מבי"ט חלק ב פו

מיד הלוקח ואפי' מת הבן בחיי האב יורשים עומדים במקומו לירש מתנתו וכן כתב ואפי' מת הבן בחיי האב יורשי הבן מוציאין מיד לוקח לכשימות האב ומכל מה שיורש הבן מכח האב חיי' לשלם חובותיו וכשאין יורש כמו בנ"ד הבעל חוב או האלמנ' לגבות כתובת' עומדים במקום יורש ונתן טעם רשב"ם ליורש שיורש מתנתו מפני שהפירות מכר האב אבל הגוף קנוי לגמרי לבן משעה שכתב לו האב וכשמת הבן הם יורשים כוחו ע"כ לשונו וכיון שהגוף היה קנוי ואפילו בלא שעבוד בעלי חובותיו גובי' ממנו ואין מועיל מכירת אביו והכא נמי איני מועיל הקדש שהקדיש' אמו והאלמנ' תגבה קודם תשלום כתובת' כמו שכתבתי: עוד נ"ל דבנ"ד יש טעם אחר ממה שכתוב בשאל' שנרא' שהיא נתנה מתנ' זו לבנה כדי שתנשא וקפצו לו נשים בהיות לו בית וכן נרא' כי מזמן המתנ' לזמן הכתוב' לא היה אלא כמו חדש ועל מתנה זו סמכ' האשה או אביהם והרי הוא כמי ששעבדה היא עצמ' הבי' לכלת' כיון שנתנ' לבנ' אז כמו שכתבתי: ומפני שלא מצאתי דין זה בפוסקים שיגבה המלו' או האלמנ' כתוב' מנכסים שלא זכה עדיין הלו' אלא אחר מיתת הנותן ומת הלוה קודם הנותן חקרתי ופשפשתי עוד למצוא איזו ראיה לזה ומצאתי בח"מ סי' ק"ז שהביא בבית יוסף מספר התרומה על לוה שכתב דאקנה ומת ולא הניח נכסים ואח"כ מתו מורישיו וירשו בניו מכח אביהם שכתב הרא"ש שב"ח גובה הנכסים מהא דגרסינן פ' מי שמת בן הבן מוציא מיד הלקוחות וכו' ואיכא מ"ד דלא גבי מבן הלו' מידי דכיון שהן ראויים לא זכה בהם בעל חוב ע"כ לשונו ובנדון דידן עדיף שכבר הם של הבן משעת נתינה אלא שהפירות הוא לאם בחיי' וגם שכתב שם שאין כתובה נגבית מן הראוי הרי כתב בסוף וכן נהגו העם להגבות כתובה ממלו' בעל חוב ונדון דידן הוי כמלו' שיש לה זמן שהוא כשימות הנותן ולכן אשה זו גובה כתובתה ממה שנתנ' אם בעל' לבעל' לאחר מיתה ואין הקדש חל עליהם עד שתגב' היא תשלום כתובתה: שאלה קסא רחל נתנה לבנה חמשי' פרחים מתנת בריא מחוב א' שיש לה ביד ראובן ואחריו לזרעו ואחרי זרעו לאחותו ואחר אחותו וזרעה שיחזרו הנכסי' לאחיה ואח"כ חלתה וציותה מחמת מיתה מתנה לבתה אחות בנה הנזכ' מאב ואם שאר נכסיה ואמר' לא משום ירושה אלא משום מתנה ואחריה לזרעה ואחר זרעה לבנה הנז' אחי בתה ואחריו לזרעו ואחר זרעו יחזרו לאחיה ומת הבן בחיי אמו ואח"כ מתה אמו ואח"כ מתה הבת ורוצה אחי רחל לזכות בנכסי מכח התנאי ואחי אב האח והאחות רוצים לזכות מכח הירושה שהם כיורשי' של אח ואחות שלא הניחו זרע יורנו מורנו הדין עם מי תשובה מתנת בריא אפילו למי שהוא ראוי ליורשו יכול להפסי' הירושה