מבי"ט חלק ב צ

הקאשיף על המקום לא היה לקאשיף שום יכולת למנות שום אדם על הסרפליק של המקום ההוא שנתמנה עליו כי הממנה אותו כבר נתן הסרפליק ההוא לאחר והוא הוא הבאשה שהיכולת בידו מאת המלך יר"ה למנות ולבטל את מי שהיה ואם כן אין לשמעון שום חזקה בסארפליק זה כפי השאלה ואין כאן מקום לשום מודעא אדרבא הטיב הרופא לשמעון ששתפו עמו לחצאין שאם היה רוצה משתף עם אחר וגם שאר הטענות אין צורך להשיב עליהם כיון שאין שום חזקה לשמעון בסרפליק כמו שנז' נאם המבי"ט: שאלה קע ראובן נתקוטט עם שמעון והכה ראובן את שמעון והאיש שהשעה משחקת לו תפש ראובן וקנס אותו על שהכה את שמעון וראובן אמר לשמעון תתן לי מה שיבוא עליך מן הקנס שהוא עלי ועליך ושמעון השיב לראובן לא די לך שהכית אותי אלא שאתה רוצה ליקח ממני קנס אני לא אתן לך כלום וראובן תקפה ידו עם האומות וצוה לאנס אחד שיקח משמעון מה שצוהו ראובן ולקח משמעון בעל כרחו ועתה שמעון תובע ראובן בדין תורה המעות שלקח האנס ממנו בצוואת ראובן יורינו רבינו מה דינם של אלו ושכרו כפול מן השמים: תשובה אם הכה ראובן את שמעון מי שהשעה משחקת לו היה לו להוליכו לדין תורה ויחייבו אותו בחמשה דברים או מקצתן כפי מה שהיה דין תורה בהכאה ההיא ואם ראובן המכה היה סרבן שלא רצה לעמוד בדין תורה או שלא היה בעיר ההיא שום ב"ד שידונו ביניהם ולא רצה ראובן לרצות את שמעון במה שהיה ראוי אינו חייב שמעון בשום דבר מן הקנס שקנסו לראובן קרית חברך ולא ענך גודא רבא שדי עילוויה ואע"פ שקנסו אותו יותר ממה שהיה חייב בד"ת אינו חייב שמעון בו אם לא שהיה בידו לדבר לפני הערכאות ולהקל עליו שלא יפסידוהו הרבה והוא הכביד עליו להפסידו יותר מן הראוי שלא בגרמת ראובן ושלום לכל ישראל: שאלה קעא עלינו לשבח לאדון הכל אשר השאיר לנו שריד ולא השבית גואל רם וגדול בישראל הלא הוא מורינו ורבינו הגאון מופ' הדור כמוהר"ר משה מטראני נר"ו לדון דין כל ישראל ולהאיר עיני כל שואל בתורת ה' תמימה משיב' נפש ומה גם לשום שלום אל ירבו במחלוקת תוך עדת ישראל ואיש על מקומו יבוא בשלום ולא יטו ימין ושמאל מכל אשר פי אדוני דובר על כל התביעות ושאלות האלה אחד לאחד קהל גדול אשר היה בעיר מתפללים כולם יחד בבית אחד ובסבת גלות האומות בעונות מיחה השופט בידם מלהיות להם נרות דולקות ולא מקום לשבת עליהם וגם להיות סמוך לבית תפלתם לבש קנאה באופן שפעמים שלש בא הרס ולא חמל והוכרחו לבטל מהבית ההיא והוכרחו היהודים להתחלק לשתי חלוקות ויעשו שתי בתי כנסיות ואחר החילוק ההוא בעונות השתדלו אלו ואלו מפה ומפה לזכות ותועלת העניים להיות כיס א' לכל העניים ולב א' מונהגים על פי מעמד א' ודיין א' יתמיד יעמיד השלום באהבה ואחוה תמיד ביניהם ובעוונות לא איסתייעא מילתא ובסבה מה או סבות באו לידי חילוק והפרש ונחלקו הלבבות ואף גם זאת בראות ששלום היחידים הוא להיות כל קהל בפני עצמו ומה גם לסתום פי האומות ולכל קהל חכם ודיין ומעמד בפני עצמו כן עשו והסכימו לזכות ותועלת העניים ופרנסתם אל ילכו מדחי אל דחו זיל הכא קא מדחי ליה וזיל הכא קא מדחי ליה ורצו ברצון נפשם השתי קהלות הנז' והסכימו לחלק פרס וחילוק העניים כפי העריכה מהקופה אשר פורעים היום מפה ומפה וכן כל עני ודל שואל שיבוא לשאול יתנו לו כפי הערך ההוא ובכן ממוני ואנשי המעמד מב' הקהלות יצ"ו נתקבצו ועמדו בחשבון אחר הדקדוק וראו הקופה מכלם ונמצא ג' חלקי' לק"ק א' וחלק א' לק"ק אחר: ועל הסכמה וחשבון זו כתבו וחתמו ביניהם כלם כאחד