מבי"ט חלק ב ט

תשובה תשובת החכם השלם על שאלת הנזירות היא שרירא וקיימת אם נתקבל הנזירות כמו שכתוב בשאלה אבל אם לא קבל בפי' ולא בטא בשפתיו הנזירות אינו חל כלל ולדעת אם קבלו בפי' אם לאו נראה שיש איזו הכחשה בעדיות הכתובות למעלה כי בעדות העדים החתומים בכתובה כתוב כי לא בטא בשפתיו החתן שום דבר של נזירות אלא שנטל קנין ושבועה לקיים כל מה שכתוב בכתובה וחתם גם בעדות ה"ר משה ברור ור' יהודה צהלון העידו וחתמו כי לא הוציא ולא בטא בשפתיו שום דבר של נזירות בשעת השידוכין אלא שנקרא לפניו חומר התנאי' וחומר הנזירות ושמע ה"ר יוסף החתן הכל ואמר קבלתי כל הכתוב לעיל עלי ונטל קנין ושבועה חמורה לקיום כל הכתוב: ובעדויות שנר' שהם מכחישים לאלו כתוב כי אבי המקודשת אמר לסופר תקרא לו ג"כ הנזירות שקבל בשעת הקידושין על אודות הדירה שגם הוא כתוב שנית בכתובה ושעשה כן הסופר והזכיר ענין הנזירות ואמר לחתן כבר ידעת הנזירות שקבלת בשעת השידוכין וגם עתה מלבד השבועה אתה חוזר ומקבל עליך נזירות כמו שקבלתו אז וכמו שהוא כתוב בשטר השידוכין כי הוא הוא עצמו שכתבתי פה בכתובה אות באות כמו שהוא כתוב בשטר ועל הכל הודה החתן ואמר הן זהו עדות מנשה פיגו ושלמה יעבץ ובחתימה אחרת חתם רבי מנשה הנזכר שאחר שנגמרו השידוכין ונכתבו השידוכין בפנקס דרך קצרה כדי לכותבו בארוכה כדרך הסופרים בא ר' משה הנז' ובידו נוסחא סדורה ע"פ החכם כמה"ר יוסף נר"ו ושעל פי אותה הנוסחא קבל המקבל החתן הנזירות כמו שסדרו החכם הנזכר אות באות תיבה בתיבה בפניו ובפני החכם הסופר כמה"ר משה ברור ונכתב בארוכה ומשם הועתק בכתובה כמו שהיה כתוב שם: הנה שבעדויות הראשונים כתו' שלא הוציא החתן מפיו שום נזירות כלל ובשניים כתוב בשם ב' עדים שהזכירו לו הנזירות שבשעת השידוכין ושעתה היה חוזר ומקבלו כמו שקבלו אז וא' מהם העיד בעדות האחר שהביא רבי משה אבי הכלה נוסחא סדורה וכו' ושקבל החתן הנזירות כמו שסדרו החכם אות באות וכו' בפנינו ובפני הסופר ונכתב ומשם נעתק בכתובה אות באות ולכאורה נראה עדות זה סותר ומכחיש את עדות העדים החתומים שהעידו שלא הוזכר שום נזירות אלא שבועה על כל מה שכתוב בכתובה ואלו הב' העידו שהוזכרו הנזירות שהיה מקבלו עתה כמו אז וכן על שעת השידוכין העידו הסופר ור' יהודה צהלון שלא הזכיר החתן נזירות אלא שבועה ור' מנשה מעיד שקבל אז החתן הנזירו' כמו שסדרו החכם אות באות:. וכדי לכוין את העדויו' שלא יכחישו אלו לאלו במה שעבר לפניה' בשעה א' ושלא ידברו א' מהם כזב ואל ימצא בפיהם לשון תרמית בגוף העדות איפשר לפרש כי מה שהעידו הראשונים בכתובה שלא הוזכר ענין נזירות הוא מפי החתן כמו שדייקו הם בעדותם על חתימת הכתובה וכתבו שלא בטא החתן שום דבר של נזירות אלא שנטל קנין ושבועה ולא אמרו שלא הזכיר הסופר ה"ר