מבי"ט חלק ב פז

עם אחיו של מת על חילוק שנה או שנתים או ימכרו זה לזה. עוד אני אומר דפשרה זו בטלה במיתת שמעון מטעם אחר דהוה ליה נ"ד כשני שותפים דכשמת א' מהם נתבטלה השותפות אפילו שהתנו לזמן ידוע כמו שכתבו הרמב"ם ז"ל ספ"ה והרא"ש ז"ל פ' המקבל ובנמוקי יוסף כתו' שם גבי מקבל שדה מחבירו ומת דיכול לומר בעל השדה לבניו אין לי חשבון עמכם אלא עמו וכו' וכתב אח"כ דבקבלנות שהוא מתעסק במלאכתו של בעל הבית ומת יכול לומר לו אי אפשי שתעשה מלאכתי וכן כתב הרשב"א ז"ל ע"כ ואני מגמגם בטעם זה שאינו מספיק אלא כשבעל השד' או בעל המעות או השותף אינו רוצה לבטל הקבלנו' או השותפות אבל אם השותף החי או בעל השדה הוא רוצה לקיים הקבלנות או השותפות ואומ' אני מרוצה בחשבונכם או אני מרוצה שתעשו מלאכתי נראה שהיה יכול לומר כן לפי טעם זה ואינו כן כי הא כתבו א' מן השותפי' או מן המתעסקים שמת בטל העסק שנראה שאפילו שירצה השותף החי או בעל השדה שיתקיים אם בן המת לא ירצה הוא בטל ג"כ ולכן צריך לצרף לזה טעם אחר ג"כ והוא כי כל מה שמתחייב אדם לחבירו בדבר שבממון אפילו שימות הוא קיים על יורשיו דכשהגיעו הנכסים ליד היורשים היו כבר משועבדים לחבירו אבל מי שמתחייב לחבירו לעשות לו איזו מלאכה ומת אין בניו חייבים לעשות לו אעפ"י שיהיו אומנים באותה המלאכה כמו אביהם דלא נתחייב אביהם אלא לגופו ואפי' שני שותפים שמניחים מעות בשותפות ונתחייבו המעות של כל א' באחריות שניה' לריוח שניהם בין ששניה' מחויבים להתעסק ולטרוח במעות השותפות עיקר החיו' הוא על עסק גופם כי המעות אינם מרויחים מעצמ' אם לא ישאו ויתנו בהם ועיקר חיוב השותפו' הוא על גופם וכשמת א' מהם השותפות בטל וגם כשמתעסק בממון חבירו כמו כן כשמת המתעסק אין יורשיו חייבין להתעסק אם ירצה בעל המעות וכן אם מת בעל המעות אין היורשים שלו חייבים להניח מעות העסקא ביד המתעסק כמו שבעל המעות היה יכול לומר ליורשים: שאלה קסג ראובן אירס בת שמעון ושלח לה סבלונות מענין מעות ומלבושים והשיא שמעון את בתו לראובן סתם שלא היה ביניהם תנאי מעולם ובעת הנשואין הוציא שמעון נדוניא בכתובת בתו וכשרצה ראובן לראות כתובת אשתו כמה נתן שמעון לבתו מנכסיו ולא מצא אפילו ערך הסבלונות ששלח לה לא מצא בכתובה אלא מקצתן הוציא שמעון ומקצתן הניחן לעצמו ועתה תובע ראובן משמעון בדין תורה כל מה שנשאר מן הסבלונות ששלח יורנו רבינו מה הוא דינם של אלו ושכרו כפול מן השמים: תשובה אם ראובן ראה שטר הכתובה כשנשא בתו של שמעון ולא היה כתוב בה שהכניסה לו שום דבר מנכסי אביה אלא כך וכך חפצים מן הסבלונות שנתן לבת ונראה שמחלה לו אבל אם לא היה כתוב בשטר הכתובה אלא בסתם שהכניסה לו מה שנתן בסבלונות ואחר כך ראה בביתו כי לא היו שם כל הסבלונות שקצתם נשארו ביד שמעון אביה חייב שמעון להחזירן לו כל מה שנשאר בעין בביתו ממה שנתן לה הוא כי די לו שלא נתן שום דבר משלו לבתו לא שירויח שישאי' אצלו ממה שנתן ראובן לבתו וזה פשוט: שאלה קסד ראובן היה חייב לשמעון סך מה בשטר הכתוב בשבועה שלא יצא מהעיר עד שיניח איש נאמן בטוח תחתיו יפרע בעדו החוב לשמעון ובתוך הזמן רצה ראובן ללכת לארץ מרחקים שאי איפשר לחזור קודם זמן הפירעון ובא שמעון ועכבו מלכת עד שישים אדם תחתיו יפרע בעבורו החוב כאשר הוא מחויב בשבועה