מבי"ט חלק ב י

ולהגיד שלא אמר בפיו אלא שקבל כל מה שהיה כתוב שם והעד הא' ר' מנשה הוא או' בפי' שאמר החתן בפי' תיבה בתיבה ואין הסופר יכול להכחישו כמו שכתבתי ואינו זה דבר שהעדי' מצויי' לטעות שיכולי' העדי' לברר דבריהם כמו שכתב הר"ן ז"ל תשוב' מ' כיון שאומר בפי' כאן וכך אמר אם אדור וכו' ולא יטעה הסופר ויאמר חשבתי כי בקבלה לבד שאמר החתן אני מודה בכל מה שכתוב וכך היה מספיק כי ע"ה לא יטעה בזה כ"ש סופר חכם ומומח' מכמה שנים ולא יצא דבר בלתי מתוקן מתחת ידו בכל אלו השנים ולכן חל הנזירות בכל תנאיו מאז אם יעבור ח"ו עוד. שקבל עליו הנזירות הנז' בכל חומרותיו ע"פ היותר חכם שיורה וכו' ובמשמעות לשון זה יש כי יתנהג ע"פ המחמירים בנזירות ולא ע"פ מי שיקל לו אם היה מן האפשר שיורה שום חכם היתר מה שא"א וזה נכלל בכלל מה שקבל עליו עתה כמו שכתוב בשטר וגם זה כתוב בשטר: עוד נ"ל כי גם שלא היה הנזירות חל מה שאינו כן כמו שכתבתי היה חייב בנזירות שמשון אם היה עובר על התנאי של הדירה מצד מה שהשביעו אותו אחר קריאת הכתובה לגמור ולקיים כל מה שכתוב בכתוב' ובכתובה היה כתוב ענין הנזירות וא"כ כשהי' עובר על התנאי מלבד שהיה עובר על השבועה היה חייב להנהיג נזירות שמשון שקבל עליו בשבועה לקיים כל מה שכתוב בכתובה ובכתו' כתוב שיהיה נזיר שמשון בכל תנאיו אם יעבור על אותו התנאי. ואף בלי שבועה אלא שהיה אומר שיקיי' כל מה שכתוב בכתוב' ובכתובה כתוב שיהא נזיר שמשון אם יעבור על התנאי של הדירה היה חייב לקיים הנזירות אם היה עובר על התנאי הנז' ובין בשבועה בין שלא בשבוע' הוי כמי שאמ' אהיה נזיר שמשון כו' אם אדור חוץ מדמשק כיון שאמ' אני מקבל כל מה שכתוב כאן או אמרו לו אתה מקבל כל מה שכתוב כאן ואמר הן וכמו שכתבנו למעלה דדוקא אם כתב או כתוב בכתב אני מקבל נזירות וכו' וחתם תחתיו ולא הוציא שום דבר מפיו לא הוי כלל היינו כשחתם דרך הודאה או שהודה שהוא מקבל מה שכתוב ולא קבלו בפי' אבל אם אומ' בפיו אני מקבל כל מה שכתוב כאן נראה דחל כמו שכתבתי וגם כי איני מיראי הוראה בענין נזירות שמשון ואני מחפש להקל בנדון זה לא מצאתי שום קולא וחייב החתן לקיים כל מה שקבל עליו דלהיות ירא וחרד על דבר הנזירות ובשבועה ויהיה זיווגו שלם ונאה ויזכה לבני' בע"ה אחר כל זה בא לי מעש' ב"ד מב"ד דמשק שקבלו עדות כ"ר משה אלפראנגי' ור' מנשה פיג"ו כשהביא הר' משה ן' מאור בשעת השידוכין נדר הנזירות שסדר החכם שאמר לו הסופר ה"ר משה ברור לר' יוסף החתן קבלת הנזירות תיבה בתיבה והחתן היה מוציא ומבטא בשפתיו כל מה שהיו אומרי' לו באופן שבפניה' ובפני ה"ר משה ברור קבל