משה שום נזירות כנרא' שהסופ' הזכיר הנזירו' כמו שהעידו ר' משה ור' שלמה שהזכיר הסופר ואמר לחתן כבר ידעת הנזירות שקבלת וכו' וגם עתה אתה חוזר ומקבל עליך נזירות וכו' ושעל הכל הודה החתן ואמר הן הנה שהעדים הראשוני' העידו על שהחתן לא הזכיר ואלו על הסופר שהזכיר ואין ביניהם הכחשה בגוף העדות אלא שהכחידו הראשונים תחת לשונם מה שהזכיר הסופר וכתבו מה שלא הזכיר החתן והשניים הזכירו מה שאמר הסופר בפי' שהיה מקבל הנזירות כמו שקבל קודם וכן בעדות השידוכין כתבו ה"ר משה ור' יהודה שלא הזכיר החתן שום נזירות אלא שנקרא לפניו ונטל קנין וכו' מנשה העיד בכתב ידו כי אחר זה הביא אבי הכלה נוסח' הנזירו' סדורה מפי החכם ושקבל' החתן כמו שסדר' החכם אות באות בפניו ובפני ה"ר משה הסופ' ומפני שהעדו' של הסופר מכחש' ליה אפשר לומר כי מה שכתב שקבל נוסחא נזירות הסדורה מפי החכם שנקראת לפניו כולה אות באות ואמר החתן שהיה מקבלה אבל לא הוציא נזירות בפיו אבל קרוב אצלי כי מה שהעיד ה"ר משה ברור הסופר וחברו שלא הזכיר החתן שום נזירות בשידוכין הוא הוא כשקראו לפניו טופס השידוכין הכתוב למעלה אבל אחר כשהביאו נוסחת סדר הנזירות מפי החכם נר"ו נר' שקבל החתן ובט' בשפתיו בכל מה שהיה כתו' בה וכמו שכתוב בעדות זה שקבל' החתן אות באות תיבה בתיב' בפניו ובפני הסופר בלשון קבלת תיבה בתיבה נר' בפי' שהיה מוציא ומבט' בשפתיו מ"ש ה"ר משה הסופ' שלא בטא לא היה על שטר נוסח זה אלא על הטופס הכתוב למעלה וכן החכם שהעיד שראה אותו השטר מנוסח הנזירו' כמו שהוא כתוב למעלה בשאלה שהיו חתומים בו ה"ר משה ברור וה"ר מנשה ושהוא הנוסח הכתוב בכתובה וא"כ אם יודה עתה ה"ר משה הסופר שהוציא בשפתיו החתן בשטר נוסח הנזירות כמו שמעיד עליו ר' מנשה אינו מכחיש מה שמעיד כי בטופס השידוכין לא הזכיר החתן הנזירות כי אז לא הזכירו אלא בקצרה עד שאח"כ הביאו נוסחת סדר הנזירות מפי החכם נר"ו וקבלו החתן בפיו אות באות תיבה בתיב' כמו שהעיד ר' מנש' על עצמו ועל ה"ר משה ברור שקבל תיבה בתיב' שמשמעו' לשון זה הוא שהוציאו בשפתיו קודם ושאח"כ נכתב בארוכ' כל מה שעבר בפניהם שנר' שאח' שקבלו בפיו נכתב ואם יכחיש גם בזה ה"ר משה הסופר ויאמ' שכשהביאו הנוסח שקראוהו בפני החתן תיבה בתיב' ושקבל החתן כלומר שאמר אני מקבל כל מה שכתוב כאן אבל לא הוצי' בשפתיו תשאר עתה הכחשה בינו לבין ר' מנש' שזה אומ' שהוציא בשפתיו כפי הנשמע מדבריו וזה או' שקבל על כל מה שהיה כתוב שם ולא הוציאו בשפתיו ואני אומר שאפי' שלא הוציאו בשפתיו בנ"ד נראה שחל הנזירות כיון שאמרו לו אתה מקבל עליך נזירות כמו שקבלתו אז וכמו שהוא כתוב בשטר השידוכין ואמר הוא הן כדאמרן אמר הריני נזיר ואתה ואמר אמן הוי נזיר כדמשמע ממתני' דהריני נזיר ואת וכו' פ' מי שאמר ואמר הן נמי כתב