מבי"ט חלק ב צח

ט' אם ח' יתן כתב קבלת ידו כנהוג והפלוני בא לעיר כי אין לישב בנמל בלילה וספר מיד לחבירו כל המאורע לחבירו בעל הסחור' ולא שם לבו לדבריו ולא רצה ללכת להשתד' בענין באופן שלא רצה סופר הספינה לתת כתב קבלת הסחורות כי אם מח' באלש והט' לא נמצאת עוד ועתה פלוני שואל מחבירו הבאל' הט' יורינו רבינו דרך התורה ויוציא לאור משפטו קדוש: תשובה אם מנהג הסוחרים הוא כשמוסרים הסחורו' לסופ' הספינ' ליקח מיד כתב ידו של סופר פשע זה השליח שלא נטל כתב יד הסופר שקבל ממנו ט' באלאש כיון שאמר לו בעל הבאלאש שהיו ט' ושימסרם לבעל הספינה וכל שכן אם נטל כתב יד הסופר על סחורותיו שהיה חייב ליקח כתב יד הסופר על הט' באלאש ואם לפעמי' אין נוטלין מיד כתב יד הסופר אלא אחר יום או יומים והוא גם הוא לא נטל כתב יד הסופר על סחורות שלו עדיין אין כאן פשיעה אבל אם הודיע בעל הט' באלאש לשליח שהסופר אמר לו שלא היו אלא ח' היה חייב השליח ללכת עמו לסופר ולומר לו בפניו שנתן לו ט' ואם היה מכחיש הסופר אז היה נשבע השליח שמסר בידו של הסופר כל הט' ויפטר ואם לא רצה ללכת הויא פשיעה כי הוא ידוע כי אינו חייב הסופר לתת לו כתב ידו שקבל ממנו כי אם למי שקבל מידו יתן כתב ידו שקבל ממנו מסחורות פלוני סך כך באלש ואינו נאמן בשבועה עתה שמסר לסופר ט' דאפילו מסרם אם היה הולך לסופר לא היה מעיז פניו בפני מי שמסר לו ט' לומר שלא מסר לו אלא ח' דסופר לא מרע נפשיה באומנותיה ואם היה מעיז פניו לומר לא קבלתי אלא ח' היה נאמן השליח בשבועה שמסר לו ט' אבל כיון שהיה חייב ללכת לומר שיתן לו כתב ידו על ט' ולא רצה ללכת ומתוך כך נאבד' הויא פשיעה וחייב לשלם ואם יטעון השליח כי אחר שמסר ביד הסופר הבאלאש תבע ממנו הכתב ומאז הכחיש ואמר כי לא היו אלא ח' אינו חייב לשלם אלא לישבע שמסר ביד הסופר כל הט': שאלה קפד ראובן היה נשוי לדינה והלך לו למדינת הים והניח בידה קצת מעות שתשא ותתן בהם ותתפרנס מן הריו' והקרן יהיה קיים וכשבא מצא רוב הקרן נפסד והיא אמרה שבמשא ומתן נפסד ובמזונות שנתייקרו באותו זמן ועל זה נפלה קטטה בין איש לאשתו והיה רוצה לגרשה ועל זה נתחייבה לאה אם דינה על כל המעות שהניח חתנה ראובן ביד בתה וכתבה עליה שטר חוב לחתנה לפרוע לו לשנה אחת וכתב דינה נכנסה ערבני' על אמה אם לא תפרע שינכה לה בעלה החוב הנזכר מנדונייתה וכן כתב בשטר חוב ודינה בת לאה אשת המלוה הנזכר נכנסה ערבנית על המעות הנזכרים לזמן הנז' וקבלה על עצמה דינה הנזכרת שאם אמה לא תפרע החוב הנזכר לזמן הנזכר והיא ג"כ לא תפרע החוב הנז' לזמן הנז' בעד אמה שמעתה ומעכשיו נתנה כח ורשות לבעלה ראובן הנז' שינכה מכתובתה שיש לה עליו החוב הנז' ע"כ לשון השטר ולאה זו הלכה למקום אחר ועבר זמן הפרעון ואחר זמן הפרעון נפטרה דינה אשת ראובן ובאת אחר כך לאה בידי' רקניות כי חשבה שכבר נרצה ראובן חתנה החוב הנז' מכתובת בתה דינה ומצא' שמתה וחתנה הוא תובע החוב הנז' שאומר שלא ניכה שום דבר מכתובת אשתו כי היה ממתין שתבוא חמותו ותפרע לו ונמצאת הכתובה שלימה בלי שום ניכוי כתיב עליה יורינו רבינו אם חייבת לאה הנ' לפרוע חוב זה אם לאו. תשובה נראה שאינה חייב' לאה לפרוע לחתנה דכיון שעבר הזמן