החתן מפיו נזירות שמשון ב"מ ב"ד שעקר ד"ע אם ידור חוץ לדמשק תוך ט"ו שנה. י שאלה יורנו רבינו מה דין שטר אשר נוסחו כך בפנינו עדים ח"מ קבל עליו ראובן בן יעקב בקנין שלם ונתן רשות לשמעון לעשות כל מה שירצ' בגט שכתב לאשתו פלו' באופן שכל מה שיעש' ויגמר בגט הנזכ' על יד שמעון הנזכ' כאלו הוא בעצמו עשאו ושמעון הנז' מנה לאברהם להוליך הגט לפלוני' הנז' ומסר לו הגט הנז' וכך אמר לו הולך גט זה לפלוני' הנזכר ותמסרהו לה ע"מ שאם לא יבא בעל' ראובן מהיום לג' שנים רצופו' יהיה גט מעכשיו ומגורשת ממנו ומותר' לכל אדם ואם יבא בתוך השלש שנים הנז' ויתראה לפני אשתו לא יהיה גט ושמעון הנז' נתן רשות לשליח אברהם לעשות שליח אחר ושליח שליח עד ק' שלוחים וכו': תשובה אם הבעל צוה לסופר ולעדים לכתוב ולחתום הגט בלי שום תנאי ונתן רשות לשמעון לעשות כל מה שירצה בגט שכתב לאשתו נראה שעשאו שליח להולכת הגט אעפ"י שלא אמר בפי' הולך גט זה או תן גט זה לאשתי שהרי אחר כתיבה וחתימה אינו צריך כי אם נתינה ועל זה הוא שהרש' אותו דלא גרע לשון זה משאם אמר לשנים או לג' שלחוה שבקוה תרכוה דתניא התם פ' התקבל הרי אלו יכתבו ויתנו לה ה"נ כיון שאמר שיעשה כל מה שירצה בגט שכתב לאשתו הרי משמעו' זה הוא שיתננה לידה ויהיה שליח ועדיף נמי מהני לשני כיון שהזכיר הגט בפי' שיעשה בגט כל מה שירצה הוי כגרשו' דתנן הרי אלו יכתבו ויתנו לה ומשמע דבלישנא גרשוה לא בעי ותנו לה ומהני לכתיבה ונתינה שהרי הוא כאו' גרשו את אשתי דהוי כתיבה ונתינה בכלל והכא בנדון זה אחר שהגט יהיה כתוב לא נשאר דבר אחר כי אם הנתינ' ומהני האי לישנא כדאמ' ואפי' לא צוה על כתיב' הגט בפי' אלא אמר לשלש' כל מה שתרצו לעשו' בכתיב' גט לאשתי יהיה עשוי נראה דמהני לכתוב ולתת דלא גרע מגרשו' כ"ש בנדון זה שהי' מדב' קוד' על עסקי שליחות דאפי היה נותנו לו בשתיקה הוה שליח וא"כ אם צוה שיתנוהו לו ויעשה בו כל מה שירצה פשיטא דהוי שליח ואחר שהוא שליח לתת הגט יכול למנות שליח אחר אף כשלא נאנס כיון שאמר עוד שכל מה שיעשה ויגמר בגט הנזכר על יד שמעון הנז' כאלו הוא בעצמו עשאן וכמו שהוא היה יכול למנות שליח בלי אונס כן זה שמעון יכול למנות שליח בלי אונס פירש שכל מה שיגמר על יד שמעון שיהיה כאלו הוא בעצמו עשאו והוי כאלו פי' לו שיוכל למנות שליח אחר וכן מועיל לשון זה שאמר שכל מה שיעשה ויגמר בגט הנז' ע"י שמעון כאלו הוא בעצמו עשאו שיכול למנות השליח ולומר לו שיתן אותו לה על תנאי אם לא יבוא שהרי הרשה אותו לכל מה שהיה יכול לעשות הוא לחלוטין או לזמן: ועוד, אני אומר שאפי' היה ממנה אותו שליח לתת גט לאשתו