מבי"ט חלק ג קכב

יכולים לעכב עליו ולא לעשות הסכמה כזו וכן תמצא בתשובת הרא"ש ז"ל ואחריו בב"י סימן קנ"ו בח"מ: שאלה יח עוד כתבת נוסח הסכמה שכל זמן שיהיה נפטר בעיר מבן ה' שנים ולמעלה שלא יפתחו החנויות ולא יעשו שום מלאכה וכו' זולתי אם יפטר ביום ב' שהוא יום השוק ויום ה' אחר חצות וירצו להשהותו עד למחר שיהיו רשות ביד ראש הקברנים לצוות כאשר ירצה וכשישלח שליח שיסגרו החנויות יהיו מחוייבים לקום לילך ללות המת ע"כ: פירוש לשון הסכמה זו הוא שאם מת בלילה או ביום קודם פתיחת החנויו' שלא יפתחום זולתי ביום ב' שיוכלו לפתוח אם מת בלילה או בבקר ואחר כלות משא ומתן שבשוק יש רשות לראש הקברים לשלח לסגור החנויות משעה שיהיה שהות לקוברו באותו יום כי ידוע הוא שלא ישהא אותו למחר כיון שמת בבקר וכ"ש אם מת בלילה ואם מת ביום ב' אחר פתיחת החנויות ג"כ קודם חצות או אחר חצות מעט שיש שהות לקוברו בעוד יום לא ילינו אותו אלא כשיראה לראש שיש שהות לקוברו באותו יום יקברוהו ויום ה' אחר חצות אם יש שהות לקוברו יש רשות לראש לצוות זולת אם קרובי המת ירצו להשהותו ליום ו' לאחר חצות מפני שיזכה שלא יהיה לו חיבוט הקבר רשאי לצוות ביום ו' בשעה שיראה לו שיסגרו החנויות וכן אם מת ביום ו' אפי' מת בלילה או בבקר יוכלו לפתוח החנויות כי לא יקברו אותו בבקר אלא אחר חצות כשיראה לראש לצוות שיסגרו חייבים לסגור ללוות המת לקוברו קודם לבין השמשות כי מה שכתוב בהסכמה בסוף כי יש רשות לראש הקברים כו' וכשישלח שליח יהיו מחויבים חוזר לכל מה שכתוב למעלה בכל הימים כפי מה שכתוב למעלה וכמו שפירשתי יהיה לו רשות לצוות וכן הוא משמעות הלשון וגם כוונת מתקני ההסכמה לא היתה אלא לפי הדין כמו שכתבתי: שאלה יט עוד שאלת ראובן שהיתה לו סחורה והקנה אותם לשמעון בקנין גמור שיוליכנה בשותפות למוכרה במקום פלוני ואחר זמן חשב ראובן שמא שמעון ימכור סחורתו קודם שימכור סחורת השותפות ואמר לו איני רוצה לתת לך הסחורה אלא שתמכור קודם סחורת השותפות אז שמעון כדי שלא יעכב את דרכו מודה לו על דבריו ולא האמינו עד שנטל קנין שמעון ע"ז ואחר כך התל בו ומכר סחורתו קודם ואחר כך מכר קצת סחורת השותפות ונשאר קצתה ותובע ראובן שיפרע לו חלקו מסחורתו שמכר תחלה ושמעון טוען שהוא קנין דברים: תשובה אם בשעה שמסר בידו הסחורה היה מתנה עמו על מנת שימכור אותה קודם סחורתו לא היה קנין דברים ואפי' בלא קנין היה חייב לקיים תנאי שהתנה עמו בשעת מסירת הסחורה אבל אחר כך שמסרה ולא היה בידו לכופו שיחזיר לו הסחורה אחר שמסרה לו למוכרם לריוח שניהם כמו שכתבו הפוסקים ז"ל מה שא"ל לא תמכור סחורתך עד שתמכור שלי אפילו נטל קנין הוא קנין