של הפרעון בחיי בתה ולא פרעה לו הרי חל הפירעון על ניכוי הכתוב' של בתה כמו שכתוב בשטר חוב שאם אמה לא תפרע החוב לזמן הנזכר וכו' שמעתה ומעכשיו נתנה כח ורשות לבעל' שינכ' מכתובת' כו' שיש לה עליו החוב הנזכר שנראה שאם לא תפרע לזמן הנז' שהיא פטורה בניכוי כתובתה מעתה ומעכשיו ולא תימא דענין הניכוי הוא ברשותו אם ירצה לנכות ינכה ואם לא ירצה ימתין ויפרע ממנה והרי אומר שלא רצה לנכות דכיון שכתוב בשטר חוב שאם אמה לא תפרע לזמן הנז' והיא ג"כ לא תפרע בזמן הנז' שמעתה ומעכשיו נתנה כח ורשות שינכה נראה שהוא נתרצ' מאז בניכוי כתובתה חילוף הפרעון אם לא תפרע היא או אמה לזמן הפירעון או אם היה מגרש אותה היה מראה שטר החוב לבית דין ולא היה פורע לה כתובתה אלא בניכוי החוב הנז' וגם אם היה מת הוא לא היו פורעים לה ב"ד כתובת' אלא שהיו מנכים לה החוב הנז' מסך כתובתה כיון שעבר זמן הפרעון כי בנתינתה לו כח ורשות לנכות נתרצה הוא במקום הפרעון ואינו יכול אחר כך למאן בניכוי ולתבוע ממנה מה שאינו כתוב בשטר חוב שנתנה כח ורשות מעתה שינכה ומאז נתרצה הוא לנכות אם יעבור הזמן ולא יפרע וכן כתוב בשטר גם כן שאם אמה לא תפרע וכו' והיא ג"כ לא תפרע וכו' לזמן הנז' שלא היה לה או לא רצה לפרוע נתרצה הוא בניכוי ההוא וכיון שעבר הזמן בחיי דינה כל העומד לינכות כנכוי דמי ואינה חייבת לאה לפרוע שום דבר לחתנה הנז' וגם כי אפשר לפרש לשון השטר ג"כ לזכות המלוה היותר פשוט הוא מה שכתבתי ויד בעל השטר על התחתונ' והמוציא מחבירו עליו הראיה וכל שכן אם יתברר שהחוב הזה לא הית' חייבת היא אלא שנכנס' בעד בתה והראיה כי בתה הכניס' עצמה לנכות מכתובת' על אמה שנראה ודאי כי מאז אם היו מנכים לו מכתובתה היה מרוצה הוא אלא שאמרה לזכות בתה רצתה להתחייב לפרוע וכשלא תוכל לפרוע יחזור לניכוי ועתה אמרה שאינה יכולה לפרוע ושכבר היה ברשותו לנכות והרי הוא כמו שניכה כבר: שאלה קפה ראובן שמכר לשמעון סחורה כפי מה שישו' אותה פלוני סוחר ושמעון יפרע לו דמי הסחור' בש"ח אח' שיש לו על לוי בכתיבה ומסירה ונטלו קנין שניהם על המכר שמכר הסחורה ועל פרעון זה יורינו רבי' אם יוכל שום אחד מהם לחזור בו: תשובה כיון שנטל קנין ראובן שמכר הסחורה לשמעון היא קנויה לו ואע"ג דלא פסק ואמר רבא פרק חזקת הבתים מכר ולא פסק שניהם יכולים לחזור בהם משום דלא סמכה דעתיה דמי יימר שיתקיים המקח שמא יעלה המוכר בדמיהם והקונה יזלזל הכא דאמר כפי מה שישום פלו' סוחר סמכ' דעתייהו וכמו שלמדו מההיא דפ' בית כור דאי אמר ליה מזביניא לך האי ארעא כדשיימי לה בי תלתא קונה אפילו אם אין דמיו קצובים וכו' ובנדון דידן כיון ששניהם נתרצו במה שיאמר פלוני הרי קבלוהו עליהם כשלשה וסמכה דעתייהו טפי אהאי חד דהוי בקי בערך הסחורות מג' דעלמא דלא סיימו פלוני ופלוני: וכיון שהמכירה קיימת חייב שמעון לפרוע לו כפי מה שהתנה עמו שימסור לו השטר חוב ויקנהו לו בכתיבה ומסירה ואם לא ירצה יפרע לו המעות לזמן גביית החוב דאע"ג דקנין שטר חוב הוי ככתיבה ומסירה והאי לא מסר' דלא כתב ליה ואינו קנוי לו עדיין השטר חוב אפילו הכי המקח של הסחורה קיים והלוקח חייב להקנות לו השטר כדין מכירת שטרות בכתיבה ומסירה והוי כמי שקנה