הרמב"ם ז"ל פ"ב דנדרים דהוי כעניית אמן וכ"ת היינו משום דהוא קבל הנזירות לעצמו ואמר לאחר שיהיה ג"כ נזיר וכיון שענה אמן או הן היינו כמו הא' שקבל הנזירות אבל בנ"ד שזה שאמר אתה מקבל עליך נזירות הוא לא קבל שום דבר אעפ"י שאמר אמן או הן אינו קבלת נזירו' לא היא שכיון שאמר בפי' אתה מקבל עליך נזירו' ואמ' הן הוי קבלה וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל ריש פ"ב דנדרים אמר הנודר מפי עצמו או שהדירו חברו ואמר אמן או דבר שענינו כעני' אמן שהוא קבל' דברי' והכא נמי הוי קבלת הדברי' שאמר אתה מקבל עליך נזירות ואמר הן ובפ"ה נמי כתב הרי פירות אלו אסורים עליך או הרי אתה אסור בהניי' פלו' אינו כלום אלא א"כ ענה אמן דמשמע עניית אמן או הן הוי קבלה למה שאמרו לו דאע"ג דהכא אמר הרי פירות או הרי אתה אסור ולשון הרי משמע לשון קבלה מעכשו ולהב' כדמשמע בגיטין גבי גט שאמר הרי הוא כחרס הכא נמי אמר בפי' אתה מקבל עליך נזירות ואומר הן דהוי כהרי ועדיף מיניה דהתם אם לא אמר הרי אלא פירות אלו אסורים עליך היה אפשר לומר שלא היתה קבלת דברים אפי' אמר אמן או הן אבל בנ"ד שאומר בפי' אתה מקבל עליך נזירות וכו' ואו' הן הוה ליה כאלו קבל הוא בפיו הנזירות אלא שיש לספק עדיין מפני שלא הזכיר נזירות שמשון דאפי' הנודר מפי עצמו צריך לפרש ולומר נזירות שמשון וכו' וכ"ש כשהוא מקבל מפי אחרים כי הכא ואפ"ה נראה לי שכיון שאמר לו אתה מקבל עליך נזירות כמו שקבלתו אז וכמו שהו' כתוב בשטר השידוכין ואמר הוא הן הוי כמי שאמר לו אתה מקבל עליך נזירות שמשון עם כל תנאיו כמו שכתוב בשטר השידוכין שהוא הכתוב בכתוב' כמו שכתוב למעלה בלשון השאל' דלא גרע ממי שאמר אהא כשנזיר עובר לפניו או ממי שאמר הריני נזיר ואתה ואמר הן דהוי נזיר וה"ה נמי אם עבר נזיר שמשון לפניו ואמר אהא או אמר הריני נזיר שמשון וכו' ואתה ואמר הן שיהיה נזיר שמשון אעפ"י שלא הזכיר הוא נזירות שמשון כלל אלא שאמר הן דכמו שצריך להזכיר נזירות שמשון כתנאיו כן צריך להזכיר לשון נזירות בנזיר סתם ואפ"ה אם אמר אהא הוי נזיר וכן בנזירות שמשון דמה לי נזירות סתם או נזירות שמשון אדרבה נזירות שמשון קל טפי שמותר להטמא למתים כשמשון דחומרא שאינו בשאלה לא שייכא בקבל' הנזירות וכי היכי דמהני אהא או ואתה ואמר הן בנזיר סתם מהני הנזירות שמשון בדאמר הן וכן לענין אם נדר חברו בנזיר ואמר פי כפיו ביין או שערי כשערו וילי הוי נזיר כמוהו נזיר סתם או נזיר שמשון והרי כתב הרמב"ם ז"ל פ"א אין אסור בנזירות עד שיוציא בשפתיו דבר ומשמע אצל כל העם כענין שבלבו אלא כיון שגמר בלבו והוציא בשפתיו דברים שענינו נזיר אעפ"י שהן ענינות רחוקו' ואעפ"י שאין במשמעו לשון נזירו' ה"ה נזיר כיצד הרי שהי' נזיר עובר לפניו ואמר אהיה וכו' ובנ"ד הוא ענין