מבי"ט חלק ב צט

נחלת ירושתו עם אחיו כמו שהיה יורש אם היה נולד בחיי אביו כן הבת יש לה עישור נכסי' שתקנו לה חכמים אעפ"י שנולד' אח"כ וכן אעפ"י שנשאת קוד' שנתנו לה אחי' העישו' ומתה אח"כ יכולים היורשים שלה לתבוע מן האחים עישור זה כי הוא חוב עליהם כמו שכתב רבינו משה הבת בעישו' זה היא כבעלת חוב כו' והבת טורפת מן הלקוחו' פרנסת' כדרך שטורפין כל בעלי חובות וכו' וא"כ יכולים יורשיה לתבוע מאחי אמם ויכולים לטרוף מן הלקוחות ולא לבד על סך עישור מה שהי' לאביהם אלא שאומדים דעתו ריעיו ומיודעיו ממשאו ומתנו אם היה נותן יותר מעישור נותנים לה וכן אם השיא בת בחייו נותנין לה כפי מה שנתן הוא בחייו לאשר השיא וכמו שכתב כל זה הרב רבינו משה ז"ל פרק עשרים וראוי לאנשי חיל אשר בעיר הזאת להתחזק נגד האחים עד שיקיימו דין תורה ואתה שלו' עם כל קהלות בני ישראל. שאלה קפט המנורה הטהורה יאי' עינינו במאור תורתו על ענין ראובן ששיד' את (בנו עם) לאה ובעת השידוכין נתחייב אבי המשדך בקנין גמור ובחוב גמו' לתת לבנו מאתי' פרחי' במעו' בעין ועוד מאה פרחי' בתכשיטי זהב וכסף כמו שכתוב בארוכ' בשט' השידוכין והשידוכין הנז' באו לידי גמר נישואין וילד' בנים והחתן חלה את חולייו אשר ימות בו ובחוליו אבי החתן הביא עדי' מהשוק והכריח את בנו ימחול לו החוב שהיה חייב לו וכן נכתב ונחתם עתה ילמדנו רבינו אם זאת המחילה תתקיי' ותצא האלמנה בבלאותיה הקיימי' בלא תוספת ובלא כתובה כנפקת ברא או אם תתבטל זאת המחילה שנעשית להכריח ולהפקיע זכות האלמנה כדפסק בעל הטורים בשם אביו הרא"ש ז"ל ויתחייב אביו לפרוע לאלמנה כל סכי כתובתה בבעו ובמטו יורינו מדרכיו ונלכה באורחותיו ושכרו כפול מאת אדון השלו':. תשובה אם הנישואין נגמרו על התנאי שעשו בשעת השידוכין בשטר זה יש שעבוד לאשה בכתובתה ואין הבעל יכול למחול שום זכות שעבודה דאע"ג שהמוכר שטרו ומחלו אח"כ הוא מחול היינו משום דמכירת שטרו' הויא דרבנן אבל הכא שעבוד זה הוא מן התורה ולא היה יכול למחול ומחילתו בטלה נאם המבי"ט: שאלה קצ על ענין החזרה כשמתה האשה בלי זרע שיש תקנה שיחזיר הבעל ליורשיה חצי או שליש כתב הר"ש בן צמ"ח ז"ל בתקנה א' של אלגאזר שאם מתה בלי זרע שיחזרו שליש נדוניתה שלענין התכשיטין שנתנו לה קרובי' והם בעין יחזירים הבעל ליורש ע"כ ואם כן בתקנה שלנו יהיה החזרה שליש או ב' חומשין או מה שיהיה כל התכשיטין שנתנו לה קרוביה והם בעין יחזרו ליורשים מלבד חלק הנדוניא דאדעתא דהכי נתנום לה וכו' וכמו שכתב גם כן כשנתאלמנה היא שנוטלת התכשיטין שנתנו לה קרוביה מלבד גיבוי כתובתה דאדעתא דהכי נתנום לה וגם בתקנה שכתב שם שאפילו מתה ויש לו זרע שיירש הזרע חצי הנדוני' בהם שלענין מתנות שנתנו לה בעת הנישואין או אחר כך מסתבר' שיהיו לזרעה שלא תתקשט אשה אחרת בתכשיטיה אלא שאם הזרע מת יירש האב מכל זה נראה שמצד הדין באיזו תקנה שיהיה בענין החזרה מחלק הנדוניא כי התכשיטין שנתנו לה קרוביה הם של יורשים מלבד חלק החזרה שאלה קצא פחות מבן עשרים שמכר בנכסי אביו קרקע ומת פחות מבן עשרים ונשארו לו יורשים קטנים יש לספק אם הם בני י"ג או יותר אם יכולים למחות בזמן שאביהם היה יכול למחות או שמא הוא לבדו היה יכול למחות ולא בניו ואם ת"ל שיורשי' זכות אביהם וכמו שהיה יכול למחות תוך עשרים לבד לדעת