בין שיתברר על ערעור היוצא בזו בדין ישראל או בדין אומות העולם בין שיהיה התובע יהודי או ארמאי אבל תביעה זו השכירות אינה נמשכת מצד המוכר אלא מצד השכירו' עצמו שמעלין השכירות על כל הבאטאן בין מה שנשאר ביד המוכר בין מה שמכר והרי זה כמו החזקות של הבתי' אם מכר יהודי א' חזקתו לחברו ושיפרע השכירו' לגוי והיה רגיל המוכר לפרוע סך ידוע שכירות לעכו"ם ועתה רוצה להעלות על השכירות אינו יכול הקונה לתבוע מן המוכר ואם לא ירצה התוספות ויצא מן הבית אין שום יהודי יכול ליכנס בה כי החזקה שלו ואין שום חיוב על המוכר אלא אם כן יבוא שום תובע על חלק הבטאן שמכר