סתם והוא נתנו לה על תנאי זמן שתהיה מגורש' כשיגיע הזמן שהרי מיעט בשליחותו שנתן לו רשות לגרשה לחלוטין וגרשה הוא לזמן ודמי להא דתניא בתוספ' ומייתי לה הרמב"ם ז"ל פ"ט תנהו לה ביום פלו' ונתנו לה תוך הזמן אינו גט אל תתנהו לה אלא ביום פלו' ונתנו לה בין מלפניו בין מלאחריו אינו גט וכו' דמשמע דתנהו לה ביום פלו' ונתנו לה אחר הזמן כשר כיון שהאריך וכן הגירושין דאע"ג דחייב במזונותיה כל שלא גרשה והוי חובה הרי בידו לחזור לגרשה מיד ולהפטר ממזונות וה"נ אם היה דעתו שיגרשנה מיד והוא גרש לזמן הרי בידו לחזור לגרשה עוד ולבטל התנאי כ"ש שאחר שאמ' שכל מה שיעשה ויגמר ע"י הגט הנז' שיהיה כאלו הוא בעצמו עשאו שיכול לתת אותו לה לחלוטין או לזמן כמו שהיה יכול הוא וכדפרישי' שזה שאמר שכל מה שיגמר על יד שמעון לא הוי דוקא על ידו שהוא עשאו שליח והוי נמי כמו שנעשה על ידו ממש ועוד שאמר כאלו הוא בעצמו עשאו והרי מנה אותו שיהיה רשותו לכל דבר למנו' שליח ולהתנות תנאי כמו שירצה וכמו שכתבתי לעיל: יא שאלה סירכא נמצאת בצלעות והסירכא היה בצלע החמישית ובבשר שבצלע החמישית לשישי' וגם בצלע הששית והבודק אמ' שהיה סרוכה לאוני במקום רביתייהו וכשרה ועל זה נפלאתי הפלא ופלא איך ולמה הכשיר סירכא זו שהסירכא שהיה בין חמישית לששית וגם בששית כזו הרי המקום ההוא קרוב לאמצע חלל הבהמה הוא ולא נקרא מצר החזה ואחד מהמורים עלה בדעתו להכשיר כי אמר עד אחד נאמן באיסורין והבודק שהתיר התיר ורע עלי המעשה שנסתי בעוז מתני לברר הדבר בחוש הראו' והמוחש מופת גדול וקרעתי טרפש הכבד מבהמה אחרת לראות חתוכי דאוני עד אי זה מקום מגיע ואחר הבדיקה היטב בקבוץ רב מצאנו וראינו שכנגד האונות אינם מחזיקים כי אם עד ארבע צלעות בלבד, ונפל המחלוקת באופן בדיקה זה איך תהיה כי יש מי שאמר שבדיקה זו היא בהיות הבהמה רבוצה ומוטלת בקרקע ולא תלויה שבהיותה תלויה גוף הבהמ' מכביד והאונו' כולם אז מעט מקבץ את המרובה ונ"ל הבדיק' הראויה בדבר הזה והנסיון האמיתי הוא בהיו' הבהמ' תלויה שאז הבשר שבין הצלעו' מתפשט כמו שהוא חי וכשהוא מוטל ארצה הבשר מתקבץ ומתכווץ בבשר המת ושיעור חז"ל הוא בחיים ועכ"ז להפיק רצון קצת בדקתי ג"כ בהיות הבהמה ארצה ומצאתי שלא היו מחזיקים מקום האונו' כולם במקום הרחב שבהם כי אם עד הצלע החמישי' האמנ' במקום שמתחיל חתוך האונו' מהאומ' ראיתי שאינה מחזיקים כי אם עד ארבע': וא"כ אפי' שהבדיקה תהא ארצה כבר יצא הסירכא בבשר שבין חמישי' לששית וטרפה: שוב חזר לטעון שהבדיקה והנסיון לשער כמו שהבהמ' בחיי' שאז האונו' הם נפוחו' ומחזיקי' מקום רב ובשמעי הדבר הרע הזה