מבי"ט חלק ג קכ

האירוסין ורבי' תם פי' שמתה מן הנישואין ובא"ה סימן נ"ה הביא דברי ר"ת דאפילו אם ניסת אם מתה קודם שיבואו ליד הבעל אינו יורש אותם וכתב שכן היא מסקנת הרא"ש ז"ל ומהרי"ק סימן צ"א כתב שכן הסכימו רוב פוסקי הלכות ושכן כתבו התוס' הלכה למעשה דאין יכול להוציא מחמיו והפסי' הכל כרבנן דברייתא וכן הלכתא מדמוקי לה כר' אלעזר בן עזריה וכו' והביא דברי כמה פוסקים שהורו כר"ת וכתב כי אעפ"י שיש פוסקים חלוקים על זה רבו הפוסקים כר"ת ולא יהא אלא פלוגתא דרברבת' המע"ה ושלא נמצא שום פוסק אחרון שיפסוק דלא כדברי רבי' תם וכו' על כל ובשני' שעברו בכמ' מגפו' בעונות שמתו כמה חתנים וכולם תוך שנתם ואחר כך והיו ביניהם מי שהיה חייב אביה לחתנו סך מה ולא הוציאו אותו מתחת ידו וחלק עם הבעל במה שכשאר בידו של בעל תכשיטין או מטלטלין: שאלה י ילמדנו רבינו ראובן שמעון ולוי היו שותפין בחנות ונפטר לוי וחיי לרבנן ולכל ישראל שביק ולאחר מותו בא השופט והפיטלמאנו ואמרו שכל הנכסים היו למלך שלא הניח בנים ולסבת אמרם שכל נכסי השותפות היו שלו שהיו נכסים הרבה הוצרך להוציא ממון כדי להציל הנכסים עכשיו טוענים השותפים ראובן ושמעון שאין להם לפרוע כלום מחלקם אלא מחלק הנפטר ויורשי הנפטר טוענים שאחר שלסבת רבוי הנכסים הוצרך להוצי' ממון רב ראוי שיפרעו חלקם יורנו מורנו ורבינו הדין עם מי ושכרו כפול מן השמים עוד ילמדנו רבינו הנפטר הזה היה כותב בפנקסו כל מה שהיה לוקח מהשותפו' וזה הנפטר הוציא בחייו הוצאו' אחרות שאינם כתובים בפנקס כמלבושי' וכיוצא כהיות שהיו לו נכסי' אחרים מלבד מה שהכניס בשותפות ועכשיו טוענים השותפים כי לא היה יכול להיות לו נכסים מיוחדים כי כל הנכסים שהיו בידו היו של השותפות יורנו מורנו הדין עם מי ושכרו כפול: תשובה לא מצינו לשותף חיוב לשותפיו במה שיתעסק בנכסי השותפו' כי אם בדבר שיש בו פשיעה או ששינה ממנהג השותפין או הסוחרים וגם במה ששומר שכר חייב כי הם כשומר שכר זה לזה כשאינו בבעלים ובנדון דידן איני רואה שום דין בטענת השותפין כי לסבת אמרם שכל נכסי השותפי' היו שלו הוצרך להוציא ממון רב להציל הנכסי' ושאין להם לפרוע כי אם מחלק הנפטר כי גם שלסבת אמרם שכל הנכסי' היו של הנפטר הוצרכו להוצי' ממון רב לא בשביל זה נתחייב הוא לפרוע מה שנלקח כי סבה זו היא גרמא בעלמא ואינה דינא דגרמי ואפילו גרמא בעלמא דפטור הוא כשעשה הוא אותה הגרמא ד"מ שסלק הכרים מתחת הכלי שזרק חברו וכיוצ' בזה שבסבת החילוק שעשה הוא נשבר הכלי ואפי' הכי כיון שהוא לא נגע בכלי פטור לדעת רבים כמו שכתב בח"מ סימן שפ"ו שהוא גרמא בעלמ' ואפילו גרמא אחרת שהיא גרמא בעלמא לכולי עלמא סוף סוף מן הגור' באה ואפי' הכי פטור כיון שלא חשבינן לה דינא דגרמי אלא גרמא בעלמא ואפילו למאן דדאין דינא דגרמי כשהוא עושה וגורם ההיזק ההוא חייב ואם הוא אנוס בגרמא זו פטור אפילו בדינא דגרמי כמו ששרף שטר חוב של חברו באונס וכיוצ' בזה ואם כן בנדון זה הגרמא או הסבה באה על מיתתו ועל כרחו מת ואפילו שבסב' מיתתו בא הפסד זה אין כאן אפי' גרמא בעלמא שהוא לא עשה קודם מותו שום סבה שיהא הפסד לנכסי השותפו' שאם היה הוא לוקח מנכסי השותפות והיה מניחם בביתו שלא מדעתם בבית אחרת ובאו השופט והפיטמלאגו והחזיקום עם נכסיו היה להם לשותפי' טענה שפשע בהם אם לא היה דרך ומנהג השותפים שיניחו נכסי השותפו' בשום בית מא' מהם אבל אלו הנכסים שנראה מן השאלה שהיו בחנו' בחזק' שלשתם לא עשה הנפטר