מבי"ט חלק ב ק

כותבים בפי' היה נראה חוכא ואיטלולא שהמוכר קרקע לפ' שהיה החזקה שלו ואם הגוי ימכרנה לישראל אחר שתהיה החזקה לאחר וכל עצמם של מתקני הסכמות חזקות אלו הוא שתהיה החזקה בחזקתה ולא יעבירנה שום יהודי אחר מיד חבירו ואפילו שבלשון ההסכמה כתוב ששום יהודי לא יהיה רשאי לשכור בית או חצר שמחזיק בו יהודי אחר ולשון מקח לא הוזכר בהסכמה אפילו הכי כתוב בפירוש בשאלה בתחלתה שכך היא הסכמת העיר כי הארץ לא תמכר לצמיתות לתוג' רק המוכר יהיה מוחזק ועומ' באותו קרקע וככחו אז כחו עתה ע"כ נראה שהוא דבר מוסכם ומפורסם ואין מחלוקת בזה בין ראובן ושמעון ואם כן איך יזכה שמעון בלקחו מן התוגר אותה הבית ובמכירתו לו אחר כך לא קנה ולא מכר אלא מה שהיה לגוי והגוי לא היה לו החזקה שנשאר' לראובן כמו שכתבתי וכפלתי פעמים רבות על כל ראש וראש וכתב עוד בסוף דברי מראשותיו וכל שכן בנדון דידן ששמעון קנה הבתים כדת מה לעשות וראובן בא לסלקו מקנייתו על פי התורה מכח ההסכמה שודאי שלא יסלקנו כי אם בראיות ברורות וכו' ואיני רואה שום הבנה במלות אלו שאם קנה הרי חזר ומכר ונסתלק ממה שקנה וראובן אינו בא לסלקו מן הקנייה אפילו שלא היה חוזר ומכר לתוגר עצמו אינו יכול ראובן לסלקו מקנייתו אלא שגוף הקרקע והשכירו' בזול הוא של שמעון כמו שהיה של התוגר כמו כשקנאו מראובן והחזק' נשארה לראובן אלא שישומו חזקתו כפי מה ששוה ע"פ אנשים שיבררו ביניהם כמו שכתוב בהסכמות ויתן לו וגם כי האריך החכם המורה בפסק דין זה ולא עלתה לו כהלכה עם כל זה יש לו שכר במשא ומתן של תורה ובפילפול שפלפל בראיות שמורה שיש לו בקיאות בגמרא ובפוסקי' ז"ל ועל הרוב יכווין להלכה בפסקי דינים אחרים ופשפשתי בטענות של שמעון ולא מצאתי לו משען ומשענה וחשבתי משום פתח פיך לאלם שנשאר אלם בטענותיו שלא זכה בהם שאם יש איזה מנהג לשם בענין החזקות כשנשרף בית אחת של חזקת יהודי א' כיון שאין הגוי מחוייב לבנות' (כשבאה) (כשבנא') אותו הגוי נאמר פני' חדשו' באו לכאן ואבד החזקה ויוכל יהודי אחר לשכור אותה מן הגוי ואפילו שהיינו אומרים כי עדיין בחזקת הראשון זה יהיה כשקנה אותה הגוי והשכירה אבל בנדון זה שקנה שמעון מן הגוי אחר שנשרפה ולא נשארה שום דבר מן הבתים וקנה שמעון הקרק' ובנאו נאמר פנים חדשות לשמעון באו לכאן כי לא תחול החזקה של ראובן על מה שבנה שמעון ונראה לי שזה טעם נכון להעמיד הבתים אצל שמעון אם לא שהיה מנהג הפך זה מה שהוא רחוק להיות מנהג כזה שאינו מצוי גם בהסכמות נר' שלא ימצא דבר מפורש כזה: כי אעפ"י שכתוב בהסכמה כי מי שהיה לו חזקה בחצר ובנה בו הגוי בתי' אחרות שחזקת אותם הבתים הם של זה שהיה לו חזקה בחצר ונראה כי כל שכן הוא אם הבית שבחצר שהיה לו חזקה בה נשרפה או נהרסה וחזר הגוי ובנאה שפשו' הוא שהחזק' של הראשון זהו שבנא' הגוי כשהיתה שלו אבל אם אחר שנשרפ' מכרה לישראל אחר וזה האחר בנאו פנים חדשות הם לזה השני ואין לראשון חזקה בו כמו שכתבתי: שאלה קצג יתום שהי' סמוך על אמו במה שהניח אביו ומכר' אמו קצת קרקעות שהניח אביו ואחר כך גדל בנה וחזר וכתב שטר שמכר הוא ג"כ ושקיים מכירת אמו והיה פחות מבן כ' שנה ואחר כך מת ולא נודע אם כשמת היה כבר בן עשרים וירשתו אחותו שהי' מערערת על מכירת הקרקע שמכרה אמה וגם מה שמכר אחיה היה פחות מבן עשרים שנה שאינו יכול למכור בנכסי אביו בקרקע והקונה טוען שכבר קנה מאמה שהיתה כמו