כנזכ' וכראות ראובן שלא היה יכול ללכת הלך הוא וריעיו עמו לחלות פני שמעון אל יעכב הוא מדרכיו ולבטחון חובו שעבד לו תחת ידו כל שטרי חוב שיש לו על בני אדם אינון וכל שעבוד שיש לו בהם אגב ד' אמות קרקע כדין וכהלכה ויהיו כולם אפותיקי גמו' לפירעון החוב הנז' ובפרט שעב' כל נכסיו אשר הם ליד שותפו יעקב בקנין ואגב ד' אמות קרקע ובשעבוד ואפותיקי בכל תוקף וחוזק ועם זה נתפיי' שמעון והלך ראובן לדרכו ונתעכ' שמה ועבר עדן ועדנין ועדין ראובן לא בא ושב לביתו ולא נתפר' שמעון מחובו ועתה שמעון זוכה השטר שעבוד הנז' ומעכב מיעקב שותף ראובן כל נכסי ראובן שיש בידו ושהוא חיי' לו הן מצד שותפות הן מצד גבייה ועסק שהיה בידו ורוצה ליפרע ממנו כל חובו ויעקב השותף הנז' טוען שכל נכסי השותפות נאבדו ונטבעו בים הגדול וטוען שמעון שאם נאבדו הרי הוא חייב לשלם חלקו לראובן כי כאשר היה קרוב לשכר כן הוא קרוב להפסד וחלק ההפסד הרי הוא חוב על יעקב וכל החובות הם משועבדים אליו על חוב זה יפרעם לו על כל פנים ועוד יצאו שטרי חוב אחרים על נכסי ראובן בשיעבוד מקרקעי ומטלטלי קדומים לשטר שמעון ובאין לתבוע מדין קדימה ושמעון טוען כיון שנעשו הנכסים וכל אשר ביד יעקב אפותיקי לחובו אין לאיש קדימה עליו ועל זה יורנו רבינו מורה צדק כאשר יורוהו מהשמים: תשובה מלשון השאלה נראה ששעבד ראובן כל שטרי חובות שיש לו על בני אדם שיהיו אפותיקי לפרעון החוב שחייב לשמעון וגם שעבד כל מה שיש לו אצל שותפו כמו שנז' בשאלה אבל לא מסר השטרות בידו כפי הנר' מן השאלה ולכן אם יתברר שמסר בידו השטרי חובות והקנם לו בכתיבה ומסירה נראה לי שיכול לגבות מהם הוא ולא ב"ח אחר קדום כי אפילו שמכירה זו היא מדבריהם ויכול בעל השטר למחול אפי' שמכרו חייב לפרוע לו הנזק כמו שכתבו המפרשי' ז"ל ואם כן הרי החוב שחייבים לראובן בשטר הם כמו שהם חייבים לשמעון כיון שמכרם כתיקון חכמי' בכתיבה ומסירה וכ"ש אם מסירה וכתיבה של שטרות אלו היה על יד ב"ד דבר פשוט שאין ב"ח מוקדם יכול לגבו' מהם שהרי כתוב בצ"ה תלמידו של הרשב"א שאם גבה שטרי חובות ע"י ב"ד שאין בעל השטר יכול למחול וכיון שאינו יכול למחול הרי הוא כגבוי ואין בעל חוב א' אפי' הוא מוקדם יכול לגבות מן הב"ח אבל אם לא מסר השטרי חובות שלא מכרם בכתיבה ומסירה אפי' ששעבדם בכל מקום שהם אגב ד' אמות קרקע אינם כגבויים ויוכלו הבעלי חובות לגבות מהם אלא א"כ הקנה לו קרקע כל שהוא קודם והקנה לו השטרי חובות אגבו כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ' ו' ועל ענין יעקב השותף יחשבו בפני סוחרים מה שהיה לו לראובן ביד יעקב ואם ישאר שום דבר יתן לו וגם בעלי חובות המוקדמים והמאוחרים יכולים לגבות ממה שהיה ביד יעקב כי מסתמא הוא דבר שאינו ידוע שנקנ' אחר החובות ומשועבד לכלם כמו שכתבו הפוסקים ז"ל: שאלה קסה רחל שצותה ונתנה במתנ' ש"מ מתנה לבנה ואחריו לזרעו ואחריהם לבתה ואחריה לאחיה וכן נתנה מתנה לבתה ואחריה לזרעה ואחריהם לבנה ואחריו לזרעה ואחריהם לאחי' תשובה מה שנתנה לבנה ואחריו לזרעו ואחר זרעו לאחותו ואחרי' לזרעה ואחרי כן לאחיה וכן נתנה לבתה ואחריה לזרעה ואחר זרעה לאחיה בכל זה לא חידשה שום דבר ממה שהוא דין תורה שמה שנתנה לבן פשיטא שיהיה אחריו לזרעו ואחרי זרעו לאחותו ולזרעה וכן