קודם שום סבה שיעלילו על כל נכסי השותפות ומזלם גרם וההפסד על כולם ואפי' הכי נראה לי כי מלבד שליש ההפסד שהוא על נכסי הנפטר מצד ד"ד יקחו גם כן מנכסיו שליש שאר ההפס' שנפטר מנכסי השותפו' שחייב הוא גם כן היות בא שום הפסד בנכסי השותפות שהיה על כלם כי גם שכשמת אחד מן השותפין בטלה השותפות אפי' תוך הזמן של שותפות הביטול הוא שיכולים לחלק השותפו' היורשים והשותפי' אבל כל עוד שלא חלקו ונכסי השותפי' בחזקת שלשת' בלי נזק שיארע בהם הוא על כלם ונזק והפס' זה על כל נכסי השותפי' הנשארים שלא נחלקו עדיין היה ולכך הוא על שלשתם מלבד השליש הנ"ל שדבדינא דמלכותא לקחו על נכסי הנפטר: ויש לטוען היודע לטעון ביד השותפים לומר שאין השותפין חייבי' שום דבר כיון שבא מחמת הנפט' ממה ששנינו בתוספת' שהביא הרי"ף והרא"ש פ' הגוזל בתרא: שותפין שמחלו להם המוכסין מחלו לאמצ' ואם אמרו משו' פלוני מחלו מה שמחלו מחלו לו ע"כ וידיע' ההפכי' א' שאם לקחו ג"כ יותר מן הקצוב במכס הכל באמצע ואם אמרו בשביל פלוני לקחנו יותר מה שלקחו יותר יהי' עליו מחלק שיש לו באות' סחור' והכא נמי לא שנא שאלו מה שלקחו הוא על נכסי הנפטר שאם לא היה הוא לא הי' לוקחי' שום דבר והרי אומרים בפי' כי מנכסי המת לוקחי' ויש בחלקו שבאות' הנכסי' של השותפות כדי מה שלקחו על הכל אבל אני אומר כי ערביך ערבא צריך ולא נאמר בזה ידיעת ההפכים א' כי המוכס כשאומר משום פלוני אני מוחל מתנה הוא דיהיב ליה משלו ולא לשותפין אבל כשהוא לוקח ממה שהוא של כולם ולא ממה של אותו פלו' בלבד ואפי' שיאמר בפירוש כל זה שאני לוקח הוא עליך הפסד ולא על שותפיך לאו כל כמיני' שכל הנכסים הם בשותפות ואין אדם יכול לחלוק בלא דעת חברו כ"ש המוכס שלא מדעת כלם והרי הוא כמי שנוטל מנכסים של אחרים ואו' לאחר בשבילך אני נוטל מאלו שאינו חייב כי אינו אפי' גרמא בעלמ' וכן זה הפלצומאני והשופט שלוקחי' השותפות ואומרים כי על הנפטר לוקחי' אע"פי שיחשבו שכלם הם נכסי הנפטר הר' הם לוקחים של אחרי' שהם השותפין כיון שהם בחזקת השותפו' ולא חלקום עדיין ומזלם גרם ואין חייבים יורשי הנפטר אלא בחלק הנוגע לנכסי הנפטר וחלק מה שיגיע לו ממה שלקחו יותר שהוא על שלשתם כיון שלא חלקו עדיין אעפ"י שנתבטל' השותפות כשמ' הוא כמו שכתבתי לבעלה: שאלה יא עוד בא בשאלה שהנפטר היה כותב בפנקסו כל מה שהיה לוקח מן השותפות והוציא בחייו הוצאות אחרות שאינם כתובים בפנקסו כמלבושים וכיוצא בזה המעות שהיו לו מלבד מה שהכניס בשותפות וטוענים השותפים כי לא היה יכול להיות לו נכסים מיוחדים כי כל הנכסים שבידו היו של שותפות: תשובה טענה זו של השותפין אינה טענה וצריך שיבררו הם לפני ב"ד כי נתחייב להשים כל נכסיו בשותפות ושהניחם ולא נשאר לו שום מקום להוצאותיו כי אם מנכסי השותפות וכל עוד שלא יבררו זה לא יחשבו עליו מנכסי השותפות אם אלא מה שנמצא כתוב בפנקסו: שאלה יב ראובן ושמעון שהיה ביניהם ערעור על שדה אחת זה אומר שדה זו שלי הוא וזה אומר שדה זו שלי וכל אחד ואחד מהם הביא ראיות וחיזוקים לדבריו ושניהם עמדו בדין פה צובה והדיינים נתברר להם שהדין עם ראובן וכראות שמעון שנפסק הדין לזכות ראובן לא קבל עליו הדין והלך לו למדינת צפת והוציא שטרותיו וראיותיו לשני החכמים יצ"ו והחכמים יצ"ו פסקו הדין לזכותו על פי ראיותיו וטענותיו והביא פסק החכמים בידו ובא לצובה לערער על ראובן בעל דינו וכראות הדייני' אשר פה צוב' הפסק אשר ביד שמעון מחכמי צפת י"צו הסכימו