מבי"ט חלק ב צא

פי עדים ברורים על כל הפרטים ופרטי פרטי' יאיר כ"ת עינינו ויבוא דברו הטוב וכבדנוהו ושלום:. תשובה שתי הקהלות שנתחלקו וברצונם עמדו בחשבון על היחידים שפורעים קופה לפרו' לעניי' כפי מה שיגיע לכל קהל וכפי מה שהיו פורעים קופה הגיע לקהל א' שמו נוה שלום שלשה רביעים ולקהל שמו אהל מועד הגיע אחד לפרוע לעניים גרים ותושבים ועתה באו לידי ספק איך יחולק חפצי הקהל כסף וזהב שהם קדש וס"ת ופרוכות ומפות ושאר חפצי' אשר הם קדש מזמן היתה כולם קהל א' ואגוד' א' אם כפי הקופ' שחלקו ביניה' ג' רביעיו' ורבי' או על פי עריכת הנכסים והממון שיעריכו ביניה' לפירעון המס' והארנוניות ועל זה אני משיב לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא אם יש חפצים ידועים שהקדישם א' מיחידי הקהל אפי' אמר בפי' שהקדיש לאותו הקהל שהי' כולם מתפללי' בו קודם אם עתה הוא מתפלל עם המתפללי בקהל נוה שלום יוכל להוליך את קדשיו או קדשי אבותיו שמתפלל הוא בו וכל אותם שנשארו בקהל אוהל מועד כל מה שהקדישו הם ואבות' אין לקהל אחר שום זכו' בהם והקדשי' אשר הוקדשו זה כמה שני' ונשתק' שם מקדישם או שנעשו מכלל נדבו' כל הקהל הקדוש אלו ההקדשו' יחולקו לפי אנשי' מבן י"ג שנה ומעלה שיש לכלם זכות בספרי תורה לקרות בהם ולהשתמש בחפצים של הקדשי' כיוצא באלו אם יהיו ד"מ ק' אנשי' בקהל א' ונ' בקהל א' יקחו הקהל של ק' אנשים ב' ס"ת והקהל של נ' ס"ת א' אם שלשתם כשרי' ושוי' יחלקו כפי הגורל ואם יש הפרש ביניה' אעפ"י שיהיו כשרי' כולם שקצת' הם חדשים וקצת' אינם כל כך יעלו' בדמי' עד שליש בהדור מצוה עד שליש במצו' משו' זה אלי ואנוהו כמו שאמ' לענין אתרו' ואם ישארו איז' ס"ת או חפצי' שאין מגיעי' לשלשה ואי איפש' לחלק' ישתמשו בהם לפי זמן ב' שני' מי שיש לו שני שלישי' ושנ' א' למי שיש לו שלי' זהו אם הוא ס"ת א' או חפץ א' ואם הם שני' ישתמשו הקהל של שני שלישי' בשניהם ב' שני' ושל שליש בשניה' שנה אחת או יהיה הס"ת א' לעול' בב"ה של שתי שלישי' והשני בב"ה של שליש א' ב' שני' ובב"ה של שתי שלישי' שנהא' כמו שאם הוא השתי ס"ת שתי שני בב"ה של שני שלישי' ושנ' א' בב"ה של שלי' היו משתמשי קהל של שלי' בשני ספרי' שנה א' כן כשיהיה ס"ת לעולם בב"ה של שני שלישי וס"ת הב' בב"ה של שליש ב' שנים שוה הוא ב' ספרי' בשנה אחת כמו ס"ת א' בשתי שני' ועל מה ששאלת' על קצת יחידי' שהקדישו לבי' הכנסת הקדו' לכול' קצת חפצי' ע"מ שיהיו תמיד מופקדים תחת יד פלוני ואחר פטירת המקדיש היו ג"כ ביד פלו' ובהמשך הזמן נשארו החפצים ביד גבאי הקהל ולא חשש פלו' כי באמונה עושי' הגבאי' ועכשיו אשר נחלקה לב' תובע פלו' המופקד החפצים ההם כי ע"מ כן הוקדשו שיהיו בידו אשיב על זה ממה שהשבתי קודם כי אם יורשי אותו המקדי' נשארו בקהל הקדוש הנקרא עתה אוהל מועד גם החפצים ההם ישתמשו בקדושתם שם במקום שמתפללים יורשיו ואותו פלוני יוכל לתובעם ממי שהם בידו עתה ע"מ שישלחם באהל מועד לעת שיצטרכו כיון שיש לו כח מן המקדיש שיהיו מופקדים בידו לא אב' זכותו על שהניחם זמן ביד הגזבר. גם על שאלה כי א' מגדולי הקהל נפטר ונמצא כתוב בפנקסו שהקהל חייבים לו סך מה כי רוב הוצאות הקהל היו נעשו' על ידו ואין לקהל ידיע' מזה שכתו' בפנקסו שחייבים לו הקהל והיורשים תובעים ע"פ פנקס מוריש' אשיב כי אם ימצא כתוב או עדות כי ראשי הקהל צוו לו או נתנו לו רשות שיפז' ויוציא על ענין מה שיראה לו והם יחשבו לו הוא נאמן