מבי"ט חלק ג קכא

שהיה ברשות חכמי צובה היה על כי אמר שמעון כי ראובן ברח אח"כ נודע כי לא ברח אלא שבא לצפת והביא כתב החכמים שיעמדו בפני חשובי קהלם ואז חכמי צובה עצמם ראו שלא ברח אלא הלך להביא הכתב הנזכר ואחר שלא הטה שמעון אזנו לדברי החכמים וחזר והלך לערכאות שמעון חייב בכל מה שהפסיד לוי וחייב ללכת עם ראובן לחשובי קהלם לסדר טענותיהם ולחזור לעמוד בדין לפני חכמי צפת כמו שכתוב בכתב שביד ראובן: שאלה יג ראינו פסק דין שפסקו חכמי צובה הדיין הר"מ והחכם הר' משה הלוי ן' אלקביץ שראו ושמעו התביעות והטענות והראיות ושטרות ועדים וחוגה שביד עבדאלה בר יוסף וביד בעל דינו קרובו מנצור בר' יעקב וכתבו שהדין עם עבדאלה ואחיו ושגזרו על מנצור שיחזיר להם שליש חצי הפרדס ושאין לו בו שום זכות ולא שום תביעה ולא שום שעבוד ולא שום חזקה כלל ע"כ ומפני שחזר פה מנצור ונתרעם על שהיו לו עדויות או ראיות אחרות נגד הפ"ד נתננו לו כתב שיברר זכיותיו וחזר עבדאלה להביא פה כתבים חתומים נגד מנצור וחזרנו לכתוב שיבררו שני הכתות כל טענותיהם בעירם שיודעים כל מה שאירע ביניהם מתחלה ועד סוף וידענו על פי כתב חכמי צובה שלא רצה מנצור ושהלך לערכאות על עבדאלה והיה רוצה לאמת חוגיט אחת נגד עבדאלה ולא רצה העד להעיד והפסיד העד על ידו ממון וחיי' מנצור לפרוע לו מה שהפסיד כי בדין עשה העד שלא רצו להעיד באופן שנראה ודאי כי מנצור הוא המסרב בדין תורה ולכן אנחנו מקיימים הפסק דין שביד עבדאלה שהוא חתום בידו מיד הדיין הר' משה והחכם הר' משה ן' אלקביץ הלוי ועם כל זה לפנים משורת הדין יחזרו לראות הראיה או העדות שיש למנצור הנז' אם לא ראוהו אז כשפסקו הדין כי בפסק דין כתו' שראו כל טעכותיה' ואם ראו אז מה שיראה עתה אין צריך שיחזרו לראות עתה אבל אם לא ראו יחזרו עתה לראות אם יש לו שום ראיה נגד מה שפסקו קודם ויכתבו מה שיראה להם ואם יסרב מנצור יכריזו עליו על כמה פעמים שעבר וגם אנחנו נכריז אותו פה בכל קהילותינו בחרם ונידוי בכל שבת עד שישוב בתשובה ושלום על כל ישראל: שאלה יד ראובן קדש לו אשה על אשתו וקמו קרובי אשתו זאת וערערו עליו על שרוצה לקחת אשה על אשתו ראשונה והוכרח לקבל עליו לאסור המקודשת וזה לשון האיסור שלו אסר עליו הנאת תשמיש פלונית בת פלוני בקרבן וזה בכח חרם ונידוי שקיבל עליו לדעת חכמי תוגרמא וחכמי ערבישטאן וחכמי אשכנז וקיבל עליו נזירות שמשון בכל תנאיו עליו לקיים איסר זה בכל חייו ע"כ ועתה אירע שמתה אשתו ורוצה ראובן לכנוס המקודשת שלו והיא גם היא צועקת שאינה רוצה לישאר כך כי יודעת באמת שראובן נשבע כמה שבועות שלא לגרשה: יורינו מורנו אם יש היתר לאחר זה אם לאו ואם ראובן עבר וכנס