אמרתי א"כ לפי דבריך ראית שהסירכא לא היתה נגד חתוכי האוני כי אם חוץ מהם ובהשערתך זו מחי למת כאשר אמרת הכשרת ואמרת שהסירכא היא נגד האונו והתר' את האסור ועל זה קראתי בכל לב ואין עונה ואין דורש ואין מבקש. ועל זה באתי בשאלתי זאת לפני כ"ת יודיעני סברתו על נכון בדב' הזה אף שהמוחש ראיה גדול' ודין חזקה אין מועיל בדבר הזה ומלבד החוש יש קבלה בידינו בכל המדינו' שלוניקי וכדומ' שאין מכשירין כי אה הצלע הרביעי' ולא הרביעית בכלל ועל כל זה אראה סברתך הנכונה ודעתך הזך לפני אלהים ואנשי' ושלום מאת המזומן למאמרך: הצעיר משה ברוך. תשובה החכם השלם ה"ר משה נר"ו ראיתי שאלתך על אות' ריאה שנמצא' סרוכ' בבש' שבין צלע חמישי' לששי' אם יקרא זה מיצ' החזה וחפשתי בספרי' ולא מצאתי שיפרשו עד היכן מגיע מיצר החז' אלא מה שהו' נגד האונו' נקרא מיצ' החזה ולפעמים יפול ספק בסוף האונו' הג' מימין או הב' משמאל אם דבק הסרכא בבש' שבין הצלעו' היא ממש נגד האונה או היא נוטה לצד מעלה נגד האומ' כי אם היא נגד האומה אינו מקום רביתא האונא ולא מקום גדילתה שהרי אינה שוכבת האונה על מקום הסרכא שהוא למעלה נגד האומ' והוא רוחב החזה וכן הביא בסוף י"ד סי' ל"ט שכתב הרא"ש ז"ל שאם מגב האונות נסרך לדופן חוץ למיצר החזה טרפה שאין הדופן סותמת' שנראה שנסרך נגד האומה ולכן אין הדופן סותמת' שאין האונה שוכבת עליה ומה שהביא בשם בעל העיטור וסרכא עולה מן האונא לדופן שבצד האומה כשרה איפשר שר"ל שבצד האומה כלו' בין האונא לאומא לצד האומא ולא כנגדה ממש ואם הוא כנגד האומא ממש וחולק עליו הרא"ש ז"ל כמו שנראה שם בי"ד סברת הרא"ש ז"ל היא נראי' יותר מפני שאין האונא שוכבת על הסרכא שהיא למעלה נגד האומה ובנדון שאלה זו לא נתבאר אם היה עולה הסרכא נגד האומה אלא שהיתה בבשר שבין צלע חמישי' לששית ושהבודק הכשירה שאמר שהיתה במקום רבייתיהו וכשרה וכ"ת השתדל לברר הענין בחוש ומצאה שמה שהוא כנגד האונות אינו מחזיק אלא עד ד' צלעות בלבד והאמת כי הבדיקה האמיתית היא כשהיה תלויה כמו שכתב כ"ת ומה שטענו שהנסיון הוא לשער כמו שהבהמ' היתה בחיים שאז האונות הן נפוחות ומחזיקות מקום רב אמת הוא אבל גם כשהבהמ' היתה בחיים גם האומה היתה נפוחה ומחזיקה מקום רב למטה וא"כ כשאינן נפוחות לא האונא ולא האומא מה שהוא כנגד האומא היתה ג"כ בחיים נגדה ואם מה שבין הצלע הה' לששית נמצא במציאות בנסיון נגד האומה היתה טרפה ולדברי הרא"ש ז"ל או לפחות מפני שהוא מחלוקת בינו ובין בעל העיטור דרך חומרא היו אוסרים אותה כסברת המחמיר אם לא שהיה מנהג קבוע בסירכא כמו זו שינהגו כבעל העיטור להקל ולא