כשאמ' ואחריו לפלוני כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פי"ב וכל שכן כשאמ' ואחריו לזרעו וזרע זרעו ואחריהם לפלוני שאינו יורש ואפי' שהזרע אינו בעולם מכל מקו' ממילא הוא יורש כשנולד בלי תנאי הנותן ואח"כ זוכה מי שאינו יורש מכח התנאי וא"כ כשמת הבן ירשה אחותו מדין ירושה ותנאי כי אעפ"י שהיא אמרה ואחריו לזרעו וזרע זרעו ולא היה לו זרע זרע הרי אחותו יורשת מדין ירושה שהיא לא הזכירה זרעו אלא שיהיה קודם זרעו לבתה אבל אם לא היה לו זרע פשיטא שהיא היורשת ואח"כ כשמתה היא בלי זרע חוזר חלק הירושה שירשה מאחיה לאחי האם מכח התנאי שאעפ"י שהתנאי שיחזור לאחיה היה אחר זרע בנה וזרע בתה כיון שלא היה להם זרע חוזר לאחיה מכח התנאי והרי הוא כאילו אמרה מכח הבן תזכה אחותו ואם מתה אחר כך אחותו יזכה אחי' כי לא הזכיר זרע אלא להקדימה לאחיה ואם לא יהיה זרע אחי' של רחל זוכה מכח התנאי בחלק מה שירשה מאחי' כיון שהיה התנאי במתנ' בריא וכן מה שנתנ' לבת במתנ' ש"מ ופירש' שלא משום ירושה אלא מכח מתנה התנאי קיים וכשמתה אחי רחל זוכה גם המתנת' שהרי הפסיקה במה שאמרה לא משום ירושה וכמו שכתב הרב שם ואפילו שלא תתנה על אחי' אלא אחר זרע הבת לא היה הכוונה אלא להקדים הזרע לאחיה אבל אם לא היה לו זרע אחיה הוא במקום הזרע כמו שכתבתי בזרע הבן וראיתי מי שהבי' בנדון זה ברייתא שמת שני בחיי ראשון יחזרו ליורשי ראשון והרי בנדון דידן שמת הבן שהי' שני לבת שהיתה ראשון ולא דקדק בנד' כי מת שני בחיי ראשון הוא כשהיה חי שני כשניתן מתנה לראשון וזכה בה שמת הש"מ בחיי שני ואח"כ מת שני אבל בנדון דידן אפילו שמשעת הצוואה של מתנת הבת היה הבן חי כמו שנר' מן השאלה ובין הצוואה למית' האם נר' שמת הבן קודם אמו אינו נקרא מת שני בחיי ראשון שכשמת הבן קודם אמו עדין לא זכתה הבת שנקראת ראשון במתנה שנתנה ל' אמה עד שתמות וכשמתה שזכתה הבת במתנ' לא היה השני כבר בעולם וכשמתה הבת נכנס אחי האם במקום הבן כמו שהתנתה היא שלסוף יזכה אחיה ותנאה קיים כיון שפירשה משום מתנה אני נותנת ואחי האם זוכה בחלק הבן שירש אחותו וגם בחלק הבת שנתנה לה אמה כמו שכתבתי: תשובה ראיתי פסק לא' מהרשומי' שכתב שהדין עם אחיה של רחל וזכה מכח התנאי ולא עיין בה כל הצורך אלא יורשי הבת זכו מכח הירוש' כאשר אבאר וכו' וזה כי המתנ' הראשונ' היא בטלה לגמ' שאין אדם יכול להקנות המלוה שיש לו ביד אחרים ואפי' אם היא בשטר הי' צריך כתיב' ומסיר' ולא נזכר בשאל' כלל ואפי' תימא שהמלוה הית' בשטר והקנ' לבן בכתיב' ומסיר' כיון שמת מקבל בחיי נותן חזרה המתנ' לנותן