אם תצא ממנו אם לאו: תשובה כיון שנזירות זה לא קבלו אלא על ערעורי קרובי אשתו שלא יקח אשה אחרת בחייה הוא דבר פשוט שלא כיון אלא בחיי אשתו וכבר מתה ואפי' שקבל עליו לקיים איסר זה כל ימי חייו הוא בהיותו נשוי עם אשתו כל ימי חייו ואחר שמתה אין כאן נזירות ולא איסור ולכתחילה יכול לכנסה כ"ש שלא תצא אם כבר כנס: שאלה טו החכם הר' שמואל גדול וטוב גם עם ה' גם עם אנשי' ראיתי שאלותיך ונפניתי ביום אחד מימי חול המועד של סוכות להשיב עליהם כי החכם הנעלה הר' יהודה בן החכם השלם האח וריע לי הר' משה עונקינירה אמר לי שהיו הולכים אנשים דרך שם מיד אחר החג והיה דבר האבד אצלך גם אצלי כי אולי לא יהיה לי פנאי אחר החג ממשא מלך מאן מלכי רבנן ושרים מאן שרים תלמידי חכמים במשא ומתן בדברי תורה ושאלות אחרות מבחוץ וטורח בעלי דינים וריבם מלבד קביעות למוד הישיבה עם החכמים והתלמידים יצ"ו: וראיתי את שאלותיך ה' ובאורח צדקה התהלכת בראשונה וממנה אתחיל להשיבך על מה שכתבת מי שנדר בקונם לצדקה ורוצה לשנותה למצוה אחרת קודם שתבא ליד גבאי שיש מי שפסק כרבינו ברוך שכתבו התוספות פ"ק דערכין שיכול לשנותה למצוה אחרת ויש מי שפסק כבעלי התוס' שאינו רשאי כי אם ללוות' בלבד ויש מי שהאריך המדה ופסק דאפי' אחר שבאו ליד גבאי יכול הנודר לשנותה וכו' ילמדנו רבינו על איזה פסק נסמוך למעשה ע"כ לשונך ואני ראיתי כמה חילוקים אחרים בענין זה מכמה סברות מיו"ד ובב"י באיזה שנוי יהא מותר ובדבר רשות באיזה רשות ותמהתי על זכות שכלך שלא הרגשת מה שיש קושי בענין זה בין הפוסקים כי אתה כתבת כי לרבי' ברוך שיכול לשנותו למצוה אחרת קודם שתבא ליד גבאי ולבעלי התוספות שאינו רשאי כי אם ללוותה בלבד וכמו שכתבו התוספו' הילכך נראה לומ' דללוותה קאמר אבל לשנותה ודאי אסור כי נמי לא באת ליד גבאי כו' ורבינו יעקב סימן רנ"ט כתב משבא ליד גבאי אסור בין לו בין לגבאי ללוותו ולפרוע אחר תחתיו אבל יכולין לשנותו למצוה אחרת אפי' לא יפרעו אחרת תחתיה ע"כ והרי כאן סברא הפוכה שהוא דוחק גדול כי לדעת התוס' לשנותה אסור בין באת ליד גבאי בין לא באת וללוות' כי לא באת הא באה ליד גזבר מיהא מותר נר' כי יש יותר קולא בהלוואה מהשינוי ולרבי' יעקב יש יותר קולא בשינוי יותר מבהלואה שכתבו משבא ליד גבאי אסור לכל ללוותה ויכולין לשנותה ועל זה צריך לתרץ כי יש צד בהלואה שיהיה יותר קל משינוי מפני שחוזר ופורע לקיי' הראשונה ובשינוי אינו חוזר לפרוע לקיים הראשונה ויש בהלואה צד חמור שהוא משתמש במעות לדבר רשות מה שאין כן בשינוי וכן בשינוי קולא וחומרא חומרא שמשנ' המצוה של צדקה לצדקה אחרת ולא יוכל ללוות לדבר רשות וקולא שאינו צריך לפרוע לצדקה