אפוטרופוס עליו כיתום שסמך על בעל הבית שהוא כמו אפוטרופוס וגם חזר וקנה ממנו כשגדל ואחותו מערערת גם על הקונה שיראה שטר הקנין מאמה והקונה אומר שנאבד ממנו ושבשטר בנה כתוב שהוא מקיים מכירת אמו והוא מוכר ג"כ יורינו מורינו אם יש ממש בעירעור אחותו ובטענותיה או לאו שאין ממש בעירעורה ובטענותיה: תשובה טענת האחות המערערת אין בה ממש כי אם אחיה סמוך על אמו היא כמו אפוטרופוס שיכולה למכור וכל שכן כשחזר הבן ומכר אחר שגדל וקיים מכירת אמו שאעפ"י שהיה פחות מבן עשרים מכירתו נמשכת מכח מכירת אמו ואם מכירתה קיימת לא גרעה מפני מכירתו והסכמתו במכירת אמו ואם נאבד שטר מכירתה אם עברו ג' שנים ממכירתה עד שגדל הבן אין חשש במה שלא נמצא השטר כי טפי מג' שנים לא מזדהר איניש בשטריה כי כבר יש לו חזקה ג' שנים ואם יש עדים שקנה ממנה זה ג' שנים והחזיק הרי הוא כמו שטר ואם לא ימצא עדות על המכירה מג' שנים או על החזקה אז תתקיים המכירה על בנה כי כן כתוב בשטר שמכר הוא ואח"כ כתוב שקיים מכירת אמו כדי שלא יוכל לתבוע ממנו שכירות על הזמן שדר בקרק' או החזיק בו קודם שמכר הוא לו ומכירתו קיימת כל שלא חזר בו קודם היותו בן כ' שנה ואם מת פחות מכן עשרים היתה יכולה אחותו לתבוע הקרקע תוך העשרים שנה כמו שהיה הוא יכול לחזור בו אבל אם לא חזרה או לא מיחה אלא אחר שהשלימה לאחיה עשרים שנה אם היה חי כמו שהוא לא היה יכול למחות גם היא לא תוכל למחות כי לא יהיה לה יותר כח וזכות ממורישה וכמו שכתבתי ראיות לזה בתשובה אחרת וגם אם יש ספק כשמת אם היה בן עשרים שנה או לאו אינה יכולה למחות עד שתביא ראיה שמת פחות מבן עשרים ושבתוך העשרים מחתה היא כי כל ספק שבממון המוציא מחבירו עליו הראיה: שאלה קצד זה כמה שנים כתבתי היתר על מה שאסר החכם כמה"ר יוסף קארו נר"ו הבהמות שנמצא בבני מעים בהרות אדומות מצד שאוכלות עשב הנקרא חלתית וכתב הוא שעשב זה הוא חלתית שאמר שמואל בגמ' הלעיטה קורט של חלתית טריפה כי כשאוכלות העשב הזה אוכלת גם העורק של העשב אשר בו כח החלתית והוכחתי באותה תשובה סימן קנ"ד כי אין זו העשב חלתית ועם כל זה הנהיג הוא ולימד לבודקים שיטריפו הבהמות שימצא בבני מעים רושם אדום מאכילת העשב ההוא ומפני השלום שתקתי כל אלו השנים כי היתה חומרא זו בממון הגויים עתה בשנה זו אירע הרמצאן בחדש שבט שהוא זמן עשב זה והיהודים הם קונים בהמות באיים לשחוט כי אינם מניחים ליהודי' שישחטו בשר לישמעאלים וראיתי כי היה הפסד ואיבוד ממון לישראל ולכן נתעוררתי עתה לחזו' על מה שכתבתי והוספתי לקח על מה שכתבתי הוא כי בגמ' לא הזכירו טרפו' כ"א בקורט של חלתית הוא הנוטף וזב מן העץ הנקרא חלתית כמו הקומוס שהוא גומא בלעז (ששב) (שזב) וגדל באילנו' וכמו של לבונה ושל מצטיכי שקורט זה הוא נוקב בני מעים כמו שאמרו דמנקבי למעיה ופי' רש"י שהוא חד ונוקב והיינו הקורט לא העשב ולא השורש שהוא עורק כמו שכתב החכם נר"ו ואמרו שם שהבריית' שאמר' הלעיט' חלתית כשרה הוא בעלים לא שאכלה קורט החלתית דסתם עלים הם של אילן כמו שכתוב עלי זית וכו' עלי גפנים לא עשב: ואפי' שכתב הרמב"ם ז"ל הלעיטה דבר שנוקב בני מעים כגון חלתית וכיוצא בו עם כל זה צריך שיהי' ידוע שעשב זו הנקר' כלך הוא נוקב הבני מעי' כמו (הקורט) של חלתית ואינו כן כי אפי' שכשאוכלות עשב זו נר' בבני המעים שבהם בהרו' וכתמים אדומים בהם אין זה נקב ולא שעתיד לינקב כי הוא