דברים כי מקודם היה ברשות: או אח"כ כי אין קפידה במקבל עסקא או שליח כשנתן לו חברו מעות למחצית שכר לא יקח בשלו חטים ובשל חברו שעורים אלא הכל חטין או הכל שעורין כדי שיהיו מעות שניהם שוות בקבלה כמו שכתב ביו"ד בסוף סימן קע"ז נראה כי אחר שהסחורה שלו ושל עסקא היא סחורה א' אינו חייב אח"כ למכור שלו באחרונה אלא כמו שירצה כי אחר ששתי הסחורות הן ממין א' הן כמו שוות וכמו שתמכר זאת תמכר זאת ובנדון דידן נר' שקצת הסחורה של העסקא נמכרת ג"כ וכבר היה אפשר שתמכר ביותר אח"כ הסחורה הנשארת ומזל של כ"א גרם ויכול בעל העסקא להשביע את המתעסק בכמה מכר או אם היתה מכירת סחורתו ראשונה לסחורת המתעסק כיון שכלה הית' סחורה אחת היה אפשר שיהי' איזה חילוף ונפניתי בא' מימי חוה"מ של סוכות להשיב על שאלותיך ולעשות את בקשתך כפי הדין והאמת וראיתי תשובתך על ענין הקהל יצ"ו כי לשנה הבאה ישלימו מה שלא יכלו להשלים בזאת השנה ותזכו לחיים טובים ואתה שלום וביתך שלום וכיון שנתמנית על הציבור תנהיג אותם בנחת והיה לך שכר בעוה"ז ובעו"הב. נאם המבי"ט: שאלה כ גרסינן בירושלמי פ"ק דיבמות אעפ"י שנחלקו ב"ש ובית הלל בצרות ובאחיות ובגט ובספק אשת איש ובמקדש בשוה פרוטה והמגרש אשתו ולנה עמו בפונדקי והאשה מתקדשת בשטר וכו' לא נמנעו ב"ש מלישא מבית הלל ולא מבית הלל מב"ש אלא נוהגים באמת ובשלום שנאמר האמת והשלום אהבו ממזרות בנתי' ואת אמרי הכין היך עבידא קידש הא' בשוה פרוטה והב' בדינר על דעתיה דבית שמאי מקודשת לשני והולד ממזר מן הא' על דעתיה דבית הלל מקודשת לא' והולד ממזר מן השני ר' יעקב בר' אחא בשם ר' יוחנן מודי' ב"ש לבית הלל לחומרן מעתה ב"ש ישאו נשים מב"ה דאינון מודו להון וב"ה לא ישאו נשים מב"ש דלית אינון מודו להון ר' אילא בשם ר' יוחנן אלו ואלו כהלכה היו עושים אם כהלכה היו עושין כדא' תנינן שלחו להן ב"ש ופחתו' דב"ש אומרים עד שיפחות רובא אמר רבי יוסי בר' בון עד שלא בא מעשה אצל ב"ה היו ב"ש נוגעין בו משבא מעשה אצל ב"ה לא היו ב"ש נוגעין אמר ר' אמברי יאות מה תנינן טימאו טהרות למפרע לא מכאן ולהבא ר' יוסי בר בון אמר רב ושמואל חד אמר אלו ואלו כהלכה היו עושים וחד אמר אלו כהלכתן ואלו כהלכתן ממזרות בנתים ואת אמר הכי המקום משמר ולא אירע מעשה מעולם כהדא דתני כל הרוצה להחמיר על עצמו לנהוג כחומרי ב"ש וכחומרי ב"ה על זה נאמר והכסיל בחשך הולך בקולי אלו ואלו נקרא רשע אלא או כדברי ב"ש או כדברי ב"ה כקוליהון וכחומריהון הדא דתימא עד שלא יצא בת קול אבל משיצאת בת קול לעולם הלכה כב"ה וכל העובר על ב"ה חייב מיתה תני יצא בת קול ואמרה אלו ואלו דברי אלהים חיים הם אבל הלכה כב"ה לעולם