הרמב"ם ז"ל יוכלו הם למחות תוך עשרים של אביהם אכתי מיבעי' אם היו הם קטנים פחות מי"ג הב"ד או האפוטרופוס שלהם יוכלו למחות או לאו ואם תמצא לומר שיוכלו למחות נאמר שיתארך זמן מחאתם אפילו הגיעו לי"ג שנה עד שיהיו הם בני עשרים כמו שאביהם היה משמכר לפחות עד שהיה בן עשרים שלמים ואפילו שעבר זמן מחאת אביהם עדין אלו אין בהם דעת לידע שזלזל אביהם במכירת קרקע ירושת אביו כדי שימח' עד שיהיו בני עשרים או נאמר כיון שעבר זמן מחאת אביה' אבד זכותם ג"כ יורינו רבינו הדין מהו תשובה מההיא דמעשה דהבי' פרק מש"מ באחד שמכר בנכסי אביו ומת ובאו בני משפחה וערערו לומר קטן היה ובאו ושאלו את ר' עקיבא מהו לבודקו אמר להם אי אתם רשאים לנוטלו וכו' נראה שאם היה קטן פחות מבן עשרים נמי שהיו יכולי' למחו' היורשי' אע"ג דהתם מיירי בקטן ממש שמכירתו בטילה אפילו הכי הכא שיש לזה שהוא פחות מבן כ' למחות ישאר לו רשות ונפשטה השאלה הראשונה ויכולים היורשים למחו' במכירת מורישם כמו שהיה הוא יכול למחות וכן אם הם פחות מבני י"ג ב"ד או אפטורופוס יכולים למחות בכל הזמן שהיה הוא יכול למחות אבל לענין שיוכלו למחות אפילו אחר שהשלים העשרי' בקבר נראה שאין להם זכות יותר ממורישם כיון שהוא לא היה יכול למחות אחר עשרים לדעת הרמב"ם ז"ל שהרי בדין תורה כל שהוא י"ג מקחו מקח וממכרו ממכר אלא שחכמים תקנו שלא יהיה ממכרו ממכר בקרקעות של ירושה מפני שמזלזל במכירה מפני שלא טרח בה ודעתיה קריבא אזוזי ותקנה זו לא אלימא כולי האי שהרי יש מחלוקת בין הפוסקי' יש מי שאומר בן המוכר בנכסי האב פחות מבן עשרים לאו דוקא בן אלא בת ולאו דוקא אב אלא שאר מורישים ג"כ ויש אומרים דוקא אב. ורבינו שמואל והראש ז"ל ואחרים גם כן סוברים שאפילו בנכסי האב, מוכר לכתחילה כל שהוא חריף ובקי למכור ולא נאמר בן שמכר פחות: וכו' אלא כשאינו בקי ולכ"ע מתנתו קיימת וכיון שכן כשהוא היה יכול למחות נאמר שימחו יורשים ולא נאמר יותר על הקונה שיוכלו למחות אח"כ והבו דלא לוסיף עלה אפילו אחר שעבר זמן מחאתו וכיוצא בזה, אמרו גבי שומא הדרא לעולם שאם שמו אותה למלוה שהיה חייב לאחר ושמו אותה ב"ד לאחר ובא הלוה הראשון ללוקח' ולתת המעות ששמו עליו לקח' מן השני שלא יהיה כח זה השני שלא יחזור מה ששמו לו יותר מכח הראשון שהיה חוזר השומא וכמו כן בנדון דידן לא יהא כח היורש גדול מכח המוריש אלא כל זמן שאם היה המוריש בחיים היה יכול למחות יכולים היורשים למחות וכשהמוריש לא היה יכול למחות: גם היורשים אינם יכולים למחות: שאלה קצב ראובן היה לו קרקע אחד ומכרו לתוג' אחד ונשארה החזקה בידו כי כך היא ההסכמה כי המוכר לגוי יהיה מוחזק באותו קרקע לאחר ימים נשרפו הבתים של הקרקע ומכר התוגר הקרקע לשמעון על כי נתרע' עליו שהיה סרסור ויעץ אותו לקנותם ונשרפו והוכרח לקנותם ממנו ואחר שקנאם ממנו נמלך לבנות' כמו שהיו בתחלה וכשראה התוגר שבנאם חזר להכריח את שמעון שימכר' לו ומכרם עתה טוען שמעון כי החזקה שלו כיון שהיו: שלו ומכר לגוי נשארה ברשותו החזקה וטוען שכיון שהוא קנה גוף הקרק' מן הגוי מיד נאבד חזקת ראובן שבהסכמ' העיר אינו מבואר במי שקונה קרקע אחד מגוי אשר יהודי מוחזק בה שיהיה מחוייב לפרוע ליהודי החזקה כמו שהוא מבואר בהסכמות מקומות אחרות שאינו כתוב בהסכמה אלא שלא יהיה רשאי שום יהודי