ואפי' תרצ' לומר שלא חזר' המתנ' לנותן הרי הבת יורשת אחיה כיון שמת בלא זרע וממה נפשך זכת' הבת ויורשי' אחרי' ולא אחיה של רחל ולענין המתנ' השנית דע כי מסדר הצווא' לא הי' בקי כלל ולא אמרינן מתנ' ליורש הויא ירוש' אלא כבן בין הבנים ובת בין הבנות אבל בת במקום בן לא נקרא יורש כלל וכשמת' רחל חלו המתנ' והירוש' כאחת ואנן סהדי דניחא לה לבת לזכות בנכסי' מחמת ירוש' ולא מחמת מתנ' דכתיב ושונא מתנות יחי' ותו דניחא לה שיזכו יורשי' מצד אביה בנכסי' ולא יורשי אמה הבאים מכח התנאי ואעפ"י שתרצה לומר שהדבר ספק מוקמינן נכסי בחזקת היורשים והוי יודע דכל טצדק' אית לן למיעבד להעמיד הירושה בחזקת היורשי וכל שכן בנדון דידן שהדבר פשוט שזכו היורשי' של הבת ולא אחי רחל הבא מכח התנאי והנראה לעניות' דעתי כתבתי דוד ן' אבי זמרה: שאלה קסב שמעון ולוי אחים שירשו מאביהם בית ועלייה והיו דרים יחד בבית ובעלייה הנזכר' ומרוב המריבות והקטטות שנתחדשו ביניהם כלי חמס מכרותיהם עד שנתפרדו איש מעל אחיו לדור זה בבי' וזה בעליי' לפעמי' ונתפשרו לדור האחד בבית שתי שנים רצופים והא' בעלי' ולסוף השתי שנים הנז' מי שהיה דר בעלייה ידור בבית ומי שהיה דר בבית ידור בעלייה עד עבר שתי שני' אחרי' ולסוף השתי שנים אחרים הנז' יחזרו חלילה כמשפט הראשון ואיש על מקומו יבוא בשלו' בזמנם מזמניהם כאמור וכל זה בשבועה חמורה כראוי ובכל חיזוקי סופר לשמור ולעשות ככל הכתוב וכן עשו ויגר שמעון בבית ראשונה ולוי לא הוכשר בעיניו לדור בעלייה והשכיר' מתחת ידו ושכר לו בית במקום א' כרצונו כי כן התנו ויהי כמשלש חדשים וימת שמעון והניח בנים קטני' והאלמנה תפשה בבית הנז' אשר היא יושבת בה לפרעון כתובתה כי בכל עיזבון בעלה ובכל אשר אתה בבית מטלטלי ואגבן מקרקעי לא נמצא כדי פרעון כתובתה כפי אשר נתברר בב"ד אחר שום הדיינים ששמו כל הנכסי' כדת. ויהי מקץ שנתים ימים ולוי חלם וייקץ היום ויאמ' להוציא את האלמנה מזוית שלה באומרו כי מלאו לו הימים לדור גם הוא בבית שתי שנים אחרים כנגד השתי שנים שדרה היא כי כן התנה עם בעלה והאלמנה קול תתן תצעק בחבליה ואומרת כי היא תפסה בבית למכרה היום או למחר ולהתפרע מכתובתה ולא ישבה עד פה בבית כי אם לחסר הקונה וכשיזדמן לה קונה איך תמכרנה והוא בבית ולאו כל כמיניה לעכב בידה ולהמתינה שלא תגבה כתובתה עד מלאת לו עוד ב' שנים אחרים שידור הוא כנזכר כי אם התנה כן עם אחיו לא התנה עמה על ככה ואם רוצה לדור בבית הנז' עד שיזדמן להם קונה וימכרו יחד כל א' חלקו שידור עמה יחד כמו שהיה דר עם אחיו קודם הקטטות כי