באיכן יצאת בת קול רב ביבי בשם רבי יוחנן ביבנה יצאת בת קול ע"כ: משום דבמתני' תנן אף על פי שאלו אוסרים ואלו מתירים אלו פוסלים ואלו מכשירים לא נמנעו ב"ש מלישא נשים מב"ה ולא ב"ה מבית שמאי כל הטהרות והטומאות וכו' תני הכא דלאו בצרה בלבד דפליגו בהו הכא לא נמנעו וכו' אלא בכל מה דנחלקו בדוכתי אחריני נמי בדיני אשה לא נמנעו מלישא אלו מאלו ומשמע הכא ובמתניתין דלא נמנעו מלישא אלו מאלו לפי שהיו מודיעים להם אפילו במה שלא היה בו צד ממזרות והיו פורשים ממה שהיו אוסרים וכדא' בגמרא וכדמשמע מסיפא דכל הטהרות והטומאות וכדמייתי בגמרא וכדמסיק' בהאי מתני' אלא נוהגים באמת ובשלום דבהודעת האמת אלו לאלו היה שלום ואהבה ביניהם ופריך סתמא דגמרא אפילו שהיו מודיעים סמכינן אהודעא דמידי דלית בה צד ממזרות אבל במה שיש בו צד ממזרות בנתים כלומר בין אלו החלוקות שהזכירה הברייתא כמו צרות וקידושין לא סמכי' אהודעא דשמא יטמעו אחר כך בממזרות ועוד דבית שמאי וב"ה גופייהו מה שהיה נעשה על פיהם בהוראתם היו יודעים ומודיעי' ואותם ששמעו סברתם והיו עושים שלא מדעתם על פי הוראתם לא היו יכולים בית שמאי וב"ה להודיע והמורים אחריהם שמא לא היו מודיעי' ויש צד ממזרות במחלוקות אלו ולחזק הקושיא הזכיר מחלוקת הקדושין מפרוטה ודינר שהוא מצוי יותר ויש בו צד ממזרות בין לב"ש ובין לב"ה ובצרות אין בו ממזרות אלא לב"ה ותירצו בשם רבי יוחנן שלא היו צריכין להודיע דמודים ב"ש לב"ה לחומרין שהיו חוששים בנשים שנושאים מב"ה לקידושין של פרוטה ושלא ליבם הצרות כב"ה והיו מצריכים להם חליצה לחומרא שהם זקוקות לדעתם ושיהיו פסולות לכהונה וגם היו מצריכין לגרש למי שקדש בדינר אחר שקדש אחד בפרוטה מה שאין כן לב"ה והיינו דקאמר לחומרין חומרי ב"ה וחומרי ב"ש אבל ב"ה שהלכה כמותם לא היו צריכין להודיע לב"ש הצרות שהיו פטורים מן החליצה כדי שיפרשו מהם וגם לא מה שקידש בדינר אחר שקדש אחד בפרוטה אבל בנשים שלהם לא היו חוששים לקדושין פרוטה ולא לחלוץ הצרות אלא ליבם ופריך מעתה ב"ש ישאו וכו' וב"ה לא ישאו כיון דמאי דקאמר לחומרין אינו אלא לנשי ב"ה שהיו חוששין לקידושי פרוטה ושלא ליבם הצרות שלהם כב"ה ולא לנשים שלהם ותירץ ר' הולא בשם רבי יוחנן עצמו שמה שאמר רבי יוחנן לחומרין היינו לחומרא בכל הנשים של ב"ה ושל ב"ש שאלו ואלו כהלכה של ב"ה היו עושים למעשה ולא חלקו ב"ש אלא להלכה ולא למעשה ופריך אם כהלכה של ב"ה היאך שלחו ב"ש ופחתוה וכו' ומשני רבי יוסי עד שלא בא מעשה אצל ב"ה היו ב"ש נוגעין בו והיו עושים כסברתם כיון שעדיין ב"ה לא עשו כסברתם ולכן שלחו ופחתו אבל. אחר שעשו ב"ה מעשה כסברתם לא היו נוגעים בם והיו