מבי"ט חלק ב פח

חזר וחלה את חלייו אשר מת בו ונפטר בתשרי והניח את לאה אשתו מעוברת ויש אנשים שאומרים שהוכר עוברה בזמן פטירתו ועל זה לא חששו לשאול ממנו שיתן גם עתה גט וילדה אח"כ קודם פורים כמו ט"ו ימים או יותר והילד נגמרו לו סימניו בשערו ובצפרניו ושכני השכונה קבצו לה שחקי הבלאות לחתלו בהם שבאו השכנות והניקוהו לה ואחר ד' או חמשה ימים מת הילד ונשארה לאה הנז' מאז ועד עתה עגונה יותר מי"ב שנה ממתנת אם יבוא א' מיבמיה לחלוץ אותה ולפוטרה ובראותה שאיחרו פעמי מרכבותיהם מלבוא וגם שאלה לבאים משמה עליהם ואין איש שיודע אותם ולא שום זכר מהם ובכן הלכה עד מצרים לחקור ולדרוש שמה עליהם מהבאים מאותם הגלילות אדעתא שאם יתגלה לה שום זכר מהם שהם קיימים ללכת אצלם כדי שיפטרוה ולא תתעגן עוד ובהגיעה למצרים חקרה ודרשה ואין קול מהם ואין קשב אדרבא אמרו לה הבאים מפאס שהיה ארץ מושבם לא ידעו ולא הכירו שום אדם מהכינוי של ראובן זה ועל זה חשבה או אמרו לה שהיא מותרת להנשא ועמדה ונתקדשה לשמעון ומונעים אותה מן הנישואים בכן למדנו מורה מה יהיה משפט לאה זו ומעשיה אם היא מותרת להנשא כיון שילדה ונתקדשה ויבמיה לא נודע זכרם או לאו ושכרו כפול מן השמים: תשובה מתוך מה שעולה מפרק החולץ נלמוד שדין תורה דבנגמרו סימנין קרוי ולד אעפ"י שלא כלו חדשיו ולא שהא ולד של קיימא גמור הוא אלא שהחמירו חכמים לכתחלה אבל בכלו לו חדשיו או ששהה לא החמירו כלל כמ"ש הרב בעל המגיד משנה לדעת הרמב"ם ז"ל פרקא קמא ומה שהחמירו לכתחל' הוא כשמת בתוך ל' יום אעפ"י שלא כלו חדשיו ועמדה ונתקדשה שאם היא אשת ישראל שמי שקידש' הוא ישראל חולצת ותשאר עמו ואם הוא כהן שאם תחלוץ תהיה אסורה לו משום חלוצה לא תחלוץ ותשאר עמו נשואה בלא חליצה כיון שנגמרו סימניו שאעפ"י שהלכה כרשב"ג שכל ששהה ל' יום אינו נפל הא לא שהה ספקא גבי אשת כהן שלא איפשר עבדינן כרבנן דפליגי עליה דאעפ"י שלא שהה ולד מעלייא הוא וזהו כשלא כלו לו חדשיו שאם כלו כ"ע מודו שולד גמור הוא ומאן רבנן רבי היא דאמר אשתהוי אשתהה והוא שנגמרו סימניו וכמו שכתב שם הרב בעל המגיד משנה ויש שטה אחרת בההיא דהחולץ דאיירי בסתם שלא נודע אם כלו חדשיו אם לאו ואזלינן בתר רובא גבי כהן וכתב הרמב"ן ז"ל לא כלו לו חדשיו ולא נגמרו סימניו נפל גמור לא כלו וגמרו ספק וחולצת אפי' בכהן כלו ולא גמרו ולד מעלייא הוי אינו ידוע אם כלו אם לאו בין גמרו סימניו או לאו ספק אלא שבכהן אינה חולצת: נמצאו שלשה סימנים כלו חדשיו ושהה ל' יום וגמרו סימנים כלו חדשיו או ששהה כתב למעלה בעל המגיד משנה שלא החמירו כלל שנרא' שאפי' באשת ישראל אינה חולצת כיון שכלו חדשיו או אפי' לא כלו ושה' ל' יום גמרו סימנים בלא שיהוי ולא כלו חדשים החמירו באשת כהן ובנדון דידן יש עדים שכשמת בתשרי הוכר עוברה וכל הנשים היו אומרות שהיתה בחדש התשיעי לעבורה שטבלה בזמן חג השבועות וילדה קודם פורים כמו שמונה ימים או ט"ו יום וכשנחשוב מחצי סיון עד סוף שבט הם שמונה חדשים וחצי והולד היה גמור בצפרניו ושערו והיה יונק מהנשים וא"כ נוכל לחפש לה היתר כמו שכתב הריב"ש ז"ל סימן תמ"ו על אשה שנתבר' שמיום מיתת בעלה עד יום לידתה היו שמונה חדשים וכ"ב יום והיא טבלה ונתייחדה עם בעלה ג' ימים קודם מותו והבת שילד' היתה גמורה בשערה וצפרניה ומתה תוך ל' יום וכתב כי לפי סברת הרמב"ן ז"ל שהנולד לתשעה חדשים מקוטעים מתאבל