לשכור בית אשר יהודי אחר מוחזק בה אמנם לקנות בית שהיהודי מחזיק בה לא עלה על ספר המסכימים וראובן טוען כי הכל קנונייא בין שמעון והגוי שלא היה קנין ומכירה ביניהם ושטרות של הערכאות היה הכל מרומה כדי לאכול חזקתו ילמדינו רבינו הדין עם מי משניהם: תשובה כיון שהסכמת העיר היא כי המוכר קרקע לגוי יהיה מוחזק באותו קרקע אם כן כשמכר ראובן לתוגר נשארה החזקה ברשותו ואין לו לתוגר הקונה אלא גוף הקרקע ושכירותו בזול ואם כן אם מכר הגוי לשמעון קרקע זה אין לו אלא הכח שהיה לתוגר מה מכר התוגר כל זכות שבא לידו ואם כן החזקה לא היתה לעכו"ם שמעון שקנאה ממנו מנין תהיה לו וכל שכן כשחזר ומכרה לתוגר שקנאה ממנו שלא נשאר לו שום חזקה אם כן לא היתה לו חזקה כשהיתה קנויה לו מן התוגר מפני כי התוגר לא היתה לו החזקה שנשארה לראובן הראשון איך תשאר לשמעון שטען שכיון שהוא קנה גוף הקרקע מן התוגר מיד נאבד חזקת ראובן איך נאבדה בקנותו מן התוגר אם התוגר כשקנה נשארה החזקה לראובן הרי זו טענה בלא חזקה ומה שטען שבהסכמת העיר אינו מבואר שמי שקונה קרקע מעכו"ם אשר יהודי מוחזק בו שיהיה מחוייב לפרוע ליהודי החזקה גם זו אינה טענה כי כן הוא שאינו מחוייב לפרוע אבל זה שקנה עומד במקום העכו"ם עם המחזיק שלא יקח ממנו שכירות יותר ממה שהיה לוקח העכו"ם ואינו יכול להוציאו מן הבית ואם יוציאנו לא יהיה רשאי שום יהודי לשוכרה ממנו כמו שהיה כשהיתה ברשות העכו"ם ואם ירצה לקנות מן המחזיק חזקתו וגם המחזיק ירצה למוכרה לו הרשות בידם אבל לא חייבו לקונ' מן העכו"ם שיקנה החזקה מן המחזיק ולא למחזיק שימכרנה לו כי אין לקונה מן הגוי אלא הכח שהיה לו לעכו"ם בקרקע עם המחזיק ואינו צריך ראובן לטענת קנוניא כי אע"פ שלא היתה קנוניא לא היה לו זכות בה כמו שכתבתי ומ"ש החכם שהורה שהיתה החזקה של שמעון וממנו הפריד ארבעה ראשי' הנהר היוצאים ממנו נפסק ולא נשאר לו שום ראש אם הראש הראש) שחזקות אלו לאו כקרקע דמי והביא כמה ראיות לזה אפי' שיהיה כך מה לי שיהיה חשוב קרקע או מטלטל אחר שההסכמה הוא שמי שמוכר קרקע שלו לעכו"ם עדין נשארה לו חזקתו לא שנא שיהיה חשוב קרקע או לאו סוף סוף גוף קרקע הוא וסדנא דארעא: חד הוא: ואם הראש הב' אי אמרי' קנוניא בנדון דידן או לאו אפי' שלא יהי' קנוניא אלא באמיתות ובאמונה קנה שמעון מן העכו"ם וחזר אח"כ ומכר לו אין לו בה חזקה אחר שנשארה החזקה ברשות ראובן כשמכר לעכו"ם כמו שהוא בהסכמה כי המוכר לעכו"ם נשאר לו חזקה במה שמכר ואם הראש השלישי אם יהיה חייב שמעון שבועה שלא היה קנוניא שכתב תרי טעמי על שאין חייב שבועה אין צריך שום טעם שאנחנו מודים לו שלא עשה קינוניא ואפי' הכי אין לו חזקה: ואם הרא"ש הרביעי אם אמדינן דעת המסכימים וכתב דמכמה טעמי לא אמדינן דעת המסכימים כשאינו מבואר מדבריהם בנדון דידן אינו צריך אומדן שהדבר מבואר מן השאלה עצמה שהכל מודים שמי שמכר קרקעו לעכו"ם נשארה לו בה חזקה ואם העכו"ם אין לו חזקה בקרקע שקנה איך יהיה חזק' לקונ' הבא מכחו אין העכו"ם יכול למכור מה שאינו שלו אם לא שהיה תקנ' בפי' כי כשיקנ' יהודי אחד מן הגוי שיפסיד היהודי הראשון החזקה ואם כן היו כותבים מה הועילו בתקנת' שהמוכר לנכרי תשאר החזקה לו אם יוכל העכו"ם למכור ליהודי אחר ותהי' החזק' לשני ומאומדנא ג"כ א"א לומר כך כיון שאפי' היו