הסכמה שרירא על ככה כאשר יחזה עיני כ"ת טופס ההסכמה ושמות החתומים בה מפה ומפה והן אמת שאף שהעריכה הזאת נעשית על פי הקופה כאמור גם אם יעמדו השתי קהלות יצ"ו על חשבון ועריכה על הנכסים והממון כפי מנהג העריכות בכל הק"ק יצ"ו כמו כן יצא החלקים שלשה חלקים לזה וחלק אחד לזה: ועתה על פי כל הדברים והסכמות אלו היותם אמת באנו לשאול על התורה ועל העבודה ועל פי הרב נרו בענין כל חפצי הקהל הגדו' אשר היה בתחלה חפצי כסף וספרי תורה ושאר חפצים המתנדבי' בעם והם קדש מכמה זמן איך יחלקו אותם השתי קהלו' יצ"ו לערך הקופ' הנז' או לערך עריכת הנכסי' והממון ואיך יתנהגו ויעשו בדבר הזה על פי התורה והאמת. זאת ועוד ילמדנו רבינו על דבר קצת יחידים הקדישו לבית הכנסת הגדולה הנז' קצת חפצים על מנת שיהיו תמיד מופקדים תחת יד פלוני ואל יהיו ביד גבאי הקהל יצ"ו ואחר פטירת המקדישים היו החפצים ביד פלוני ההוא ובהמשך הזמן נשארו החפצים ביד הגבאים שבאותם הימים ולא חשש פלוני לקחתם מידם באמרו כי נאמנים המה ואין הפרש ביניהם ועכשיו בעונותונו אשר הקהלות נחלקו כאמור תובע פלוני המופקד החפצים ההם כי אומר שבידו נפקדו וע"מ כן נתקדשו ובהיות ק"ק א' לא חשש האמנ' עתה אין רצונו יהיה פקדונו ביד אחרים ולו האמין המקדי' ולא לאחרים יורינו הדרך ישכון אור אם יש רשות וכח ביד פלוני לקחת אותם אם לאו ויהיה יד המופקד על העליונה ובכל מקום אשר יתפלל שמה יוליך אותם. גם שאלנו ממעלת כ"ת אותה נבקש אחד מגדולי הק' הגדול יצ"ו שנפטר וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק ונמצא כתוב בפקנסו איך הקהל יצ"ו חייבים לו סך מה והן אמת שרוב ההוצאות מהק' יצ"ו או כלם היו נעשות על יד הנפטר הנז' והוא היה המוציא והמביא בידיעת ועצת גדולי הקהל יצ"ו ובהוצא' מהחוב הנז' אין לשום א' מגדולי הק' יצ"ו ידיעה וזכר וזכרון מרוב ההוצאה ולא ידעו על מה ועל מה ואיך ולמה הוציא אותם ילמדנו רבינו אם יכולים היורשים להתפרע מהק' החוב ההוא על פי פקנסו אף שאין לשום אחד מגדולי הקהל יצ"ו ידיעה בהם כלל: או אם אין אנו חיים מפי פנקסו וכתיבתו ודבריו בטלים מאחר שנעשים בלתי ידיעת ורשות שום א' מהק' יצ"ו גם אם היו ביד הנפטר ההוא חפצים וכלי קדש למשמרת ולפקדון להיותו גדול ורשום בקהל ונפטר והחפצים בידו ורשותו והיורשים טוענים עתה כי החפצים ההמה משכון הם ביד אביהם על סך מה ויחידי הקהל יצ"ו טוענים כי אינו רק פקדון ולמשמרת בלבד גם החוב שתובעים על המשכון הנז' אין לו ידים ורגלים ואין לגדולי הקהל ידיעה בהם כלל מה משפט החפצים האלה האם יצאו החפצים מרשות היורשים ויהיו בחזקת' חזקת הקדש ואח"כ אם היורשים יעמדו על תביעתם ויבררו הדבר על האמת ואם הקהל יצ"ו יצאו חייבים: לפדו' יפרעו להם או יעמדו החפצים ביד היורשים ועל פיהם נחיה עם היות החפצים נכרים וידועים ומוחזקים תמיד כי קדש הם. זאת ועוד ילמדנו רבינו אור עינינו בית הכנסת א' שנסגר ע"י האומות בעונותינו וערערו עליו פעמים שלש גם הרסו ממנו כל מקומות מושבותם והוא קרוב לבית תפלתם של הגויים וכראות הרע הגדול הזה הסכימו רוב הקהל יצ"ו שלא להתפלל עוד בבית ההוא כי בסכנה הם חו"ס אם יתפללו בו גם בסבתו ימשך נזק וערעור לשאר המקומות והמיעוט מכת האחר אומרים בו נתפלל בע"ה והם יקחו רשות מהאומות וברשותם יפתחו ויתפללו בו והרבים אומרים כי אין הדבר לעלם והסרים ושופטי' נעים ונדים ואינם קבועים לעולם וכשזה נופל זה קם ולעלוקה שתי בנות הב הב ותמי' יהיו למקר' ופגע