נראה בעין שמקום הכתמים הוא חזק ובריא כמו שאר בני מעים ואינו נימוק מקום הכתם ולא מותלע שיהיה קרוב לינקב ובכל אלו הרשמים והכתמי' אין גם אחד בהם שיהיה בו נקב והרמב"ם ז"ל כתב על חלתית וכיוצא בו שודאי נוקב וא"כ כל שלא נמצא נקב אין בו טרפות כלל כי אפי' שבקורט של החלתית אנו מחזיקים בו שנוקב אעפ"י שאינו הנקב נראה הכא בעשב זה שנראה בו רשמים וכתמים אלו אם היה נוקב אכילת עשב זה במקומות של הכתמים היה הנקב מה שאין כן קורט של חלתית שודאי נוקב ואין ידוע באיזה מקום הוא: ואפי' בחלתית עצמו שהוא הקורט כתב הרמב"ם ז"ל ואם היה תוך ג' ימים ספק נוקב ספק אינו נוקב תבדק כל אחת מהבני מעים כו' שנראה שאינו נוקב ודאי אלא לאחר ג' ימים ועל בהמה שעברו עליה ג' ימים שאכלה קורט חלתית הוא שאמר שמואל טרפה שודאי ניקבו בני מעים מחרו' החלתית ואעפ"י שבדקו ולא מצאו נקב מחזיקין אותה בנקובה שא"א שלא נוקבה אחר ג' ימי' אבל תוך ג' ימי' תבדק אם לא נמצא נקב נאמ' שעדין לא ניקבה וכשרה ועשב זו הנקר' כלך שאינו חלתי' אפילו היה בה ספק אם ניקב אם לאו אפי' למי שסובר כי בזמן הזה אין סומכי' על בדיקת שום דבר שצריך בדיקה הכא היינו סומכין על בדיקתינו כיון שהוא ספק נוקב וגם שידוע מקום הבדיקה שהוא מקום רושם של דם ואינו נמצא בהם שום נקב ומקומ' בריא וחזק כשאר הבני מעי' ואין בעשב זו שום חשש טרפות והמחמיר בבהמת ישראל הוא מאבד ממון ישראל והתורה חסה על ממונם וסם המות של בהמה שהיא כשרה אעפ"י שהיא מתה בו אינו שוה לחלתית שאנו אומרי' שהיא טרפה ואינה חיה כי סם המות של בהמה אף על פי שהי' מתה בו אינה נטרפת בשום טרפת בחיי' כשאכלה סם המות שלה אלא מתנוונת והולכ' בחולי עד שהי' מתה וכששוחטי' אות' ומפרכס' אפילו שתהיה בגדר כוס כוס היא מותרת להדיוטות אבל האוכל חלתית חדות החלתי' הוא הולך לבני מעיה ונוקב ונטרפת בחייה אעפ"י שהי' בריאה ואיפשר שתחיה כל י"ב חדש מה שאין כן בסם המו' של בהמה כי מיד היא מתנוונה ולימי' מועטי' הי' מתה ואפ"ה כל ששחטו אותה ופרכסה מותרת כמו שכתבתי שאלה קצה נשאלתי על מה שכתב הרמב"ם ז"ל פי"א מהלכו' שכני' השכירות אין בו משום דין בן המצר שהרב המגיד הבין הבנה א' בזה והטור בח"מ סימן קע"ה הבין בו הבנה אחרת וטע' חכם א' בפי' הכותב וקודם אכתוב כמה חלוקות שיש בענין ואח"כ אבא אל הבנת המפרשים ז"ל (א) חלוקה מי ששוכר בית א' אם משכירים בית א' בצדו אם יוכל לעכב ולשוכרה הוא בתורת שכירות: (ב) אם ממשכנים אותה למשכנה הוא קודם: (ג) אם מוכרים אותה אם יוכל הוא לקנותה קודם: (ד) אם כבר שכרוה אם יוכל להוציאו (ה) אם כבר משכנוה ו) אם כבר מכרוה (ז) אם בן המצר רוצה לשוכר' (ח) אם רוצה למשכנה: (ט) אם רוצה לקנותה (י) אם כבר שכרה (יא) אם כבר משכנה: (יב) אם כבר קנאה: (יג) אם מוכרים בית ששכורה לו אם יוכל לקנותה הוא קודם: (יד) אם ממשכנים אותה (טו) אם קנאה כבר (טז) אם משכנה כבר (יז) אם בן המצר רוצה לקנותה (יח) אם רוצה למשכנה (יט) אם קנאה כבר (כ) אם משכנה כבר (כא) מי שמשכן בית א' ומשכירים בית א' בצדו אם יוכל לעכב ולשוכרה קודם (כב) אם ממשכנים בית שבצדו: (כג) אם מוכרים אותה (כד) אם שכרה כבר: (כה) אם משכנה כבר (כו) אם מכרה כבר (כז) אם בן המצר הוא השוכר אותה (כח) אם הוא הממשכן: (כט) אם הוא הקונה (ל) אם כבר שכר בן המצר הבית שבצד הממשכן (לא) אם כבר משכן אותה (לב) אם כבר קנאה