בפנקסו כי כבר האמינוהו וחייבים לפרוע מה שנמצא כתוב וחייבים לו על מה שצוו לו נעשה הענין או לא נעשה אם כך התנו עמו ואם לא נמצא עדות כזה אינם חייבים כלל ואם הביא ציוויי' ומאמרי' מאת המלך יר"ה שהם תועל' לקהל יפרעו ליורשיו כפי התועלת שיגי' להם מן המאמרי' או כפי מה שיראו אנשים בקיאים שהיה הוא מוציא בהם יהיו חייבים לפרוע אבל אין היורשים יכולים ליפרע מן ההקדשות שנשארו בידם ממורישם כי אין כלי הקדש משועבדים למה שיתחייבו הקהל אח"כ כי המקדי' סתם הוא מקדיש שיהיו קדש לה' ולא ימכרו' ולא ימשכנו' והרי הם בחזקת קדשים לב' הקהלות על הדרך הכתוב למעלה ועל דבר בית הכנסת הנסגר שרוב הקהל הסכימו שלא להתפלל בו כי יראי' מהסכנה דבר פשוט הוא שאין יכולי' המיעו' להכריח את הרוב בשום דבר כי התורה אמרה אחרי רבי' להטות אם לא שהיה בענין דבר איסור כי אפילו א' יוכיח לכל על דבר איסור ולהזהיר' שיחזרו למוטב אבל בדבר של רשות אינו יכולי' להכרי' אפילו שיתחייבו הם על כל הפסד שיגי' מצד התפללם בבית הכנסת ההוא כי אולי יגיע להם היו' מהאומו' נזק בהתפללם שם ויתפשו אות' או יכום ולא יהי' לאל ידם לאלו להצילם מידי האומו' כפי האמת יראה להם שיש סכנה בהתפללם שם אינם חייבים אפילו היה קדום הבית הכנסת כ"ש שאומ' שאין קדושת בית הכנסת זה משנים קדמוניות אלא אחר שגרשום בעוונות מבי' הכנס' הקדמון ומקודש מאלף שנים באו לבית זו ועשו בית הכנסת והרוצים להתפלל בו אם ח"ו יבאו נזק או הפסד שם יהיה עליהם אחר שמעתה מוחים בידם ואומר' שיראי' להתפלל שם אבל אין הרוב יכולים למחות במיעוט שלא יתפללו שם מפני הסכנ' כיון שהמיעו' מתחייבי' על כל מה שיאר' ואפילו שהבי' הנז' היתה עתה הקד' כל מי שירצה עתה להתפלל בה לא יוכלו הרו' למונע' כי בית הכנס' של הרבי' הוא מי שירצה להתפלל בו יתפלל. ואם ב"ה זה הוא קדש לכולם והרוב רוצי' לעשותו בית תלמו' תורה אם אין להם מקו' אחר לתלמוד תורה לנערי' יכולי' הרוב להכרי' המיעו' על זה כי קדושת בית המדרש גדול מקדושת בית הכנסת שזה חיי שעה ובית המדרש חיי עולם ולכן עושים מבית הכנסת בית המדרש ולא מבית המדרש בית הכנסת גם כי בית המדרש קרוי מקום שלומדים: בו בכל יום בקבע ת"ח ד' אמות של תורה ג"כ מקום שלומדים הנערים בקבע שם שאינו מקום דירה אלא מקום למוד יקרא גם כן בית המדרש כי הבל פי תורת הקטנים עדיף שאין בו חטא וגם מהם מקום שלומדים הלכה ויש בו קדוש' תורה שבכתב ושבעל פה ועל ענין הכתבים שהם לתועלת הקהלות ראוי שיושמו ביד איש א' שליש נאמן לכל השתי קהלות או לרובם מזה ומזה כדי שיהיו מוכנות לעת הצורך ואם לא יסכימו על א' יהיו נאמנים ג' ב' מן הקהל שהם הרוב ואחד מקהל שהם המיעוט ויהיו ביד אחד מהם בגורל וחותם שלשתם: עליהם גם על מה שלקחו משלוחי הקהלו' שלא מדעת ראשי הקהל והוציאו להציל את נפשם בפרט מעות פדיון שבויים שהיו שולחים על יד השלוחים: חייבים היורשים במה שהוציאו מורישהם בהצלת נפשם ולקחו המעות מן השלוחים שלא מדעתם ובהסכמה הקדומה כתוב שכל מי שיוציא שום הוצאה, בלי ידיעת ורשות המעמד והממונים תהיה עליו אך אם מה שהיו בסכנה אותם שברחו היה מפני ענייני הקהלות והם היו ראשי הקהל ויתפשו מהם אז כל מה שלקחו מן השלוחי' יהיה על כל הקהלות וגם היורשים ישתתפו לפי ערכם בפרט במה שהוציאו מממון פדיון שבויים חייבים כל הקהל יצ"ו לחזור ולהתנדב לפרוע מעות פדיון השבויים ועל דבר פלוני שהשתדל לפחות הגילייש ועלה בידו ובבוא