עושים כהלכה של, ב"ה אמר ר' אמברי יאות מה שתרצת על פחתוה אבל מה דתנינן טמאו טהרות למפרע נראה שהיו חולקים ועושים כל א' כסברתו ומשני לא מכאן ולהבא אחר שעשו מעשה ב"ה אמר רבי יוסי בר בון רב ושמואל חד אמר וכו' וחד אמר אלו כהלכתן ואלו כהלכתן והדר פריך להאי ממזרות בנתים ותימר הכין שכל אחד היה עושה כסברתו ולא מצי לשנויי עתה לחומרין כיון שכל א' היה עושה כסברתו ומשני המקום משמר ולא בא מעשה לעולם אף על פי שלא, היו מודיעים אלו לאלו ולא יאונה לצדיקים מה שהוא און לדעתם אפילו לב"ש קודם בת קול ומתניתין דקתני לא נמנעו מלישא וכו' שהיה כל אחד סומך על שהמקו' היה משמר שלא יאונה אליו מה שהוא אסור לו כהדא דתני כל הרוצה להחמיר על עצמו לנהוג כחומרי כולם הכסיל בחשך הולך כקולי, שניהם רשע אלא כ"א מהם לחומרא ולקולא והיינו כמ"ד כל אחד היה עושה כסברתו לקולא ולחומרא ומשיצאת בת קול לעולם הלכה כב"ה ואפילו לב"ש: שאלה כא נערה שהגיעה לפרקה והיה לה בית א' ומכרתו לשמעון והתנו שאם בתוך ג' שנים תרצה הנערה הבית לדור בו היא בעצמה או כדי למוכרו לאחר שיחויב שמעון לצאת מהבית ולהחזירו לנערה המוכרת ובין כה וכה מכר שמעון כל הכח והזכות שקנה מהנערה הנז' ללוי אחר כל אלה הדברים הלכה הנערה בתוך הג' שנים ונשאת לראובן וכפי הנראה עשה קנוניא עם שמעון והשכיר לו הבית בלי ידיעת לוי וכשראה לוי שעברו הג' שנים ולא שאלה הנערה הבית כמו שהתנו אמר לשמעון שיצא מהבית שהוא שלו והשיב שמעון ואמ' כבר החזרו לו הבית בתוך הג' שנים והיא חזרה והשכורתו לי והשיב לוי לא היה לך להחזירו לו כי התנאי היה אם תרצה היא הבית בעצמה לדור בה או למוכרה לאחר ולא, נתקיים התנאי כמו שהתנו והמכר שמכרת לי קיים יורנו המורה הדין עם. מי: תשובה אחר שמכר שמעון ללוי כל כח וזכות שקנה מן הנערה לא היה לו רשות להחזיר הבית לנערה כי כבר נסתלק זכותו ממנה ואם הנערה לא היתה יודעת שמכר שמעון ללוי זכותו והחזירה לו המעות שנתן לה היה צריך שמעון להודיע ללוי כי החזירה לו המעות והוא יחזיר ללוי המעות שקבל ממנו כשמכר לו כל זכותו ואז אם היה חפץ לוי לקבלם ולמחול לו התנאי שהתנה שהיא בעצמה תדור בה או כדי למוכרה לאחר הרי טוב. ואם לא היה רוצה היתה נשארת מוחלטת לו וכיון שעברו כל הג' שנים ולא הודיעו ללוי שום דבר נשארה הבית מוחלטת לו וחייב שמעון למוסרה ביד לוי אם המכיר' והתנאי שמכרה הנערה לשמעון ושמעון ללוי היו עשויים כהלכתן בשטר וקנין גמור: אך אם תאמר הנערה כי על כוונת קיום התנאי חזרה ליקח הבית משמעון ולא הספיקה עדיין להעתיק דירתה לשם או שכדי למוברה לאחר חזרה ליקח אותה ולא עלה בידה עדיין למוכרה כי אין המכירה