כמטרה לחץ להוצאות וסכנות עצומו' לכן אין רצונ' להתפלל ולא לפתוח המקום ההוא כלל לא להם ולא לאחרים כי אין במקום ההוא מקום קדש משנים קדמוניות בנוי לשם בית הכנסת ובכל מקום אשר יזכירו את שם ה' יבוא אליהם ויברכם ילמדנו רבינו אם יוכלו המיעוט להכריח את הרוב ללכת ולהתפלל עמהם או לפתוח המקום לעצמם אה לאו ואם המיעוט יאמרו ויתחייבו על ההפסד ונזק שימשך חו"ס והרבים אינם חפצים בחיוב ההוא כי הנזק הוא בידם וההצלה היא ביד אחרים עד שיצולו מה תהא דינם זאת ועוד אם יאמרו המיעוט אנחנו נתפלל בו ואתם אל תכנסו בו והרוב טוענים שאפילו הכי אין רצונם שיתפללו שמה בשום אופן יען כי בהתפלל שמה תהיה הבית בסכנה חו"ס לסתור ולהרוס אותה ע"י הגוי' והבית ההיא היא מכלם ואין רצונם שיהיה הבית בסכנה הנז' יכולים הרוב למחות בידם או לאו אף שהמיעוט יקבלו עליהם כל אחריות שבעולם אין רצונם לסכן עצמם. ולא הבית ולא להזיק לאחרים כנז' גם ילמדנו אם הרוב חפצם ורצונם לעשות הבית ההוא מקום לת"ת שהוא מכל הקהלות יצ"ו אם יכולים המיעוט למחות בידם עוד ילמדנו יחידי הקהלות שיש בידם כתבים ואגרות מכתיבת גוים ויהודים והם לזכות ותועלת הקהלות יצ"ו ובעת הצורך צועקים, ומחפשים ואין עונה ואין קשב והסכימו הרוב על ככה יהיו כל הכתובים והאגרות מהקהלות יצ"ו מונחים ועומדים בארגז א' ביד א' מממוני הרוב לעת מצוא וגם יהיו כתובים כל הפרטים בפנק' הק"ק יצ"ו לעת בקש תמצא יודיענו אם יכולים המיעוט לעכב ולומר יהיו בידינו או נלך אחר הרוב גם בדבר הזה עוד שאלנו מאת אדוננו מחמד עינינו קהלות מלשונות מחולקות ייחדו כולם שלוחים שלוחי מצוה ילכו לפקח בצרכי הרבים ומסרו בידם סך מה להוצאה ופיזור ובלכתם בדרך נתעוררו קצת מיחידי הקהלות יצ"ו כי ראו עצמ' בסכנה וצער גדול סכנת נפשות ללכת להציל את נפשם ויצאו מהעיר וכתבו לשלוחים הנזכרי' ישובו לבתיהם לשלום וימסרו המעות לפלוני להגיעם לידם והגיעו המעות לידם ומלבד המעות ההם אשר לקחו עוד שלחו ידיהם בממון פדיון שבויי' שהושלחו ע"י ב"ד מהקהלות יצ"ו ליד איש נאמן יגיעם למצוה ההיא מהפדיון ופזרו הממון ההוא וכל מה שלקחו מהשלוחים על פי דיבורם הקל להציל אם נפשם ובצאתם מפה לא הודיעו הדבר ולא היה בעצת ראשי הקהלות יצ"ו ויהי היום נפטרו האנשים האלה ועתה היורשים תובעים מהקהלות כל אשר הוציאו על פי דיבורם מלבד כל מה שנטלו ושלחו יד והקהלות טוענים ותובעים מהיורשי' הממון שנטלו מהשלוחים על פי דיבורם מלבד כל מה שנטלו מהשבויים כי קדש הם ומעלו מעל והם להציל את נפשם הלכו ולא לצורך הקהלות יצ"ו וגם הלכו שלא בהסכמת' גם על הדבר הזה ישים לב ועין השגחתו: לא זו אף זו פלוני שהשתדל לפקח בצרכי הק' יצ"ו והעיר את לבו לזכות הק' יצ"ו לפחות ולגרוע מהגלייא"ש סך מה ממה שהיו כתובים בפנקס אח' והם עזרו ונתנו לחסד ולרחמים ופיחת סך מה ונכת' ונחתם ובא העומ' על הג"ילייאש ונתפר' בפני גבאי הגילייא"ש כפי מה שנרא' ובא האיש אחר שנתים שלש ואמר לקהל יצ"ו שעומד על הגיליי"ש תבע ממנו כל מה שגרע ונתפרע מהקהל השלם: ועתה נתגלה איך השר לא לקח רק כפי הגרעון ועל הסך ההוא נתן תמיד הרגע"ה וחוששים לדברי השר ושיהודי לקח לעצמו המות' ההוא: ילמדנו אם השר הוא נאמן הואיל וידים מוכיחות מהרגעא"ה אשר נתן וגם כי הוא מוחזק לאדם כשר ונאמן: ואם אינו נאמן לדבר הזה אם יהיה אמתלאה זו גילוי מילתא להרע חזקתו ונאמנותו של האיש ההוא אם לא ולא יהיה פנקסו נאמן לחייב לא ליחיד ולא לרבים אם לא על