קרוב יותר שאמר אתה מקבל נזירות כמו שקבלת או כמו שהוא כתו' בשטר השידוכין ואמר הן ובשטר השידוכין כתוב נזירות שמשון בכל תנאיו והוא מבין כשאומר הן שכתוב שם נזיר שמשון בכל תנאיו וכן מקבלו כמו שמבין כשאומר ואתה ואומר הן שהוא שיהיה נזיר כמוהו אעפ"י שלא פי' כך בשפתיו וכן שאמר בנ"ד כמו שקבלת אז שנראה שאז קבלו בפי' כמו שכתוב בשטר השידוכין הנז' וכך אמר החתן אם אדור חוץ מדמשק תוך ט"ו שנה בלי רשות חמי אני מקבל עלי נזירות שמשון ב"מ ב"ד וכו' וחוזר עתה בשעת כניסתו לחופה לקבלו כמו שקבלו וגם כי אז לא היה בביטוי שפתים כבר פי' עתה שהיה מקבל כמו שהוא כתו' שם כי גם שכאן בכתובה היה כתוב גם כן כמו שם מפני שהועתק בכתובה מן הלשון הכתוב שם הזכיר עתה כמו שכתוב שם בשטר השידוכין וא"כ בקבלת זה שאמר הן על דברי הסופר חל עליו נזירות שמשון אם ח"ו יעבור והרי יש שני עדים רבי מנשה ור' שלמה שאמר הן על דברי הסופר ואין הסופר יכול להכחישם דאין עד א' כלום במקו' שנים כ"ש שהשנים מעידים עליו שאמ' כך ואינו יכול להכחיש' וכן השנים מעידים על החתן שאמר הן על דברי הסופ' ואינו יכול להכחישם וגם אינו יכול לו' שלא גמר בלבו הנזירו' שהרי הוא נדר אותו לדע' אחרי' והו' דעת חמיו בלי שיוכל לו' טעות הי' ובלי מודע' וכמו שכתו' כל זה באורך בשט' השידוכין ובכתוב' כמו שכתוב למעלה בלשון השאלה ועוד שאין יכול לומר לא גמרתי בלבי אם אמר בפי' נ"ש בכל תנאיו דדוק' בחרם או בקרבן יכול לו' לא נתכוונתי אלא לחרמו של ים או לקרבן מלכים אפי' שמשמען לכל העם איסור כמו שכתב הרמ"בם ז"ל פ"ב דה"ל נדרי' אבל כשאמ' נזיר שמשון בכל תנאיו אינו יכול לומר שנתכוון לאחר וכמו שכתב הרמב"ם פ"ג ואעפי' שאפשר שנעשו מעשים אלו לאיש אחר עוד אני אומר כי מזמן שטר השידוכין חל עליו הנזירות אם יעבור ח"ו שהרי ר' מנשה אז מעיד כי בפניו ובפני הסופר החתו' עמו קבל המקבל החתן הנזירות תיבה בתיבה שמשמעות לשון זה הוא שהוצי' הכל ובטא בשפתיו והסופר שהיה חתום בו בעדות החכם נר"ו ככתוב למעלה וגם הסופר אינו מכחיש שהיה חתום בו כפי הנשמע ושם כתוב בפי' וכך אמר החתן אם אדור תוך ט"ו שנים חוץ מדמשק כו' אני מקבל עלי נזירו' שמשון ב"מ ב"ד לא יהיה נאמן עתה הסופר שחתימתו נכרת בכל העולם לומר שלא קבלו במבטא שפתים כמו שכתו' וכך אמר וכו' כי הוא מכחיש מה שכתוב בשטר שהוא חתום בו ואינו חוזר ומגיד לומר שקבל החתן מה שהיה כתוב בשטר ולא הוציאו בשפתיו וגם הוא מכחיש את חברו העד השני החתו' עמו שאו' שבפי' הוציא בשפתיו דבשלמא בכתוב' כבר העידו שלא הוציא בשפתיו החתן אלא הסופר אמר והחתן אמר הן מפני שסמכו על מה שנכתב בשטר השידוכין אבל כשנעשה שטר השידוכין ונחתם וכתוב בו וכך אמר אם אדור וכו' אני מקבל עלי וכו' אין א' מהחתומים יכול לחזור