כבר נפטר והלך לו בר פלוגתיה והיא עם בניה קטני' ישבו בקרן זוית ושאר הבית והעליה כולה לפניו אבל לצאת מן הבית שהיא תפוסה ומוחזקת בה לפירעון כתובתה שאינה רוצה כי אם לשבת במקום שהניחה בעלה כל ימי מיגר אלמנותה עד שתמכר הבית ותגבה חלק המגיע לה לפירעון כתובתה ילמדנו רבינו אור עינינו ויורנו מי כמוהו מורה צדק אם נתבטלה הפשרה הנז' לעיל במיתה של שמעון ובתפיסת האלמנה הנזכר' לעיל ואם נתבטלה איך יתנהגו לוי הנ"ל והאלמנה בבית ובעליה זו עד שיזדמן להם קונה כי האלמנה טוענת שבשום אופן לא תשכון בעליה כמו שלא הוכשר בעיניו כי גם היא לא ישרה בעיניה דירת העליה ומה גם בהיותה אלמנה סורה וגלמודה גדולה מזאת כי אינה רוצה להניח תפישתה מידה כי אם להיות מוחזקת במה שתפשה וגם טוענת איך תדור בעליה דרך סולם והילדי' רכים וקטנים ויפלו יום א' מן הסולם ומתו כל אלו הם הטענות שטוענת האלמנה ילמדנו רבינו אם בכל זאת יבוטל הפשרה שנתפשרו איש ואחיו כמדוב' ואיך יתנהגו זה עם זה בעוד שלא ימכרו הבתי' הנז' מהכל יאיר עינינו על הדין ועל האמת ושכרו כפול מן השמים. תשובה נ"ל כי נתבטלה הפשר' במיתת שמעון שהרי לא הקנה ולא מחל שום אחד מהם לחבירו שום חלק מחלקו בבתים לשנאמר כי אין ליורשים ולבאים מכוחו אלא מה שהיה לו לראובן אלא תנאי אחד הוא שעשו ביניהם הענין הדירה וגם שלא היו מתנים היה הדין כך כמו בית א' של שנים שאין בה דין חלוקה ואין שום אחד מהם רוצה למכור שדרים בה לזמנים לפחות זה שנה וזה שנה וכמו שנר' בדברי הרמב"ם ז"ל וח"מ סי' קע"ה וכן כשהם ב' בתים בחצר א' או בית ועליה כנ"ד דיש יתרון בדירה א' מהם מחברתה ואינם רוצים לחלוק ולא למכור ידורו לזמנים לפחות משנה לשנה משום טורח עקירת דירה והגורל מי ידור בראשונה ומה שהוצרכו להתנות לא היה אלא להאריך הזמן משתי שנים לשתי שנים להקל טורח ואם כן כמו אם הי' מתנהגי' מתחילה משנה לשנה היה יכול אח"כ כל אחד מהם למכור חלקו לאחרים כן עתה שהתנו הדיר' לשתי שנים היה יכול כל אחד מהם למכור חלקו לאחר ולא יוכל לומר לו אחיו כבר התננו שתדור אתה ב' שנים ואני ב' שנים ואיני רוצה שידור זה בינינו כי התנאי והשבוע' לא היתה אלא שבמקום חלוקות שנה אחת שתהי' חלוקה לשתי שנים דאטו אם א' מהם יעני לא יוכל למכור ביתו לצורכו פשיטא דיוכל למכור כמו אם לאעשה תנאי אלא שהיו דרים שנה שנה וכמו כן בנדון דידן התנאי לא היה אלא בעוד שתהיה הבית לשניהם ואם ימכרנה ולא ירצה הקונה אלא משנה לשנה הרשות בידו וכל שכן כשמת יורשיו או אלמנתו אם תגבה חצי הבתים בכתובתה שתוכל למכור והקונה יתפשר מחדש