הראשונה ועל זה סומך כל אחד סברתו אע"פ שתהיה הפוכה ואם נחזיק לחומרות של שניהם יהיה אסור בין ללוות לאי זה רשות שיהיה בין לאי זו מצוה שתהיה: אבל ענין שאלתך היא פרטית על מי שנדר כך וכך לצדקה ורוצה לשנותה למצוה אחרת כי סתם צדקה היא לעניים ומצדקת עניים יש כמה מיני מצוה לאכילה או למלבוש או לנישואי ויש מצוה אחרת שאינו לעניי' כמו לבית הכנס' או לס"ת ותכשיטיו או ת"ת וכיוצא בזה ונראה לי כי לדעת כולי עלמא יהיה מותר לשנות למצוה אחרת שצריכן אותה לפי שעה ולפרוע אחר כך לצדקה ובזה יש שינוי והלואה השינוי הוא למצוה וההלואה לחזור ולפרוע הרי חוזרת מצות הצדקה למקומה ואם כן שאלתך אם הוא רוצה לשנות למצוה אחרת עד שיגבו לאותה מצוה אחרת ויפרעו לצדקה הראשונה לכ"ע מותר שהרי שמש צדקתו לשתי מצות אבל אם השינוי הוא שהצדקה הראשונ' שנדר לה תתבטל במצוה אחרת אפי' שתהיה האחרת גדולה מן הצדקה שנדר אליה לא יוכל לבטל דברו ממה שנדר דכתיב בפיך זו צדקה ואם השינוי הוא בצדקת עניים והכל לעניים בין אכילה או מלבוש או נשואין אף על פי שמזון קודם למלבוש אם רואי' כי צריכין אז העניים מזון כי לא יחסר להם ובמלבו' יחסר להם אם לא יעשו עתה יהיה מותר לשנות אפילו בלא פרעון אבל במצוה שאינה לעניים לא יוכל לשנות: שאלה יו ועל מה ששאלת מי שחרף את חברו שקראו בן שפחה וקפץ חברו ונידהו אי הוי דינו כדין הקורא עבד ואם נידויו נידוי שאינו ת"ח ואם הוא מנודה לכל ישר' כבר ידעת כי הקורא לחברו עבד הוא אחד מכ"ד דברים שמנדין את האדם כמו שסדרם הרמב"ם ז"ל פרק ששי מהלכו' תלמו' תורה וב"ד הוא שמנדין מכ"ד דברים ולכן הוא מנודה לכל ישראל ולא שנא שקראו עבד או שקראו בן שפחה כי בן שפחה הוא עבד ואם יאמר מי שקראו בן שפחה כי כוונתו היתה שקרא אותו בן שפחה אבל הוא לא היה עבד כי כבר נשתחרר גם בעבד יוכל לומר כי כבר נשתחרר ואפי' הכי הוא בן נידוי כמו כן בן שפחה חייב מפני שהוא פוסל אותו כי מי שקורא לעבד עבד אעפ"י שמתבייש אינו בן עונש אבל אם הוא כבר משוחרר הרי הוא בכלל הקורא לחברו עבד מפני שהוא פוסל אותו שהשומע יחשוב שהוא עבד עדיין ובנדון דידן שקרא לחברו עבד אפי' ב"ד היו מנדין אותו שהוא מכ"ד דברי' ולכן הוא עצמו שנדהו נידוייו נידוי כיון שקרא לו עבד אבל אחר שאינו ב"ד אינו מנדה כיון שאין זה ת"ח אבל הוא עצמו אעפ"י שהוא עם הארץ היה יוכל לנדותו וכמו שהביא בהגה באש"רי על מי שמסרב לפרוע לחברו כת' לא מבעיא אם שמעון זה תלמיד חכם הוא שנדויו נידוי אלא אפי' כל אדם שאין ת"ח בכה"ג נידויו נידוי ע"כ ונר' הוא כה"ג ולענין זמן הנידוי אמרו לדידהו ל' ימי' לדידן ז' ימים ובמקומות אחרים אמרו טוט אסר וטוט שרי שנראה שמיד