מה שנתנה לבת יהיה אחריה לזרעה ואחרי זרעה לאחיה ולזרעו וכן הולכת הנחלה וממשמשת לסוף הדורות ואפילו שהיה בלשון מתנה הא ק"ל כי כל לשון מתנה ליורש הרי הוא כלשון ירושה וירושה אין לה הפסק ומה שהניחה וכתבה לבן הרי הוא בנה ויורשה וכל שנתנה למי שהוא ראוי ליורשה הירושה אין לה הפסק ואין לשני שאמר אחריו לפל' כלום א"כ אף אם היתה אומרת אחרי בנה לאחי' לא היה לו כלום אבל כיון שאמרה אחרי בנה וזרעו לבתה שהיא אחות בנה הרי היא זוכה משום ירושה אבל מה שנתנה לבתה אינה ראויה ליירש במקום הבן ואם היתה אומרת אחריה לאחיה של רחל היה זוכה במה ששיירה היא כדין ואחריו לפלוני אבל עתה שאמרה אחריה ואחרי זרעה לבנה שהוא אחי בתה הרי בדין ירושה ג"כ הוא יורש שאינו זוכה אלא במה ששיירה וא"כ כל מם שצותה לבנה ולבתה הוא קיים על התנאים שהתנה היא אבל מת שאמרה אחרי זרע בתה שיהיה לאחי' של רחל וגם אחרי זרע בנה מה שירש מאחותו יהיה לאחי' צריך לתת טעם כי אחיה של רחל אינו ראוי לירשה ואם היתה אומרת אחרי בנה או בתה לאחיה לא היה זכות כדין ואחריך לפלוני אלא שאמרה אחרי זרעם לאחיה וזרעם עדיין לא באו לעולם ואיך יזכו הם ויזכה אחיה אחריהם ואפי' הכי אני אומר כי אחיה זוכה אחרי זרעם כמו שצותה היא שאם היתה נותנת מתנה למי שלא בא לעולם לא היתה חלה המתנה וכ"ש שלא היה חל מתנה לאחר אחרי מי שלא בא לעולם אבל בנ"ד היא נתנה למי שבא לעולם ואחריהם לזרעם וזרעם זוכים אחריהם מכח מה שצותה שבשעה שמתו הבן או הבת כבר היה זרעם בעולם וכן מצד שזרעה יורש אותם מדין תורה וא"כ גם אחיה אעפ"י שאינו יורש שלהם כיון שזרעם אחר שבאו לעולם זכו גם אחיה זוכה מהם כיון שזכה הזרע שכבר הוא בעולם וכ"ש אם לא היה מהם זרע אלא שמתו שניהם זה אחר זה שדבר פשוט הוא שזוכה אחיה במה שנשאר כדין נכסי לפלוני וא"כ מתנה זו היא קיימת כמו שסידרה רחל אמם ואחריהם ואחרי זרעם זוכה אחיה של רחל במה שישאר וכ"ש שהיה כאן מתנת בריא וגם הפסיקה הירושה שאמרה בפי' במתנה והפסיקה בפירוש הירושה וכל זה מבואר בגמ' ובפרק י"ב מהלכות זכייה ומתנה והנראה לי כתבתי וחתמתי נאם הצעיר משה בר יוסף זלה"ה מטראני המתנה של הבן היתה מתנת בריא כמו שכתוב בשאלה ובמתנת בריא לא אמרינן שאין לה הפסק וגם מתנת הבת פי' ואמר לא משום ירושה כמו שכתוב בצוואה ובזה יש לה הפסק שהיא לא היתה יורשת במקום הבן ולכן מה שאמרה אחריה ואחרי זרעה וכו' לאחיה זוכה כדין אחריך לפלוני וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ' י"ב ואם לא היתה מתנת בריא אלא פי' מתנת ש"מ ולא אמר' לא משום ירושה אז אין לה הפסק ואין לאחרי' כלום במקום יורש אח או זרע אבל במקו' יורש אחר זוכה ואחרי' שאח אב או בני אחי אב אין עומדים במקום יורש כמו שכתב בח"מ סי' רמ"ח סי' ט' ועל זה כתבתי למעלה שאחיה של רחל. זוכה אחר זרע זרעה וכ"ש כשמתו שניהם זה אחר זה וכו': שאלה קסו ילמדנו רבינו נר ישראל ראובן נשא לאה ולא היה היה מוחזק באחים ואחר שנשאה כמה ימים היה מספר עם ריעיו והיה אומר שהיו לו שני אחים במדינת פאס אחד מצד אביו ואמו אחד מצד אביו לבד ואחר כמה שנים חלה ראובן ושאלו ממנו שיתן גט שכיב מרע לאשתו לאה כדי שלא תשאר זקוקה וגם הוא אמר שרצונו לתת גט וקראו לסופר ונתן הגט וקם מחלייו ואחר כמה שנים אחרים