מקח אחר שחייב לפרוע לו דמי המקח דאע"ג דעדין לא פרע כיון שנקנה לו המקח חייב לפרוע הכי נמי בנדון דידן כיון שנקנה לו הסחורה כפי מה שישום אותה פלוני סוחר חייב לפרוע הוא לו כפי מה שהתנו ביניהם שיקנה לו השטר בכתיבה ומסירה כדינו ואם לא ירצה יפרע לו לזמן הכתוב בשטר: שאלה קפו ראובן נתן משכונות ביד שמעון וחלה פניו שיבקש לו סך מעות בריבית מן הגויים על המשכונו' ושמעון הביא לו המעות ועבר זמן והגוי תובע לשמעון שיפרע לו קרן והריבית ושמעון תובע מראובן וראובן משיב לו כי נתן לו קצת מן הקרן או שלא נתן לו כ"כ מעות (או) כמו שתובע ממנו עתה וגם על הריבית מערער ואינו רוצה לפרוע לו: תשובה כיון שהמשכונות הן ביד שמעון הוא נאמן לומר שנתן לו כל כך מעות שלקח מן הגוי על המשכונות או שלא פרע לו ממה שנתן לו אלא מה שיאמר שמעון וגם על הריבית הוא נאמן כיון שנתן לו רשות ליקח מעות בריבית על המשכונות ואם ראובן יטעון ברי שלא נתן לו כל כך מעות או שפרע לו קצתם או שהריבית אינו כ"כ וכיוצא בזה ישבע שמעון על סך המעות והריבית ויפרע לו ראובן הכל נאם המבי"ט: שאלה קפז ראובן שתבע משמעון מנה שהלוהו מלוה על פה שלא בעדים והלה אומר אמת שהלויתני אבל תפוסי' הם בידי מחמת שאביך היה חייב לי סך פלוני מענין כך וכך ולא הספיק לפורעם לי ומת ועתה תפסתי מנה זה ליפר' ממנו הסך הנ"ל יורינו וילמדנו אם שמעון זה נאמן בשבוע' על כל אשר יאמר כי הוא זה או לאו ושכרו כפול מן השמי'. תשובה נאמן שמעון בשבוע' שאביו היה חייב לו וינכה המנה ממה שהיה חייב לו אם ראובן ירש מאביו כדי סך המנה כיון שהיה יכול לומ' איני חייב לך שום דבר או פרעתי מה שהייתי חייב לך והם שני מיגו לכל טענה מהם שהי' טוען ואם יאמר לו ראובן ממה היה חייב לך צריך לפרש ממה היה חיי' לו מלוה או פקדון וכיוצא בזה שמא חושב הוא שחייב לו ואינו חייב לו ואפילו בית דין חוקרים אותו ממה היה חייב ואם יאמר שהיה חייב לו כפי הנשמע שאביו נתן לו שטר חוב שהיה לו על לוי שיגבה אותו ויקחנו לו מתנה ושגבה אותו ואחר כך חזר בו ותפס ממנו שלא מדעתו צריך לברר יותר טענה זו שנתן לו השטר בכתיבה ומסירה בפני עדים שאם לא עשה כך היה יכול לחזור בו ואפילו שלא עשה כך אלא שמסר לו השטר שיגבה החוב לעצמו מתנה וגבה אותו כבר ואח"כ חזר בו ותפס ממנו כדי החוב שגבה ישבע שכך היה שכיון שכבר גבה זכה ולא היה לו לראובן כח לחזור לקחתו ממנו ואם יש לו עד א' שמסייע לו בטענה זו פטור גם משבועה נאם המבי"ט: שאלה קפח ראובן היה לו בן אחד ואחר כך הרה אשתו וטרם שילד' מת ראובן ואח"כ ילדה בתו וגדלה ונשאת והיתה להם ירושה מאביה' ולא נתן לה אחיה שום דבר לנישואיה מעזבון אביה מצד עישור נכסי מן הירושה וגם כן לא משום דבר אחר ועתה היא תובעת מאחיה את העישור ולא יכלה להוציא מידו שום דבר כלל לפי שידו תקפה מן האומות ונתן שוחד בזייוף כדי לבטלה בערכאות הגוים ומתה היא ועתה תובעין יורשיה את העישור מיורשי אחיה בדין תורה יורינו רבינו מהו דינו של זה ושכרו כפול מן השמים. תשובה אע"פ שלא נולדה בת זו אלא אחר מיתת אביה יש לה פרנסה לנישואי' כי לא חלקו חכמים בתקנתם ומה שתקנו כעין דאוריתא תקנו וכמו שהבן הנולד אחר מיתת אביו יש לו