יכולים להתירו וכמו שהאריך בזה בקונ' משפט החכם ובנדון דידן נ"ל כי אחר שיקבל המנודה הנידוי וניחם ורוצה לשאול ממנו מחילה כל שהו' מרצה ומפייס אותו לפי ראות חבריהם שמספיק לאיש אשר כמוהו שיתחייב למוחלו ולהתיר לו נדויו: וכל זה הוא שקראו בן שפחה מבלי שהוא חרף אותו חירוף מגונה כי אם גם הוא חרפו שאמ' לו בעל עבירות או מוסר או מלשון כיוצא באלו החירופים שהם פוגמים את האדם בעיני אלהים ואדם בפרט אם קדם הוא ואחר כך קראו זה בן שפחה או עבד אינו זה בכלל הקורא לחברו עבד שמנדין אותו כמו שאר הכ"ד דברי' שמנדין עליהם הן מבלי קדימת שום דבר הוא מזלזל בדבר א' מד"ס או קבעו לא ולא בא וכיוצא בהם כן שקראו עבד מבלי שחרפו כי אפי' המבז' שליח ב"ד שמנדין אותו היינו כשבזהו על כי הי' שליח לקוראו או למה שצוה לו ב"ד אבל אם לא הי' על שליחות ב"ד הרי הוא ככל אדם וגם שבא בשליחות ב"ד ושנה ממה שצוו לו ב"ד וע"ז בזהו אינו בכלל המבזה שליח ב"ד כמו כן אם א' חרף ובזה את חבירו בכיוצא מחרופים הנזכר והוא קראו עבד לא יהיה בכלל הכ"ד אלא ב"ד משערין מה שחרף האחר ויחמירו על מי שקרא עבד כיון שדינו קצוב שמנדי' אותו מה שאינו קצב בחירופין אחרים שישאל ממנו מחילה או אי זה עונש קל מנידוי שיראה לב"ד ואפילו היה החירוף אחר שקראו עבד הרי נתקרר כעסו במה שהוא חרפו גם כן אבל אינו שוה א' מאותם החירופם לחירוף קריאתו עבד שהם פגם משפחה מלפניו ואחריו ובכיוצא בזה בנזקין אמרו כשהזיקו זה את זה משלמין במותר נזק שלם וגם זהו בשוים שאם הא' תלמיד חכם אעפ"י שחרף לא' והאחר חרפו יכול לנדותו: שאלה יז עוד שאלת על עיר שהסכימו שכל מי שיבא מעיר אחרת להסתחר בעיר בחנות ויעמוד שלשי' יום שיסייע במסי העיר במחצית מה שיסתחר אם רשאים להסכים בכך ואם רשאים אם יסרב מלפרוע אם יכולים לנדותו ואם יסרב אם יהיה מנודה לכל ישראל ע"כ כל מה שנאמר בגמרא ובפוסקים דבר מתא מצי מעכב לבר מתא אחריתי שלא יפתח חנותו כיוצא בזה הוא כשאין זה בר מתא אחריתי פורע מס למושל העיר ההיא אבל מי שפורע מס גלגלתו למושל ההוא לא מצי מעכב ואם כן במלכות המלך אדוננו יר"ה אשר כל הארץ לפניה וכל הכרכים ועיירות הם תחת ידו ורשותו ועבדיו הם עומדי' במקומו הכל נקרא מושל אחד כ"ש בכסף גלגלת שבכל העיירות והכרכים מקבצים אותו בכל שנה ושולחי' למלך יר"ה הרי כלם שותפין בכך שכל העיירות הן תחת המלך הא' שלוקח כסף גלגלת מכל העיירות והרי כל העיירות הן כא' לענין זה אעפ"י שכל א' פורע בעירו הכל הולך אל מקום א' וכשבא א' מעיר אחר ופותח חנות בעיר של המלך שפורע לו מס פותח ויש רשות מן המלך לכל מי שפורע מס גלגלתו שיסחר במקום שירצה וזהו כמו דינא דמלכותא ואינם