עליו הרי נחשב ככלו לו חדשיו ואינה צריכה חליצה כלל ובנדון דידן כן הוא ט' חדשים מקוטעים הם וגמרו שערותיו וצפרניו וכתב שמי שרוצה להתירה יש לו עמוד נכון להשען עליו הרמב"ן ז"ל וזהו אפי' לא נתקדשה ובנדון דידן שנתקדשה אפי' שהוא לישראל יש לה היתר יותר ממה שהתי' הריב"ש למי שירצה לסמוך על הרמב"ן ז"ל ואפי' לדעת הרמב"ן ז"ל שצריך ט' חדשים היכא שהם מקוטעים אפי' שאינו נחשב כלו לו חדשיו אינה צריכה חליצה משום ספק גמור אלא משום חומרא דרבנן שהרי באשת כהן אינה חולצת ולכך נוכל לומר כיון שנתקדשה אפילו לישראל כיון שאין לה דרך לחליצה שאין היבם מצוי אלא במדינת הים וגם אינו ידוע אם הוא חי אם מת מכמה שנים הרי אי איפשר שתחלוץ ונחשוב קידושי ישראל כקידושי כהן דכיון דלא איפשר סמכינן אדרבנן דפליגי ארשב"ג ואמרינן אע"ג שלא שהה ולד מעלייא הוי והכא גבי ישראל נמי סמכינן אדרבנן דאי איפשר לחלוץ שאין כאן יבם ולא נודע מקומו איו ונשכח שמו ועוד כי לא נודע שהיו לו אחים כי אם על פיו אחר שנשא כמה ימים. עוד אני אומר כי הרב בעל המגיד משנה כתב שיש מי שהעמיד סוגייא של פרק החולץ בסתם שלא נודע אם כלו חדשיו אם לאו ואזלינן בתר רובא אצל כהן שלא תחלוץ וזהו כדעת הרמב"ם ז"ל שכתב בפרק ראשון מי שמת והניח אשתו מעובר' אם הפילה וכו' הרי זו תתייב' ואם ילדה ויצא הולד חי לאויר העולם אפילו מת בשעה שנולד הרי זו פטורה מן החליצה ומן הייבום אבל מדברי סופרים עד שידע בודאי שכלו לו חדשיו ונולד אם חי שלשים יום הרי זה ולד של קיימא ואם מת תוך הל' בין שמת מחולי בין שנפל מן הגג וכו' הרי זה ספק נפל וכו' וצריכה חליצה מדברי סופרים אבל לא תתייבם ע"כ לשונו וכתב הרב בעל המגיד משנ' על זה וזה לשונו וכאן בדין החליצה כתב שדין תורה הוא כפי מה שכתבנו שכל שיצא הולד חי פוטר את אמו וזהו כשנגמרו סימניו שהוא קרוי ולד ואין צורך לדבר אחר וחכמי' החמירו בזה ואמרו דכל דליכא חדא מן תרתי או שחיה ל' יום או שכלו חדשיו אעפ"י דאיכא גמר סימני' הרי זו חולצת ולא מתייבמת ויתבאר סוף פ' שני שזהו לכתחילה אבל אם עמדה ונשאת לכהן תעמוד תחתיו בלא חליצה ונראה שכל זה למד רבינו מן הסוגי' שבראש פרק החולץ וכו' ע"כ הרי שכתב הרמב"ם ז"ל אם הפילה תתייבם ואם יצא הולד חי אפי' מת בשעה שנולד שהיא פטורה מן הכל ומדברי סופרים הוא שצריכה חליצה ומה שכתב הפילה הוא שהוא ידוע שהיא נפל שאינו לא בן שבעה ולא בן תשעה ולא גמרו סימניו וילדה הוא שאינו ידוע שכלו ואפש' שכלו ויש לו גמר סימנים כסתם יולד' אפי' לא חי אלא שעה א' פטור' מהכל שהוא קרוי ולד אלא שחכמי' החמירו לכתחילה לישראל והקילו לכהן א"כ בנ"ד נאמר אפי' לא היו עדים שידעו שהוכר עוברה כשמת בעלה ושנולד בזמן הנז' הרי יש עדות שילדה כסתם יולדו' ונתפרסם אז ועתה שנולד ולד גמור בסימני' ופשיטא שאם קידשה כהן שאינה צריכה חליצה ובנדון זה אם קידשה ישראל ג"כ כמ"ש גבי כהן אי איפשר כן גבי ישראל זה אי איפשר שאין היב' מצוי ואין ידוע מקומו איו ולא אם חי אם מת וגם לא נודע שהי' לה שום יבם כי אם על פיו אחר שנשא את זאת ואם כן אשה זו תהיה ניתרת ונקנית לבעלה שקידשה בג' דרכי' דרך א' בעדו' העדי' שילדה לט' חדשי' מקוטעי' וגמרו שעריו וצפרניו לדע' הרמב"ן ז"ל שיכולין לסמוך עליו כמ"ש הריב"ש ז"ל אפי' לא נתקדשה כמו הנדון של הריב"ש ז"ל דרך ב' אפי' לדעת הרמב"ם ז"ל שצריך ט' חדשי' גמורי' אם