לדעת' וזכו שמעון וחייבו ראובן אז אמר ראובן לשמעון איך חייבוני החכמים שלא בפני נלכה שנינו ביחד לפני החכמים י"צו ונסדר טענותינו לפניהם וכל מה שיגזרו עלי אני אקיים ושמעון כאשר ראה הזכות בידו לא רצה לטרוח פעם אחר' ללכת לצפת אז ראובן שנס את מתניו והלך אצל חכמי צפת יצ"ו וסדר להם טענותיו והביא לפניהם ראיותיו וכאשר היה ראובן בעיר צפת בא שמעון אצל חכמי צובה ואמר להם ראו מה עשה לי ראובן שכשראה שהדין עמי ברח והלך לו ולכן בבקשה מכם עיינו בדיני והוציאו לאור משפטי אז הסכימו לזכותו שלחו עמו שני יהודים שיעידו לפני הערכאות איך השדה היא של שמעון ואין לראובן בה שום דבר ומלבד השדה חייב ראובן לשמעון י"ז פרחים וכן היה שהלכו והעיד בגז' וכתב חג"ה אחת מהערכאו' מזה הענין אחר כל זה בא ראובן ובידו כתב מחכמי צפת יצ"ו כתוב בו שילכו ראובן ושמעון לעירם ויעמדו לדין בפני טובי חשובי קהלם ויסדרו טענותיה' בפניה' וחשובי הקהל הנ' יכתבו כל טענותיהם מראובן ושמעון בפרטות אות באות וישלחו אותם אליהם ומה שיראה להם יעשו הן לזכות הן לחייב וראובן לקיום דברי חכמי צפת י"צו בא אצל שמעון ואמר לו דע כי הבאתי כתב מהחכמים יצ"ו שנעמוד שנינו בפני חשובי קהלינו ונסדר להם טענותינו ונוציא בפניהם ראיותינו ויכתבו כל טענותינו לחכמי צפת י"צו ושם יפסקו הדין או לזכות או לחיוב ושמעון בהיות כי היה בידו חזוק מהחכמים י"צו ומצורף לה חג"א מהערכאות לא הטה אזנו לדברי ראובן ולא לדברי החכמים אבל עשה דבר אחר שלא די שלא שמע לדברי החכמים אלא הלך וקבל על ראובן לערכאות כדי שיקיים החג"ה הנז' שכתב על ראובן פה צובה והערכאות שלחו אחרי ראובן ובא לפניה' והכחיש החג"ה הנז' ואמר מזוייפת היא ולעולם לא יעידו העדים עלי בדבר זה וכשמוע הערכאות כך תבעו משמעון שיביא העדים אשר הם מעידים על החג"ה ויעידו במה שהם יודעי ובעת ההיא מצא מהעדים לוי אשר העיד בצובה בחג"ה הנז' והוא בא לפני הערכאות ותבעו ממנו שיעיד האמת אמר מה עדות אוכל להעיד כי איני יודע שום עדות כלל ועיקר ולא נמצאתי בעת כתיבת החג"ה באופן שהכחיש מכל וכל וכראות הערכאו' כך החזקו החג"ה מזוייפת ובראו' שמעון כך אמר לערכאו'' אני יש לי עדים שיבאו ויעידו על לוי העד שאמר בפניהם שהחג"ה הזאת נכתבה בפניו ונעשה הוא עד עליה ושמעון עשה כל זה לפי שהיה קרוב לשר המדינה ואוהבו כנפשו והיה עוזרו ומסייעו לעשות רע ובעת ההיא הביא שמעון שני עדים והעידו איך לוי אמר בפניהם שהחג"ה שביד שמעון נכתב' בפניו והוא היה אחד מעדיה בעת ההיא החזיקו לוי במזויף ומסרו אותו מערכאות לשר המדינה והוצרך להפסיד כל כך מעות יורנו רבינו אי זה דרך ישכון אור מי יתחייב לפרוע ההפסד אם ראובן אם שמעון הגורם או לוי העד ושכרך כפול מן השמי': תשובה שמעון לא שמע למה שכתבו החכמים מצפת שיעמדו בפני חשובי קהלם ויכתבו טענותם וישלחו לחכמי צפת ולא רצה והלך לערכאות עם החוגיט ותבע מראובן וראובן אמר שהיה החוגיט מזוייפת ואמרו הערכאות לשמעון שיביא העדים הנז' בחוג"ט והביא את לוי ולוי כחש שלא היה עד ושמעון הביא עדים שהודה לוי שהוא היה עד בענין וע"ז הפסיד לוי מעו' שמעון חייב לפרוע ללוי כל מה שהפסיד כי לא היה חייב להעיד לוי בפני הערכאות והוא שהביא עדים עליו שכחש העדות חייב כל ההפסד אפילו שהיה אמת שכחש כיון ששמעון עבר על מה שצוו לו שיעמדו בפני חשובי קהלם וכו' וחרף וגדף לחכמים כמו שכתו' בכתב ומוסיף לחטוא ללכת בערכאות כי החוגט שכתב בפני הערכאות אפי'