הגובה מאת המלך יר"ה לא גבה אלא ע"פ הגרעון אשר גרע פלוני ועל גרעון זה נתן להם חשבון הרגאעה ואחר כך בא איש ואמר לקהל שתבעו ממנו כל מה שגרעו באותן השנים ופרע הוא להם הוא צריך להביא ראיה שאנסו אותו והכריחוהו לפרוע על פי הפנקס הקדום עד כאן כתבתי וחתמתי ושלחתי לשואלי דבר ואחר כך לסבת יורשי הנתבע על שאלה אחרונה זו חזרתי וראיתי בשאלה זו עצמה הכתובה למעלה וראיתי כי מי שהשתדל לפחות הגיאלייש ועלה בידו הוא האיש עצמו שאמר לקהל שתבעו ממנו ופרע להם כי אני כתבתי למעלה ואחר כך בא אחר ואמר לקהל שתבעו ממנו וכו' וכן ראיתי בשאלה שכתוב שהעומד על הגילייש תבע ממנו מה שגרע, ונתפרע מהקהל משלם שנתגלה אחר כך כי השר לא לקח אלא כפי הגרעון ושהיהודי לקח לעצמו המותר ההוא ואם כן הקהל תובעים מיורשיו מה שפרעו לו הקהל הגרעון ההוא והוא לא פרעו לשר כפי מה שהאמינו הם לדברי השר ולכן אני אומר כי אין לקהל יצ"ו דין להוציא מיורשיו על פי השר כי הוא ידוע כי השר לא יודה שהוא לקח לעצמו הגרעון ההוא וכל שכן כי כן הוא דרך סופרי המלך יר"ה כשגורעים איזה דבר שלוקחים לעצמם הגרעון ההוא באותה שנה או שנים בשכר שגרעוה מפנקס המלך כי בבוא ממונה אחר על אותו ענין מאת המלך יר"ה לא, יגבה אלא כפי הגרעון הכתוב בפנקס וכשהוא אמר לקהל שלקח ממנו הגרעון ההוא ופרעו לו נראה בודאי שהאמינוהו וידעו שכך היה ואין יכולין עתה על דיבור השר להוציא מיורשי הנפטר כי לא ימצא בפיהם אלא עולה ולשון רמיה וכ"ש בהיות שעל ידו גרע השר הסך ההוא והוא הי' נאמן לומר כי על תנאי זה גרע כדי שיתנו לו הגרעון ושאר כתוב, בפנקס המלך יר"ה הגרעון כי לא יפרעו אלא על פי הגירעון הכתוב, כמו שעתה מסתמא פורעים על פי הגרעון הזה אחר שבא גובה אחד מהמלך ירום הודו: שאלה קעב ילמדנו רבינו נר ישראל ראובן תבע את שמעון בפני ב"ד שמסר לו באנדרינופולי כ"ב שקי צמר שיוליכם לרודושטו ומשם דרך ים עד צידון ושמעון כפר בפני בית דין ואמר שלא היו דברים מעולם ואז הוציא ראובן מעשה בית דין מאנדרינופולי שהעידו לוי ויהודה שראובן הנזכר מסר הצמר לשמעון וקבל עליו להוליכה, ועוד הביא ראובן מעשה בית דין מקושטאנטינא שהעיד יששכר שראה, שמסר ראובן הנז' לשמעון הנזכר הצמר הנזכר וקיבלה ברשותו להוליכה, לצידון וכאשר ראה שמעון עדויות אלו הלך והביא עדים נאמנים לבית. דין ופסל את שני העדים הראשונים את לוי במעשה בית דין שבאנדרינופולא ואת יששכר במעשה ב"ד שבקושטאנטינא ופטרו אז ב"ד את שמעון מתביעת: ראובן על כי לא נשאר לו אלא עד אחד שהוא יהודה ואמר שאינו חייב שמעון אלא שבועה וכתב הב"ד כי נשאר תלוי ועומד עד שילך ראובן שאמר שיביא ראיה או עדים לאמת טענתו ויעמדו שנית למשפט ואחר: זה חזרו שניהם והלכו לחכם אחד והראה שמעון פסק דין הנזכר וחזר ראובן להראות השני מעשה ב"ד ושמע טענותיהם וכתב שפטר את שמעון מתביעת ראובן כי כבר נפסלו קצת עידיו ועוד לו הוכח שיהיה שמעון שומר שפטר אותו מטעמים אחרים ואחר כן חזר שמעון לאנריאנופלא והראה פסק דין מהב"ד הראשון שנפסלו העדים לפניו וכתבו הם שהם הכירו את לוי העד הנזכר מיום היותו היה מוחזק אצלם לנכבד וכשר לכל דבר לא נשמע שום דבר פסלו' חס ושלום וידעו מי היו העדים שפסלו לו את זה לוי וכתבו שאיפשר שפסלו במומם ועל זה נטלו קנין ושבועה שניהם ראובן ושמעון לחזור ולעמוד בדין לפני שלשה רבנים הרשומי' בצפת תובב: תשובה הדיין הראשון היה צריך להודיע בפסק במה נפסלו אותם