הם מקוטעי' אינה צריכה חליצה משום ספק גמור אלא משום חומרא בעלמא מדרבנן שהרי באשת כהן אינה צריכה חליצה וכאן אפי' בישר' א"א כמ"ש דרך ג' בלא עדות שילדה לט' אפי' מקוטעי' אלא כסתם יולדו' שילדה ולד חי גמור בשערותיו וצפרניו שעל זה הוא שאמרו אי אשת כהן היא אינה צריכה חליצה מפני שא"א והכא אפי' בישראל אי איפשר כמו שכתבתי: שאלה קסז על דבר מה שאיר' בין שני אחים צדקה ויהודה בני ראקי שהיה להם בית ירושה מאביהם ועל ידי מריבה שהיתה ביניהם אמרו זה לזה תקנה ממני חלקי או אקנה ממך חלקך ונתפשרו ביניהם בפני כמה אנשים ורצה ברצון נפשו צדקה למכור לאחיו יהודה חלקו בת"ש פרחי' ואמרו שימתין ויתיישב במחשבתו כדי שלא יתחרט אח"כ מהמכירה ולא רצה ואמר כי בישוב דעתו היה מוכר וגם בנו הגדול החזיק ביד אביו שימכרם ושהיו שמחי' במכיר' ועל אלו הדברים הלכו מיד שניהם לבית השופט וכתב ביניהם שטר מכירה הנקרא חוגי' שמכר צדקה ברצון נפשו מכירה גמורה ליהודה אחיו כל החלק שהיה לו בחצר ובבתים וזכה יהודה בשטר החוגי' ההוא ובבואם מאת השופט ניחם ונתחרט גם אשתו צעקה חוצה למה מכר נחלת אבותיו וגם שהיו הבתים כולם משועבדים לכתובתה והלך לב"ד וטען שנתתרט מכל מה שמכ' בפני השופט ושלא קיבל שום מעות ולא עשה קנין וגם לא אמר לו שיחזיק בבתים ועל זה הביא עדות שלשה אנשים רבי נוגים ור"י ורבי עיש והעידו בפני ב"ד שלא היתה המכירה כי אם בדיבור בעלמא שלא בקנין ושלא באמיר' לך חזק וקני ולא מסר לו מפתח ולא פרע לו שום מעות אז כי המכירה היתה ביום ראשון ושאחר כך ביום שלישי פרע לו המעות.. אחר כך באו שני עדים ר' שלמה ורבי חיים והעידו בתורת עדות גמורה שאחר עבור זמן ביום שלישי ראו שלקח יהודה את אחיו צדקה בנערי השופט לכופו לקבל דמי הבתים והיו הם באים אז לבית השופט עם קצת יהודים מנכבדי הקהל ויצא נגדם יהוד' בריש גלי והגזים לנגדם ואמר שמי שיעיד או ידבר בענין שיעשה שהשופט ייסר אותם על זה. אחר כך בא ר' יעקב והעיד בתורת עדות גמורה איך ביום שני אחר המכירה בא ר' צדקה ורחל אשתו ונתחבאו אצלו ובורחים לבלתי קבל המעות דמי החצר והבתים הנזכ' בעל כרחם בבית השופט ושהיו מצטערי' ביותר אם תתקיים המכירה ועוד העיד לפנינו שאמר השופט לצדקה שאם לא יקבל המעות דמי החצר והבתי' שישים המעות דמיהם בפקדון ביד שליש גוי בנאמנות וכן העיד ר' יעקב בן מזל כמו ר' יעקב העד הנזכר. אחר כך בא החכם ר' אהרן והעיד שחלה פני יהודה שישלים עם אחיו צדקה ויחזור לו הבתים וכל מה שהפסיד על הענין שיפרע ולא אבה שמוע אחר כך בא ר' יהודה בן רבי עמרם והעיד בתורת עדות גמורה שראה את יהודה ראקי מסבב ועמו נערי השופט והוליכו לר' צדקה לבית השופט להכריחו לקבל דמי הבתי' ועוד העיד שגם לעולם אחר שהכריחוהו לקבל המעו' תמיד היה מתרעם וקורא תגר שאין רצונו במכירה ההיא כלל ע"כ העדיות שהעידו העדי' הנזכרי' בפני החכמים ה"ר יוסף וה"ר משה ור' שמואל עמדון ובאו הם חתומים בעדויות ועל אלו העדויות נראה שאין במכירה זו ממשות שאעפ"י ששטרו' העולים בערכאו' העכו"ם כשרים בשטרי מקח וממכר לא עדיפי משטרי ישראל שאם איש אחד אמר ברצון נפשי אני מוכר ביתי לפלוני וכתבו לו שאני מוכרה לו ברצון נפשי אינה קנייה לו כיון שאין כאן קנין סודר ולא כתיבת מעות ולא חזקה ואפי' שעל דיבור ושטר זה הלך מעצמו והחזיק בבתים אינה חזקה כיון שלא אמר לו לך חזק וקני וכ"ש בשטרי